כי תבוא פי2

בע"ה ג סיוון התשע"ח

מישל בן שושן

https://divretorah.com/

 

כי תבוא פי2

 

2מצוות (בעקבות שיעורו של הרב תמיר גרנות-ישיבת הר עציון)

 

הפרשה שלנו מתחילה בשתי מצוות:

  • מצוות הבאת ביכורים והנאום שיש להגיד בבית המקדש בהזדמנות זו. (1*)
  • ומצוות "ווידוי מעשר" עם הנאום שיש להגיד בהזדמנות זו. (2*)

ננסה להשיב על שלוש שאלות:

  1. למה שתי מצוות אלה מובאות דווקא כאן, בסוף הסדרה הארוכה של כל מצוות ספר דברים(5*)?
  2. למה הן "נותקו" מהמצוות שמופיעות הקודמות, בפרשת כי תצא והמסורת הכניסה אותן בפרשה חדשה (כי תבוא)?
  3. למה הן לא הובאו במקומות המקוריות שלהן(3*), בספרים קודמים או גם בספר דברים כשכבר דובר על מצוות אלה?

משהוא ייחודי מאפיין את שתי המצוות האלה: הן כוללות טקסט מדויק שהיהודי אמור להגיד בהזדמנות מיוחדת. בכל התורה, לא מצאנו טקסט דומה. תפילה או נאום. שלושת המקרים שדומים להם הם

  1. הווידוי של הכהן הגדול בכיפור והווידוי של החוטא על הקרבן שלו. אבל אין שם שום טקסט מוכתב.
  2. התשובה שהאבא אמור להשיב לבן ששואל אותו "מה העבודה הזו.." (עבדים היינו..4*)
  3. קריאת שמע שבה כתוב "ודברת בם", והחכמים הסיקו מזה שיש להגיד הפרשיות האלה בוקר וערב.

בשלושת המקרים האלה, אמנם יש מצווה להגיד משהוא אבל אין טקסט כתוב ברור שיש להגיד אותו מילה במילה כמו שיש בשתי המצוות שלנו. לפחות, לא לפי פשט הכתוב. התורה מנחה, במקרים האלה, את "רוח הדברים" שיש לדבר בם, להסביר או להתוודות.

 

אם כן, נראה לי , בעקבות הרב תמיר גרנות, ששתי המצוות האלה מיוחדות בזה שהן כוללות נאומים. ויש מקום לראות בהם אבן היסוד של כל התפילות שלנו עד היום. זאת, בגלל כמה אפיונים :

  • שבח הודיה ובקשה

בנאום של הביכורים, החקלאי מספר את ההיסטוריה של עם ישראל ואת חסדי הבורא שהוציא אותו מהגלות והביא אותו לארץ ונתן לו ליהנות מפירותיה. בנאום של ווידוי מעשרות, האזרח מצהיר שהוא אכן קיים את מצוות התרומות והמעשרות אבל הוא גם מוסיף ומדבר אל ה' בגוף ראשון (השקיפה ממעון קודשך ..וברך..)ומבקש ממנו ברכה עבורו ועבור כל הארץ .

אם, כן, שלושת המאפיינים של התפילה , שהם השבח, ההודיה והבקשה, כלולים בשני הנאומים האלה

  • ראשית ואחרית

הנאום של הביכורים נאמר לפני תהליך ההנאה. לפני שנתחיל לאכול מהפרות, ההפרשה הראשונה היא הפרשת הביכורים. אם כן, מדובר באמת בנאום על הראשית של התהליך. ואכן הביכורים עצמם נקראים ,ראשית"

הנאום של ווידוי מעשר, נאמר אחת לשלוש שנים, בסוף התהליך, מסוף מחזור ארוך של שלש שנים. והוא בהחלת נאום על המוגמר, על ה"אחרית"

כך שיש לנו בשתי המצוות האלה נאום על הראשית ונאום על האחרית. בדיוק כמו שאנו נדרשים בתפילות שלנו היום, שבמחזוריות הזמן , ערב ובוקר, בשכבך ובקומך, אנו מתפללים על הראשית ועל האחרית של כל יחידת זמן

