בע"ה 3 אב התשע"א

מישל בן שושן

דברים – אור החיים

• "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל…"

 

אלה

1. המילה "אלה" באה תמיד לפסול את מה שקדם. מה היא פוסלת כאן?
   1. הדברים שנאמרים בספר הזה נאמרו על פי משה ללא הנחיית ה'. הדברים האלה שונים בתכלית ממה שקדם. אין לעלות על הדעת שמשה אמר דברים על דעת עצמו בספרים הקודמים. את האפשרות הזאת, באה המילה "אלה" לפסול.
   2. הדברים שאמר משה בספר הזה "עולים במעלתם על כל מה שנאמר קודם לכן"!!!זאת אומרת , שספר דברים הוא לא "עוד ספר" או סיכום מה שנאמר עד כה, אלא, לדעת האור החיים, הוא מעין "תכלית" לכל התורה שקדמה. ומה היא התכלית? נראה לי שהוא היה מסכים להגדרת בעל העמק דבר, שארבעת הספרים הם מבחינת "תורה שבכתב" וספר דברים מבחינת "תורה שבעל פה". עד כה, משה היה המקבל והמוסר את דבר השם כמו שהוא. אבל מעכשיו משה , בתור איש ישראל , מתרגם לפי ראות עניו את מה שהתקבל. וזו היא התורה שבעל פה! ובראייה הזו, התורה שבעל פה היא התכלית של התורה שבכתב! היא זו שנותנת לה את חייה . כי מטרת דבר ה' היה שהאדם יקח את הדברים ללבו ושיחייה אותם ושיביע את תגובתו האישית ! זה מה שעושה משה כאן. ולכן אין יותר נעלה מתגובת האדם כלפי דבר ה'!!
   3. הדברים של משה הם "דברים קשים". זו הפעם הראשונה והיחידה שמשה מדבר קשות אל כל העם ביחד. ייתכן שלפני כן, הוא כעס על חלק מהעם. אבל כאן, דבר חדש מתחולל: הוא מדבר קשות לכולם! "אלה" פוסל את כל הדברים הקשים שנאמרו עד כאן.
2. אלה= גמטריה 36= הימים שנשארו למשה לחיות. מראש חודש שבט ועד ה7 באדר. כל ספר דברים מתחולל ב36 ימים בלבד.

הדברים:

1. "דבר" הוא לשון קשה, יחסית למילה "אמר". לכן מדברים על "תוכחות". דברי מוסר, הנחיות אחרונות.
2. "ודברת בם" שכתוב בקריאת שמע מוסברים על ידי רבא במסכת יומא (יט:)כך:"בם- ולא בדברים בטלים". גם כאן, הדברים האלה הם ההיפך מ"דברים בטלים"! כלומר, שהדברים האלה הם דברים שמשאירים רושם, שמחוללים /שינוי אצל השומע. שלא נכנסים באוזן אחת ויוצאים באוזן השנייה ללא שום השפעה! הבית יעקב מגדיר את ה"דבר תורה" כדבר שיוצא ממנו חיים אמיתיים. כל דבר שעוזר לחיות, ליישב את העולם, לעורר האדם לטוב ולאחריות.
3. נראה לי להבין את דברי משה כמשל לכמות מסויימת של אנרגיה שמפעילים על חומר מסויים כדי שהוא יגיב בעצמו וימסור אנרגיה (אולי מסוג אחר) לחומר אחר. משה קיבל תורה מסיני. זה גרם אצלו למהפכה אישית. לתובנות שונות..(הוא הפך מ"לא איש דברים אנכי" לאיש שמדבר!). את המהפכה האישית הזאת הוא מנסה להעביר לישראל דרך דבריו. הוא רוצה שגם הם יגיבו. ושהתגובה שלהם, תגרום לאין סוף שרשרת תגובות בעם ישראל ואולי גם בכל העולם. אלה , לעניות דעתי, ה"דברים הקשים", ה"תוכחות" : דברים שלא משאירים את השומע כמו שהוא היה לפני כן. דברים מזעזעים, דברים שלא משאירים אדישים.

