בע"ה ז אב התשע"ח
מישל בן שושן
דברים פי2
איכה(הרב מנשה וינר)
בעוד יומיים נקרא "מגילת איכה" שמיוחסת לנביא ירמיהו.
איכה א (א) אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס"
איך יכל להיות שהעיר שהיתה תוססת שכולם אהבו בקרו בה והחשיבו כבירה של העולם כולו, נחרבה ויושבת לבדה ללא תושבים?."איכה" זו השאלה של הנביא. שאלה שנשארת פתוחה. איך יכול להיות?
המדרש איכה (1) שולח אותנו לנביא אחר, שקדם לירמיהו, הנביא ישעיה. גם הוא שאל שאלה דומה.
" ישעיהו פרק א (כא) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים"
עדיין אין חורבן ירושלים אבל, ברור לנביא, שבגלל ההתנהגות ה גרועה של העם היושב בה, היא עלולה להיחרב. והוא שואל :"איכה.." איך יכול להיות שעם ישראל מתנהג בצורה חסרת כל מוסר. איך העם הנבחר הפך להיות עם של רוצחים ושל רשעים?
ואז , אותו המדרש שולח אותנו לנביא קדום יותר : משה רבנו עצמו!:
"איכה אוכל לבדי לשאת אתכם..??" בהתחלת הפרשה שלנו (2)
משה מבחין בפער העצום הקיים בינו לבין העם שהוא אמור להנהיג. משה, איש האלוהים, חי את האידיאל. העם מולו רחוק מאוד מהאידיאל. הפער העצום בין האידיאל והמציאות העגומה של העם גרמה לו , כבר בהתחלת דרכו לסרב למשימה שה' מצווה אותו: ל הוציא את העם ממצרים ולהכניס אותו לארץ. כבר אז, משה הרגיש בפער הזה. ובכל זאת, ה' בוחר בו ומוצא לו כל מיני דרכים להתגבר על הקושי: אהרון, הקרוב לעם יהיה המתווך. אחר כך, במדבר, משה ממשיך להתלונן על הפער הבלתי נסבל הזה בין העם ובין הדרך הברורה האידיאלית שהוא חי במחיצת האל. גם במדבר, ה' מציע לו לבנות מתווכים: 70 זקנים, שופטים, שרים שוטרים. גם יתרו חש בבעיה ומציע לו למנות שרי אלפים מאות חמישים ועשרות.
הרבה מפרשים מתארים הנאום הראשון של משה בפרשה שלנו כ"תוכחה". זה אולי נכון אבל זה לא מספיק כדי לתאר את הבעיה הפילוסופית קיומית שמשה מביע. משה שואל: איך יכול להיות שלמרות ההתגלות בסיני, למרות ניסים ונפלאות, למרות דבר ה' והנהגתו, הפער התהומי בין האידיאל והמציאות של העם נשאר כה גדול.
אבל ניתן לעלות עוד יותר למעלה בהיסטוריה ולמצוא "איכה" יותר קדום: ה"איכה" שה' בעצמו שואל את האדם אחרי חטא אכילת עץ הדעת:
בראשית פרק ג (ט) וַיִּקְרָא יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה:
בעצם הבעיה הראשונית היא הפער שקיים אצל האדם בעצמו: חיבור בין נשמה וגוף.שגרם לחטא!
הבורא בעצמו מתלונן על הבעיה שהוא בעצמו יצר: יצור בהמתי שחייב להמשיך לחיות כמו בהמה אבל, בנוסף, היצור הזה שואל את עצמו שאלות, מחפש טעם לחייו. ליצור הזה יש חלק רוחני שיוצר פער עצום בחיבור עם המציאות הגופני שלו.
על ידי האיסור לאכול מהעץ,(כשהוא מנחש כמעט בוודאות שהוא כן יאכל ויעברו על האסור) הוא גורם לאדם להרגיש אשם. ובכך, האדם הופך לשותף באחריות למצבו! לא רק הבורא אחראי לבעיה שבה הוא שם את האדם, עכשיו גם האדם עצמו אחראי על מצבו!!
