בע"ה ו תשרי התשעח
מישל בן שושן
האזינו פי2
מתוך שיעור של הרב יואל בין נון
- משמעות פרשת האזינו
יש מחלוקת בן הרמב"ן לרש"י
הרמב"ן סובר שפרשת האזינו כוללת עניין הגלות והגאולה. ושהחידוש של האזינו היא שאפילו ללא תשובה ה' מבטיח גאולה לעם ישראל.
לעומתו, רש"י סובר שאין עניין גלות וגאולה בהאזינו. אפילו המשפט "אפאיהם.." שמשמעותו הגלה אותם (מלשון פאה, קצה, מחוץ לתחום, גלות) רש"י מפרש שה' היה אולי חושב להגלות אותם אבל הוא לא עשה זאת כי הוא לא רצה שהגויים ינצחו אותו (לולי אגור..) אם כן מה הוא החידוש של פרשת האזינו לעומת כל הבריתות שקראנו עד כה?
לדעת הרב בין נון, בעקבות שיטתו של רש"י, החידוש הוא בזה שהאזינו הוא המהלך הרגיל של עם ישראל. לא מדברים בו על גלות וגאולה ולא על מהלכים דרמטיים. אלא על החיים הרגילים של עם ישראל בארצו. כשהוא סוטה מן הדרך, אז ה' מעניש אותו ב"הקנטה" , עם עמים קטנים מסביב, אפילו בטרוריסטים שהם "לא עם" ממש. בדומה למה שקורה בספר שופטים למשל. מחזורים של סטייה מהדרך, עונש וחזרה בתשובה של העם. בברית סיני ובברית חורב, כלומר בקללות של בחוקותיו וכי תבוא, היה מדובר במהלכים דרמטיים של חורבן וגלות. אבל כאן, מדובר על הסטיות ה"רגילות" של עם ישראל.
וזו הסיבה שפרשת האזינו אמורה להיקרא כל יום על ידי כל יהודי בכל מצב. (שימה בפיהם- למדה את ישראל)
- שתי בעיות עקרוניות שקדמו לפרשת האזינו (לע"ד)
אני רוצה להצביע על שתי בעיות שנראות לי עקרוניות במיוחד למה שאנו חיים היום:
- א. השחת תשחיתון
בפרשת וילך, ה' ומשה מגריזים כל פעם שמיד אחרי מות משה, העם יזנה מאחרי ה'. (כי ידעתי כי אחרי מותי השחת תשחיתון.." . אין ספק בכלל על העובדה שעם ישראל, ללא משה, ילך לאבדון! לא משאירים שום אפשרות שיהיה טוב! לא כתוב , כמו בברית סיני או בברית ערבות מואב: "אם תשמעו…יהיו ברכות ואם לא.. .יהיו קללות. כאן כתוב: אחרי מותי השחת תשחיתון!!
ברצוני להציע הסבר:
להיות יהודי זה דבר לא נורמאלי. קיום עם ישראל איננו טבעי. קיום היהודי באשר הוא יהודי הוא איננו מקובל על ידי חוקי הסוציולוגיה! האנטישמיות היא יותר טבעית מאשר היהדות! קיום מדינת ישראל איננה דבר מקובל טבעית. חייבים לפעול כל הזמן כדי להיות יהודי כדי לקיים את העם היהודי חייבים לפעול כל הזמן, נגד הזרם, גם מדינת ישראל אף פעם לא תהיה מוקבלת לגמרי על ידי העמים באופן טבעי. אולי יש תקופות יותר שקטות ויש תקופות פחות שקטות, אבל בבסים של הדברים, הקיום היהודי והקיום של מדינת ישראל מעורר כל הזמן התנגדויות מכל עבר. בדומה לסלמון ששוחה נגד הזרם כל הזמן, היהודי והעם היהודי ומדינת ישראל חייבים לפעול כל הזמן כדי לזרום ולהתקיים.
כך גם בקשר למורשת היהודית כלפי הדורות הבאים. שום דבר איננו יכול להבטיח שהדור הבא יישאר יהודי. לכן יש להפעיל כל מני אמצעים חזקים כדי שהילדים של היהודי יישארו יהודים. לא די בזה שהילד נולד יהודי כדי שיישאר יהודי כל חייו וילדיו יהיו יהודים.
לאור העובדות הקשות האלה, אברהם שאל כבר את ה': "במה אדע כי אירשנה"?
