ואתחנן שם

26-07-09

מישל בן שושן

 

ואתחנן שם

 

לא מרובכם מכל העמים בחר ה'..כי אתם המעט..(לג)

יש סתירה בפשט הפסוק: אתם מרובים או אתם המעט?

השם משמואל פוטר זאת כך:

  1. יש להיות חזק, החלטי, בעל דעות מוצקות, אפילו גאווה ובטחון עצמי…כל זאת נגד איומי ההתבוללות, נגד איומי הגויים נגדנו, נגד המונעים מאיתנו מלקיים מצוות, ואפילו נגד היצרים הרעים שלנו. וזה פירוש "מרובכם-מכל העמים".
  2. אבל מצד שני יש להיות ענו מאוד, שפל רוח, עפר ואפר מול רצון ה'. וזה "המעט" שאתם יודעים למעט עצמכם ..כלפי רצון ה' בלבד!

לכן,אין הענווה  והשפלות מידות טובות בכל מצב.

שתי העמדות המנוגדות האלה מקבילות לשני המהלכים :

  1. סור מרע- ועבור זה האדם חייב להיות חזק ותקיף
  2. עשה טוב- כאן האדם צריך להיות ענו, שפל, ממעיט את עצמו- כדי להיות קשוב לרצון הבורא ולא להעמיד את רצונו במקום רצון הבורא! (אפילו אם הוא חושב שרצונו הוא רצון הבורא!)

השם משמואל קובע שהמהלך העיקרי הוא ה"עשה טוב" ולא ה"סור מרע" שהוא רק אמצעי להגיע לעשה טוב. כי הרי אין שכר ללא תעשה, הוא רק מונע מלעשות שטויות רק העשה טוב זוכה לשכר.

כמו שבשבת יש שני מהלכים : "זכור" ( שהוא העיקר- מצוות עשה בשבת ) ו"שמור" (שהם המצוות לא תעשה שהן רק המסגרת כדי להבין נכונה את הזכור).

העיקר הוא "המעט" ולא ה"מרובכם" שהוא רק כדי להחזיק את הקיום נגד הקטרוגים. אבל העיקר הוא מהלך המעטת האגו העצמי כלפי המוכנות לשמוע, להקשיב (אפילו אם זה מנוגד למה שחשבנו עד כה) לרצון הבורא המתהווה. העשייה צריכה להיות מלווה בענווה וביראה, "שמה מה שאני עושה לא מתאים לרצון הבורא"!אבל העשייה היא העיקר!!

 

משה לא נכנס לארץ(לט)

אם משה ייכנס לארץ, הוא יצליח לבצע את התיקון הכללי עבורו ועבור הארץ ועבור כל עם ישראל! הוא יהפוך את הארץ לגן עדן ויבטל את הרע מהעולם ונגיע לאחרית הימים!

משה לא יכול להגיע למדרגה זו אך ורק הוא יכנס לארץ ישראל כי רק שם אפשר לבצע התיקון האמיתי הסופי.

אבל ה' לא רוצה לוותר על העבודה שתעשה על ידי העם בעצמו. זה יקח הרבה יותר זמן, כנראה כל ההסטוריה עד לבוא המשיח, זה ילווה בהרבה ייסורים תקלות , עליות ומורדות, אבל זה עדיף על הקפיצה שתעשה בזכות משה לבדו!! העלאת העולם התחתון, הגשמי, הזיכוך של כל אחד ואחד, העלייה של כל אדם מישראל, חשובה יותר מהמטרה הסופית שיכולה להתקבל בין רגע על ידי משה רבנו!

ה' התכוון לבנות לו דירה בתחתונים ולא רצה להשאיר הנשמות במעלתם העליונה ולהשאיר עולם של מלאכים. ה"ירידה" לעולם תחתון כדי לחוות את העלייה – אומנם האיטית והמסובכת-של האדם הקטן, האנושי, עדיפה והצדיקה בריאת עולם הזה. אין לעולם הבא טעם ללא עולם הזה!!

ולכן הבחירה בין משה והעם ברורה!

לפי מדרש תנחומא (ו) ,ה' נשבע שתי שבועות התלויות זו בזו:

  1. משה מת
  2. ובני ישראל נכנסים לארץ כדי שיעשו בעצמם את התיקון.

וה' כועס על משה שהוא רוצה למנוע מישראל את המהלך ורוצה לעשות הוא בעצמו את התיקון הכללי. "ויתעבר ה' בי ..למענכם!"

 

תפילת קבע(לז)

"העושה תפילתו קבע , אין תפילתו תחנונים"(ברכות כ"ט.)

ומה היא תפילת קבע:

  1. כשהתפילה זהה לתפילה של אתמול ושל מחר.
  2. אם אין חידוש בה

ולכן, קוראים קריאת שמע לפני התפילה: כדי לאפשר לאדם להיות במצב של חידוש בתפילה שבאה מיד אחר מכן.

