ואתחנן לעד4

בע"ה יד אב התשע"ד

מישל בן שושן

 

ואתחנן לעד4

 

  1. 1. האות ו

 

היא מסמלת את האדם :

 

  • א. צורת ה"ו": עומד ולא כפוף לאדם אחר. חפשי ואחראי. המהר"ל מפראג היה אומר שאם הוא היה צריך לצייר אדם, הוא היה מצייר קו עומד. כמו וו.
  • ב. וו החיבור: האדם (היהודי בפרט) צריך ללמוד לחיות כשהוא מחבר בין הקצבות. בין המידות. בפרשת ואתחנן, יש לנו לפחות שני מקומות מרכזיים שבהם ה"ו" נדרש בכיוון הזה:
  • בעשרת הדברות, בניגוד לדברות שבפרשת יתרו, חמשת הלאווים האחרונים מחוברים על ידי האות "ו". כאילו הכניסה לארץ דורשת מעם ישראל ללמוד לשמור על כל הציווים ביחד. זה הקושי העיקרי בארץ : לגלות האחדות למרות השוני הרב שמתגלה בתוכה. אכן, אם אני מקיים "לא תרצח- לא תנאף"(בלי "וו" החיבור), אני יכול לחשוב שה"לא תרצח " הוא אבסולוטי. ואז אסור לרצוח נקודה. אסור לרצוח את האויב הבא להורגני. יש לתת לכל דבר לחיות. אסור לרצוח את היצר הרע!אם כן איך אני אקיים "לא תנאף"? אם אין לי כוח נגד היצר הרע שלי?! לכן, משה מסביר שיש לתת משקל לכל מצווה ולא ללכת בכיוון של מצווה אחת באופן קיצוני כי זה ימנע ממני לקיים מצוות אחרות. היהדות מלאה בסתירות. גם השולחן ערוך מלא במצוות סותרות. כל החכמה היא לדעת מה קודם למה , מתי. להפעיל חוקים של התורה שבעל פה כדי לדעת מה דוחה מה ובאיזה תנאי. שיקול הדעת של האדם הוא הכרחי. וזאת עבודת החיבור של ה"וו". לכן, כשאני מקיים "לא תרצח, אני כבר מצווה לדאוג על ה"לא תנאף וגם על ה"לא תגנוב"..ולכן כתובים כאן הלאווים ב"וו" החיבור : " לא תרצח-ולא תנאף- ולא…".
  • עוד וו משמעותי יש בפרשה: "ואהבת את ה' אלוהיך…". ה"אור החיים" הקדוש מסיבר שהפסוק הראשון של שמע ישראל דורש עבודה מיראה:"שמע ישראל!!". הפסוק השני בא כדי למתן אותו על ידי ציווי לעבוד את ה' באהבה. לכן, הוו" מחבר את שניהם. יש לעבוד ביראה ובאהבה.

ג.  וו ההיפוך: הוו משמש בעברית להפוך זמן עבר לעתיד ולהיפך. זה מחייב את האדם לתת משמעות לעבר כדי שיהיה רלוונטי על העתיד ודורש ממנו שהעתיד יהיה קשור לעבר. כלומר, הדרישה מהאדם היא לתת משמעות ורצף לחיים העוברים בזמן.

 

לסיכום: ה"וו", מסמל את האדם שחייב גם להיות עומד, אחראי, חפשי, מחזיק בזרועותיו את החוטים שמושכים אותו לכיוונים מנוגדים ולהמשיך לעמוד. הוא גם צריך לדאוג למשמעות חייו ולתת לזמן רצף משמעותי בחייו.

 

 

 

 

  1. שובו לכם לאוהלכם

בזמן מלחמה, עם ישראל מגלה אחדות. אנו עברנו עכשיו תקופה קשה מאוד של כאב, אבדן, לחץ. כל אחד הרגיש שהוא שייך לעם אחד. החיילים היו הילדים של כולם. המחלוקות נדומו. יש אנשים שיאמרו: הלוואי שזה ימשיך גם מזמן שלום. אני אנסה להראות כאן, שזה לא אפשרי ואפילו לא רצוי!

בפרשה שלנו, יש שני פסוקים , לפני ואחרי עשרת הדברות:

  • א. פרק ד פסוק(י): יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר יְקֹוָק אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן:

 

  • ב. פרק ה פסוק (כו) לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם:

 

  • לפני מתן תורה, כל אחד באוהלו. כל אחד שייך לשבט. עם דעות שונות ופרצופים שונים.
  • ההתגלות, מתן תורה, מתקיימת כשכולם מאוחדים. הם "בהקהל". כולם מרגישים אחדות. בלב אחד כאיש אחד.
  • אחרי מתן תורה, ייתכן שהעם רוצה להישאר במצב המיוחד של אחדות. עם נוכחות האלוהים. אבל ה' בעצמו מצווה לכולם לחזור לשגרה. והשגרה היא שכל אחד ישוב לאוהלו.שכל אחד יחזור לפרצוף השונה ולדעה השונה.

עם ישראל הוא מכיל בתוכו את כל הדעות השונות , כל הפרצופים השונים של האמת האלהית. כל אחד חייב לגלות פן אחד של הפסיפס. לכן, לכל אחד תפקיד מכריע.

עם ישראל הוא גם כן חייב להעיד על אחדות כל החלקים השונים האלה. הוא חייב להעיד שה' הוא האלוהים. שכל ריבויי המחלוקות הם בעצם גילוי של מציאות אחת. הבורא הוא אחד. ולכן הם חייבים להיות עם אחד.

כמו שפרי מכוסה בקליפה עבה ששומרת עליו, כך עם ישראל בנוי משתי שכבות:

השכבה הפנימית: עם רחמן, עם אחד. עם נפלא!