וה' הסכים איתו. נכון, אין ערבות שהילדים שלך ימשיכו את הדרך שבה הלכנו שנינו. ולכן ה' המציא תכנית של גלות וגאולה, כלומר חוויות דרמטיות מאוד שיפנימו בתוך עם ישראל את התוכן וההרגשה שהם יהודים.
בנוסף, ה' הוסיף את התורה: מצוות וספר דברי ה' שיהיו לעד עבור הדורות
במשך חיי משה, החוויות והעובדה שיש מנהיג שמביא את דבר ה', ניסים, מצוות, כל אלה היוו מנועים כדי להמשיך ולעצב את העם היהודי.
אבל השאלה של ההמשכיות נולדה במות משה. וכאן, מגיעות הפרשיות שלנו: ולכן מוצאים את כל החידושים של הפרשיות שלנו:
קיום בריתות נוספות: מלבד ברית סיני, יש ברית עברות מואב ותהיה ברית הר עיבל בארץ ישראל. בנוסף, כל שבע שנים תהיה ברית מחודשת בין המלך והעם, מסביב לספר תורה בבית המקדש
כתיבת ספר תורה: עד כה, כמעט ולא שמענו על הצורך לכתוב משהוא ולקרוא בו. כאן, הסכנה של אבדן הדרך אחרי מות משה מחייבת כתיבת הדברים והעברתם הלאה. יש אפילו צורך ללמוד בעל פה שירה.
נוכחות מלך שמנהיג העם. זה מודגש על ידי יהושוע ואחריו על ידי מלך שיקרא בספר התורה במעמד הקהל.
על ידי שלושת המרכיבים: הכתיבה של הדברים בספר, נוכחות מלך וכריתת ברית מחודשת, מנסים להקים מערכת שתעזור לזרום נגד הזרם של השכחה וההכחדה של העם.
לסיכום: כשה' ומשה אומרים שאחרי מות משה העם מיד יזנה מאחורי ה', זה כדי להצביע על התופעה הקשה של חוסר איתנות טבעית בקיום עם ישראל. היהדות איננה דבר שמתקיים מאיליו ויש לפעול כל הזמן למען קיומו. כל הכוחות הטבעיים בעולם מתנגדים להמשך קיומו של עם ישראל.
- ב. השאלה השנייה שאני שואל היא שאלת החזרה בתשובה
כשהעם היודי חי בחוץ לארץ בארץ אלפיים שנה, היה ברור שאנו חיים ב"סרגל" מוגדר. בקרהו האחד של הסרגל היה היהודי ה"פחות דתי" בקצהו השני היה היהודי ה"מאוד דתי". הסרגל הווה דרך חיים מוסכמת של חיי יהדות וכל יהודי הגדיר את עצמו בתוך הסרגל הזה על ידי הערך המוסכם של קיום מצוות. היה מי שקיים פחות והיה מי שקיים יותר. בתוך הסרגל הזה, היה מקום ל"חזרה בתשובה" כלומר, הנסיון לזכור ללכת בכיוון הטוב, כלומר לנסות לקיים יותר מצוות כל הזמן. פעם בשנה , או מידי פעם, מהווים תזכורת שמחזירה את היהודי לקיים יותר מצוות. זה היה די ברור ולמושג התשובה היתה משמעות די ברורה ויעילות משמעותית.
אבל, מזה כמאתיים שנה, נולדו בעם היהודי הגדרות שונות של היהדות. ניתן היה להיות יהודי חילוני. או יהודי ציוני חילוני, או יהודי רפורמי ויהודי אורתודוקסי… התופעה הזו התחזקה במדינת ישראל . כל יהודי או כל ישראלי מגדיר את עצמו בצורה שונה. אין יותר "סרגל" אחד. לכל אחד יש סרגל משלו. אפילו בתוך אלה שמגדירים את עצמם דתיים, ישנם הרבה קבוצות מוגדרות מאוד שבהם הסרגל שונה. יש חסידים מסוג זה ויש ליטאים מסוג זה ויש דתיים ציונים מסוג מסוים. כל הבעיה של הישראלי הצטמצמה, כנראה ,בבחירה של הקבוצה שבה הוא ייכנס . אבל אחרי שנכנסים בתוכה, מושג החזרה בתשובה מצמצמת מאוד את השפעתה! מה יכולה להיות החזרה בתשובה של חסיד גור שלומד בישיבה? להתפלל יותר זמן? להישמר יותר על לשון הרע? דברים חשובים כשלעצמם, אבל מזערים לגבי המושג הרגיל של החזרה בתשובה שהיא, בהגדרתה, מוכנות לשנות תפיסה ולשנות דרך חיים, לטובה.
