בע"ה ו אב התשע"ט

מישל בן שושן

 

דברים פי4

 

ספר דברים מחולק(לפי הרב תמיר גרנות) כך:

 

1. מבוא (פרק א- עד פרקד פסוק מא)
2. מסירת התורה-מצוות (פרק ה- סוף פרק כו)
3. ברית (כז-כח כולל)
4. נספח לברית (לאדם יחיד) (כט)
5. נספח התשובה (ל)
6. שירה,(לא:יד-לב)
7. ברכה (לג)
8. סיפור מות משה(לד)

 

החלק הארוך ביותר הוא נאום מסירת התורה . מקדים אותו מבוא סיפורי ועוקבים אחריו דברי הברית ונספחיה.

השירה נאמרת מחוץ לתורה, בעיקר ליהושוע בנוכחות משה

וייתכן שהברכה ניתנה הרבה לפני כן ורק נכתבה בסוף כדי לסיים בברכה

 

אם כן, פרשת דברים היא חלק מה"מבוא". ובתור "מבוא" יש לקרוא אותו. מבחינת הסיפורים שבו, אין חידוש גדול . יש אמנם הרבה הבדלי גרסאות ביחס לאותם סיפורים שמובאים בספרי שמות ובמדבר. אבל חסרים גם סיפורים אחרים לא פחות חשובים.

אם כן עלינו לשאול :

• למה יש צורך במבוא?
• למה משה בוחר בסיפורים אלה דווקא ולא באחרים ולמה הוא משנה כמה מהפרטים שלהם?
• האם המבוא הזה מצדיק את החלק הארוך ביותר של הספר, חלק התורה והמצוות? כלומר האם הימצאות המצוות בספר דברים קשור בעיקרו למהות המבוא הזה?

 

1. למה יש צורך במבוא?:

למה יש בכלל צורך להפריד בין מצוות שכתובות בספרים הקודמים לאלה שכתובות בספר דברים? האם יש הבדל מהותי בין המצוות של ספר דברים לשאר המצות? לכאורה, לא. אין התלמוד עושה הבדל בין מצווה הכתובה בדברים לבין פסוק הנכתב בספר אחר. לשניהם אותו תוקף ומידה .ובכל זאת, הן לא נכתבו יחד! . היינו חושבים שאולי הן קשורות לכניסה לארץ ולמצב החדש של העם אחרי ארבעים שנה. אבל ייתכן גם שהן קשורות לעובדה שמשה רבנו מוסר אותן במצבו המיוחד הנגזר מהזמן המיוחד שבו הוא מדבר:

• אלה ימיו האחרונים. קדם לספר דברים, ההוראה של ה' שיעלה אל הר העברים כדי למות וההוראה הזו נמצאת גם כן בסוף ספר דברים. כלומר, ספר דברים, באופן מוצהר, נכתב כשמשה עומד למות. הוא יודע זאת , ודבריו מכווינים למצב המיוחד הזה: הוא מוסר הדברים העיקריים, החשובים. הוא יודע שאין לו זמן לבחון מחדש, להמשיך לחשוב עליהם, להשאיר דברים בתהליך של ספקות. כמו שאומר רש"י :"אם לא עכשיו, אמתי?!". מאוד שונים הדברים שאדם אומר כשהוא יודע בוודאות שימיו ספורים לאדם שמרגיש באמצע דרכו.
• הוא חייב לפתור את מתחים שנשארו פתוחים בינו לבין העם. אפילו אם היו כעסים, מתחים, אלה טופלו. רק את הנושאים הלא פתורים, משה מעלה כאן. כדי למות בשקט.
• הניסיון הרב בהנהגת שני דורות במצבים שונים, מקנים לו נופח אחר שממנו הוא יכול לסדר את העניינים בצורה מיוחדת. סידור הדברים. העמדת המאורעות השונים בפרספקטיבה שונה, היא דבר בפנה עצמו. כשחווים דברים, הם יכולים להיראות לנו כחשובים יותר מאשר הם באמת, אחרי כמה שנים. אחרי שדברים אחרים קרו ואז , המאזן הכולל והראייה המיוחדת בסוף הדרך מכתיבה סדר עדיפויות ודגשים אחרים. כשאדם צריך להחליט על מעשיו ודרכו, לרוב, סדר עדיפויות בין כל האילוצים הוא הקובע. גם בהלכה, הסדר העדיפויות בין כל המצוות השונות, שיכולות להתנגש ברגע מסויים, כל חכמת הפוסק היא לשקול את סדר העדיפויות. לכן, סידור הדברים, העלאת נושאים במקום אחרים, היא בעצמה אמירה.
• דבריו האחרונים, חייבים לתת הוראות איך אפשר לחיות בלעדיו. מה הן החולשות של העם שעליהם יש לשים לב . משה חייב להכין את העם להיעדרו ולמצב החדש העומד בפניהם.זה דורש חוכמה מיוחדת של ניבוי הבעיות והפתרונות האפשריים .