  • לפני ה'

בשתי המצוות כתוב שיש להגיד דברים אלה "לפני ה' ".  בדיוק מה שאנו נדרשים לעשות בתפילות שלנו: להרגיש את עצמנו כפונים ישירות אל ה', בגוף ראשון. "ה' שפתי תפתח…"

  • בין אדם למקום ובין אדם וחברו

שתי המצוות מחברות בין שני תחומים קשורים: העבודה הדתית, בין האדם לה', מצוות הביכורים. ומצד השני, הדאגה לזולת שמתבטאת במתן כל התרומות והמעשרות, במצוות ווידוי מעשר. הקשר עם ה' עובר דרך הקשר עם האחר…

 

 

 

 

מסקנות:

נראה לי שכל ספר דברים הוא הכנה לבגרות העם ובגרות היהודי. יחסית לשלושת הספרים הקודמים, ספר דברים דורש מהאדם להיות הרבה יותר אחראי ועצמאי. יש בו ובמצוות הנשנות בו, הרבה פחות התערבות של הכהן, של ניסי ה'.. כמו בהתבגרות, ספר דברים מכין את העם להיות יותר אחראי ועצמאי.

אחד השיאים של בגרות זו היא העמידה מול ה'! והדבור אליו ישירות!

לכן, נראה לי, שתי המצוות האלה , שקובעות את הבסיס לכל התפילות, קובעות כמטרה עליונה העמידה של האדם מול ה' כשהוא בעצמו משבח אותו, מודה לו ומבקש ממנו.

לכן, נראה לי, שתי המצוות האלה מסיימות את כל רצף המצוות של ספר דברים ולכן הן הופרדו מהקודמות. לכן גם, הן הוכנסו בפרשת הברית בערבות מואב . פרשה שבה משה נואם, ודורש שכל ישראל ינאם בעצמו בכניסה לארץ בהר גריזים ועיבל.

הנאום, הדיבור, האמירה מול ה', הם הביטוי העליון של בגרות האדם. הם גולת הכותרת של כל מצווה. והנה מדרש שאומר זאת במפורש:

מדרש תנחומא פרשת כי תבא סימן א     (א) היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות … צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום, לפי שחביב תפלה לפני הקב"ה מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות שכך כתיב (שם /תהלים/ קמא) תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב,

אם כן, יש מקום לעניות דעתי, להפוך את הפרדיגמה שאומר  שהתפילות שלנו היום הן רק צורה ירודה של ביטוי היחס עם הבריא. אין לנו מקדש, אין לנו אפשרות להקריב קרבנות, ולכן, אנו משתמשים בדבר ירוד זה, במקום הקרבנות, שהם הצורה הנעלה ביותר, והיא התפילה. כמו שאנו אומרים בהתחלת התפילה כל בוקר:

"אין לנו לא כהן בעבודתו ולא לוי בדוכנו ולא ישראל במעמדו, לכן, יהי רצון שיהיה שיח שפתותינו זה ,חשוב ומקובל לפניך כאילו הקרבנו …"

נראה לי שיש מקום להגיד בדיוק ההיפך מזה:

התעלות הדורות אפשרה לנו לעבוד את ה' דרך התפילות. דבר שמצביע על בגרות, אחריות ועצמאות עצומה שמציבה את האדם מול ה' ללא שום מתווך אחר. זה הביטוי הגבוה ביותר של התעלות רוחנית. לכן, אנו מוצאים את הבסיס לתפילות רק בסוף ספר דברים, שהוא בעצמו ביטוי להתעלות ובגרות כלפי הספרים הקודמים. במיוחד, כשמדובר על יהודי שגר ועובד את האדמה בארץ ישראל עצמה!

