בע"ה ד אב התשעז

מישל בן שושן

 

דברים פי

בעקבות מאמר של הרב יעקב מדן

איכה

 

אנו עוד מעט נקרא את מגילת איכה ונתחיל:

• איכה א.אאֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס.

המילה "איכה" היא בעצם מילה נרדפת ל"איך". אבל יש בה כנראה משמעות נוספת: הנביא איננו שואל איך? כדי לקבל תשובה על שאלתו אלה יש יותר שאלה רטורית, שאלה שהיא בעצם צעקה.

השאלה העמוקה הזאת היא שאלת הטרגדיה של ההיסטוריה היהודית. היא שאלת הרדיפות, האנטישמיות, הייסורים שעבר העם במשך כל ההיסטוריה שלו.

המצב העגום של העם מתואר בפסוק על ידי זה שאנו "בודדים" מרגישים לבד. בעצם זו ירושלים שהיא לבדה, אחרי שהיא היתה מרכז העולם . עיר מלאת עמים שונים, היא היתה השרה של כל המדינות. איך יכול להיות שהיא יכולה להפוך לאלמנה , לבדה. כך הופך עם ישראל, יותר מדי פעמים לבד. אף אחד איננו בא לעזרתו. אף אחד איננו מבין אותו. כולם דוחים אותו ורודפים אותו. מעם נבחר, הוא הופך לעם מבודד ומאוס.

 

הרב מידן קושר את הצעקה הזאת לעוד צעקה, לעוד שאלה רטורית , הפעם לא בכתובים אלא בנביאים. ישעיהו צועק ושואל איך הגענו למצב כזה שעם ישראל זנח את דרכו של האלוהים. גם הוא משתמש באותה המילה:"איכה"

• ישעיה א.כאאֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים

יכול להיות שיש מקום להסביר את הייסורים שעובר ישראל על ידי זה שהוא זנח את דרך ה'. יש אולי מקום להגיד שהתשובה על "איכה ישבה בדד" נמצאת ב"איכה היתה לזונה"

אבל זה לא יכול להסביר תמיד את המצב. כמה צדיקים וקדושים הלכו לטבח ללא עוול בכפם!

 

הרב מדן קושר את שתי הצעקות האלה לאותה השאלה ששואל משה רבנו בפרשה שלנו:

• דברים א. יבאֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם.

נכון זו אותה המילה "איכה". אבל מה הקשר בין הטרדה שמרגיש משה מהעם והטרגדיה ההיסטורית של עם ישראל??

בכל זאת, ניתן להגיד שמקור כל הגלויות והייסורים שעבר עם ישראל , מקורם במשפט הזה של משה .

ננסה להסביר זאת:

הבעיה שמציין משה היא לא הבעיה האישית שלו בלבד. היא הבעיה הגדולה של הפער הקיים בין שתי קצוות שחייב עם ישראל להחזיק ביחד:

משה הוא איש אלוהים. הוא שומע את דבר ה' בשקיפות מלאה. עבורו הכל ברור. הוא קרוב מאוד לאלוהים, לדבר האלוהים, לשמים.

מצד שני, עם ישראל חי בעולם הגשמי, הארצי.

• במדבר יא. יג מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל-הָעָם הַזֶּה  כִּי-יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה-לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה.  יד לֹא-אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה  כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי.

כשעם ישראל מבקש לאכול בשר, זה מוציא את משה מדעתו! מה? יש להם מן מהשמים , יש להם דבר האלוהים מול העיניים והם דורשים בשר?? הפער גדול מדי!

התשובה של האלוהים באה מיד: אנו נבנה מערכת שופטים , 70 זקנים, שרי אלפים ושרי מאות, אנשים, שיתעסקו במשפט, מתוך הבנה אנושית. כמובן שהמשפט האנושי הזה יהיה כפוף ובהשראת דבר האלוהים אבל יש להקים מערכת שתצמח מלמטה.

זה בדיוק מה שחשב יתרו. גם הוא ראה שיש פער גדול מדי בין דבר ה' היורד מהשמים והצורך ביצירת מערכת משפטית שתצמח מלמטה. גם הוא חושב שלא טוב שמשה יישאר "לבדו", כלומר קשור לאלוהים ולא קשור לעם.