 

כל נקודות אלה , בין השאר, יכולות להסביר החשיבות בספר דברים כספר נפרד, נוסף. וזה מסביר גם כן, שכתיבת "מבוא" למצוות חשובה עוד יותר! אין המצוות יכולות להינתן בצורה יבשה כספר חוקים. התורה כוללת לא רק חוקים אלה גם חלק סיפורי לא מבוטל. שני החלקים (החוקתי והסיפורי) קשורים מאוד זה לזה. לכן, המבוא של ספר דברים, ארבעת הפרקים הראשונים, נחוצים כדי ללמוד את המצוות הספציפיות של ספר דברים. ואפילו אם יש מצוות שכבר ניתנו בספרים הקודמים, כאן, הן יקבלו זווית ראיה שונה בגלל הימצאותם בספר דברים ובגלל המבוא שלו.

 

2. מה כולל המבוא?

משה איננו מספר את כל הסיפורים שקרו. הוא בוחר בכמה מהם ומספר אותם בצורה שונה. בפרשת דברים, משה מספר שלושה סיפורים:

בפרק א, שניים:

• מינוי שרי אלפים
• חטא המרגלים (והמעפילים)

פרקים ב-ג

• כיבוש מזרח הירדן

 

למה סיפורים אלה דווקא?

נראה לי, לאור מה שכתבתי לעיל, שהסיפורים עוסקים בעניינים "לא פתורים" בינו לבין העם ושקשורים להמשך דרכו של העם. אנו יכולים ללמוד מההבדלים שקיימים בין הסיפורים בפרשה שלנו לבין אותם מאורעות שמסופרים בצורה שונה בשאר החומשים

הנה טבלה מסכמת:

ההבדלים עם אותם הסיפורים בספרים הקודמים:

 

	ספרים קודמים	דברים
שרי אלפים	היוזמה= יתרו	היוזמה= משה
	יש לבחור :אנשים חכמים..	האנשים הם ..ראשי שבטיכם!
חטא המרגלים	היוזמה= ה'	היוזמה= העם
	רשימת שמות  ה"תרים"	אין רשימה של ה"מרגלים", ה"חופרים"
	המטרה= האם הארץ טובה?	המטרה= מאיזו דרך יש לעלות?
	תשובת המרגלים= בסה"כ :לא נעלה!	תשובת המרגלים: הארץ טובה!
	משה לא מגיב	משה נואם: ומאשים רק את העם
כיבוש מזרח הירדן	מתוך אילוץ	מצוות ה' לכתחילה

1. שרי אלפים

חשוב למשה, לעניות דעתי, להסביר שהאידיאל היה שלא יהיו מתווכים בין ה' והאדם. אחד מתפקידיו העיקריים של משה היה להיות המתווך שמסביר למה אסור שיהיו מתווכים! ואחר כך, להסתלק ולהשאיר האחריות על כל אחד מבני ישראל מול בורא העולם.

המציאות (ולא האידיאל) מכריחים אותנו לקבוע מוקדי שלטון ומערכת משפטית עם היררכיה .

בהתחלת ספר בראשית, עניין זה מתואר יפה: כשה' שואל את האדם אחרי החטא :"איכה?" האדם מצדיק את חטאו על ידי הטלת אחריות על האחר: חווה. וחווה על הנחש..כלומר ההיררכיה היא אם כל החטאים! או, ליתר דיוק, היא תוצאה של החטא. יש לכל היררכיה ששני פנים

• מצד אחד, זה מאפשר מערכת מציאותית ומסודרת
• מצד שני , ניתן להשתמש בה כדי עשות שני עיוותים:
  • השלטון משחיט. מי שנמצא "מעל" לאדם השני, עלול לנצל זאת לרעה
  • האדם שנמצא "מתחת", משליך את אחריותו על מי שנמצא או מעליו או מתחתיו!

לכן, משה איננו מדבר על יתרו. הוא לוקח על עצמו את האחריות על הקמת מערכת משפטית היררכית. אבל הוא מצביע על העובדה שהיא פשרה בין האידיאל והמציאות. רק בגלל ש"איכה אשא  לבדי טורחכם..", חייבים להקים מערכות כאלה. ולכן יש מאוד להיזהר מהעיוותים הקשורים במערכות אלה. זה הדבר המציק למשה הכי הרבה. יתרו הוא זה שהביא את הרעיון מבחוץ. מהמציאות. זה לא רעיון פנימי של התורה. אבל התורה ומשה לוקחים זאת בחשבון כ"פשרה". כמו שהמלכת מלך היא פשרה. כמו שלקיחת יפת תואר היא פשרה עם המציאות. אבל, חשוב מאוד להגיד שאלה פשרות ולא ערך עליון!!    השימוש בפי משה במילה "איכה אשא לבדי.." מזכירה את השאלה של ה' אל אדם הראשון: "איכה?" ומזכירה את מגילת איכה. מקור העיוותים שהביאו לגלות מגן עדן, לחורבן, ואפילו לעבודה זרה , נעוץ באילוץ הבעייתי הזה של העמדת היררכיה במערכת השלטון והמשפט.

