בע"ה י אב התשעז
מישל בן שושן
ואתחנן לעד 7
- שינוי גרסאות בין עשרת הדברות, בין פרשיות יתרו לואתחנן.
אנו רגילים, כבר מהתחלת ספר דברים, לקרוא גרסאות שונות של אותם הסיפורים שכבר קראנו בספרים הקודמים.(המרגלים, שרי אלפים..) כל פעם אנו מנסים להבין סיבת שינוי הגרסא .
אבל כשמדובר בעשרת הדברות, יש בעיה חדשה שצצה: הגרסה הראשונה נכתבה על לוחות אבן! זה לא רק סיפור שניתן לספר אותו מזוויות שונות,על ידי אנשים שונים, מבחינות שונות, או בזמנים שונים אחרי שצצו הבנות חדשות.כאן , יש מילים שנכתבו בלוחות אבן!אמנם חוץ ממשה, אף אחד לא ראה מה היה כתוב בלוחות כי הן נשברו. אבל משה בעצמו, קרא אותן והוא זה שמספר לנו מה היה כתוב. איך יכול להיות שכאן, בפרשה שלנו, הוא אומר שבלוחות נכתבו מילים שונות ממה שהוא סיפר בעצמו שהיו כתובים, בפרשת יתרו?
במילים אחרות,האם הגרסה של עשרת הדברות שיש בפרשה שלנו היא גרסה שונה מעשרת הדברות שכתובים בפרשת יתרו. כלומר, אותם הדברים שהיו כתובים בלוחות הראשונים, רק בגרסה שונה, או שמה הם הדברים שהיו כתובים בלוחות השניים, ואז ,כביכול,הכל מסתדר:
- בלוחות הראשונים נכתבו מילים שכתובים בפרשת יתרו
- בלוחות השניים, נכתבו מילים אחרות שכתבות בפרשת ואתחנן.
זה באמת נראה פוטר את כל השאלות ששאלנו לעיל. וזה אכן מקובל על ידי המפרשים. אבל פשט הפסוקים לא אומר זאת. בפרשה שלנו לא כתוב בשום מקום שהדברות האלה הן אלה שנכתבו בלוחות השיניים.
ועוד: אחרי שה' מסכים לתת למשה לוחות שניים, הוא אומר:
"וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שיברת"
נראה שה' יכתוב את אותם הדברים. נכון שבין הלוחות הראשונים והשניים קרא חטא העגל . זה יכול להיות באמת שינוי דרמאטי ,בין בתפיסה של העם, בין בתכנית האלוהית. זה יכול להסביר שה' יבחר לכתוב מילים אחרות, שיתאימו למצב החדש שנוצר אחרי חטא העגל.
אם כן, ניתן להציע ששינוי הגרסאות נובע מחטא העגל וה' בעצמו משנה את הדברים והוא כותב מילים אחרות.
אבל יש כיוון אחר שמציע שמשה הוא זה ששינה את הגרסא והוא זה שמתקן את הדברים בגלל חטא העגל .
או , מפרשים אחרים שמציעים שמשה משנה את הגרסא רק עכשיו, אחרי ארבעים שנה , לפני מותו, כמו שהוא משנה את הגרסאות של הסיפורים האחרים, כדי להיות יותר מתאים למצב העם .
אסכם האפשרויות:
שתי אפשרויות | פרשת יתרו | פרשת ואתחנן | בעיות |
1. בשני הלוחות נכתבו מילים שונות | כתובים המילים שהיו כתובים בלוחות הראשונים | כתובים המילים שכתובים בלוחות השניים | 1. ה' אמר שיכתוב אותם הדברים בשני הלוחות
2. בפרשה שלנו,משה לא אומר שמדובר בלוחות שניות |
2. בשני הלוחות נכתבו אותם המילים | משה כותב גרסא אחת | משה כותב גרסא שונה לפני מותו,כדי להסביר לעם דברים מתאימים יותר | 1. איך אפשר לקבל שתי גרסאות של דברים "כתובים"?
2. מה היא הגרסא ה"אמיתית" שנכתבה? |
מול שתי האפשרויות, נראה שהאפשרות הראשונה היתה מועדפת על ידי הפרשנים. הם יכלו "להסתדר" יותר עם הבעיות שהאפשרות הזאת יוצרת מאשר השנייה. ניתן להגיד שה' כתב "כדברים" שהיו כתובים בראשונות. ואפשר להגיד שמשה, בפרשה שלנו ,מספר לדור החדש את הגרסה של הלוחות השניות כי הן מתאימות למציאות של היום:
- יש לנו , בארון, את הלוחות השניות האלה (הראשונות נשברו !)