 

• שמות יח.ידוַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל-אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב.  טו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ  כִּי-יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים.  טז כִּי-יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת-חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת-תּוֹרֹתָיו.  יז וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו  לֹא-טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה

 

התורה שבעל פה

משה מביא לעם את התורה שבכתב מהשמים. את דבר האלוהים. אבל יש לבנות מערכת שבה תצמח תורה שבעל פה. כלומר, חיפוש אחרי דבר האלוהים מתוך נפש האדם עצמו. הרי בכל אדם יש ניצוץ אלוהי. יש צלם אלוהים. מכל אדם חייב לצאת הניצוץ הזה של האור האלוהי. התורה שבעל פה היא התגובה של האדם לתורה שבכתב. ומכיוון שיש הרבה אנשים, הרבה דעות, הרבה פרצופים, יש מחלוקות. כי כל אחד אוחז בנקודת אמת קטנה בלבד. על ידי החיבור בין כל האמיתות האלה ניתן להגיע להעצמת האמת האלוהית .

בעצם, רצון ה' היה שתפרוץ התורה שבעל פה. מתוך בני האדם. אבל התורה שבכתב באה כדי לתת אחיזה לתורה שבעל פה. שיהיה מקור אחד. שהכל יסתובב מסביב לנקודה אחת, התורה שבכתב.

אבל העיקר היא התורה שבעל פה.

משה מייצג את התורה שבכתב

הזקנים, שרי העם, השופטים, הנביאים, החכמים, הם יניבו את התורה שבעל פה במשך כל הדורות.

כשה' עונה למשה בקשר לקושי לשאת "לבדו" את העם, הוא אומר לו למנות סנהדרין. הוא יאציל מרוחו של משה וייתן אותו לזקנים! זה לא פתרון לבעיה רגעית. זאת התכנית העליונה של הבורא!

הוא חיכה שמשה ירגיש בבעיה כדי להביא אותו למינוי הזקנים!

את מה שיתרו הציע כבר מזמן, בזכות הראייה מבחוץ, משה מתחיל להבין מבפנים.

 

כשמשה צועק:" איכה אשא לבדי.." הוא בעצם אומר:" אבל אי אפשר להחזיק בדבר האלוהים מלמעלה בלבד! איך אפשר להחזיק בשתי הקצוות המנוגדות האלה של תורה שבכתב ותורה שבעל פה? קשה מאוד לשמה.

 

מקור הבעיה

איך הקושי הזה, הפרדוקס הזה שמרגיש משה יכול להיות סיבת הבעיות הנוראיות שחווה העם היהודי? איך אפשר לקשור את ה"איכה" הזה של משה לאיכה של ישעיהו ושל ירמיהו במגילת איכה?

 

עם ישראל אכן נמצא בקושי גדול.

מטרתו היא להחזיק בקצוות שונות ומנוגדות כל הזמן ולהעיד על אחדות המידות

מטרת עם ישראל היא לייצג את כל האפשרויות להיות בן אדם ומצד שני להיות עם אחד!!

הוא חייב גם להיות רוחני וגם לחיות חיים גשמיים

הוא חייב להיות גם אספה של 12 שבטים, שבעים פרצופים, 600000דעות שונות וגם עם אחד

הוא חייב לחבר בין השמים והארץ

הוא חייב לחיות את הפרדוקס הבלתי אפשרי הזה והעיד על ידו שקיים אל אחד שמתכנן ומשגיח על הכל!

 

הקושי הגדול הזה של העם היהודי, מביא אותו לפעמים לסתות מהדרך. כי ה' שם הרבה אחריות בידיו. הוא חייב למצוא את רצון ה' מתוך חיפושים, השערות, ודרכים שונות, כל אחד לפי אמיתו. זה מאוד מסוכן. האתגר גדול כמו הערך של המשימה. לכן, יש כישלונות ועם ישראל עלול לסתות מהדרך.

 

אבל הוא גם יכול להוליד שנאה מצד העמים

העמים לא מקבלים את העובדה שיהודי צרפתי הוא גם יהודי. שפולני הוא פולני במאה אחוז ובכל זאת הוא יהודי.

קשה מאוד עבור הגויים לקבל את האחדות הזו שקיימת בין כל הפרצופים השונים של עם ישראל.

וזה גורם לאנטישמיות עמוקה. לא בגלל שנאת היהודי כזר אלא בגלל היות היהודי דומה לגוי ובכל זאת שונה ממנו באשר הוא שייך לעם אחד שמעבר לזהות הספציפית הזו שלו.

זה גורם לשנאה ולבדידות היהודים בין העמים

 

אכן, הקושי שמבטא משה: הפרדוקס הקשה מאוד שעם ישראל חי בתוכו, הוא זה שמוליד את הזנות לפעמים ואת הבדידות ושניאת היהודים לפעמים.

 

משה מרגיש בזה. הוא צועק "איכה"? לא איכה פרטי שלו אלא איכה שמייצג הפער בין איש האלוהים והעם הארצי.

בין הלחם מן השמים והדרישה לבשר!

