בע"ה טז אלול התשע"ג

מישל בן שושן

 

כי תבוא מי

 

 

 

הגדתי היום לה' אלוהיך

הפועל "להגיד" מתאר דיבור חזק, תוקפני, בגבול החוצפה!. למה החקלאי מתבקש להיות תקיף כלפי הכהן שמקבל אותו ואת ביכוריו בבית המקדש?

כי, לדעת הרמ"י, הסיכוי רב למצוא כהן שמתגאה מול החקלאי. הכהן נמצא בבית המקדש כל הזמן. הוא מרגיש אולי "קרוב לאלוהים" והוא עלול מאוד לזלזל, להרגיש עליונות כלפי החקלאי ה"חילוני" (המטפל בעולם החול) שנמצא בשדה כל הזמן, רחוק מ"הקדושה". באה התורה ומצווה לחקלאי להרגיש שהוא לפחות שווה אל הכהן בקדושה! הבאת הביכורים מעלה אותו כמעט למעלה מהכהן המשרת במקדש כל הזמן.

 

ארמי אובד אבי

במילים האלה מתחיל הנאום של כל חקלאי שמביא את הביכורים. כך גם מתחיל כל יהודי את סיפור ההגדה של פסח. עבור הרמ"י, יש חשיבות עליונה להבין במה מדובר:

• ארמי= רמאות, התנגדות, טעות והעלם הדעת.
• אובד= רוצה להשמיד, כל הזמן. לא רק בעבר (לא כתוב "אבד", אלא "אובד" בהווה).
• אבי= יסוד העם היהודי. בין מבחינה פיזית, אבות האומה, היהודים כאנשים, בין באופן רוחני, היהדות בכלל.

כלומר, הבסיס של היהדות ושל העם היהודי נמצא תמיד בזירה עוינת מאוד! ההיגיון הטבעי של אומות העולם מתנגד להוויה היהודית. אומות העולם עצמן רצות במהותן להכחיד את העם היהודי. היהדות מהווה בעיה להוויה הטבעית!! "ההעלם והטעות נמצאים בעולם"! "האדם (היהודי) מפחד מזה תמיד" "אין דעת האדם בטוחה ומיושבת עליו". כלומר, על היהודי לדעת שיש עליו לפעול כל הזמן נגד האינרציה השוררת (אם לא ההתנגדות) כדי להבטיח ולייצב  את דעותיו ואת קיומו!!

לכן, חייב כל אדם שמספר את הסיפור היהודי, ההיסטוריה היהודית, להתחיל "בגנאי" לפני שהוא פונה לשבח. כי אשליה מסוכנת יכולה לפתות הישראלי. אשליה שניתן להגיע למצב רגוע של קיום (של מדינה, של יהודים או של יהדות) ללא מאבק מתמיד! ההיסטוריה היהודית מתחילה עם איום כליה כי זה הוא הבסיס שתמיד ילווה את העם בכל ההיסטוריה (בתקווה שבסופה זה ישתנה!) אפילו החקלאי הישראלי שבא לארץ אבותיו והולך ליהנות מפרות עבודתו הרגילה, חייב לעשות פסק זמן לפני ולהכריז על האיום הבסיס השורר ושעליו אנו פועלים.

 

 

שלוש ברכות אחרונות בעמידה

שלוש הברכות הראשונות בתפילת העמידה הן קבועות, ושוות בכל תפילה. הן משבחות את ה'. מציבות את האדם מול גדלות האלוהים שאליו הוא פונה.

אחר כך, יש ברכות של "בקשות"

בסוף, ישנן שלוש ברכות אחרונות שמתארות ההודאה וההכנעה , כמו עבד שקיבל את מבוקשו מאדונו ומודה וכורע לפניו. למה? הרי עדיין לא קיבלנו את מבוקשנו!?

כדי להתייצב במקום הנכון בעת קבלת ההנאה בעולם. בלי ההכנעה הזאת, היתה יכולה להיות התפילה כמין "כספומט"! בקשתי- קבלתי. מגיע לי!

את ההנאה מהשפע שמקבלים מהאלוהים יש לסייג ולקדם בהכנעה. לא "מגיע לי"! זה לא "אוטומאטי"! הכרת הטובה  והיראה שמלווה את ההנאה, הם התנאים להנאה בעלת משמעות!

לא מדובר על איסור הנאה אלא התרחקות מהנאות פסולות.

הנאה פסולה היא הנאה שרואה את ההנאה כ"מגיע לי" עכשיו.

הנאה כשרה היא הנאה בקדושה, הנאה ששומרת על מרחק בין האדם וההנאה. כדי לשמור על עומק ואורך ההנאה עצמה! אין האהבה האמיתית יכולה להתפתח אלא בתוך מסגרות של יראה!

 

 

 

מטרת הביכורים

בעזרת שני העניינים שפתחנו לעיל, ניתן להבין אולי את כוונת הביכורים: ההנאה מפרות הארץ היא המטרה העליונה. אבל יש כל הנאה סכנה טבעית שמסכנת את ההנאה עצמה! והיא, ההנאה הבהמית המיידית ששורפת את ההנאה בזמן ההנאה עצמו!

