בע"ה ד תשרי התש"פ
מישל בן שושן
וילך- האזינו פי 4
וילך משה, וידבר …
הרבה מפרשים הציעו לתרגם "וילך משה" בצורות שונות. (הרמב"ן, למשל, מספר שמשה הלך בעצמו אצל כל שבט כדי לבשר להם על מותו ובירך אותם, את הברכות של הפרשה האחרונה "וזאת הברכה") .אבל אחת מאוד מצאה חן בעיני: וילך= הוא המשיך!
כמו "ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד"
הפירוש הזה מאפשר לחבר ממש בין הפרשה הקודמת, ניצבים, ל"וילך", למרות שהן נראות עוסקות בנושאים שונים. כמו שמשה דיבר מול כל העם "ניצבים" מולו, כך הוא המשיך לדבר איתם בפרשה הזאת, באותו מהלך, בהמשך לברית ערבות מואב. שתי הפרשות (ניצבים –וילך) הן לרוב מחוברות. לפי הרב סעדיה גאון מונה אותן כפרשה אחת ! לפעמים מחלקים אותן לצורך קריאת ניצבים לפני ראש השנה, וכשיש שבת בין כיפור לסוכות.
מצד שני, בפרשת "וילך" מדובר רבות על "השירה" שיש לכתוב וללמד את בני ישראל, היא שירת האזינו.
לכן, אני מציע ללמוד , השנה, את שתי הפרשיות האלה במאמר אחד, למרות שאינן מחוברות אף פעם.
אם כן, ניתן להגיד שפרשת וילך קשורה גם לפרשה הקודמת לה וגם לפרשה הבאה אחריה:
ניצבים – – וילך — האזינו
הכפילויות ב"וילך" (הרב גרוסמן)
פרשת וילך מכילה כמה נושאים שמוכפלים עם שינוים קטנים.
- מות משה ומינוי יהושוע:
- דברים פרק לא (ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא ..(ז) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם:
- דברים פרק לא (יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד
- כתיבת התורה:
- דברים פרק לא (ט) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:
- דברים פרק לא (יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
- הקהל:
- דברים פרק לא (יב) הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף
- דברים פרק לא (כח) הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם
פרשת וילך היא הסיום של ספר דברים.
הספר התחיל כך:דברים פרק א (א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן ..
והוא מסתיים בפרשת וילך כך: דברים פרק לא (א) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל:
הפרשה מציעה שני סיומים אפשריים: אחד "אופטימי" ואחד "פסימי".
וזה מסביר את הכפילויות!
- החלק הראשון של הפרשה (בו, משה מדבר) הוא אופטימי. משה מבטיח שהכל יהיה בסדר אחרי מותו. ומחזק את ידי יהושוע.
(ג) יְקֹוָק .. יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם …(ה) וּנְתָנָם יְקֹוָק לִפְנֵיכֶם ..(ו) חִזְקוּ וְאִמְצוּ .. כִּי יְקֹוָק .. עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ: פ
- החלק השני, שונה לגמרי . הנושאים הקודמים מתוארים שוב אבל בנימה מאוד קשה. ה' מדבר. זו הפעם הראשונה בספר. והעתיד מאוד פסימי:
(טז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ .. וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי ..(יז) וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת ..(יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה … וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי
ה' יסתיר פניו מישראל. הוא מבטיח הסתרה כפולה! זה הרבה יותר חמור ממה שכתוב בכל הקללות הקודמות.
"הסתר אסתיר פני" כלומר, אני אגרום לכם להרגיש שאני כבר לא נמצא כאן אתכם. אפילו לא מאחורי הקלעים. אתם באמת תרגישו שהכל נגמר בינינו! לכן, הדבר היחיד שיוכל להחזיק אתכם, זו השירה!! כי תראו שזה היה מתוכנן!
פרשת האזינו:
מי נואם בשירה?
לכאורה, משה. הוא המדבר. אבל, בעיון נוסף, אנו מוצאים ש"הגרעין הקשה" של השירה נאמר דווקא על ידי ה' עצמו. בעצם, מסביר הרב תמיר גרנות, דברי ה' הם כל כך קשים לעיקול שמשה חייב לעטוף אותם בהסברים ובריכוך מסויים!
הדטרמיניזם
מה שבולט בשתי הפרשיות האלה (סוף "וילך" ו"האזינו"), זה האמרה החד משמעית שאין בחירה חפשית!!:
דברים פרק לא (טז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ:
( כז) כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם יְקֹוָק וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי:
(כט) כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם:
ה' אומר בוודאות ,וגם משה אומר זאת אחריו, שהעם יחטא!! אין כאן "אם תשמעו..ואם לא תשמעו.." יש כאן קביעה שכך יקרה! העם יחטא, ה' יעניש אותו בהסתר פנים.
בשירה, עיקר דברי ה' הם שהוא יסתיר פניו. והדבר היחיד שיגרום לו אולי בסוף, לבוא לקראת ישראל זה רק כשהוא יעניש את אויבי ישראל. וגם זה, רק כדי שלא יחשבו הגויים שה' לא קיים!
משה חייב להוסיף דברי ריכוך ויגיד שבנוסף, ה' "על עבדיו יתנחם". אבל ה' עצמו, גם בפרשת וילך וגם בפרשת האזינו, מתאר את ההיסטוריה כחד כיוונית!!
אם כן אנו עומדים מול שני חידושים עצומים יחסית לכל מה שנכתב בספר דברים:
- זו הפעם היחידה שה' בעצמו מדבר בספר דברים
- בניגוד לכל מה שכתוב בספר דברים, אין בחירה חופשית, יש דטרמיניזם , הסוף יהיה רע!!