אכן, הגיע הזמן לקרוא וללמוד את ספר דברים כספר המתאר מטרה עליונה! ומכין לבגרות, על ידי הישיבה בארץ ישראל. בדיוק כמו שהגיע הזמן להתחיל ללמוד את התלמוד הירושלמי בכבוד הראוי לו ולא כקוריוז, כאגדה צדדית יחסית ל"עיקר" שהוא התלמוד הבבלי. חזרנו לארץ! קרא דבר חשוב בעם ישראל! והלימוד שלנו גם הוא חייב ליטול את חלקו במהפכה הזו.

 

ברית חדשה?  6*

 

הפרשה שלנו והפרשיות הבאות ,מתארות כריתת ברית בין משה והעם בערבות מואב. אבל למה יש צורך בברית חדשה, מלבד הברית שכרת ה' עמם בחורב?  בנוסף, משה מצווה את העם לכרות ברית נוספת בהרי גריזים ועיבל בארץ ישראל. למה עוד ברית? אכן, אנו קוראים בספר יהושוע שלפחות שתי בריתות נכרתו מסביב לעיר שכם. אחת בהתחלת הספר והשנייה בסוף ימיו של יהושוע.

קריאה מדוקדקת של הפרשה שלנו מגלה ששתי הבריתות של ערבות מואב ושל הר גריזים משולבות ביחד. עוברים מפסוק למשנהו ולא בטוחים על איזה ברית מדובר האם זו של דברי משה בערבות מואב (שנאמר לגביה "היום"!) או שמה מדובר בברית שיש לכרות בארץ ישראל(בעברכם את הירדן).

 

נראה לי להציע תשובה די פשוטה:

הברית העיקרית אמורה היתה להיכרת בארץ ישראל! שם היתה אמורה להינתן התורה . התורה היוצאת מציון. העיקובים הרבים שמנעו זאת מתוארים, החל מפרשת בשלח (ולא נחם אותם אלוהים  דרך ארץ פלישתים…פן יינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה.. ויסב אלוהים את העם דרך המדבר ים סוף..) ועד לחטאי העם בארבעים שנות המדבר. מתן תורה בהר סיני לא היה מתוכנן לכתחילה. הוא לא היה , לפחות, המהלך המועדף. הוא קרא כ"תכנית מגירה" בגלל חוסר מוכנות העם. ברית ה' בהר סיני עם מתן התורה בהר סיני היתה הברית הראשונה, הלא מושלמת, הלא מתוכננת לכתחילה! הברית הרצויה מלכתחילה היתה אמורה להתרחש בארץ ישראל. התכנית כמו שתוארה לאבות, היתה: יציאת מצרים, כניסה לארץ וקבלת התורה בארץ ישראל.וכך, דרך אגב, החקלאי מספר את הסיפור בהבאת הביכורים בהתחלת הפרשה שלנו (אין אזכור למתן תורה בהר סיני)

אבל, הברית בסיני יש לה כמובן תוקף רב. אומנם היא לא הברית המושלמת אבל יש לה תוקף אדיר.

קרתה עוד תקלה: משה איננו יכול להיכנס לארץ ישראל.

לכן, יש סכנה שהברית בארץ ישראל, שהיא כאמור הברית הרצויה, תורגש כ"מנותקת" מהברית בסיני!

לכן, משה חייב לחבר בין שתי הבריתות!. והוא זה שמצווה , לפני מותו על ביצוע הברית השנייה בארץ ישראל. כי הוא זה שהיה המתווך בברית הראשונה. הוא סמל הברית הראשונה בסיני. לכן, הברית בערבות מואב היא חיבור בין שתי הבריתות! כשהברית השנייה , בארץ ישראל היא העיקר והברית הראשונה בסיני היא ההכנה  לבגרות העם ולהכשרתו לכניסה לארץ, לקבלת הברית השנייה . וגם יהושוע, יגיד כל הזמן שהברית שהוא כורת, היא בדיוק במצוותו של משה, באותם המילים, ובהוראתו של ה' בעצמו למשה. הכל נעשה ונכתב כדי שכולם יבינו שאין ניתוק בין משה ליהושע, בין מה שקרה בחוץ לארץ לבין מה שקרה בארץ, בין הברית בסיני לבין הברית בהר גריזים. יש אפילו פסוק די מאלף :

יהושוע כג-כו:     וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים….!!