- אנו נמצאים אחרי חטא העגל והלוחות השניות מתאימות לנו.
יש מקום אמנם לנסות ולחזק את האפשרות השנייה:
התורה מספרת לנו, הקוראים, את מה שהיה כתוב בלוחות הראשונות, אבל העם לא יודע זאת כי הן נשברו. לכן, למשה נשארת האפשרות להגיד עכשיו, לדור החדש, אחרי מותו, את אותם הדברים בשינויים קלים שלדעתו, יובנו יותר ויתאימו יותר .
- מה הן עשר הדברות.
כדי להמשיך בחקירה,אני מציע לעיין בשאלה לכאורה פשוטה שהיא "מה הן הדברות"?
בניגוד ל"מאמרות" שנבראו בהם העולם או למכות מצרים, (שמקובל להגיד שהיו עשרה), התורה מציינת את המספר "עשרת הדברים" בקשר לדברות. אכן לא כתוב בשום מקום בתורה שהיו עשר מכות. אנו סופרים אותם וכך מקבלים זאת. אבל כאן, העובדה שהתורה מציינת שהם עשרה, מקשה עלינו. אילו לא היה כתוב שהן עשרה היינו יכולים לספור 11 או שתים עשרה או אפילו רק ארבעה!
- הפרשיות
יש מסורת עתיקה מאוד של חלוקת הטקסט על ידי פרשות סתומות ופתוחות. לפי החלוקה הזאת, יש באמת עשר דברות, שמקבילות לעשר פרשיות. באפשרות הזאת הדברות הן:
אנכי, לא תישא, זכור את, כבד, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה, לא תחמוד, לא תחמוד(לא תתאווה).
- הציווים
ניתן לספור 12 ציווים שונים בכל הטקסט.
(עוד מקום בתורה שיש , במקביל, את שני המספרים האלה 10 ו 12 כמניין השבטים)
- החלוקה המקובלת היום
זו חלוקה, כנראה , שנולדה בתקופת סוף בית שני ,כשהחכמים רצו להדגיש את חומרת השילוש בנצרות. הם חילקו "אנכי ה'" ו"לא יהיה לך" לשתי דברות כדי להחמיר על העובר עליהן. למרות שייכותם של מילים אלה לפרשה אחת, ולפסוק אחד,למרות שב"אנוכי.." אין כל ציווי ברור, הם חילקו אותו לשני דיברות. זה אילץ אותם לחבר בין שתי הדברות האחרונות "לא תחמוד בית רעך" ולא תחמוד אשת רעך.." לדברה אחת, למרות היותם שייכים לשתי פרשיות שונות.
- החלוקה בתוך הדברות
- בחלוקה המקובלת היום, רגילים אנו לדבר על חלוקה בין חמש דברות ראשונות, שהן עוסקות במצוות בין אדם למקום (ואז יש בעיה עם כבד את אביך) ומצוות בין אדם לחברו בחמשת הדברות האחרונות.חלוקה זו מתאימה לחלוקה בין העולם הדתי והעולם החברתי, אנושי טבעי.(אני לא בטוח שעקרון זה לא הושפע מהתרבות הייונית רומאית! של עולם גשמי מול עולם רוחני)
- ישנם גם חלוקות שונות שהוצעו לאחרונה: כתיבת הדברות על שני לוחות, חמש מול חמש, לא חייבת להיות כמו שאנו רגילים . למשל,יכול להיות שבלוח השני, נכתבה הדברה השנייה למעלה, מול הראשונה, וכן הלאה:
אנכי | לא יהיה לך |
לא תישא | זכור את יום השבת |
כבד את אביך (שנתנו לך את החיים) | לא תרצח |
לא תנאף | לא תגנוב |
לא תענה ברעך | לא תחמוד..רעך |
- לפי החלוקה העתיקה יותר (לפי הפרשיות), יש לנו שלוש דברות שמתייחסות ליציאת מצרים
- אנכי ה' א' אשר הוצאתיך מארץ מצרים..
- לא תישא
- שמור את יום השבת…וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים…..
אחר כך יש שבע דברות שעוסקות בחיים בארץ ישראל:
- כבד את אביך….למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' נותן לך…
2-7. לא תרצח, ולא תנאף,….בית רעיך ושורו וחמורו וכל אשר לרעך .