 

התשובה היא התורה שבעל פה.

משה לומד על בשרו את הצורך בתורה שבעל פה. כי הוא לא יכול לבד. כי "לא טוב" שיהיה לבד!!

"משה לבד" זה אומר שכולם היו מלאכים!

 

התורה שבעל פה היא כמו ההתנגשות של אבנים שמולידה ניצוץ.

השמש, הוא כמו התורה שבכתב. מלאת אור ענק

אבל ה' , כנראה מעוניין בניצוצות היוצאים מנפש האדם.

וכדי להוציא הניצוצות האלה, חייבים להתנגש אחד בשני, להביע כל אחד את דעתו. על ידי המחלוקות, דעות שונות, התורה שבעל  פה חייה והולכת ומשתנה ומתעשרת במשך כל דור. כי היא צצה מלמטה. היא כולה פונה למרכז שהיא התורה שבכתב אבל היא צצה מלמטה.

 

אדם הראשון

אבל, נראה לי, בעיה זו כבר הוצגה בספר בראשית:

• בראשית ב. יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.

ה' החליט "לא טוב להיות לבד". למה? זה היה נחמד שאדם אחד יחשוב דבר אחד, בלי מחלוקותבלי דיונים, בלי חיפושים. ה' היה אורמ לו את דברו פעם אחת והאדם היה יודע בדיוק מה יש לעשות ומה יש לחשוב! לא! הבורא מחליט בדיוק ההיפך! זה "לא טוב". בדיוק כמו שיתור אמר ש"לא טוב" שמשה יהיה לבדו! כמו שמשה בעצמו יכיר , בפרשת בהעלותך, בעקבות המתלוננים לבשר שלא טוב שיהיה לבדו!

אכן, ה' עושה לאדם "עזר כנגדו"!! הוא יוצר בזאת את המחלוקת. החיפוש. אין אמת אחת בידי האדם אלה יש הרבה ניצוצות של אמת בידי כל בני האדם. וכל אחד תופס בנקודת אמת קטנה שונה. שתהיה לעזר לחבר בין האמיתות כולן, כשכולן יהיהו כנגד כולן. מהניצוצות של התנגשויות האלה ייווצר האור מלמטה שהבורא כל כך מחפש.

ומה קרה כשה' עשה לאדם עזר כנגדו? זה יצר , בין השאר "חטא עץ הדעת"!

איכה היתה לזונה??? זה בגלל האישה ששמת עמדי! אתה האלוהים לא השארת אותי לבד! זה גרם לחטא!

נכון, המצב הקשה הזה של המחלוקת, של ריבוי האמיתויות, של העזר כנגדו, עלול להוליד חטאים וזנות מהדרך! וזה יכול להביא המון בעיות בעולם!! אבל זה המחיר של רצון הבורא!

ואיך ה' אומר זאת לאדם שחטא?

• בראשית ד. טוַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה.

לא שה' לא יודע איפה נמצא האדם. הוא שואל אותו "איכה". אותה המילה שאנו דנים בה מהתחלת הלימוד!

איפה אתה נמצא? ה' דורש מהאדם שישאל את עצמו איפה הוא נמצא. האם הוא בארץ או בשמים. האם הוא גוף או נשמה.

הוא בעצם שניהם גם יחד.

אבל בידי האדם לבחור את הדרך של החיבור ביניהם!

כי לא טוב להיות לבדו!

 

בעצם, מקור הבעיות של עם ישראל, נמצא לא רחוק ממקור העושר של ייחודיותו:

עם ישראל נולד כדי להיות עד בפני כל בני האדם שקיימת אחדות בין כל הקצוות השונות והמנוגדות בעולם. הוא בעצמו, בנוי מ12 שבטים ו70 נפשות ו600000פרצופיםשונים. והוא בכל זאת עם אחד.

עם ישראל, מעצם קיומו, מחזיק בפרדוקס הקשה מכולם

להיות אחד מתוך הריבוי

לקשור בין הגוף והנפש, בין הקודש והחול, בין השמים והארץ, בין דבר האלוהים ודבר האדם. בין התורה שבכתב והתורה שבעל פה.

 

משה רבנו, בסוף ימיו הבין שהוא בעמו, איש האלוהים, מי שנתן לנו התורה שבכתב, חייב ללמד אותנו החובה ליצור את התורה שבעל פה. הוא זה שממנה את יהושוע. הוא זה שממנה את הזקנים. הוא זה שממנה את שרי המאות והעשרות. הוא זה שמנחה את השופטים והשוטרים. הוא זה שמסמל את החיבור בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה. לכן, הוא כותב את ספר דברים, ספר התורה שבעל פה.