כאילו יהושוע בעצמו כתב כמה דברים בספר דברים, כמה דברים שהתרחשו בימיו והוא כתב אותם כאילו משה אמרם כבר בערבות מואב! (זה מתאים לדעה בגמרא שיהושע כתב כמה פסוקים של ספר דברים!)

 

  • האבנים

יש כמה פרטים חשובים שמופיעים בכל ה"בריתות האלה". אחד מהם הוא זה שה"תורה" נכתבת על אבנים.

בהר סיני, האבנים נתנו על ידי ה' בעצמו ונכתבו על ידו.

בסיני בפעם השניה, משה הוא זה שפוסל לוחות אבנים וה' כותב עליהם את דברי התורה

בעבור הירדן, בני ישראל בעצמם לוקחים אבנים וכותבים את דברי התורה

בהר עיבל, יהושוע לוקח האבנים וכותב עליהם את דברי התורה.

יש תהליך שניתן לקרוא אותו בשני כיוונים הפוכים:

ירידה: ככל שמתרחקים ממעמד מתן תורה הראשון, יורדים בחשיבות עד שמגיעים לתחתית המעלה בארץ ישראל. במקום שה' יספק גם את האבנים וגם את הכתב, מגיעים לתחתית הסולם עם אבנים ארציות, שבמקום להיות לקוחות מפסגת הר, הם לקוחות מתחתית רגלי הכהנים בירדן! והכתב הוא סתם כתב של עם ישראל!

עליה: אבל ברצוני להציע קריאה שונה: בלי לבטל חס ושלום את חשיבות הלוחות האלוהיות והכתב האלוהי, נראה לי שהאבנים הארציות שמכילות את דבר ה' בכתב אנושי, מורות על התעלות עצומה של העם שמצליח לחבר בין רוחניות וגשמיות, בין שמים וארץ. אם המטרה היא שהאדם יתעלה אל עבר בוראו באחריות ובגרות, אז יש מקום לראות את המעמד בהר גריזים כסימן להצלחה הרבה יותר גדולה של בורא האדם. הרי ה' האווה לברוא בני אדם ולא מלאכים. מתן התורה מהשמיים באה כדי לעורר את האדם להתעלות מלמטה כלפי מעלה. ומעשה גשמי שתוכנו (הכתב) הוא שמימי, הוא פסגת כל התהליך ולא תחתיתו!

 

  • נעשה ונשמע:

הדרישה של האלוהים היא "קבלת התורה" מאת העם. אם בהר סיני, כפה עליהם הר כגיגית, הרי שבסוף התהליך, בברית שכורת יהושוע בשכם, לפני מותו, הוא דורש מהעם היושב בארץ, לבחור באופן חופשי לגמרי האם להיכנס לברית או לא. העם, אז, איננו תחת האיום של ההר על הראש שלהם. הוא לא תחת האיום של הגלות במדבר. הוא יושב ריבוני בארצו. יש לו הרבה יותר חופש לבחור. ואכן הוא בוחר להיכנס בברית ה'!

(יהושוע פרק כג-פסוק כד) וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע

יש בבחירה הזו עוצמה וחשיבות עוד יותר גדולה מה"נעשה ונשמע " של סיני!

 

  • המזבחות

בסוף פרשת יתרו, מיד אחרי מתן תורה, אנו מופתעים לקרוא מצווה על בניין מזבח:

שמות פרק כ (כ) מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ:(כא) וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ:

מה עושה כאן מצוות בניית מזבח, בעוד שעדיין אין מצווה על בניין משכן או מקדש??

