בע"ה ז תשרי התשע"ד

מישל בן שושן

וזאת הברכה מי

 

משה איש האלוהים

ה' מסר בידי משה את האפשרות לברך את ישראל, כלומר, לפי הרמ"י,"כפי מה שיברך וכפי מה שיסדר את מה שיעבור על ישראל עד סוף כל הדורות". וה' הסכים לכל מילה שאמר משה. ה' הסכים, אפילו לפני שהוא שמע את משה! כאילו הוא נתן לו ייפוי כוח על כך. וזה דבר מדהים ! כביכול ה' יהיה מעתה כפוף לחיזוי של משה עבור ישראל!

נראה לי שכדאי ללמוד מכאן שהאידיאל של התורה הוא משה רבנו. והאידיאל הזה הוא לא אדם שעושה בדיוק מה שאמרו לעשות, לא אדם רובוט, אלא אדם שיוזם ומקבל אחריות על חידושים משלו. אדם כזה הוא "איש האלוהים"! בדומה לאברהם שהיה עדיף על נוח כי הוא "התהלך לפני ה'" ולא "אחרי ה'", משה , בסוף ימיו במיוחד, תופס תעוזה ויוזמות מהתחלת ספר דברים ועד לשיא בפרשת וזאת הברכה כשהוא מברך בעצמו את ישראל.

 

אף חובב עמים

רש"י מסביר ש"עמים" הם השבטים. הרמ"י הולך אחריו ומעיר שהמילה "חובב" קשורה גם ללשון חיבה וגם ללשון חובה. כאילו החיבה של ה' אל ישראל איננה באה בלי חובות! חיבה מחייבת משני הצדדים!

 

והם תוכו לרגליך

כשה' כפה על ישראל את ההר כגיגית, במקום לברוח משם, ישראל דחקו עצמם להיכנס מתחת להר! זו הוכחה שישראל מקבלים בחיבה את החובות!

 

אשר נתן לנו , נותן התורה

בברכות התורה , משתמשים בשני זמנים שונים על מתן תורה:

"אשר נתן לנו את תורתו.." בעבר, ה' נתן את התורה. מדובר על כל החלק שהאדם מקבל עליו . מהאבות עד לרגע הזה. כל המסורת, כל מה שנאמר וכל מה שהתקבל בהידות. כל זה האדם מקבל.

"ברוך אתה ה' נותן התורה" בהווה. כאילו האדם מקבל עכשיו את התורה לידיו. אחר שהוא מקבל את כל התורה שניתנה בעבר, הכל מחקים לדעת מה הוא יעשה עם זה עכשיו. כמו שחקן כדור רגל שמקבל את הכדור! כולם מחקים מה הוא יעשה בכדור! כל המשחק תלוי במהלך שיעשה! כל מה שנעשה עד כה יכל לקבל פנים חדשות על ידו! כל אדם מישראל מחוייב להתיחס למסורת שהוא מקבל כאילו הוא עכשיו אחראי עליה ועל מה שיעשה איתה. החידושים שיחדש, הראייה המיוחדת שלו, מה שיוסיף, איך הוא יתרגם אותה וימסור אותה לבאים אחריו. זה ה"נותן" בהווה את התורה לכל אחד מישראל!

 

העיגול והיושר

העיגול מסמל מעגל שבו כל נקודה היא שווה לחברתה כי היא רחוקה באותה מידה למרכז.

היושר, להיפך, מסמל ההדרגה שיש בן כל נקודה . אחת יותר עליונה מחברתה. יש כאן מדרגות בין האנשים.

כתוב שלעתיד, ה' יעשה מחול לצדיקים. שנבין שכולם שווים! (זה יהיה קשה להם בעיקר!)

כשאדם מקבל את המסורת לידיו, כל מי שקדם לו הוא מבחינת העיגול.