אם נסכם עד כה:
- ירמיה שואל "איכה?" על החורבן הגדול
- ישעיה עונה לו שזה בגלל ההתנהגות הגרועה של העם. ואז הוא שואל בעצמו "איכה?" איך יכול להיות שהעם הנבחר הגיע למדרגה מוסרית כה נמוכה?
- משה כבר ענה לישעה: זה בגלל הפער הגדול בין האידיאל והמציאות! ומשה שואל "איכה?" אבל הרי שה' ירד על ההר ועשינו כל הניסים וההתגלויות האפשריים! איך יכל להיות?
- ה' עונה למשה בשאלה שהוא שואל את האדם:"אייכה?" הבעיה נמצאת כבר בתוך יצירת האדם! זה פער מהותי בתוך האדם! ועל האדם להיות מודע לפער הזה ולהיות שותף באחריות על הבעיה הזו!!
וכך אנו מתארים מצב טראגי מאוד! כאילו הבורא בעצמו יצר בעיה והבעיה הזו מחריפה בכל דור עד לחורבן ממש!! . נכון שזה היה מאוד טראגי אם היינו עוצרים כאן את העייון. ואכן, הרבה דתות ופילוסופיות של תרבויות גדולות מאוד הגיעו למסכנה מדכאה זו!!
אבל כאן נמצא החידוש הגדול של היהדות:
מתוך החורבן הזה נולדת הישועה הגדולה ביותר! איך?:
הבורא, מלכתחילה, יצר אדם עם גוף, עם יצרים, עם בעיות ענקיות. הוא שם אותו במציאות בלתי אפשרית. אבל הוא גם הראה לו דרך לתיקון. הוא הציב בפניו אידיאל. כך שהאדם לא נמצא בנקודה אלא בהתחלתו של חץ עם כיוון! האדם הוא "אנושי"! הוא חוטא, יש בו המון גירעונות. אבל מולו חייב להיות אידיאל. והאדם חייב לפעול כל הזמן כדי לשפר את עצמו ולנסות להגיע לאידיאל הזה. הוא חי בעולם של תיקון. יש לאדם מטרה.
הפער שמשה מדבר עליו, הוא אכן נוצר מבריאת האדם עצמו. וטומן בחובו את האפשרות להגיע לחורבן אבל הוא גם טומן בחובו את האפשרות של התיקון.
אסור להתייאש מריחוק האידיאל
אבל גם אסור לשכוח שיש אידיאל
אסור גם להשלות את עצמנו שאנו חיים בתוך האידיאל
יש להכיר בפער ויש לפעול כל הזמן לצמצומו.
יישאר כוחך ששיברת
זה מסביר שמשה רבנו שבר את הלוחות הראשונות. הם סמלו האידיאל. חשוב מאוד שהיו לוחות ראשונות כאלה למרות שה' בטח ידע שהם בלתי ישימות! ה' בעצמו משבח את אומץ הלב של משה ששיבר אותם "יישאר כוחך ששיברת!" זה אולי הדבר הגדול ביותר שעשה משה בחייו!
בסוף התורה, (3) הפסוק האחרון אומר שלמשה היתה יד חזקה (על זה שקיבל הלוחות הראשונים) אבל גם שהוא היה גדול בזה ש"לעיני כל ישראל", הוא שבר אותן (ראה הרש,י האחרון של התורה)
גדולתו של משה היא שהוא הבין שיש בפער והוא ניסה כל החיים שלו גם לייצג האידיאל וגם למצוא דרכי גישור עם המציאות. הוא משה רבנו כי הוא לא התגאה בעליונות כל שהי על היותו מייצג האידיאל. הוא ידע לפסול לוחות שניים ולהביא אותם לעם.
תורת משה , מטרתה למשוך אותנו כל הזמן לכיוון מעלה. זו דרך אינסופית שמעלה את האדם ממצב טראגי למצב אנושי עם כיוון רוחני וטעם לחייו.