כשאנו קוראים את שלושת הבריתות (הר סיני- ערבות מואב- הר גריזים) ביחד, אנו מבינים שאחת משפיעה על השנייה! מה שקורא בברית אחת חייב להופיע בברית האחרת כדי שנלמד ששלושן קשורות יחד. כשיהושע יבנה מזבח על הר עיבל, בברית שהוא כורת שם, גם בהתחלת ספר יהושוע וגם בסוף הספר, הוא בונה מזבח ומקריב עולות ושלמים. משה מצווה שהאבנים האלה שישמשו לכתיבת התורה ובניין מזבח בעבור הירדן, חייבות להיות ללא שימוש בברזל:

דברים כו-ה) וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל:(ו) אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ

משה בעצמו בנה מזבח והקריב עולות וזבחים בהר סיני . שם, לא קראנו על מצווה כזו מצד ה'. אבל ברור שהמזבח (סיפור האגנות) מקביל למה שקרה בספר יהושוע.

 

 

  • הברכות (הרב מנשה וינר)

בפרשה שלנו, משה מצווה שבהר גריזים והר עיבל, שישה שבטים יעלו בכל הר ולמטה, הכהנים הלויים יאמרו ברכות וקללות והעם יענו "אמן". מה בדיוק אמרו הלויים?

לפי המשנה והגמרא, הם אמרו 12 משפטים המתחילות ב"ארור" הכתובות בפרשה שלנו בפרק כז :

משנה מסכת סוטה פרק ז משנה ה [ג] ברכות וקללות כיצד כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם .. ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון עומדים למטה … הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה (דברים כ"ז) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן עד שגומרין ברכות וקללות …

לפי המשנה אם כן, הלווים קראו את הפסוקים המופיעות בפרק כז, שכוללים 12 "ארורים"

דברים פרק כז (טו) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְקֹוָק מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן: ס (טז) אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:

 

זה נראה יפה וברור,  אבל זה לא מסתדר עם פשט הפסוקים והסברה:

הרי שלא כתוב בפרשה "ברוך האיש אשר לא יעשה פסל.."! אלא רק "ארור האיש אשר יעשה פסל .."!

אם באמת כך היו פני הדברים, למה שהתורה תכתוב את הגרסה של הארור ולא הגרסה של הברוך? הרי תמיד בתורה הברכות קודמות ועדיפות על הקללות!

ויש עוד בעיה: אין שום משמעות לברכה כזו "ברוך מי שלא יעשה פסל.." וכל שאר המשפטים הכתובים בפרשה , יש בהם טעם רק כמצוות לא תעשה. מוזר מאוד להגיד "ברוך" עבור מי שלא יעבור מצוות לא תעשה ! הרב מנשה מציע דבר פשוט מאוד:  הלווים, מתחת להרים, קראו את הפרשה הבאה, בפרק כח:

דברים פרק כח (א) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ …(ג) בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה: (ד) בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ:……

(טו) וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ ..טז) אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה..

הטקסט הזה, המופיע כמה פסוקים אחרי הקודמים, כוללות ברכות וקללות ונראה שהן אלה שנאמרו כ"ברכות" וכקללות". נשארה השאלה באיזה מעמד נאמרו 12 הארורים שבפרק כז? אולי במעמד אחר בהר גריזים. אולי במעבר לירדן מול 12 האבנים שנלקחו בירדן.

יש לציין שה"ארורים" האלה עוסקים רק בדברים שהאדם עושה עובר עליהם בסתר. בינו לבין עצמו. לכן, יש סיבה שתחול עליו קללה מיוחדת כי אין אף אחד שרואה אותו ויש צורך להטיל על ראשו איום של קללה, במיוחד כשהעם מקבל על עצמו את הערבות ההדדית (שתתבטא בסיפורו של עכן במלחמת העי).