השכבה החיצונית: עם מלא מחלוקות, עם כושל, עם מבולגן!

כל שכבה פונה אל אחד משני התפקידים של עם ישראל. ריבוי ואחדות

רוב הזמן, השכבה החיצונית היא לבדה נראית. לעיני העמים האחרים ולעיני העם בעיני עצמו. רוב העבודה היא בתחום הזה: גילוי כל הפנים השונות של האמת.

אבל, לפעמים, ולפעמים בלבד, מתגלה השכבה הפנימית. הלב הרך שיש לכסות אותו מיד בחזרה!

ההתגלות הזאת שקוראת לפעמים, איננה נעלמת , אלא היא עוברת למצב נסתר.

אפילו אם עם ישראל נמצא במחלוקות ובמריבות, עדיין, מתחת לפני השטח, השכבה הפנימית פועמת. היא רק בתרדמת כדי לאפשר לשכבה החיצונית לפעול!! ללא קליפה, הפרי יבול מהר. אבל העיקר הוא הפרי. עיקר העבודה לארוך זמן הוא האחדות. שמתגלית לעם בעיני עצמו.

בלעם גילה תכונות שקיימות בשכבה הפנימית של עם ישראל שהם נסתרים מעיני העם עצמו! לכן היינו זקוקים לנבואות בלעם כדי להכיר אותם. למרות שהן קיימות בנו פנימה!

 

לסיכום:

כל התגלות של דבר חשוב מאוד, חייבת להישאר סמויה מן העין. אין להישאר בהר סיני, יש לשוב כל אחד לאוהלו. אחרי גילוי האחדות הנפלאה בזמני משבר, יש לשוב , כל אחד לאוהלו, להמשך עבודת השכבה החיצונית. זה לא מבטל את השכבה הפנימית. זה מגן עליה! וזה מעשיר אותה. כי אחדות של אחידות איננה שווה בכלל. רק אחדות של ריבוי היא בעלת ערך!

 

 

 

 

 

 

תגובה של דניאל בנאיש:

מישל שלום

 

בקשר לגילוי האחדות, קשה לי לקבל את דעתך הטוענת שטוב וחשוב לחזור למצב הקודם אחרי גילוי כל כך נפלא של אחדות ותרומה לזולת. אני חושב שהדימוי של הפרי וקליפתו נכון אך לא מדויק בקשר לניתוח שלו.

נכון שהשגרה דומה לקליפה המגבשת ומקפיאה את אישיותנו בהרגלים נוקשים. נכון שגילוי האחדות נראית לנו כפיצוח אותה קליפה אבל אני חולק נחרצות לומר שהיא גילוי הפרי, בזה עשינו רק חריץ קטנטן בעומק הקליפה. הפרי נמצא עוד עמוק עמוק מתחת. היעלה על הדעת שהפרי, ז"א המטרה העליונה המובהקת, יתבטא אך ורק בגילוי האחדות? האם זאת התכלית הסופית העומדת באופק תוחלתנו? לזה יתנבאו הנביאים? או אולי לזה עין לא ראתה?

האחדות היא תנאי מוקדם ע"מ להתחיל להזיז משהו לכיוונים הנ"ל. אם נגענו בה אז חובתנו לשמור עליה כמה שניתן ולהסיר את כל המחסומים והכוחות הפועלים נגדה. זה הזמן לעשות את ה"קליק" כדי שנוכל להתקדם ולעבור למשימה הבאה. איזו משימה? ממש לא חסר! למשל לקדם את פתרון הבעיות החברתיות. כי הבעיות האלה יפותרו באופן יותר יעיל ויותר אמין על בסיס האחדות והאחוה.

לחזור לשגרה ולשכוח את האחוה יחייב לנו עוד ועוד ניסיונות מדי פעם, באופן מחזורי, בלי סוף, כדי להעלות אותה לזכרוננו ולא נתקדם הלאה, רק נפסע במקום. זאת ראייה פסימית ביותר שאסור לנו להיסחף אחריה.

זאת כמובן רק לעניות דעתי.

 

חיבוקים וחופש נעים

דניאל

 

התשובה שלי:  תודה רבה דניאל על תגובתך

אני מסכים אתך שהאחדות היא לא "כל הפרי"

ושיש הרבה יותר דברים עמוק יותר שיש לגלות

יש לדעתי שני פנים  לאחדות

פן אחד זו אחדות בונה ויוצרת ושהיא אכן שלב הראשון להעמקת גילוי דברים עמוקים יותר כנ"ל

ויש פן של האחדות ש, יותר שלילי, שדורש מחיקת כל ההבדלים בין האנשים

אני מדבר אמנם על האחדות בלי להבחין בין שני הפנים האלה

אבל כוונתי "לחזור לשגרה" היא לשמור על האחדות הראשונה ולוותר על האחדות השנייה כדי לאפשר חיים רגילים

אני מבחין במחלוקות המעצבנות שלנו,בין כל חלקי העם, את החיובי שיש בהן

גילוי פנים שונות ומגווונות

אני נלחם נגד אלה שטוענים שכולם חייבים לחשוב אותו הדבר ומשתמשים בטיעון הזה

"הלואי שהאחדות שגילינו תימשך כל הזמן"

בעצם, הם חושבים: עכשיו שכולם מסכימים (למה שבם תמיד חשבו) אז הלואי שימשיכו כולם לחשוב אותו הזבר !

זו אשליה. זה נגד פלורליזם וזו דרך סמויה לכפות אמת אחת על פני כל האחרות

 

בידידות עמוקה

ובהערכה רבה

מישל