לכן, הדבר הראשון שמשה מוצא לנכון להגיד לעם לפני מותו זה דווקא שהוא שם לב לפער העצום הקיים . רב אמיתי איננו "מטייח" את המציאות, אפילו אם היא קשה. להיפך: הוא מתאר הבעיה ומנסה לתת כלים להתמודד איתה. בלי אשליות, אבל בלימוד האחריות הענקית המוטלת על האדם להיות שותף לתיקון הבעיה המהותית והקיומית שהוא נמצא בה מראשית בריאתו!!
דווקא אל היצור המורכב הזה התכוון הבורא! יצור שמחבר בין עולמות שונים ואף הפוכים. עם ישראל לקח על עצמו לייצג ולהיות עד לאפשרות פתרון הבעיה הזו. זו בעיה אמיתית עם סיכונים אדירים וסבל רב. האחריות כמעט כולה נמצא כל כתפי האדם עצמו. אבל כגודל האחריות כך ערך הישועה שתבוא אחרי ההתמודדות עם הבעיה!!
בשאלה "איכה?" האדם לוקח על עצמו את המודעות לבעיה הקיומית של האדם. הוא גם מקבל על עצמו את התיקון. ואלה שני התנאים לישועתו! מתוך ה"איכה" יוכל האדם למצוא את עומק אחריותו המשותפת עם הבורא. ומשם, מראיית הדברים נכוחה ומהסירוב להשלים עם המצב, תיוולד הישועה הגדולה עבורו ועבור העולם כולו!
הגלעד (לעד)
בני ראובן ובני גד בוחרים להישאר בארץ הגלעד ויעזר. אבל אלה שני שמות של בני מכיר בן מנשה! (5). הילדים האלה נולדו הרבה זמן לפני הגעת בני ישראל למקומות האלה!
מכאן (ומנקודות חשובות אחרות) נולדת האפשרות הסבירה מאוד:
כשיוסף היה במצרים, לבניו מנשה ואפרים, היה רצון, יכולת ואף הצליחו לחזור לארץ אבותם ולכבוש וליישב כמה מקומות משני עברי הירדן. אז, נתנו, כנראה למקומות האלה, את השמות שלהם , כמו גלעד ויעזר (איעזר). או שלהיפך, נתנו לילדים שלהם שמות המקומות האלה.
זה מסביר את המדרשים שטוענים שבני אפרים ניסו לעלות לארץ מוקדם יותר
זה. יכול להסביר גם כן שמשה נותן לחצי שבט מנשה חלק גדול מעבר הירדן המזרחי, למרות שלכאורה הם לא בקשו כלום!: כי זה שייך להם כבר! ולכן משה "נתן" את הגלעד למכיר בן מנשה! ולראובני ולגדי את "הר הגלעד בלבד.
ערב הירדן (הרב בין נון) (עבור המקורות, לראה (6) למטה)
ישנם פסוקים , שעבורם "עבר הירדן" היא העבר המזרחית ויש פסוקים שעבורם זו עבר הירדן המערבית.
כשה' הבטיח את הארץ לארבהם, היה מדובר על שני עברי הירדן. גם אם אנו משאירים את אדום, מואב ועמון (הקדמוני , הקניזי והקיני) לכיבוש באחרית הימים, נשארים המון שטחים צפונה שמשה כבש: האמורי, וארץ הבשן. אלה הם חלקי הארץ שהובטחה לאבות!!
יש לנו הרגשה ש"כבשנו את השטחים המזרחים לירדן, רק "בדיעבד". בגלל שסיחון לא נתן לנו לעבור, אז הייינו מוכרחים להילחם בו ולכבוש את הארצות האלה. ורק בגלל ששני שבטים התעקשו לגור שם, אז "הרחבנו" את הארץ המקורית מערבה לירדן, לכיוון מזרח.
כאילו כל מזרח הירדן הוא "ארץ כבושה" שלא היתה אמורה להיות חלק מארץ אבותנו.
באל הרגשה זו , מטעה! כי ה' בחר להכנסי אותנו לארץ דווקא דרך המזרח. והשטחים האלה הם חלק מהארץ שהובטחה לאבות.
כבר ממעבר נחל ארנון, בני ישראל התחילו לכובש את הארץ המובטחת ולהתיישב בה!