אל כל ישראל

1. כבר נאמר לעיל שרק "לכל ישראל" מסר דברים "קשים אלה" לראשונה.בארבעת הספרים הקודמים, כשמשה "כעס" ואמר תוכחות, זה היה נגד חוטאים, חלקים שונים מהעם.רק כאן, משה מדבר קשות לכולם. לכלליות ישראל!
2. העובדה שמשה מדבר אל "כל ישראל", מצביעה על כן שלא מדובר על "חוטאים" או אל רשעים. אלא, "אל כל ישראל" פירושו שזו ייעודו של עם ישראל: להיות עם בעל דעות מרובות מאוד ועם שיש לו את התכונה להיות "קשוב" לזעזוע הזה ומוכן להעביר הלאה את הזעזוע. אם נמשיך את המשל שהצעתי לעיל: כמו החשמל שמעבירים לחומר כדי לזעזע אותו, תלוי גם באיכות החומר. אם שולחים 2000וולט חשמל לגוש עץ, לא יקרה כמעט כלום. אבל אם מחשמלים חתיכת מתכת, זה "יזעזע" אותו ונראה כל מני תגובות. חום, עיוות החומר, העברת החשמל הלאה… "כל ישראל" הם כמו חבורת אלקטרונים חופשיים שמשה מנסה להקפיץ כדי ליצור תגובת שרשרת אין סופית לאורך ההיסטוריה!

 

• "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב":

 

 

 

יש כאן עשרה מילים המתארים לכאורה מקום מדויק שממנו דבר משה. אבל רוב הדיוק  ואי ההתאמה בין המקומות ,אילץ הפרשנים למצוא במילים האלה רמזים לתוכחות:

• רש"י מציע שאלה שמות של מקומות שישראל עברו בהם בארבעים השנים ובכל מקום הם חטאו נגד ה' וזכירת המקום מזכיר החטא וגורם לתוכחה.
• האור החיים הקדוש, לעומתו, מציע שכל מילה היא מידה שצריכים ללמוד ממנה מוסר.

 

 

	אור החיים	רש"י
בעבר	שיהיו לו מידותיו של אברהם העברי
הירדן	שיהיה מרדות בליבו שנאמר "טובה מרדות אחת בלבו של אדם ממאה מלקויות"(ברכות ז.)	זה שם המקום שהיו בו: ערבות מואב
במדבר	מדת הענווה:"לעולם ישים אדם עצמו כמדבר "(נדריםנה.)	מה שהכעיסו במדבר:"מי יתן מותנו במדבר"
בערבה	שתהיה הענווה ערבה "ומצא חן ושכל טוב" ולא בדרך הפחיתות הנמאס! ושלא ישתמש בטיעון הענווה כדי לא להוכיח את חברו אל יאמר מי אני שאוכיח! אלא צריך להוכיח לצד החיוב , בערבות.	בשביל הערבה שחטאו בבער פעור בשיטים בערבות מואב
מול סוף	שמול האדם יהי תמיד יום המיתה (סוף החיים), שלא יחטא.	בים סוף:"המבלי אין קברים .."
בין פארן	"שיהיה צהלתו בפניו .." לשון פאר (נגד העיצבון)(חובת הלבבות)	מה שעשו במדבר פארן על ידי המרגלים
בין תופל	"..ודאגתו בלבו" שידאג שמה עבר על עברה (לבו נופל)	תפלו על המן:"ונפשנו קצה בלחם הקלוקל
לבן	שיהיה לו לב טהור- לבן- ונקי וירחיק ממנו שנאת הביריות והקנאה	המן הוא לבן
חצרות	הם בתי מדרשות- חצרות ה'. שיקבע עתים לתורה ולא ילמד רק באקראי.	מחלוקת קורח. היה להם ללמוד ממה שנעשה למרים בחצרות
די זהב	העשיר הוא השמח בחלקו.. שיסתפק בהכרחי. שיאמר לזהב :"דאי"!	הוכיחם על העגל שעשו בשביל רוב הזהב:"וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל"

 

 

• "ואומר אלכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם"

 

 

לאמור= "לא אמור"! משה לא אמר את הדברים האלה בדיוק אלה הוא אמר דברים רבים שמשתמע מהם את הדברים האלה הכתובים!