• ירמיהו: איכה ישבה בדד!
• משה : איכה אוכל לבדי!
• ה': לא טוב היות האדם לבדו,..איכה!

2. המרגלים:

גם בנושא הזה, משה לוקח על עצמו את כל האחריות. והוא גם מטיל רק על העם ולא על המרגלים את האחריות. למה? כנראה שמשה הבין שקיים, עמוק בעם ישראל, יצר הרע של התנגדות עצמית. אנטישמיות יהודית! אנטי ציונות יהודית!  נטייה להרס עצמי. הוא לא ידע לטפל בבעיה הזאת מספיק טוב. ייתכן שזה מה שגרם לו לחטוא במי מריבה. אבל, הוא מתריע על החולשה הזאת כי היא הרסנית! לכן, אולי החכמים אמרו שחטא המרגלים יתוקן רק באחרית הימים!

3. מזרח הירדן

תקופת אברהם			העם הקדום	מכונה	העם החדש	שם הארץ	האב ממשפחת אברהם	אפשרות להלחם בו
מלך	ארץ	היכו את
אמרפל אריוך כדרלעמר תדעל	שנער אלסר עילם גוים	רפאים בעשתרות קרניים	רפאים	זמזומים	עמון		לוט	אסור
		הזוזים  (בהם)
ברע ברשע שנאב שמאבר בלע	סדם עמרה אדמה צבויים צער
		אימים שוה קריתיים	רפאים	האמים	מואב	ער	לוט	אסור
		החורים בהררם שעיר	חורים			שעיר	עשיו	אסור
			עווים (פלישטים)		כפתורים	חצרים
					אמורי			כן

בספר במדבר, כיבוש ארצות המזרח, מתוארות כאילוץ. בני ישראל ניסו לעלות מהנגב אבל הכנעני בא והפחיד אותם. אדום יצא נגדם למלחמה, מואב גם כן, והם נאלצו להילחם עם האמורי כדי להיכנס מזרחה. גם עוג מלך הבשן יזם את המלחמה נגדם והם נאלצו לכבוש את הבשן.

הסיפור שמספר משה בספר דברים שונה: ה' מחלק את הארצות לפי החלטות עליונות. כמו שכתוב ברש"י הראשון של התורה: הוא זה שברא את העולם והוא זה שמוריש ארץ לעם זה או אחר, לפי החלטתו בלבד.

ה' החליט , אחרי שעוון האמורי ישתלם, שבני ישראל יכבשו ארצות מסוימות, כל מערב הירדן וחלק ממזרח הירדן.

שם ישבו עמים (רפאים, חורים…) ה' החליט לגרש עמים אלה ונתן ארצם לעמים אחרים (מואב, אדום..) ועכשיו, הוא מחליט לתת חלק מהארצות האלה לעם ישראל. דרך אגב, שמענו כבר על העמים הקדמונים במלחמת ארבעת המלכים עם החמישה בתקופת אברהם.

יש לשים לב שבני לוט (עמון ומואב) נמצאים במזרח הירדן, כי כנראה, לוט בחר להתיישב במזרח לירדן. סדום נמצאת אם כן במזרח לירדן!

הנה טבלה מסכמת:

תקופת אברהם			העם הקדום	מכונה	העם החדש	שם הארץ	האב ממשפחת אברהם	אפשרות להלחם בו
מלך	ארץ	היכו את
אמרפל אריוך כדרלעמר תדעל	שנער אלסר עילם גוים	רפאים בעשתרות קרניים	רפאים	זמזומים	עמון		לוט	אסור
		הזוזים  (בהם)
ברע ברשע שנאב שמאבר בלע	סדם עמרה אדמה צבויים צער
		אימים שוה קריתיים	רפאים	האמים	מואב	ער	לוט	אסור
		החורים בהררם שעיר	חורים			שעיר	עשיו	אסור
			עווים (פלישטים)		כפתורים	חצרים
					אמורי			כן

 

תקופת אברהם			העם הקדום	מכונה	העם החדש	שם הארץ	האב ממשפחת אברהם	אפשרות להלחם בו
מלך	ארץ	היכו את
אמרפל אריוך כדרלעמר תדעל	שנער אלסר עילם גוים	רפאים בעשתרות קרניים	רפאים	זמזומים	עמון		לוט	אסור
		הזוזים  (בהם)
ברע ברשע שנאב שמאבר בלע	סדם עמרה אדמה צבויים צער
		אימים שוה קריתיים	רפאים	האמים	מואב	ער	לוט	אסור
		החורים בהררם שעיר	חורים			שעיר	עשיו	אסור
			עווים (פלישטים)		כפתורים	חצרים
					אמורי			כן