ארץ כנען, בהגדרתה, נמצאת אך ורק בעבר הירדן המערבי. נכון. אבל הארץ השייכת לעם ישראל, שהובטחה לאבות, משתרעת משני עברי הירדן.
מכאן, הרב בין נון, מגיע לנקודה חשובה וחדשנית:
משה נמצא במרכז הארץ המובטחת כשהוא מדבר. הוא כבר כבש חלק גדול ממנה. אמנם הוא היה רוצה להיכנס "גם" בחלק המערבי, בארץ כנען, אבל זה נמנע ממנו. אבל משה מדבר , בעבר הירדן המזרחי שהוא חלק מהארץ!!
זה מזכיר לי את המחלוקת שיש לנו היום, בין הרואים את החלק המזרחי של הקו הירוק כ"שטחים כבושים" שנכבשו בדיעבד בגלל מלחמת ששת הימים, והם לא חלק עקרוני מהארץ
ובין אלה (ואני בניהם) שחושב שדווקא ה,שטחים" האלה הם החלק החשוב ביותר מהארץ. שכם, חברון, ירושלים הם הערים השייכם לארץ שלנו הרבה יותר מאשר מישור החוף!
כך שנמצאים מול מחלוקת ישנה מאוד רק שהירדן "זז" לקו הירוק!
הפחד הגדול של משה ,כשהוא כועס על ראובן וגד שרוצים להישאר מזרחה לירדן, זה לא שהם בעם יושבים מחוץ לארץ אלה הוא מפחד שהם יגרמו לשאר העם להישאר בחלק הזה ולא לרצות לכבוש את החלק המערבי של הירדן! הוא משווה אותם למרגלים שהפחידו העם מלעלות. למה? כי משה מסכים לגמרי שהחלק המזרחי של הירדן הוא ארץ ישראל. ובגלל זה, יש סכנה שהעם יעדיף להיסתפק במה שכבר נכבש ולא לכבוש החלק המערבי של הירדן!!
הנס והדיבור
הרב בין נון מסביר שהחידוש של ספר דברים הוא במעבר בין עולם הנס לעולם הדיבור.
הנסים עזרו לצאת ממצרים. הם עזרו לתמוך בשלבים הראשונים של גיבוש העם במדבר. אבל, העיקר הוא לא הנס, אלא היכולת של העם לשמוע את דבר ה'. ולא להיות מוקסמים מהנסיים שלו.
משה נתפס כמי שעשה ניסים. אבל הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ח) מסיבר שהנסים האלה נעשו רק בגלל צורך שעה ולא כבסיס לדת. לכן, משה חייב לעבור למצב של "דיבור" ללא ניסים! אני אומר. ה' אמר. ואתם חייבים "לשמוע". זה עולם שונה לגמרי מעולם הנס. עוברים מההתפעלות, ממסטיקה, מ"הכל או כלום" לעולם יותר אחראי התלי ביכולת לשמוע, לקבל, לקחת סיכונים (כי לא בטוח שהבנו את הדיבור נכון). עולם של ארץ ישראל.
לראיה, התורה מזהירה אותנו מהליכה אחר נביא שיעשה לנו ניסים כדי לשכנע אותנו. האחריות נשארת עלינו, למרות הגשמת ניסים, להחליט האם הוא ממשיך את "דבר ה'" או לא!
לכן, המעבר מהגלות לארץ ישראל דורשת מאמץ עליון של בגרות ושל "שינוי פרדיגמות". כדי לעבור מעולם הנס (עולם ההלכה הפסוקה הברורה) אל עולם הדיבור המתהווה (תורת ארץ ישראל) הדורשת התערבות אחריות האדם בכל רגע, גם בעולם ההלכה המעשית! רק מעבר כזה ותוצאותיו יכולים להצדיק ספר חדש בתורה. ספר התורה שבעל פה המעניקה לאדם חופש חידוש ויוזמה מצד אחד אבל אחריות כבדה מאוד מצד שני!
בעצם, כשניגשים אל ספר דברים חייבים לזכור את הפסוקים שקודמים לעשרת הדברות בספר שמות:
שמות פרק יט (ד) אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי:(ה) וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ:(ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:….
