בע"ה כ אלול התשע"ד
מישל בן שושן
ניצבים נה
ניצבים או כנועים?
סדרת ניצבים נקראת תמיד לפני ראש השנה. זה מציב לכאורה בעיה:
- בראש השנה אנו אמורים להיות באימה ובפחד מהדין. תוקעים בשופר "כפוף" כי אנו אמרוים להיות כפופים למידת הדין הנוראה.
- לעומת זאת, סדרת ניצבים מתארת ברית חדשה של ערבות עם עם "ניצב" , יציב, עומד בקומה זקופה (רש"י). כמו שביציאת מצרים יצאנו "ביד רמה".
זה נראה שתי עמדות סותרות אחת את השנייה! הנ"ה מסביר:
חשובה מאוד היציבות והקומה הזקופה. אבל מהעמדה הזאת, יש ללמוד להיות נכנע!
לא דומה אדם חלש שנכנע לכל דבר לאדם חזק שנכנע. הוא נכנע מעמדת כוח. בידיעה. לא מתוך חולשה אלא בגלל שהוא מכיר את מקומו הנכון.
יש להיכנע לדברים מסוימים ובצורה נכונה. הרבה התנהגויות "דתיות" נובעות מחולשות ומחלות נפשיות. יש לעשות את הבירור בין ההתנהגות הזאת לבין מה שמתבקש באמת.
לכן, יש לקרוא את פרשת "ניצבים" לפני ראש השנה!
המצווה התורה והאדם
"כי המצווה הזאת, …לא בשמים היא..כי קרוב אליך הדבר מאוד..לעשותו"
ולא כתוב שהתורה איננה בשמים כי באמת התורה היא בשמים! כלומר, התורה היא למעלה מהשגת האדם.
לעומתה, המצוות קשורות לעולם הגשמי ולאדם. המצוות הן גם קשורות לתורה. וכך המצוות עושות את הגשר בין האדם והתורה. אסור לחשוב שאפשר להגיע לתורה (להבנה, לכוונות..) ללא האמצעי שהוא המצוות.
למלאכים אין גישה לתורה (ולכן היא נתנה רק לבשר ודם ולא להם) כי הם לא יכולים לקיים את המצוות הגשמיות.
זה היתרון של משה על המלאכים בוויכוח המפורסם ביניהם על הר סיני.
במקום אחר, הנ"ה מסביר שיש שתי תורות:
- תורה "עליונה", התורה שבה הסתכל הבורא וברא את העולם. זאת הכוונה של הבורא. היא התכנית העליונה שאין לנו שום גישה אליה.
- ויש התורה "התחתונה" שניתנה לעם ישראל בזמן מסוים, לפי מאורעות מסוימים, יחסית למצב של העם אז, יחסית להיסטוריה שהתפתחה עד אז. היא "תרגום" נקודתי של התורה העליונה. היא לא "כל" התורה העליונה אבל היא בכל זאת עוזרת לנו להבין מה יכולה להיות התורה העליונה, כוונת הבורא.
אם כן ,יש לנו כבר כמה שלבים:
- התורה העליונה שהיא למעלה מכל השגה ישירה. היא כוונת הבורא ורצונו
- התורה התחתונה , התורה שבכתב שהיא השתקפות מתוך התורה העליונה.
- המצוות מחוברות לתורה ומחוברות אל העולם הגשמי
- האדם המקיים את המצוות ודרכם לומר את התורה התחתונה במטרה עליונה להשיג (בחיפוש מתמיד ואין סופי) את רצון הבורא.
הפרט והכלל
"אתם ניצבים היום כולכם, ראשיכם,שבטכם, זקנכם….."
- כולכם= כולם יחד, מבחינת הכלל
- שבטכם….כל איש ישראל= עשרה קטגוריות שמסמלים את הפרטים.
כל אדם צריך "לעבוד את ה'" (או, למי שלא אוהב מילים דתיות "להתייחס") תמיד לשני מישורים. עצמו כאדם פרטי ושייכותו לעולם רחב (חברה, משפחה, עם, אנושות…)
כמו כן, האלוהים מתייחס לכל אחד בנפרד (השגחה פרטית) ואל הכלל ככלל(השגחה כללית).
בראש השנה, שני המישורים האלה מודגשים עוד יותר:
- כל בני אדם עוברים לפניו כבני מרון= מידת הדין מתייחסת לכל אחד בפרטיות
- ה' סוקר את כל האנושות "בסקירה אחת"= מידת הדין דנה את הכלל כולו בתור שכזה.
לכן אנו תוקעים את השופר בשני מצבים שונים:
- התקיעות "מיושב" כשכולם יושבים= כדי שכל אחד יחשוב על עצמו וה' משגיח עליו במיוחד
- תקיעות "מעומד", כשכולם עומדים, בתפילת העמידה במוסף= מעוררים את הרחמים על הכלל. אנו חלק מכלל.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 