05-08-08
מישל בן שושן
דברים העד
אלה הדברים
מדובר על כל הספר עד פרשת וילך.
וכל זה קרא בהרבה מעדים , הזדמנויות ומקומות שונים. ואלה הם: מדבר,ערבה, מול סוף…..
**ככל אשר צוה ה' אותו אליהם(א-ג)
התורה נתנה בשלוש הזדמנויות
בהר סיני, נתנה לישראל התורה שבכתב
באוהל מועד, במשך 40 שנה, נתנה להם התורה שבעל פה: הלכות פסוקות. איך להתנהג…
בערבות מואב, נתנה לישראל האפשרות לחדש בעצמם מתוך התורה שבכתב, על ידי כללים מיוחדים שנתנו להם רק אז, וכך נתנת להם אפשרות לגזור הלכות , דינים, הבנות, פירושים, מדעתם.
שלושת הדברים האלה נמסרו למשה בהר סיני אבל לא לישראל. רק עכשיו משה החליט למסור להם החלק השלישי, שעושה מהם אנשים בוגרים בהלכה ואחראים על הפסיקה.
בהר סיני, הכללים האלה נמסרו רק למשה ="אשר ציווה אותו"
בערבות מואב משה מסר אותם לבני ישראל ="אליהם".
**עיקר החינוך צריך להיעשות ב"טובת עיין":
לע"ד:אנו קוראים למשה , לא "מלכנו" לא "מלאך ה'", לא "משה הנביא" אלא :"משה רבנו"= כי עיקר החידוש שמשה הביא לעולם , זה טובת העין בחינוך: הוא לימד , ולימד איך ללמד! הוא עשה מהתלמידים שלו מורים בעצמם. הוא לא שמר את התלמידים בתלות כלפיו! הוא מסר להם הכל, אפילו את הכוח שלו עצמו! הם יהיו מעכשיו פוסקי הלכה בעצמם!
לכן, יש מדרשים שמנסחים זאת כך:" ה' רצה לתת את התורה רק למשה ולזרעו!, ומשה , בטוב עיין, החליט למסור אותה לישראל, וה' הסכים"!!! כדי ללמד אותנו שהמורה האמיתי הוא לא זה שמוכרח ללמד אלא מי שבוחר ורוצה ללמד מרצונו.
משה הכין העם גם לגלות:
כשהיו בארץ ישראל, היתה האפשרות לפנות לכהן הגדול בבית המקדש שיפסוק את ההלכה. זה בא מכוח עליון (לא בהכרח בגלל חכמתו של הכהן)
אבל משה נתן בערבות מואב, את האפשרות שאדם חכם מקומי, שופט או כהן או רב, יפסוק את ההלכה במקום בלי צורך לפנות לבית המקדש!
לא רק זאת אלא שעדיף לפנות לרב המקומי שיפסוק ההלכה (מתוך כוח החידוש שניתן ממשה) מאשר לפנות לבית המקדש (כוח התורה שבכתב מה'). הפניה לבית המקדש תחול רק אם הרב המקומי לא יכול לפתור את הבעיה. בגלות נשארת רק הפניה לפוסקים המקומיים, ללא יכולת לפנות לבית המקדש אל הכהן הגדול. והאפשרות הזאת ניתנת על ידי משה כאן.
הואיל משה באר את התורה(א-ה)
הואיל= רצה. בטובת עיין, משה רצה למסור את כוח הפסיקה להמון העם. שכל אחד יהיה מסוגל לרכוש את הידע והמיומנות לפסוק בדורו.
***רב לכם שבת בהר הזה(א-ו)
ה' לא אהב את ישיבת ישראל בהר סיני אחרי מתן תורה! הם נשארו שם קרוב לשנה, לה' מעדיף הכניסה לארץ מאשר לימוד התורה בחו"ל אפילו אם זה בהר האלוהים!
פנו וסעו לכם.. הר האמורי(א-ז)
לפני חטא המרגלים, היה מתוכנן להיכנס לארץ מייד. ואז הכניסה היתה אמורה להתבצע דרך הדרום, דרך הנגב, דרך שעיר לקראת הרי האמורי בדרום הארץ. ואז, בני עשיו היו שרויים בפחד קריעת ים סוף, (אז נבהלו אלופי אדום) והיו נותנים לישראל לעבור. אבל אחרי העיקוב הגדול של 40 שנה, אדום הבין שישראל יכולים לחטוא ולהיות חלשים, ואז הוא סירב לתת להם לעבור.
***נתתי לפנכם את הארץ(א-ח)
יש שתי דרכים לרשת את הארץ:
או שה' יוציא ממנה כל יושביה , ואז ישראל נכנסים וקונים כל חלקה מדין הפקר. אז, ישראל חייבים להתישב בכל מקום כדי לקנות את הארץ שנשארה הפקר.
או שה' נותן לבני ישראל את הארץ בתור מתנה ויישאר להם להיכנס ולהתישב בה מכוח זה שה' נתן להם אותה.