שמות פרק כ (א) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: ס(ב) אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם .
זאת התכנית המקורית: ה' סיים לבצע ניסים והוא רוצה להתחיל לעבור למצב של דברים ששומעים.
אבל אירעו תקלות כמו חטא העגל והמרגלים שעקבו את ביצוע אמירת הדברים עד לספר שלנו!! רק עכשיו העם מסוגל לעבור ממצב של נס למצב של דיבור!
שרי אלפים (הרב מנשה וינר)
בתחילת הפרשה, משה מספר מה הביא אותו למנות שופטים ושוטרים וזקנים לעזור לו בהנהגת העם. אבל נוצרת אי נוחות כי אנו יודעים שהרעיון בא מיתרו ומשה , כנראה , גונב לו את הרעיון ונראה מפתח אותו כרעיון שבא מהעם או ממנו אבל הוא לא מזכיר את יתרו!!
האמת שונה :
כשקוראים את הפסוקים (ראה מקור (2)) שמים לב שמה שאומר משה איננו מתיחס רק לסיפור של יתרו אלא לכמה פרשות אחרות בתורה (מקורות (4)שבהם משה מכריז על משבר מנהיגותי וה' מיעץ לו להיעזר ב70 זקנים או בשופטים ושוטרים. בעצם, הדבר היחיד שמקביל לסיפור יתרו הם "שרי אלפים ושרי מאות..".
אם כן הפרשה שלנו היא שילוב בין כמה פרשיות שונות. עיקר הנאום של משה הוא לא לדבר על מינוי השופטים אלא להציב בפני העם את הבעיה העיקרית: הפער העצום בינו ובין העם. הזקנים, השופטים באים כדי לנסות לגשר בין הפער הזה. נכון שיתרו שם לב לבעיה ונתן עצות אבל הבעיה המשיכה כל הזמן וכולם ניסו לטפל בה. גם העם עצמו, גם משה וגם ה', ולא רק יתרו.
———————————————————————————
מקורות:
(1). איכה רבה פרשה א ד"ה א איכה ישבה א איכה ישבה, שלשה נתנבאו בלשון איכה, משה ישעיה וירמיה, משה אמר (דברים א') איכה אשא לבדי וגו', ישעיה אמר (ישעיה א') איכה היתה לזונה, ירמיה אמר איכה ישבה בדד,
(2) דברים פרק א (ט) וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם:(י) יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב:(יא) יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם:
(3) דברים פרק לד (י) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְקֹוָק פָּנִים אֶל פָּנִים:(יא) לְכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ:(יב) וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל:
רש"י דברים פרק לד (יב) ולכל היד החזקה – שקבל את התורה בלוחות בידיו: ..לעיני כל ישראל – שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר (לעיל ט, יז) ואשברם לעיניכם, והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר (שמות לד, א) אשר שברת, יישר כחך ששברת:
שמות פרק לד (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ:
(4) שרי אלפים:
- דברים פרק א (ט) וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם:(י) יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב:(יא) יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם:
- (יב) אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם:(יג) הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם:(יד) וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת:(טו) וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם:(טז) וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ:(יז) לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו:(יח) וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:
- שמות פרק יח (יד) וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב:…(יח) נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ:…(כא) וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת:(כב) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ:..(כד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר:
- במדבר פרק יא (ד) וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר:
- (ה) זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים:..((יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי:(יב) הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו:(יג) מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה:(יד) לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי:(טו) וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי: פ
- (טז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ:(יז) וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ:
- דברים פרק טז (יח) שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק:
(5) הגלעד:
בראשית פרק לז (כה) וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד ..
במדבר פרק כו (כט) בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְמָכִיר מִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי וּמָכִיר הוֹלִיד אֶת גִּלְעָד לְגִלְעָד מִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי:
במדבר פרק כו (ל) אֵלֶּה בְּנֵי גִלְעָד אִיעֶזֶר מִשְׁפַּחַת הָאִיעֶזְרִי לְחֵלֶק מִשְׁפַּחַת הַחֶלְקִי:
במדבר פרק כז (א) וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף …
במדבר פרק לב (א) וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה:…(כו) טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד:…..