זה מזכיר מאוד את החלוקה הקבלית בן שלוש הספירות הראשונות ושבע האחרונות שעוסקות בחיי העולם התחתון בשלוש הראשונות, ה' מוציא את ישראל ממצרים ובשבע האחרונות, הוא מצווה על סידור החברה בארץ ישראל.
הלוח הראשון:יציאת מצרים | הלוח השני: החיים בארץ |
אנכי ה' א' אשר הוצאתיך מארץ מצרים | כבד…..על האדמה אשר ה' אלוהיך נותן לך |
לא תרצח | |
לא תישא את שם ה' | לא תנאף |
לא תגנוב | |
שמור את יום השבת..כי עבד היית בארץ מצרים | לא תענה |
לא תחמוד | |
לא תתאווה |
- ההבדלים בין יתרו ל"ואתחנן"
אין הבדלים גדולים. בכל זאת, כל ההבדלים ה"קטנים" שקיימים נבחנו בקפידה והולידו פירושים ודברי תורה מרובים. נציין כמה מהם :
- זכור ושמור
בלוחות הראשונים, לפני חטא העגל, בפרשת יתרו, העם עדיין "מובל" על ידי ה'. הוא פאסיבי.בשבת, יש לזכור בלבד שה' הוא זה שברא את העולם. בלוחות השניים, או אולי אחרי ארבעים שנות המדבר, בדור החדש המוכן להיכנס לארץ, על הישראלי להיות אקטיבי יותר. הוא "שומר" את השבת, והוא אמור "לעשות את השבת". הסיבה של השבת היא כבר לו בריאת העולם אלא יציאת מצרים, מאורע שהוא חווה בעצמו . כמו שאחרי חטא העגל, העם התבגר וכדי לתקן את חטא העגל הוא התבקש "לבנות" משכן, כך השבת הופכת לעשייה אנושית, בהקשר אנושי.
- לא תחמוד
- בלוחות הראשונים, כתוב:
לא תחמוד בית רעך. לא תחמוד אשת רעך…..
- בלוחות השניים (ואתחנן) כתוב
לא תחמוד אשת רעך. ולא תתאווה בית רעך…
יש מקום לחשוב שיש, בדברות הדרגה בחומרת המצוות:
לא תרצח יותר חמור. לא תנאף פחות. לא תגנוב פחות,וכן הלאה. אם כן, הסדר חשוב! נוכל להסיק מכאן שבפרשת יתרו , בית רעך יותר חשוב מאשת רעך! ובפרשה שלנו, אשת הריע הופכת להיות חשובה יותר!!
יש כאן שינוי תפיסה ערכית !
- הוווים
בגרסא שלנו, חמשת הציווים האחרונים קשורים בוו החיבור:
ביתרו כתוב:
לא תרצח- לא תנאף- לא תגנוב..
כאן כתוב:
לא תרצח- ולא תנאף- ולא תגנוב…
הלוחות הראשונים דורשים: לא תרצח, נקודה! לא לרצוח שום דבר. אפילו לא את היצר הרע שבי ??.
משה מסביר בגרסא החדשה: לא תרצח ולא תנאף.. כלומר, עליך לחשוב על מכלול הציוויים גם יחד. גם לא לרצוח אבל גם לא לנאוף. ואם כדי לבטל מקרבך החמדה והניאוף אתה חייב לרצוח את היצר הרע שבך, אז כן תרצח אותו כי מה שחשוב זה לשמור על כל האילוצים גם יחד.
זו דרישה הרבה יותר קשה: אין האדם יכול להיות "ראש קטן" ולהגיד :"זה כתוב- אני מקיים". לא! כי כתובים עוד דברים שיש לקיים אותם גם יחד! יש שיקולים שונים כל הזמן על כל מעשה. אי אפשר להתחבא מאחורי "מה שכתוב". יש לקבל אחריות על כל דבר כששוקלים את כל הדברים גם יחד. לכן החיבור בין האיסורים חשוב מאוד והוא פונה לעם יותר בוגר. עם שכבר חטא , נענש והתחיל לכפר.
