בע"ה ח אלול התשעה

מישל בן שושן

כי תצא אד2

הרב דניאל אפשטיין- אקדם-

יש המון נושאים שונים בפרשה. אנו "אבודים" כשמחפשים חוט מקשר. ואולי ה"איבוד" הזה הוא החוט המקשר!

אכן יש מצווה אחת, שהיא "השבת אבדה" שיכולה לתת לנו במה לאחוז:

 

"השב תשיבנו לו"

ה"תורה תמימה" מפרש: אפילו את גופו!

כלומר, אין לאדם רק אבדות של חפצים, אלא אפילו אם הוא איבד את "גופו"!! ואכן, לפי הרב אפשטיין, יש הרבה אבדות חשובות שהאדם יכול לאבד

חפצים

בריאות

זיכרון

משרה, עבודה

כבוד

….

יש מצווה להחזיר לא ככל הניתן את האבדות האלה. או , לפחות, לעזור לו באבדן. להיות איתו, לעזור לו ככל שניתן, להחזיר לעצמו אבדות או לחיות עם פחות כאבים את האבדות הללו.

 

הייאוש

מצוות השבת אבידה מסתיימת במידה והבעלים התייאשו.  כלומר, מה שמקשר בין האדם לחפץ או דבר שהוא יכול לאבד, זה התקווה למצוא אותו.

הייאוש, זה , בעצם לאבד את העתיד! יש אבדן העבר(חפצים, זיכרונות ..), אבדן ההווה (כבוד, עבודה, בריאות..) ויש אבדן העתיד= אבדן התקווה= הייאוש.

 

המלך אחראי על החזרת אבדות

שאול המלך נבחר כי הוא הלך לחפש כבשה אבודה. הדאגה והאמפטיה זה מה שגרם לו היבחר למלך הראשון בישראל. (גם משה, לפי המדרש, נבחר כך)

למלך, לכל מי שיש כוח בחברה, לדאוג להחזיר את התקווה, להחזיר את הכבוד

כדי לא להשליך את הנחשלים בחברה ללכת לאיבוד גמור

 

עמלק

הוא בא לתקוף ולנצל את הנחשלים. המלחמה נגד עמלק היא

• מלחמה נגד שכחת הנחשלים אחרינו
• מלחמה נגד השכחה. נגד הייאוש.

"זכור" היא המצווה של השבת האבדה הכי כואבת, אבדת הזיכרון, אבדת הנחשלים.