9-09-09
מישל בן שושן
ניצבים שם
ניצבים מלשון מצבה
עם ישראל עומד מול שתי מהפכות בחייו:
- מות משה
- כניסה לארץ ישראל
ביומו האחרון, משה דואג ללמד אותם איך להיות "יציבים" למרות שינויי המצבים ותהפוכות ההיסטוריה.
היציבות היא חיונית. היא לא צריכה להפוך לקיבוע ההתנהגות אבל האדם כפרט והעם בכללותו חייבים להזין כל הזמן , ציר מרכזי יציב שמסביבו הגלגל יתנועע כל הזמן.
איך משיגים ואיך מזינין יציבות כזו?
לפי השם משמואל, זה תלוי בחיזוק "הנקודה הפנימית":
כשהאדם עושה מעשה, כל מעשה, ואפילו מצווה מן התורה, הוא חייב להתבונן על המשמעות של המעשה, ולחפש את ה"פנימיות". אם מדובר במצווה, הוא חייב לחפש את "מה שה' דורש ממנו" , מה בסופו של דבר , ה' מצפה מהאדם דרך המצווה הזאת. זו "פנימיות המצווה".
אם האדם עושה את המצוות ב"חיצוניות", הוא אפילו נקרא, בשפת השם משמואל :"רשע"! כי המעשה נעשה , אבל האדם לא עשה זאת "מעומק ליבו" , ולא "בשמחה". כך, האדם אינו בונה לעצמו שום "ציר" יציב , שיחזיק אותו במשך חייו, שיעמיד אותו על רגליו בעת משבר. וזה פירושו על המדרש תנחומא על הפסוק
"הפוך רשעים ואינם..(רשעים הם העושים מצוות ללא פנימיות)
ובית צדיקים יעמוד"( הצדיקים שמזינים את הפנימיות שלהם, יציבים וביתם לא ייפול במהרה אחרי זעזוע קטן)
הפנימיות היא בעצם ה"אותנטיות" שאליה צריכים לשאוף.
ראש השנה היא ההזדמנות לחזור לפנימיות:
- יום הזיכרון= זוכרים כי בעצם הכל נמצא בתוכנו. רק צריכים להוציא את השכבות של המסכות והחיצוניות שהתרגלנו להתכסות איתן
- השופר= הכלי שידרוש מאיתנו לחפש בתוכנו את פנימיות המעשים שעשינו במשך השנה. לא דיבורים, ואפילו לא קולות, (אלה עדיין נוגעים לחיצוניות) אלה ההבל היוצא "מן הלב", הרוח שנפח בנו הבורא. הנשימה-נשמה האותנטית והפרימיטיבית ביותר כדי למצוא שוב (ומכאן המילה "תשובה") פנימיות הדברים.
- יום הדין= כי העבודה של החזרה לאותנטיות במעשים שכבר עשינו, דורשת מאמץ ויראה. היראה להסתכל על עצמנו במראה!
- בחודש השביעי= השביעי הוא המרכז את "ששת הקצוות". בעצם אנו חווים אותו דבר בכל שבת, בזעיר אנפין. כי שבת היא גם הזדמנות להיכנס לפנימיות שלנו ושל המעשים שלנו.
- לכן, אין צורך להשתמש בכלי אחר , אם ראש השנה נופל ביום שבת, שבת הוא הכלי הטוב ביותר כדי להזמין אותנו לפנימיות. ולכן אין צורך לתקוע בשופר ביום שבת וראש השנה.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 