בע"ה טו באב התשעו

מישל בן שושן

 

ואתחנן מוש

 

 

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם…

…..כי לא ראיתם כל תמונה.

מה הקשר בין ההוראה לשמור על הבריאות והעובדה שלא ראינו כל תמונה בהר סיני?

כל פעם שמדברים על ה', יש מיד סכנת עבודה זרה. גם בלימוד וגם בתפילות! אין לתת לאלוהים שום צורה פיזית .לא לדמיין שום גשמיות כלפי הבורא. המאור ושמש מוסיף: גם מחשבה! לא לצמצם את האלוהים לרעיון מוגדר או למחשבה. זו גם כן עבודה זרה.

המו"ש מדבר על צורך ב"בהירות" . כמו דף ריק.

אבל אי אפשר לאדם לחשוב על בורא עולם או להתפלל אליו בלי לחשוב על הגדרה כל שהיא. לכן יש כאן פרדוקס קשה מאוד אבל בלתי נמנע. לכן, יש לעשות עבודת "בהירות" כמו ניקוי ראש כל הזמן!

דרך אחרת היא לתת לה' כינוים הפוכים אחד מהשני. ה' הוא גם גיבור וגם חנון וגם נורא וגם רחמן. זה יכול להיות פיתרון כדי להוציא מהראש שלנו כל כנוי מוגדר יחיד ומקובע!

וזו בדיוק בריאות הנפש של היהודי!! לא להיות מקובע בדעותיו או בהשקפותיו, אפילו בלימוד ואפילו בקיום המצוות ואפילו בתפילות שלו. לכן, אומר המו"ש יש לעבוד על עצמנו לפני כל תפילה כי אנו אמורים לעמוד מול ה' אבל אין לנו רשות לתת לו צורה או עמדה מקובעת.

ה' עשה הרבה דברים. לגבי כל מה שהוא עשה וציווה אין בעיה

אלא יש בעיה כשאנו רוצים להגדיר אותו עבור הדמיון או המחשבה שלנו.בכל מה שקשור להגדרות על זהותו,  כיונים, תמונות, פסלים.

ככל שאנו נעבוד בכיוון הזה, כך הנפש היהודית תהיה יותר "בהירה"!!

לכן הפסוק אומר: ושמרתם מאוד לנפשותיכם, כי הרי לא ראיתם כל תמונה!

בהתגלות של ה', העיקר הוא שלא ראינו כלום!

כשה' מציג את עצמו (אנוכי ה'..) הוא מיד, באותו פסוק עצמו, מצווה לא לעבוד אלוהים אחרים.

הייתי מציע לעניות דעתי לפרש את המילים "על פני" במשפט "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" כך: אל תשים על פני ה' שום דבר. אל תלביש אותו בצורות שנוחות לך. תשאיר את הפנים שלי ריקות!!

זה דומה למה שאנו אומרים כלפי בני האדם: אל תשים עליו תו! זו בעצמם ה"מסכה" שאסור לשים על פני ה'!

 

 

 

ובקשתם משם את ה' אלוהיך ומצאת

הפסוק מדבר על תקופת הגלות. בעומק הצרות והסתרת הפנים של ה'. כשהאדם מוצא את עצמו בתחתית החבית. יש שם אפשרות להסתכל באמת על המצב האנושי ולחפש את האלוהים באמת.

כמו שהאלוהים שאל את אדם הראשון :"איכה?" כך הוא ממשיך לשאול כל אדם.

במצבים של צער גדול, גם האדם מחפש את האלוהים ואומר לו "איכה?". זו לא כפירה. להיפך. זו פניה אמיתית וכנה. ה' בחר באברהם כי הוא חיפש אלוהים. הוא חיפש משהוא אחראי על הבלגן בשורר בעולם (המדרש על הבירה הדולקת שאין לה בעל הבית). ה' ברא את האדם כדי שיהיה שותף איתו, לבעיות העולם!

רוב הזמן, האדם משליך את כל האחריות על האלוהים (או על הטבע, או על המציאות, או על האחרים). ה' מעוניין באנשים שייקחו על עצמם חלק מהאחריות. וזה יכול לקרוא במצבים קשים. כשהאדם נמצא לבד מול החיים שלו, נטול כל גאווה ומסכה. אז, משם, הוא מבקש את האלוהים (הוא גם יכול לכעוס או לשאול..). שם יש סיכוי למצוא אותו!!

 

 

 

 

 

התפילה בציבור

למה יש חובה להתפלל בציבור? הרי כל תפילה היא אישית לגמרי. לכל אדם תפילותיו, ענייניו. ואפילו אם הוא מבקש צורכי ציבור, הוא עושה זאת באופן אישי ומיוחד. היינו מבינים שתפילה כזו תתקיים בצורה אישית. למה יש צורך במניין?

המאור ושמש מציע שהציבור, ראיית אנשים שונים מסביבי, מאפשר לי לא ללכת לאיבוד!

אם נדרש "איזון" בין אהבה ליראה, בין המושג שהאלוהים רחמן ומושג שהאלוהים נורא. האיזון הזה מתאפשר כשאנו מתפללים עם אנשים שונים. אדם לבד יכול להשתולל במידה אחת . הוא יכול להתלהב יותר מדי או להיכנס לדיכאון יותר מדי. לבנות לעצמו אלוהים אחרים! ולהתפלל אליהם. כדי להפחית הסכנה הזאת, הציבור יכול להחזיר את האדם הזה שהלך לאיבוד בדמיונו לאיזון מסויים!

גם בהלכה, יש הנחייה דומה: כשאתה לא יודע מה לעשות, צא וראה מה עושים בני האדם (פוק חזה מה דעביד אינשי!)

כשהאדם מתפלל ביחיד, הוא יכול להגיע לכוונות גדולות מאוד. אבל בגלל הסכנה שהוא יצא מהאיזון, עדיף שיתפלל בציבור, אפילו אם הם מפריעים לו בכוונות שלו, אפילו אם הם מתפללים יותר מידי לאט או יותר מדי מהר יחסית אליו. כי האיזון חשוב על העומק!!!

 

זכור ושמור

בפיוט "לך דודי" למה לא כתוב "זכור ושמור בדיבור אחד" אלא "שמור וזכור בדיבור אחד"? כי הרי בדברות הראשונות, בפרשת יתרו כתוב בהם "זכור את יום השבת" ורק בפרשתנו, בלוחות השניים כתוב "שמור את יום השבת".אם כן הסדר הפוך!

אלא ששמור הם מצוות לא תעשה, זכור מצוות עשה.

זכור, היא העבודה באהבה. שמור היא עבודה מתוך יראה.

המטרה היא האהבה, ה"זכור".

אבל, יש סכנה שמה האהבה תצא מגדרה לכיוונים אסורים שבהם מאבדים בכלל את עיקרון האהבה.

האהבה זקוקה למסגרת. והיא היראה. החוקים. המצוות "לא תעשה.

אי אפשר לקיים את זכור את השבת בלי לקיים מצוות לא תעשה שבה!

לכן, בתורה, נאמרה קודם כל המטרה: זכור את יום השבת

אבל, בפיוט, לגבי עולם העשייה, השמור קודם! כדי שנוכל אחר כך לקיים הזכור. אבל תמיד הזכור הוא העיקר!!

 

 

אנוכי עמד בין ה' וביניכם

מה שמפריד בין האדם לה', זו האנוכיות, האגואיזם. המסכים שהאדם בנה לעצמו.

"אנוכי"= האנוכיות, מפרידה בין ה' ובין האדם!