בע"ה יב אלול התשעז

מישל בן שושן

 

וילך פי

מתוך שיעור של הרב מנשה וינר

תחיית המתים מן התורה

 

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צ עמוד ב   שאלו רומיים את רבי יהושע בן חנניה: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים, ויודע מה שעתיד להיות? אמר להו: תרווייהו מן המקרא הזה, שנאמר "ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם העם זה וזנה"

דברים פרק לא (טז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ:

 

לרומאים חשוב מאוד עניין תחיית המתים. הרי הם יודעים שזה לא כתוב בתורה. אבל הם רוצים לדעת למה ישראל מאמינים בזה ומה המשמעות של הדבר הזה.

עבור הרומאים, ובכלל כל זרעו של עשיו, לא חשוב ה"מחר"

עשיו כבר ביזה את עניין הבכורה:

"הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה"

לחיות את חיי הרגע. זה המוטו של הציוויליזציה הרומית עד ימינו אלה.

יש בעיניין תחיית המתים, עבודה לקראת משהוא לא ידוע שיקרה ושאין לנו מושג מה הוא. ובכל זאת, הוא עקרוני בעבודה שלנו בעולם הזה. בבסיסו  הוא עניין ה"מחר". העולם "הבא".

לגבי הפסוק שלנו, החכמים משחקים עם המילה "וקם" ומכניסים בו דו משמעות:

ניתן לקרוא את הפסוק כפי שהוא כתוב ואפשר לחתוך אותו אחרת ולקרוא אותו כאילו המילה "וקם" כתובה פעמיים:

• וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם
• וקם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה..

בקריאה הזאת, משה מת וקם לתחיה! וזו הראיה שרבי יהושע בן לוי מצא לנכון להביא לרומיים.

אבל יש גמרא אחרת שמסבירה שזו בעיה יותר רחווה:

 

תלמוד בבלי מסכת יומא דף נב עמוד א  איסי בן יהודה אומר: חמש מקראות בתורה אין להן הכרע: שאת, משוקדים, מחר, ארור, וקם.

"אין להם הכרע" פירושו שאפשר להסביר את הפסוק בכמה אופנים כשחמשת המילים האלה משמשות פעמים, הן למה שקודם להן והן למה שבהמשך.

למשל, המילה "מחר" לקוחה ממה שמשה אומר ליהושוע במלחמת עמלק:

שמות פרק יז (ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי:

אפשר לקרוא:

"וצא הלחם בעמלק מחר. אנכי ניצב על ראש הגבעה….

או :"וצא הלחם בעמלק. מחר אנוכי ניצב על ראש הגבעה..

גם אסתר משתמשת במילה הזאת:   "ומחר אעשה כדבר המלך".

הסוד של העם היהודי זה שהוא חושב על המחר.

זה הבסיס של הכל. ולכן אין התורה מדברת על זה כי זה העיקרון שעליו הכל מבוסס.

החידוש הגדול של התורה הוא:

ה' יתנהג בצורה שונה לפי התמנהגות האדם. אם האדם מקיים מצוות ירד גשם! זה חידוש גדול. אבל לחשוב ששום דבר אינו הולך לאיבוד , זה דבר מובן מאיליו.

הגוף מחובר אל הנשמה.

הגוף, אחרי המוות נקבר והופך לעפר

אבל ברור שהנשמה הולכת לאן שהוא. כמו שהנשמה איננה נראית בחיים, אי אפשר להגדיר אותה פיזיט או מדעית, כך אי אפשר לגדיר אותה אחרי המוות אבל זה לא אומר שהיא לא קיימת כי הרי בחיים אנו רואים שיש משהוא בנוסף לגוף.

 

סימן לדבר זה הסיפור של משה כשהוא עולה להר סיני:

כשהתורה מספרת לנו שהוא לא אכל ולא שתה ארבעים יום. זה כדי להגיד לנו שיש מציאות שונה ממה שאנו רואים בעיננו. כשמשה עלה אל הר סיני, הוא חי במציאות שונה. הוא חי במימד אחר. מקביל למימד שלנו, אבל מימד שאין אנו יכולים להצביע על החוקים שלו.

 

וקם

למה כל הסיפור מתרכז במילה הזאת "וקם"?  הרומיים שואלים בגמרא שתי שאלות:

• על תחיית המתים
• האם ה' יודע כל מה שעתיד לקרוא

השאלה היא: איך אפשר לחבר בין הידיעה של ה' והבחירה החופשית של האדם? זה נראה תרתי דסתרי!

ובכל זאת, אנו מקבלים על עצמנו את שתי האמיתויות ביחד.

הרשב"ה מסביר:

משה מת ומיד ה' החיה אותו! ולכן אין אנו יודעים איפה מקום קבורתו! ואחר כך, העם קם וזנה אחרי אלוהים אחרים. עדיין הבחירה נשארת אצל האדם למרות תחיית המתים! משה קם לתחייה מיד כדי להמשיך ולטפל בבעיות של עם ישראל!