בהקשר להסבר הזה, מציע הרב וינר לחתוך את הפסוקים של הפרק כז כך:

 

 

משה מצווה על כתיבת התורה באבנים מיד אחרי מעבר הירדן דברים פרק כז (א) וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: (ב) וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד: (ג) וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ:

 

משה מצווה על מעמד הר עיבל וגריזים (ד) וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד:(ה) וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל:(ו) אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:(ז) וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:(ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב: ס

 

יש לקרוא את שני הפסוקים האלה כפתיחה לפרק כח (ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:(י) וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: ס
12 הארורים (יא) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:(יב) אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן:(יג) וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי:(יד) וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם: ס(טו) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה …

(כו) אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: פ

 

   
הברכות והקללות שנאמרו על ידי משה ושיאמרו גם כן בהר עיבל וגריזים  

דברים פרק כח (א) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:(ב) וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:

(ג) בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה:(ד) בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ:…..(טו) וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ:(טז) אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה:….

 

 

 

מקורות עבור "שתי המצוות " הראשונות

 

1*  מצוות ביכורים

דברים פרק כו (א) וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ:(ב) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:(ג) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ:(ד) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:(ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ

  " אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:(ו) וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה:(ז) וַנִּצְעַק אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ:(ח) וַיּוֹצִאֵנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים:(ט) וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:(י) וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְקֹוָק וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:"

(יא) וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ: ס

 

2*   וודוי מעשר:

(יב) כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ:(יג) וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ

    "   בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי:(יד) לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי:(טו) הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: "ס

 

תזכורת על תרומות ומעשרות לפי השנים

 

השנה תרומה

לכהן

מעשר לוי מעשר

שני

מעשר

עני

 
1        
2          
3          
4         בחג הפסח ביעור מעשר
5          
6          
7 שמיטה בחג הפסח ביעור מעשר

 

  • תרומה= נותנים משהוא לכהן
  • מעשר ללוי= עשירית מהיבול ללוי
  • מעשר שני= עשירית מהיבול אוכלים בירושלים
  • מעשר עני= נותנים לעניים
  • אחרי שלוש שנים, בפסח של השנה הבאה, עושים
  1. ביעור מעשר בערב חג הפסח
  2. ווידוי מעשר במנחה של יום טוב שני של פסח (שביעי של פסח)

 

 

3* מקורות שבהם התורה כבר ציוותה על מצוות אלו מקודם:

 

דברים פרק יד (כב) עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה.

(כח) מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ:

(כט) וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה: ס

 

דברים פרק כו  (יב) כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ:(יג) וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי:

 

שמים לב שהפסוקים כח-כט של פרק יד מצד אחד והפסוקים שלנו דומים מאוד!

 

שמות פרק כג (יט) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: ס

שמות פרק לד (כו) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: פ

 

4* עבדים היינו

 

דברים פרק ו (כ) כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם:(כא) וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ

עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה:(כב) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ:(כג) וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ:(כד) וַיְצַוֵּנוּ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה:(כה) וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ:

 

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קטז עמוד א מתחיל בגנות ומסיים בשבח מאי בגנות? רב אמר: מתחלה עובדי עבודת גלולים היו אבותינו. [ושמואל] אמר: עבדים היינו.

 

5* מבנה קובץ המצוות בספר דברים

קובץ המצוות הגדול של ספר דברים(הקטע באמצע), נמצא במסגרת הברית: לפניו, בהתחלת פרשת ראה, משה מדבר על ברכה וקללה ,ואחרי סיומו, בפרשה שלנו, מתפרשת הצורה שבה הברכה והקללה יינתנו

דברים פרק יא (כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:(כז) אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ..כח) וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם ..ס(כט) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל:(ל) הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה:

 

דברים פרק יב (א) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה:

…… פרשת ראה, פרשת משפטים, פרשת כי תצא, התחלת פרשת כי תבוא

 

(התחלת פרשת כי תבוא) ביכורים,  ווידוי מעשר

 

דברים פרק כו (טז) הַיּוֹם הַזֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:(יז) אֶת יְקֹוָק הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ:(יח) וַיקֹוָק הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו:(יט) וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: ס

 

דברים פרק כז (א) וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:(ב) וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד:(ג) וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ:(ד) וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד:

דברים פרק יב (ה) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה:(ו) וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם:

