בע"ה ה תשרי התשעז
מישל בן שושן
וילך מוש
המיקום של המברך
יש אנשים שמברכים או להיפך, מוכיחים אנשים בסביבתם. חשוב מאוד ה"מיקום" שלהם . כלומר, מאיפה הם עושים זאת. מאיזה נקודת מבט. מה המוטיבציה שלהם.
ככל שהם "אובייקטיבים" הם יוכלו לפעול. אבל מי יכול להיות ,אובייקטיבי? רב הזמן, מוכיחים על עניינים שנמצאים אצלנו! ורוצים להלביש את הבעיה שיש בנו על האחרים!
ה"מאור ושמש" טוען שזה מסוכן להגיד דברים שליליים על האנשים האחרים. כי ברוב המקרים, אנו "נגועים" בכל מני שיקולים תת מודעים ועלולים לעשות רק נזקים!
בשפה המיסטית, ניתן להגיד שהתוכחות (הדברים השליליים) שאומרים לאחרים, "מולידים קטרוגים" יוצרים בעיות כי הדבר יצא לאוויר העולם, הדבר נאמר, נשמע, ועלול לגרום לנזקים.
בסיכומו של דבר, עדיף לא להוכיח (אפילו אם יש מצווה כזו, לכתחילה, בתורה "הוכיח תוכיח את עמיתך").
רק אנשים מיוחדים מאוד יכולים להוכיח: אם הם בטוחים שהם אובייקטיבים לגמרי.
על זה מדבר משה רבנו לפני מותו:
משה מגדיר את עצמו "לא אוכל עוד לצאת ולבוא", כלומר, אני נמצא מחוץ למשחק! אני מדבר אתכם ,מבחוץ" , במילים אחרות, אני אובייקטיבי!. המאור ושמש קורא למצב הזה "להיות דבוק באין סוף".
לכן, משה מדבר על המצב הנפשי והרוחני שלו: כדי להצדיק את העומק והאמיתות של תוכחותיו ושל אמירותיו האחרונות.
רצוא ושוב
מצד שני, המצב המיוחד של משה (מחוץ למשחק החיים, דבוק באין סוף, עומד לעזוב את החיים) אם הוא מאפשר להגיד דברים אמיתיים (כמו שהסברנו לעיל), יש בו חסרונות גדולים:
מנהיג חייב להיות קשור , מצד אחד,לאידיאל, למטרה עליונה, ומצד שני, הוא חייב להיות קשור לאנשים ולמציאות.
מנהיג חייב כל הזמן לנוע בין האידיאל והמציאות. כדי לקרב המציאות והאנשים לאידיאל ולקרב האידיאל למציאות. המהלך הזה הוא "רצוא ושוב" . זה דורש הרבה כוח וגמישות.
משה מכריז שהוא מפסיק להיות מנהיג ומסתלק, כי אין לו יותר הגמישות הזאת (הוא דבוק באין סוף) וחייבים למצוא מנהיג חלופי. הוא מבטא זאת במילים :"לא אוכל עוד לצאת ולבוא". והוא מבקש משהוא שיוכל "להוציאם ולהביאם". כלומר להמשיך לעשות את הפעולה של הלוך ושוב בין האידיאל והמציאות. זה יהיה יהושוע.
לסיכום
כשמשה מתאר את המצב שלו כמי ש"הולך", מי שאיננו עוד במשחק,
- הוא גם מצדיק את יכולתו להגיד דברים שלא כל אדם יכול להגיד,
- אבל מצד שני, הצד השלילי של הדבר הוא שהוא גם כן לא יוכל לשמש עוד כמתווך בין ה' והעם.
ה' הוא עובר לפניך
פשט המשפט הוא שה' ימשיך להגן על ישראל כי הוא "הולך לפניהם" ומכין להם הדרך. המאור ושמש מוסיף פירוש מצד הדרש: ה' תמיד יעבור על מידת הדין . כמו שאומרים "מעביר ראשון ראשון". הוא מדלג על מידת הדין. למה? כי קשה לו כשעם ישראל בצרה!!. כלומר, ה' לא מעניש את ישראל כי זה עושה לו רע("בכל צרתם,לו, צר"!), כי הוא אוהב אותם והוא מעוניין בהצלחתם. ומסתיר פניו מהמעשים שלהם. זה פירוש הפוך ממה שרגילים להבין: הסתרת פנים של ה' היא לא לרעה אלא לטובה!