אבל אם מחברים את שני החידושים האלה מבינים:
יש שתי הסתכלויות על המציאות:
- ההסתכלות של האדם, של משה. יש בחירה , יש תשובה, קיימות אופציות שונות בהיסטוריה
- הסתכלות מה' , מלמעלה: הוא יודע מה יקרה. הוא מתאר את הדברים איך שהוא מתייחס אליהם.
שתי ההסתכלויות מנוגדות. אנו חייבים לפעול לפי הראשונה. אבל עלינו לדעת שהשנייה קיימת. ולכן יש לנו את השירה: היא תעיד, בזמן הסתר הפנים ,על ההסתכלות הראשונה. איך? כשנקרא בה , בזמן ההסתר פנים, שזה היה מתוכנן! וכשהסימן של נפילת האויבים שלנו התרחשה.
(כדי לנסות להבין את הפער בין שתי ההסתכלויות, נחשוב, למשל, על הסטטיסטיקה. יודעים בוודאות, למשל, ששלושים אחוז מהגברים מעדיפים את הצבע הזה, וארבעים אחוז מהנשים מעדיפות הצבע השני. זו אמת שיכולה להיווכח עם כל אוכלוסיה גדולה. עשרת אלפים בני אדם שיעבור מבחן כזה יאמתו את האמת הסטטיסטית. ובכל זאת, לכל אחד יש את הבחירה המוחלטת לבחור את הצבע שהוא רוצה! )
כשהתחלנו להראות שפרשת וילך היא סיומה של התורה עם שתי אופציות: אופטימית ופסימית, פתחנו בעצם את האפשרות לשתי אמיתות שונות ומנוגדות
- אחת, של משה, של כל ספר דברים, המבוסס על הבחירה החופשית של האדם
- והשנייה, האמורה מפי ה', דטרמיניסטית, שמתארת את ההיסטוריה באופן חד: בסוף יהיה רע מאוד! (ואכן זה קרה לצערנו!)
קשה מאוד לקבל את האופציה השנייה. למרות שהשירה באה כדי שנחזיק בה כמו בחוט דק בתוך שיטפון ענק, קשה מאוד לקבל דברים הפוכים מכל מה שנלמד עד כה.
אולי הדברים הקשים יכלו להיאמר רק אחרי שהתבגרנו מספיק, ולכן זה נכתב בסוף.
אבל אי אפשר שלא לראות בהכללת שירת האזינו בתורה כמעשה שבא מתוך גדולה ובגרות. זה מה שעושה את התורה כולה דת של אמת. אמת המורכבת מבחינות שונות. אמת שלא מטייחת. שלא מספרת סיפורים. שלוקחת בחשבון ראייה קרה וכואבת של המציאות בה ה' שם את האדם!
פתרונות אפשריים:
תמיד אפשר להגיד שכל מה שמתואר בסוף וילך ובשירה, הוא יקרה במידה וישראל לא יעשו תשובה. הכל יבוא בגלל עונש. כשמשה או ה' אומרים שבני ישראל יחטאו, זה לא אומר שזה מחוייב המציאות אלא שזאת אפשרות ובאפשרות הזו, אז ה' יסתיר פניו.
אפשר גם לטעון שלא כתוב מתי זה יקרה. אם כן, תהיה בחירה חפשית אבל, יש סבירות גבוה שבמשך ההיסטוריה, יקרה מצב של חטא חמור במיוחד שיגרום להסתר פנים.
אלה ההסברים הנוחים והמרגיעים.
הרב תמיר גרנות מציע עוד אפשרות להסבר:
הרמב"ם איננו מדבר על הבחירה החפשית , רק אחרי שהוא מדבר על הווידוי והתשובה.
כלומר, סביר להניח שעניין הבחירה החפשית פועלת רק אחרי החטא והעונש!!
העונש הוא בלתי נמנע!
התשובה והבחירה החפשית הם אותו הדבר:
כדי שתהיה תשובה חייב להיות דין (בגללו רוצים לחזור בתשובה)
אבל גם חייב להיות רחמים (שיאפשר התשובה)
התשובה , אם כן, נמצאת במפגש בין הדין והרחמים וכוללת אותם בתוכה.
שם נמצאת הבחירה החפשית של האדם!! לא לפני החטא אלה אחרי החטא! אחרי העונש ! בזמן אפשרות התשובה!!
נראה לעניות דעתי שהמטרה העליונה היא להגיע למצב שהעם יבחר לעבוד את ה' מרצונו החפשי לגמרי.
- אחרי שהוא יחטא
- אחרי שייענש
- ואחר הסתר פנים מאין כמוהו (כמו השואה)
אם העם יבחר , מרצונו החפשי לגמרי, לשוב אל ארץ אבותיו ולשוב אל ה', במסירות נפש, ולא מתוך כפיה דתית כל שהיא, זה יהיה השלב האחרון של ההיסטוריה הארוכה:
הכל התחיל בכפיה. במצב כזה העונש הוא בלתי נמנע (כמו עץ הדעת) ואחר כך העונש הוא בלתי נמנע.
הסתר הפנים שם את האדם במצוקה ענקית אבל הוא שם אותו גם כן מול החלטה אמיתית ורצונית. רק אז הבחירה החפשית יכולה באמת להיות חפשית לגמרי. כי היא באה מתוך הסתר הפנים העמוק ביותר.
העובדה שאנשים חילונים, מתוך אהבת העם והארץ, ולא מתוך אידיאולוגיה דתית, מסרו את נפשם להקים מדינה אחרי השואה, זה הסימן שהשירה צדקה!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 