 

 

 

 

 

 

 

6* מקורות עבור המאמר "ברית חדשה?":

 

 

 

  הר סיני משה – ערבות מואב ארץ ישראל -יהושוע
הבריתות לוחות ראשונים לוחות שניים ערבות מואב הציווי בעבור הירדן הציווי להר עיבל מעבר לירדן בהר עיבל שכם
  שמ' יט-ה.. שמ' לד-א דב' כז-ב דב'-כז-ב דב'-כז ד יהושע ד יהושע ח' יהושע כג
  1,2 3 4,7,8 5 6 9 10 11
אבנים 2 מאת ה' 2 מאת משה אבנים גדולות האבנים האלה 12 אבנים אבנים אבן גדולה
הכיתוב ה' ה' בני ישראל בני ישראל   יהושע יהושע-ספר
המטרה סגולה- ממלכת כהנים וגוי קדוש   עם סגולה-עם קדוש ביאה לארץ   עדות למעבר הירדן קיום מצוות משה עדות
מזבח תחת ההר

12 מצבות

אבנים=מזבח מזבח אבנים-עולות שלמים   לה'- ללא ברזל- עולות..

 

  1. פרשת יתרו שמות פרק יט (ה) וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ:(ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(ז) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְקֹוָק:

שמות פרק כ (כ) מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ:(כא) וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ:

  1. פרשת משפטים:שמות פרק כד (ד) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:(ה) .. וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים (ו) וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ:(ז) וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע:…(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם:

 

  1. פרשת כי תישא לוחות שניים-שמות פרק לד (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ:

 

  1. דברים פרק כו (טז) הַיּוֹם הַזֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:(יז) אֶת יְקֹוָק הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ:(יח) וַיקֹוָק הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו:(יט) וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: ס
  2. דברים פרק כז (א) וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:(ב) וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד:(ג) וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ:

 

  1. (ד) וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד:(ה) וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל:(ו) אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:(ז) וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:(ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב: ס(ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:(י) וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: ס(יא) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:(יב) אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן

 

  1. דברים פרק כח (סט) אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב: פ

 

  1. דברים פרק כט (ג) וְלֹא נָתַן יְקֹוָק לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה:….(ט) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם ..:(יא) לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם:(יב) לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:(יג) וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת:(יד) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם:

 

  1. יהושע פרק ד (א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן פ וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר:(ב) קְחוּ לָכֶם מִן הָעָם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט:(ג) וְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים הָכִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה: …(יט) וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ:(כ) וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל:(כא) וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבוֹתָם לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה:(כב) וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:(כג) אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לְיַם סוּף אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ:

 

  1. יהושע פרק ח (אחרי מלחמת העי)(ל) אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל:(לא) כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיקֹוָק וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים:(לב) וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(לג) וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה:(לד) וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה:(לה) לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם: פ

 

  1. יהושע פרק כג (א) וַיְהִי מִיָּמִים רַבִּים אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵנִיחַ יְקֹוָק לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים:….יהושע פרק כד (ב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים:(ג) וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן <וארב> וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק:(ד) וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם:….(כא) וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֹא כִּי אֶת יְקֹוָק נַעֲבֹד:…(כד) וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע:(כה) וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם:(כו) וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ יְקֹוָק: (כז) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה פֶּן תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם:

 

  1. דברים פרק כז (א) וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:(ב) וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד:(ג) וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ:
  2. (ד) וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד:(ה) וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל:(ו) אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:(ז) וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:(ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב: ס
  3. (ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:(י) וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: ס
  4. (יא) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:(יב) אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן:(יג) וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי:(יד) וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם: (טו) אָרוּר הָאִישׁ …..כו) אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: פ
  5. דברים פרק כח (א) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:(ב) וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:(ג) בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה:……………..(סט) אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב: פ