אבל כל מה שהאדם יחדש, זה מבחינת היושר. כי הוא חייב להרגיש שאין אף אחד יכול לחדש את מה שהוא יחדש! הוא מיוחד ויש לו כוח שאין לאף אחד אחר לפניו! (אפילו לא רש"י או רבי עקיבא!) הוא, ורק הוא אחראי על חידוש התורה בעת הזאת וקבלת התורה ברגע זה. הוא "יוצא מהעיגול" לקראת יושר. הוא פורץ גדר!

אבל העיגול שה' מעוניין בו הוא לא עיגול פאסיבי, מת. אלא עיגול חי. עיגול שפורצים ממנו כל הזמן חידושים וקווים משיקים (TANGENTES) העיגול שעשוי ממשיקים יכול ליצור אליפסה או עיגול גדול יותר. אבל העיגול הוא כבר לא פאסיבי אלא עיגול בתנועה מתמדת! זה סוד ריבוע העיגול!

הרמ"י מפרש כך הפסוק :"ויהי בישורון מלך, בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" אפילו אם ישי מלך, וכולם ביחד, בעיגול, נשארים כולם שבטי ישראל בריבוי, כל אחד במשיק שלו מסיב לעיגול ומתניעים אותו!

כך ממשיכים לקבל את התורה מבחינת "אשר נתן", בעיגול. ומחדשים בה כל הזמן מבחינת "נותן התורה", ביושר המשיק

 

יחי ראובן ואל ימות

למה צריך משה להגיד שראובן לא ימות? כי יעקב בברכתו נזף קשות בראובן!

בעצם משה משקם את ראובן, הוא "מחייה" אותו!

 

וזאת ליהודה

מיד אחרי ראובן משה עובר ליהודה והמילה "וזאת" מתורגמת על ידי הרמ"י: שהברכות שברך את ראובן חלים גם על יהודה והנה עוד ברכות. כאילו הוא אמר "זאת ועוד" עבור יהודה בנוסף לראובן.

למה משה עושה זאת? כי אחרי שיקום ראובן, היינו חושבים שהבכורה והמנהיגות שניטלה ממנו על ידי יעקב והועברה ליהודה תבוטל וראובן יחזור להיות המוביל בין האחים!

לכן, מיד אחרי שמשה משקם את ראובן, הוא מציין שיהודה נשאר בכל זאת המנהיג העליון. יהודה מקבל את ברכות ראובן ואת ברכותיו שלו וכך הוא עליון על כולם.

 

שמע ה' קול יהודה

במילה "שמע" מרומזת ברכת שמעון. ייתכן שמשה כועס עדיין על שמעון בגלל מה שעשו בבנות מואב. אבל הוא שם אותם תחת חסות יהודה.

 

ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה (לעד)

ידיו רב לו= יש בו כוחות עצומים שיוכל לפתח.

אבל מאיפה יהיו לו כוחות נוספים שאין בו? מצריו!

"עזר מצריו תהיה"= מההתנגשות עם צריו, עם כל הייסורים, עם המכשולים, נגד האויבים מבית ומחוץ, הוא ישאב כוחות חדשים שלא היו לו מראש או שהיו בו אבל לא היו ידועים לו!

זאת העזרה שה' יוכל להוסיף לו מעל לכוחות ידיו!

 

תריבהו על מי מריבה

בברכת שבט לוי, מזכירים את חטא מי מריבה. למה אהרון נענש בסיפור הזה? הרי רק משה אמר את מה שאמר ואהרון לא עשה כלום!

אהרון אהב מאוד את משה והוא היה מוכן לקבל איתו גם את הנזיפות!! כמו שכתוב במדרש רבה(חקת יט ה) על מלווה שבא לקחת את הגורן מהלווה שלא החזיר לו את הכסף. והוא לקח גם את הגורן שלו וגם הגורן של חברו שהיה מעורבב איתו! החבר ניזוק מזה שהיה מחובר אל חברו!

אהרון אהב את משה עם היתרונות וגם עם החסרונות והוא היה מוכן לקבל עליו הכל! "שלו ושל שכנו"!