- שקר או שווא
הרב גיל ברנהיים לימד אותנו לפני שבוע משמעות לשינוי הגרסאות בדברה התשיעית:
ביתרו כתוב:
לא תענה ברעך עד שקר
כאן כתוב
לא תענה ברעך עד שווא
לילדים, מלמדים שיש להגיד את האמת. וזה תמיד נכון. אבל יש עוד מימדים חשובים חוץ לאמת היבשה: יש את החכמה והתועלת של אמירת האמת. אם זו אמת סתם "לשווא", לפעמים היא עלולה להזיק יותר. למה להגיד את האמת (מחוץ למקרה של עדות, שאז, דורשים מאיתנו לדבר ולהעיד על האמת). יכול להיות שיש אנשים שרוצים סתם להזיק או להקניט או להתגאות, או לעשות בעיות, דרך אמירת "האמת" בכל מחיר.
יש שיקול בוגר יותר, חכם יותר, מועיל יותר: לא להיגד דברים בטלים, שהם סתם דברים שאינם שווים לאמרם עכשיו, בזמן הזה, במצב הזה, מול אנשים מסויימים.
זו דרישה הרבה יותר קשה. כי עלי להפעיל כל הזמן את שיקול דעתי ולראות אם האמת הזו ראויה היא להיאמר עכשיו והאם זה יועיל. מתי לדבר ומתי לשתוק. מה להיגד ומה עדיף לדחות.
- למען ייטב לך
למדתי לפני כמה שנים מהרב גיל ברנהיים טעם לשינוי גרסאות בדברת "כבד את אביך"
ב"ואתחנן", יש תוספת שאיננה קיימת ביתרו: "ולמען ייטב לך"
לאמר ,שכיבוד ההורים איננו מופנה אך ורק לרווחת ההורים עצמם, אלא גם למי שיודע לכבד אותם. כי הוא זה שייטב לו ! לא כשכר מהשמים בלתי תלוי, אלא כתוצאה ישירה מכיבוד ההורים:
כיבוד משלון כבד. לתת את המשקל הראוי לחלק של ההורים בנפש שלי. יש ללמוד מה יש בי מאבא ומה יש בי מאימא. עשיית הבירור הזה עשוי לגרום לי להבין דברים חשובים שיעזרו לי לחיות יותר טוב!!
מסקנות
נראה לעניות דעתי שההבדל בין שתי הגרסאות של עשרת הדברות מביע שינוי תפיסה :
הגרסא הראשונה היא יותר אידיאלית, שמימית, אלוהית.
הגרסה השנייה . יותר קרובה למציאות האנושית. יותר מובנת, יותר ישימה.
בדומה להבדלים האחרים בספר דברים, ברור שמשה רבינו מנסה להסביר יותר, הוא לוקח בחשבון נתונים חדשים: הוא התקרב אל העם. הוא פחות איש האלוהים והוא יותר חלק מהעם . ארבעים שנה עברו. ולא רק הזמן הזה עבר אלא כל מה שהבגרות יכולה לחולל בעם ובמשה עצמו.
מה שחשוב, כנראה, זה פחות "מה שכתוב" ויותר מה זה עושה לאדם השומע!
זה סוד התורה שבעל פה!
היום כולם שואלים "מה שאתה אמרת, איפה זה כתוב?"
כאילו רק מה שכתוב, חשוב. מה שהאדם מולך חושב, מה שהוא מחדש, מה שהוא יוצר, זה בטל!
לא מקבלים מה שלא כתוב!
אבל כל מה שאמרו הלל ושמאי ורבי עקיבא ורבי טרפון, לא היה "כתוב, לפני כן!
כל מה שאמר רש"י והרמב"ן, והרב ברלין וה"אור החיים הקדוש", לא היה כתוב לפני.
הכל נאמר מסביב לעניין אחד מקובל על כולם: התורה שבכתב . זה מאחד את הכל . אבל ריבוי הדעות והחידושים וההתפתחויות בכל דור, הם החשובים!!
ובכלל, מה היא התורה שבכתב?
יש אומרים שזה התנך. או , יותר בצמצום, חמישה חומשי התורה. או רק ארבעת החומשים הראשונים (כשספר דברים הוא משנה התורה, התחלתה של התורה שבעל פה)
או רק החלקים שכתוב לגביהם שמשה כתבם
או אולי רק עשרת הדברים, שנכתבו על לוחות אבן
או אולי רק שני הדברים הראשונים ששמעו מפי הגבורה
או אולי רק שתי המילים הראשונות "אנכי ה'"
או אולי רק אות אחת "א"……
העיקר הוא שהכל מסתובב מסביב לדבר אחד
אבל העיקר היותר גדול הוא, לעניות דעתי, החיוב להרבות, ליצור, לחדש, לפתח, להחיות בכל דור, אצל כל אדם, את תורת ה'.