ותפילה מתוך התחדשות היא תפילה של תחנונים.

ובלשון זו התפלל משה.

 

**זכר למעשה בראשית-זכר ליציאת מצרים(מד)

בלוחות הראשונות השבת הוא זכר למעשה בראשית.

בלוחות השניות ( בפרשת ואתחנן) הן זכר ליציאת מצרים.

אנו יודעים שהלוחות הראשונות הן עבור מצב האידיאלי של האדם. והלוחות השניות, לוקחות בחשבון העובדה שהאדם הוא אנושי (אחרי חטא העגל-אב טיפוס לכל חטאי האדם באשר הוא).

האור החיים הקדוש מסביר:

ה' ברא את שבעת ימי בראשית. אבל לא היתה להם זכות קיום אלא למשך 7 ימים. לא היה זכות קיום להיום השמיני לתשיעי.. !

לכן, ה' ברך את יום השביעי. הברכה הזאת, העניקה לו את האפשרות ליצור- לברוא בעצמו- לתת זכות קיום- לימים נוספים הבאים אחריו!

זו סיבת הברכה של יום השביעי.

מאי נפקא מינה?

שעד כה, הטבע היה נתון. מעכשיו, יש מימד נוסף : הבריאה חייבת לזכות בקיומה! יכול להיות שהבריאה תמשיך להתקיים. יכול להיות שלא. זה תלוי! תלוי במה? תלוי בבריאה! תלוי באדם בעיקר. תלוי בזכות האדם. תלוי בהרגשה הכללית החשובה שאחריות הקיום תלוי בקיים ולא במקים אותו בלבד!!

לגבי האדם למשל, הרגשה זו טמונה במושג החירות ובמושג האחריות.

אם אני עבד לאדם אחר, בזה שהוא חושב עבורי, שהוא מפרנס אותי, שהוא דואג לי בכל צרכי, אני חי כעבד, אני לא אחראי על קיומי, אני פסיבי לגמרי. אני גם לא אחראי על מעשי כי בן כה אני אקבל את פרנסתי.

היציאה מהעבדות , זה לקבל על עצמי את האחריות על עצמי: אני אחראי על מה שאני חושב, מה שאני עושה, ..לטוב או לרע! זכות קיומי תלוי בי!!

הרעיון שהאדם שותף לברכת יום השביעי על ידי הבורא, קיים במדרשים המספרים שרעיון כללי של יצירת עם ישראל, עלה במחשבת הבורא כב4ר לפני הבריאה! "בראשית ברא.."= בשביל ראשית- שהם ישראל- ברא את העולם! זאת אומרת, שאם יהיה עם כזה בפועל, תפקידו הוא לגלות את משמעות ברכת ה' ליום השביעי! זאת אומרת, לגלות לעצמו ולעולם כולו שכוונת הבריאה היא ליצור אדם חופשי , עצמאי, שזכות קיומו תלוי גם בו. במידה ויהיו אנשים יבינו את הרעיון הזה, הם יהיו ישראל ויתחייבו מרגע זה להמשיך ולטפח את הרעיון הזה הלאה! זה יהיה עיקר חשוב בהגדרתם!

 

אברהם אבינו הבין זאת! ה' מחליט לעשות ממנו עם "ישראל"! אבל אברהם שואל את ה':"במה אדע כי ארשנה??" זאת אומרת, איך אתה תעשה ממני עם שיבין מה שאני, כפרט הבנתי? הרי ההבנה לא עוברת בירושה!!!. ואז ה' מראה לו פיתרון לבעיה הזו: כדי שעם שלם יבין את הרעיון הזה, הוא יביא את העם הזה לחוות מאורעות כאלה שיכניסו בתודעה הלאומית והאישית של כל אחד את הרעיון שאברהם הבין!: העם הזה יחווה עבדות ויחווה חירות!"גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום,.. ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" הרכוש הגדול הוא העובדה שיפנימו את מה שהבנתה אתה, עניין ברכת יום השביעי!

אם עם ישראל כולו היה יכול להבין מעצמו את עיקרון הבריאה וברכת יום השביעי , בכוחות עצמו, בעזרת התבוננות בטבע בלבד, אז לא היה צריך להכניסו ולהוציאו ממצרים!! אבל מה לעשות שאנו בני אדם, ואי אפשר שכל אחד יבין לעומק את הרעיון הגדול הזה רק בהסתכלות על הטבע!

לכן, "זכר ליציאת מצרים" מאפשר לכל אחד להבין את רעיון החופש והאחריות שהיה טמון בתוך בריאת יום השביעי!!

אם ישראל לא היו חוטאים בחטא העגל – אם האדם היה "על אנושי"- אם היינו חיים במצב אידיאלי שלפני החטא, אכן, השבת היה זכר למעשה בראשית ודאי למבין!! כל אחד היה מבין מה זה שבת רק בהתבוננות על מעשה בראשית!