במדבר פרק לב לט) וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ:(מ) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ:(מא) וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר:
(6) עבר הירדן
עבר הירדן- עבר הנהר-הקו הירוק
- בראשית פרק נ (י) וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים:..(יג) וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא:
- במדבר פרק כב (א) וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ:
- במדבר פרק לב (יח) לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ: (יט) כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה: פ
- במדבר פרק לב (לב) נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְקֹוָק אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן:
- (לג) וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב:
- במדבר פרק לד ( (יב) וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב:(יג) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֹתָהּ בְּגוֹרָל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לָתֵת לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה:(יד) כִּי לָקְחוּ מַטֵּה בְנֵי הָראוּבֵנִי לְבֵית אֲבֹתָם וּמַטֵּה בְנֵי הַגָּדִי לְבֵית אֲבֹתָם וַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה לָקְחוּ נַחֲלָתָם:(טו) שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה לָקְחוּ נַחֲלָתָם מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ קֵדְמָה מִזְרָחָה: פ
- במדבר פרק לה (יד) אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה:
- דברים פרק א (א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב:…(ד) אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי:(ה) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר:
- דברים פרק ג (ח) וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא אֶת הָאָרֶץ מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִנַּחַל אַרְנֹן עַד הַר חֶרְמוֹן:
- דברים פרק ג (כ) עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ יְקֹוָק לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם וְיָרְשׁוּ גַם הֵם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְשַׁבְתֶּם אִישׁ לִירֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם:..(כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל יְקֹוָק בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:(כד) אֲדֹנָי יְקֹוִק אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ:(כה) אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן:(כו) וַיִּתְעַבֵּר יְקֹוָק בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה:(כז) עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:(כח) וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה:
- דברים פרק ד (מא) אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ:
- דברים פרק ד (מה) אֵלֶּה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם:
- (מו) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּגַּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר בְּאֶרֶץ סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם:(מז) וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח שָׁמֶשׁ:(מח) מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְעַד הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן:(מט) וְכָל הָעֲרָבָה עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה וְעַד יָם הָעֲרָבָה תַּחַת אַשְׁדֹּת הַפִּסְגָּה: פ
- דברים פרק יא (כט) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל:(ל) הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה:
- דברים פרק יא (לא) כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ:
- יהושע פרק א (יד) נְשֵׁיכֶם טַפְּכֶם וּמִקְנֵיכֶם יֵשְׁבוּ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל וַעֲזַרְתֶּם אוֹתָם:(טו) עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ יְקֹוָק לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם וְיָרְשׁוּ גַם הֵמָּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם וְשַׁבְתֶּם לְאֶרֶץ יְרֻשַּׁתְכֶם וִירִשְׁתֶּם אוֹתָהּ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ:
- יהושע פרק כד (ב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים:(ג) וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק:
- יהושע פרק כד (טו) וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן אִם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק: פ
- בראשית פרק טו (יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְקֹוָק אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:(יט) אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי:(כ) וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים:(כא) וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי: ס
- רש"י בראשית פרק טו (יט) את הקיני – עשר אומות יש כאן ולא נתן להם אלא שבעה גוים, והשלשה אדום ומואב ועמון, והם קיני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד, שנאמר (ישעיה יא יד) אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם:
- בראשית פרק לא (כ) וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא:(כא) וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּקָם וַיַּעֲבֹר אֶת הַנָּהָר וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו הַר הַגִּלְעָד:
- כתר יונתן בראשית פרק לא (כא) וילך הוא עם כל אשר לו ויקם ויעבר את פרת …
- שמות פרק כג (לא) וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ:
- דברים פרק א (ז) פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:(ח) רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם:
- דברים פרק יא (כד) כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם:
- יהושע פרק א (ג) כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה:(ד) מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם:
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 