הברכה לפני שאוכלים, הבאת הביכורים לפני שמתחילים ליהנות מהפירות, הזכרת הקושי שיש בלהיות יהודי, חיוב זכר ההיסטוריה היהודית לפני שאני הולך לאכול פרי. כל אלה מזמינות אותי ליהנות במסגרת של קדושה. לטוןבת ההנאה עצמה! גם ההנאות המיניות ממוסגרות ב"קידושים". למרות שההנאה המינית היא מוכרת כבסיס ההנאות ובסיס (יסוד) הקיום הפיזי והרוחני, יש דווקא בתחום החשוב הזה, לקבל סייגים ואיסורים שיכניסו אותה במסגרת שתגן, בסופו של דבר על איכות ואורך ההנאה.

 

והלוית גוים רבים ואתה לא תלווה

נבואה או ברכה?מעניין שבזכות העסק בהלוואה בריבית היהודים שרדו והתעשרו בתנאים קשים בגלות אדום!

 

את כל מדווה מצרים אשר יגורת מפניהם

מכאן לומדים שבני ישראל מאוד פחדו מהמכות במצרים. וכנראה, ה' השאיר אותם שם בשעת המכות, כדי שיפחדו! הפחד מהייסורים יכולים להחליף את הייסורים עצמם! כלומר, אפשר להגיע לאותם התוצאות החיוביות של הייסורים, בלי לסבול מהם, רק לפחד מהם!!

 

11ארורים (חלק שני)

לפי רש"י, יש 11 קללות שמופנות ל11 השבטים. כי כל אחת חייבת לתקן מידה מיוחדת שיש בה.

מטרת התורה היא להצביע על כשלים ולתת כלים לתקן אותם. לכן, גם ה"קללות" הן ברכות!

 

אחד עשרה הקללות	נגד שבט	הקשר
ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה	לוי	הקרובים לעבודת ה' קרובים יותר לעבודה זרה!
ארור מקלה אביו ואמו	יהודה	מרוב מלכות ושלטון, שוכחים את המקור, החכמה והבינה
ארור מסיג גבול רעהו	יששכר	הם כחמור הנושא משא כבד והולך.כך הוא עלול להשיג גבול!
ארור משגה עיוור בדרך	יוסף
ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה	בנימין
ארור שוכב עם אשת אביו	ראובן	כל בכור יכול להחשיב את עצמו במקום אביו
ארור שוכב עם כל בהמה	גד	הוא נולד קטן. והוא עלול להחשיב את עצמו "פחות",כבהמה!
ארור שוכב עם אחותו	אשר	הוא מתרחב ומתפשט בקלות ועלול להימנע מעבודה. הוא סומך על האהבה של ה' כמו אח אל אחות.וזה "חסד הוא"!
ארור שוכב עם חותנתו	זבולון	הוא היה מהיר, מתלהב. חותנת היא "למעלה מאשתו":יראת ה'!
ארור מכה רעהו בסתר	דן	כמו נחש שנושך בסתר.שלא יזיק לאחר על ידי תפילתו! כי יש לו הצלחה בתפילה ואין להשתמש בזה נגד חברו.
ארור לוקח שחד להכות נפש דם נקי	נפתלי	אילה שלוחה. שלא ימהר להיטיב עם חברו מהר מדי כי זה יוכל לגרום רעה. עם השוחד הוא מתפעל מהטובה שלו ושל חברו

(אבל איפה שמעון??!)

 

סיבת האנטישמיות (לע"ד)

ה' הוא אחד. אבל הוא ברא את העולם כדי שירבו הדעות ומתוך הריבוי ,תוכר האחדות. ככל שהריבוי והעלם האחדות תגבר בבריאה , כך הגילוי של האחדות מתוך ההעלם הזה יהיה עמוק יותר .

"ישראל עלה במחשבה" לפני הבריאה. אבל הבריאה עצמה היא ביטוי לשלילת גילוי האחדות. הכל עשוי כדי שנחשוב שאין אחדות. כדי שכל אדם וכל עם יפתח מידה שונה וכל כוח בעולם יתפזר עד לקצה (שהקציב לו אל שדי- שאמר לעולמו די לפיזור!).

אם כן, בכוונה תחילה עם ישראל נולד בעולם של התנגדות לרעיון הריבוי.

נוכחות עם ישראל והעדות לאחדות המידות היא איננה מקובלת באופן יסודי על ידי הברואים! וזה יכול להסביר למה האנטישמיות (שלילת האחדות) קדמה ליהדות (עדות לאחדות)!

זה מזכיר לי את התופעה הפיזיולוגית: כל גוף זר נדחה על ידי מערכות החיסון של הגוף שפולשים בו. חוץ מהאכול והזרע הגברי בתוך גוף האישה! בשני המקרים, לא רק שאין דחייה אלא שיש הפריה מעצם הכנסת הגוף הזר! כך עם ישראל אמור להיות ה"גוף הזר" הנדחה על ידי אומות העולם בכללותם. אבל, כשיש הפריה היא לתועלת עצומה!