חילוני, איננו מרגיש בכלל שייך לעולם התשובה בכלל. חזרה בתשובה עבור חילוני היא אכן שינוי דרסטי של אורחות החיים, ולכן זה לא נוגע לו בכלל. רק מעטים "חוזרים בתשובה" באופן דרמטי, אבל, בדרך כלל, לא מתוך מהלך רגיל של התפילות של חודש אלול או בגלל ראש השנה או בגלל יום כיפור. בדרך כלל זה קורה אחרי טראומה נפשי או מפגש מרגש מאוד עם קבוצה או רב מסויים.
אבל התפילות של הסליחות, של הווידויים, של עשרת ימי תשובה, שרק הדתיים מקיימים, אינם מחוללים, בדרך כלל שום מהלך אמתי של תשובה!! כל אחד מקובע ברכו ובטוח בצדקת דרכו ואפילו אם הוא מתפלל כל בוקר "החזירנו בתושה שלמה" זה לא יגרום לו לשנות אורחות חייו משמעותית!
בקיצור, אני שואל את עצמי : מה היא המשמעות היום של החזרה בתשובה?
אם היא היתה מלאת תוכן פשוט עד לפני כמאתיים שנה, היא איבדה כל ערכה המסורתי היום והיא , לעניות דעתי , לקבל שינוי הגדרה עמוק, במיוחד בעולם הדתי (כי בעולם החילוני היא כבר לא קיימת).
בהגדרתה, החזרה בתשובה דורשת העמדה בשאלה את דרך החיים שלי עד כה , אפשרות להסתכל על החיים שלי באופן ביקרתי ולנסות לשנות את דרכי במידת הצורך, כדי ללכת בדרך טובה יותר. אבל היום, סורר קיבוע מחשבתי ברוב המגזרים. וכל אחד מנסה להחזיק בעמדה שלו חזק ככל שניתן. במצב הזה, החזרה בתשובה איבדה את הערך שלה.
ובכל זאת, כולם מדברים, מתפללים, ועושים כאילו "חזרה בתשובה"!!
שאלה זו נשארת בעיני לנושא חשוב שעלינו לתת עליו את הדעת, במיוחד היום ובמיוחד בארץ ישראל.
- ג. נסיון לתת אולי מענה קטן לשאלות אלו
אם אחבר את שלושת הנושאים שדברתי עליהם עד כה:
- פרשת האזינו= הקושי להישאר יהודי בחיים היום יומיים
- להיות יהודי זה לא דבר טבעי ויד להילחם נגד זרם החיים כדי להישאר יהודי ושהילדים שלנו ימשיכו להיות יהודים
- מה משמעות התשובה היום.
עולה תמונה עם תשובה לצידה: החזרה בתשובה היום , אם היא לא יכולה למלא את התפקיד הנעלה שלה (העמידה בשאלה של כל אחד), היא יכולה לפחות לעזור להמשיך להיות יהודי כי זה לא דבר מובן מאיליו.
למשל, אם יהודי עלה ארצה. הוא, בכך, לעניות דעתי, חזר בתשובה מעלייתא. אבל, כאן לא נגמרה תשובתו. הוא חייב להמשיך לחיות בארץ. הוא חייב להנחיל לבניו את אהבת הארץ, הוא חייב להשתלב בארץ, הוא חייב לצמוח בחדש בארץ….כל המאמצים הכבירים האלה הם המשך החזרה בתשובה שלו!
גם לדבי חסיד גור שתמיד היה חסיד גור: הוא חייב להמשיך להיות חסיד גור בעולם משתנה. הוא חייב להנחיל לבניו את המסורת ואת דרך החיים של גור. הייתי מקווה שהוא ינסה גם לנסות לקדם את הערכים של חסידות גור לקידום היהדות הארץ ישראלית כדי שילמד לחדש בה וללמד את האחרים את הערכים האלה מתוך חסידות גור.
כלומר, גם להישאר מה שאנו בעולם משתנה , והכנסת חידושים בעולמנו ובעולם מסבבנו, דורש עבודה אין סופית! וזו אולי החזרה בתשובה הדרושה !. להישאר מי שאנו ולשים את מה שאנו בביקורת מתמדת למען החידוש . חידוש פנימי וחידוש כלפי העולם מסביבי!
וזה , אולי, הלימוד העיקרי של פרשת האזינו!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 