הפסוק אומר: משה מת. אבל הוא ממשיך לחיות! אי אפשר לקבל שמשה מת וזהו! יש המשכיות למשה. על ידי משה עצמו!

העם קם וזנה אחרי אלוהים אחרים! הבעיות נשארות. החיים של האחרים ממשיכים!

אולי היינו חושבים שהכל חייב להתחיל מההתחלה כל הזמן! שום דבר לא עוזר! אחרי כל מה שעשה משה, חוזרים להתחלה עם עבודה זרה!!???..   זו הנקודה החשובה של כל הפרשה:    לא!!

יש עדות. השירה שמשה כותב, התורה שמשה כותב, יהיו לעד. העדות זה ההמשכיות . משה לא מת כי מה שהוא עשה ימשיך לחולל מהפכות . "והייתה השירה הזאת לכם לעד"

השמים והארץ יהיו העדים הנצחיים בזכות מפעלו של משה ושל כל אדם.

לא רק שיש מחר אלא יש המשכיות. המוות לא מכלה את הכל. העיקר ממשיך!

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יג עמוד ב   ויש אומרים: לא מת משה, כתיב הכא: וימת שם, וכתיב התם: (שמות לד) ויהי שם עם ה', מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש.

כמו שאנו מקבלים את העובדה שמשה עלה "שם" אל ההר ולא אכל ולא שתה, וחי כאלוהים. חציו אלוהים. הוא חי שם כאלוהים! בצורה אל טבעית ולא מובנת לנו. כך בדיוק, משה לא מת! הוא עדיין "שם". אם כן, קבלת התורה בהר סיני היא האות שקיים חיבור בין עולמות שונים

• בין העולם שבו אנו חיים עם חוקי הטבע המוכרים לנו
• לבין העולם המקביל, שבו יש חוקים אחרים.

זה לא יותר קשה להאמין בתחיית המתים מאשר להאמין בקבלת התורה מהר סיני!

משה מבטא את החיבור הבלתי נתפס הזה בין חצי אלוהים וחצי בן אדם. "איש האלוהים". בין התחתונים והעליונים. בין "היום" ו"מחר", עולם הזה ועולם הבא.

בלי משה, ישראל נופל! הוא פחות יכול להאמין. כי משה זה החיבור החי בין העולמות. כשמשה נעלם לכמה ימים, העם עושה עגל. כל הסיפור הוא: איך להמשיך ולא ליפול למרות הסתלקותו של משה. איך משה יכול לחיות אחרי מותו! זה כל הסיפור!

כשמשה יקום, אז כל העם יקום!

החכמים היו יכולים למצוא מקור יותר משכנע לתחיית המתים בתורה. פסוק לא רחוק, רק כמה פסוקים   מכאן:

 

דברים פרק לב :(לט) רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל:(מ) כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם:

 

יש דבר שאנו עדים לו בדורנו  וזו תחיית המתים הלאומית שלנו:

עם ישראל כמעט ונכחד בשואה. בגלות. כולם ניסו להכחיד אותו. הם הצליחו לצערנו כמעט.

אבל אנו עדים לתחיית עם ישראל. לא תחיית כל נפש מישראל אלה תחייה של האומה.

וגם לתחייה של האמונה.

כי מי היה יכול לחשוב שנמשיך להאמין בברית עם הקדוש ברוך הוא אחרי השואה?

והנה אנו עדים לתחיית המתים!

אנו, הדור המיוחד בהיסטוריה שיכול להעיד על הנס הגדול הזה

כן גאולה אפשרית

כן תחיית המתים קיימת

כשעם ישראל "קם" בארצו!

אחרי פרשת התשובה, הנה פרשת הגאולה!

 

 

 

———————————————————————————–

לא אוכל עוד לצאת ולבוא  (מי השילוח:)

• לצאת= לחזור אחורה
• לבוא = להתקדם

מי שחי איננו יכול להיות בטוח שהוא יתקדם כל הזמן. שהוא ירוויח כל הזמן. החיים עשויים בסיכונים להתקדם או לחזור אחורה

הסימן של סיום החיים זה כשהאדם סיים את תפקידו והוא לא מתקדם ולא נסוג אחורה!. משה הרגיש שבאותו יום הוא הגיע לשלב זה.

 

הברכות האלה והשיגוך (פרשת כי תבוא- מי השילוח)

"השיגוך"= בלי לשנות אותך! כשהשפע יגיע אליך, העושר, הכוח…יש סכנה שאתה תתגאה על ידי זה ותשתנה! במידה ואתה תישאר אתה ולא תתגאה בעור, אז זו באמת ברכה!!