משל השועל
המאור ושמש מביא משל ידוע:
מלך החיות, הארייה מזמין בפניו את כל החיות כדי להוכיח אותם על התנהגותם. כולם מפחדים מלהתקרב אליו. בא השועל וטוען שיש בידיו 300 טיעונים כדי להגן על התנהגותם. הוא משכנע אותם לבוא איתו והוא ידבר בשמם. הם מעודדים על ידי השועל והולכים אחריו אל האריה. בדרך, השועל מודיע להם שהוא שכח 100 טיעונים! לא נורא נשארים 200! וממשיכים ללכת, אבל כבר החיות מתחילות להתכונן למפגש הנורא. אחר זמן, השועל מודיע שהוא שכל עוד מאה טיעונים, נשארים 100, ממשיכים ובסוף, השועל שכח את כל הטיעונים ומסתלק. אבל כל החיות כבר נמצאות מול האריה והם מתגוננים בעצמם!
השועל בעצם אפשר את המפגש על ידי תחבולותיו. הוא הציג עצמו כמתווך אבל בסוף הוא הסתלק והשאיר אותם ללא מתווך.
זו המטרה העליונה של משה:
להיות המתווך בין ה' וישראל, רק כדי לקרב ביניהם אבל הוא מסתלק כדי שהקשר יהיה בלתי אמצעי. הישירות של הקשר בין ה' וישראל היא חיונית כדי למנוע עבודה זרה.
משה הוא המתווך שמלמד את איסור התיווך בין ה' והאדם!!
לכן, המעלה הגדולה שלו היא שהוא מסתלק! "וילך משה" היא המדרגה העליונה שאיליו הוא הגיע!
רב גדול, מורה גדול, הוא זה שמחנך כדי שבסופו של דבר התלמיד ידע ללמוד מעצמו ולקחת אחריות על חייו ללא צורך כל הזמן ברב או במורה! משה הוא בעצם "משה רבנו" כי הוא ידע ללכת בזמן ולגרום לנו להיות ארחאים מול ה'.
יהושע או התורה? (לעד)
כשמסתכלים על מהלך הפסוקים בפרשה, רואים שה' מבקש ממשה ויהושע לבוא אל אוהל מועד כדי לבצע את ההעברה בין משה ליהושע. אבל מסתבר שבמקום שיהושע יתמנה מיד ויהווה התשובה לספקות של משה (בקשר לעתיד עם ישראל, משה מתאר מצב דרמאטי !), במקום זאת, משה מדבר על כתיבת הדברים האלה בספר תורה.
הנה סיכום כל הפרשה:
- משה מרגיע: אחרי מותו ה' יהיה עם ישראל
(א) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל: ….(ו) חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ: פ
- התחלת מינוי יהושע:
(ז) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ ……
- כתיבת הדברים בספר תורה:
(ט) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:
- מצוות הקהל (המנהיג= המלך, יקרא את התורה):
(י) וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת:….. (יב) הַקְהֵל אֶת הָעָם
- ה' מבקש למנות יהושע:
(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל …
- תיאור מצב קטסטרופאלי מיד אחרי מות משה:
(טז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ …. וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת
- איך פוטרים אז את הבעיה?? על ידי התורה!
וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי: (כב) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
- מינו יהושע (כג) וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי . אֶהְיֶה עִמָּךְ:
- חוזרים אל כתיבת התורה:
(כד) וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם:(כה) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק לֵאמֹר: (כו) לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד: (כז) כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם יְקֹוָק וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי:
- עוד פתרון: השירה (האזינו) שמשה יכתוב גם כן:
(כח) הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה ……ל) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם: פ
לסיכום:
אחרי מות משה מנבאים מצב קטסטרופאלי. מול זה יש שני פתרונות:
- יהושוע , מנהיג שיחליף את משה
- כתיבת התורה/ השירה. כדי לזכור מה שמשה אמר לפני מותו.
אבל שני הפתרונות לא מובאים אחד אחרי השני אלא הם משולבים והתורה עוברת מהאחד לשני, עם יתרון קטן לכתיבת התורה!! רק מצוות הקהל משלבת בין כוח המנהיג והתורה
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 