אבל, לאחר שהאדם חטא-אחר שהאדם הוא אדם!, אז אנו מתייחסים ליציאת מצרים כדי להבין את השבת כי זה יותר קל לנו, זה יותר ממשי, זה יותר אנושי, זה יותר חוויתי.

אבל בעצם, שני המאורעות:

  1. ברכת יום השביעי על ידי הבורא
  2. ויציאת מצרים

שניהם מגלמים אותו רעיון עיקרי: האדם צריך להיות אחראי על עתידו, על חייו, על קיומו!!

לכן אנו מזכירים את שני הדברים גם יחד בקידוש של ערב שבת.

 

השם משמואל מביא בפתח דבריו את ה"מחלוקת" בין הרב בונם מפשיסחא והרבי מקודצק:

  • הרבי מקודצק  אמר שהוא שואב את כוח עבודתו לה' מזה שהוא מתבונן בבריאה. – כמו שדוד המלך מספר בתהילים- כמו שהרמבם מסביר בהלכול יסודי התורה.
  • לעומתו, רבי בונם, אמר שהוא מיחס כל עבודתו ליציאת מצרים. (כי כל המצוות שבתורה , כולם, מתיחסות ליציאת מצרים! כמו שעונים לחכם בהגדה על "כל העדות, החוקים והמשפטים" מקורם ביציאת מצרים).
  • השם משמואל מחבר את שתי התפיסות יחד ומסביר בעזרת המאמר שהוסבר לעיל ששניהם כיוונו לאותו דבר, כל אחד פונה לרמת הבנה שונה: מי שיכול להבין את ברכת יום השביעי על ידי הבורא, איננו זקוק ליציאת מצרים. ומי שלא יכול להבין זאת, מתיחס ליציאת מצרים.

 

 

 

לסיכום כללי על כל הפרשה

 

נראה לי לעניות דעתי שאפשר למצוא מכנה משוטף לכל נושאי הפרשה:

יש שני מישורים מקבילים:

  1. המישור האידיאלי ,ה"על אנושי".
  2. והמישור האנושי.

הראשון מתואר כאידיאל שחייבים לשאוף אליו. חשוב מאוד לדעת למה לשאוף, מה הוא התיקון הכללי האולטימטיבי. אפילו אם נגיע אליו רק לעתיד לבוא.

אבל העיקר הוא המישור השני, האנושי. הוא זה שקובע בנתיים. הוא קרוב למצב הריאלי של האדם.

בניהם, בדרך כלל מתואר חטא כל שהוא שעשה האדם כדי לבטא את היותו אנושי ולא "על אנושי"!

כמו שמתארת התורה את מצב אידיאלי של גן עדן לפני החטא , ומצב האדם אחרי החטא

כך התורה מתארת את מצב התורה לפני החטא ואחרי החטא: הלוחות הראשונות –שנשברו מרוב אי התאמה למצב האדם- ולוחות שניות שאנו שומרים בארון העדות.

כך גם השגת ארץ ישראל: או על ידי משה, האיש האידיאלי שיכול לבצע לבדו את התיקון הכללי. וזה נדחה על ידי הקדוש ברוך הוא. או מצב שמשה מת מחוץ לארץ ישראל והתיקון יתבצע במשך אלפי שנים , עם קשאים עצומים, על ידי העם בעצמו!

גם במישור המחשבתי, האידיאל היה שישראל יתבוננו רק בטבע . במעשה בראשית, וכך היו יכולים להשיג את תכלית הבריאה . כמו שעשו האבות , שמתוך כליותיהם נבעה "התורה", ההשגה. אבל בעצם, מצב אידיאלי זה לא אפשרי אם רוצים שעם שלם ישיג זאת. ולכן העם הזה חייב לעבור את ייסורי ההיסטוריה כדי להשיג את מטרת הבריאה.

בריאת האדם עצמו נובעת מתהליך זה:

הרי ה' היה יכול להסתפק מהנשמות הטהורות שחיו במחיצתו ובמלאכים! למה שיברא עולם מגושם, תחתון, רחוק מהאידיאל? למה הכניס נשמות לגופי בני האדם? כנראה שכוונתו היתה "לרדת כדי לעלות יותר למעלה" לחוות את העולם התחתון במלוא עיוותיו , כדי להתמודד איתו ולהעלותו משם, מעלה מעלה. האדם מתעלה מעל למלאך. האדם מתעלה למעלה מהאידיאל, בזה שהוא אדם דווקא. וזוכה בעצמו בקיומו!

התורה עצמה, שהיא רעיון נשגב, "מתגשם" על ידי צורות שונות של "תורות" שמותאמות לבני האדם לפי מצבם בהיסטוריה. תורה מסיני, לוחות שניות, או תורה מציון!!