הנציב אומר שהפסוק הזה שולל את הדרך הראשונה: אל תנחלו אותה מדין הפקר אלא בדרך השניה מדין מתנה!
לע"ד: נדמה לי שהבעיה הזאת היא הבעיה שלנו היום בארץ?
- הרי נכנסנו לארץ מכוח הפקר: כל מקום שאין ערבים מתישבים ובמקום שיש ערבים, זה לא שלנו, זה שלהם, מדין "חזקה".
- מנחם בגין הפך את הנושא על פיו וטען שאנו כאן , לא בגלל כוח ההפקר, אלא מהעובדה שה' נתן לנו את הארץ.
שתי התפיסות מנוגדות בשורשן. אולי זה החילוק בין ה"ימין" ו"השמאל" הישראלי היום.
הפסוק אומר: "אני נתתי לכם את הארץ". עכשיו, שזה ברור "בואו ורשו את הארץ.."
*הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים..(א-יג)
כדי לבחור שופטים, שרי מאות ושרי אלפים.. משה ביקש מהעם שיבחרו מעצמם אנשים עם תכונות מסוימות:
- חכמים=
- יש להם ידע רב
- והם יודעים ליישם את הידע הזה.
- נבונים= יש להם את כוח החידוש, היוזמה
- ידועים= מקובלים על רוב העם. יש להם התכונה שמחבבת אותם על רוב בני אדם, וכנראה, הם מקובלים גם על ידי ה' (דעת הבריות נוחה מהם, אז רוח המקום גם היא נוחה מהם)
אבל העם לא בחר באנשים, משה הוא זה שבחר בהם בעצמו, לכן, הוא לא הצליח להבחין בהם מי אלה שהם "נבונים" כי אף אחד לא העז לחדש מול משה רבו!ולכן כתוב שמשה לקח אנשים חכמים וידועים , ולא נבונים!!
אכן יש סכנה בבחירת אנשים על יד המנהיג: הוא לא יקח את הנועזים והחוצפנים(במובן הטוב, המחדשים) שבהם כי הם לא מתגלים אליו מתוך כבוד ובושה!
ושוטרים לשבטכם(א-טו)
השוטרים היו מאותו שבט! לא היו שוטרים משבט אחד ששלטו על שבט אחר!! כנראה שעבודת השוטר הרבה יותר רגישה ממה שחושבים. הם צריכים להיות חלק מהשבט, להכיר את המנטאליות, להרגיש "אח" לפני שהם יכולים להפעיל את מרותם על האנשים.
ולא שמע ה' בקולכם ולא האזין אליכם(א-מה)
אחרי חטא המרגלים, ישראל רצו לעלות לישראל בכל זאת. הם התפללו אל ה' כדי שיסלח להם. הם השתמשו בשני דרכי התפילה:
השמעת קול= תפילה לא מסודרת אבל באה מתוך כאב , באה מהלב.
תפילה מסודרת שנעים להאזין לה.
וה' לא קיבל את שתיהן!!
האומנם??..
*ותשבו בקדש ימים רבים(א-מו)
….בזכות התפילה , הם נשארו בקדש 19שנה וחצי. ולא נדדו במדבר כל תקופה זו.. זה מורה שכל תפילה, אפילו אם היא לא נענית , יש לה השפעה כל שהיא. שום תפילה לא חוזרת ריקם.
*ונסוב את הר שעיר ימים רבים((ב-א)
למה כתוב "ימים רבים"? זה רמז לגלות הארוכה ביותר שיהו בה ישראל: גלות אדום! (שעיר=אדום).
עד הר חרמון(ג-ח)
נראה שהר חרמון מאוד חשוב והוא מצוטט הרבה בפרשה.וגם בנ"ך:
"כטל חרמון שורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים .."
"וחרמונים מהר מצער". שניר ושריון = שלג שיורד עליו.
ואת הארץ ההיא(ג-יב)
קדושת עבר הירדן פחותה מזו של ארץ ישראל.
כוח התורה בה הוא פחות מזו של תורת ארץ ישראל.
משגלו בני גד ובני ראובן ממנה, קדושת הארץ פחתה עוד יותר
וכל זה נגרם בגלל חטא המרגלים: אילו עלו מיד, היו נכנסים מהדרום ולא מעבר לירדן ולא היו כובשים ארצות אלה ולא היו מתנחלים שם!!
ולראובני ולגדי(ג-טז)
למה חצי שבט מנשה הוכנסו לעבר הירדן? משה רצה בכך: יש בשבט מנשה כוח גדול בתורה ורצה "לחזק" את שני השבטים שם. לכן הוא אפילו לא התנה איתם שיכנסו להלחם עם אחיהם כי זה ברור להם.
כדברי הנציב" הוא השתיל בתוכם את בני מכיר"! שיחזקו בהם לימוד התורה!! מכאן, לימוד לדורות לגור במקום שיש תלמידי חכמים!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 