 

 

• "ה' אלוהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב"

 

הרב שואל מה פירוש "הרבה"? הם תמיד היו 60 ריבוא מאז היציאה ! אלא: מכיוון שמשה אמר בפסוק הקודם שהוא אינו יכול לשאת אותם כי הם רבים מדי, הוא פחד שיחול עליהם העין הרע וכל מני משטינים רעים. לכן, הוא הוסיף מילים אלה כדי להסיר את העין הרע: כששמים את שם ה' על עניין מסוים, מוציאים ממנו את הקטרוגים הרעים! לכן אמר :"ה' אלוהיכם הרבה אתכם" כאילו היינו אומרים היום "ברוך השם"!!!

• "ואצווה את שופטכם בעת ההיא לאמור שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו".

 

לאמר:

1. כבר נאמר שהמילה הזאת , פירושה , עבור הרב, "לא אמור"! זאת אומרת, שמשה לא אמר את הדברים האלה בדיוק אלה דברים אחרים שמשמעותם היא מה שכתוב כאן.
2. עוד פירוש למילה הזאת (שלכאורה היא מיותרת לגמרי כאן): יש מצווה לשופטים לתת לבעלי הדין לאמור את כל דבריהם עד תום. ויש לדובב אותם, לתת להם לדבר הרבה כדי להבין טוב על מה מדובר ולדון דין צדק.

שמוע:

1. למה לא כתוב "שמעו" אלא "שמוע"? כדי לצוות לדיינים שיהיו כל הזמן במצב של שמיעה. שיתנו לבעלי הדין לדבר בלי שיפסיקו אותם באמצע. שיהיו מוכנים כל הזמן לשמוע.(כדי שלא תהיה לבעלי הדין הרגשה כאילו אם היו אומרים עוד משהוא הגזר דין היה שונה)
2. גם באיכות השמיעה יש מצווה: יש לתת את מלוא צומת הלב לנאמר ולתת הרגשה זו לבעלי הדין. כלומר, לא רק בכמות זמן השמיעה אלה גם באיכות השמיעה.
3. שלא ישמעו הדיינים מהמתורגמן אלא ישמעו מפי בעלי הדין עצמם.

 

בין אחיכם:

1. כלומר תשמעו גם את הצורה בהם הם בוחרים לדבר אחד מול השני!
2. אסור לשופט להצהיל פניו לאחד ולהעציב פניו לשני. אלא תהיה הופעתו שווה ודרך שמיעתו שווה. הרב מעיד שבמרוקו, שופט אחד בשם "משה ברדוגו" היה מקפיד תמיד להנמיך את פניו כדי שלא יראו את עניו כשהיה שומע הטעונים כדי שלא יפרשו את פניו לצד זה או אחר ושתהיה לשניהם הרגשה של שמיעה בשוויון.

 

בין איש ובין אחיו:

1. אם הדיין מפחד מאחד בעלי הדין כי הוא בריון, אסור לו לשפוט. ואם הוא כבר שפט, אסור לו לפחד מאחד מהם.
2. אם שני אחים באים להתדיין, לא יאמר השופט שלא חשוב פסק הדין כי ממילא הכסף יישאר במשפחה כי הם אחים! אלא ישפוט אותם כרגיל.
3. שיהיו שני בעלי הדין מלובשים בצורה שווה ילבישו העני כעשיר או העשיר כעני.

 

ובין גרו:

שלא יהיה אחד יושב ואחד עומד. יהיו שווים בצורת בה "יתגוררו", יתייצבו מול השופט.

 

רק בתנאים כאלה יהיה ניתן להגיע ל"ושפטתם צדק"