בע"ה יז אב התשע"א- כ' אב התשע"ב
מישל בן שושן
עקב אה
מתוך פירושו של ה"אור החיים" הקדוש
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' א' את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותך לתת לך.
3שאלות:
- האם נקבל את "השכר" המובטח כאן בזכות מעשינו או בזכות האבות??
- למה להתחיל המשפט במילה "והיה"?
- מה פירוש המילה "עקב"?
- "והיה עקב"
הא"ה נותן כמה אפשרויות לפרש את המילים הראשונות של הפרשה וכלן משלימות זו את זו!
- "והיה " הוא תמיד לשון של שמחה.
- המילה "עקב" יכולה להתפרש בכמה אופנים
- או העקב של האדם!
- או רמז ל"סופו של תהליך" כי העקב נמצא בתחתית הגוף והוא מסמל את ה"סוף".
- כמובן שהמילה הזאת יכולה גם להתפרש "אם". אבל הפירושים האלה כבר נתבארו על ידי קודמיו של הא"ה והוא לא חוזר עליהם.
- "והיה עקב"= אין שמחה אמיתית אלא רק אחרי שהאדם מסיים את כל תהליך מחויבותיו! זה יכול להיות אין סופי! כלומר שהשמחה האמיתית תבוא רק אחרי המוות!! או אחרי שתהיה לו הרגשה שהוא הגיע לסיום שבל מסוים של העבודה שנטל על עצמו.
- "והיה עקב"= אין השמחה באה לאדם אלא בסוף השמיעה: אחרי שהוא הבין טוב. אחרי שהוא השיג חכמה גדולה. ושכר התורה שלמד תהיה השמחה שיקבל מזה!
- "והיה עקב"= אין לקיים את התורה והמצוות אלא מתוך שמחה! (והיה = שמחה, קודמת לכל "עקב תשמעון")
- "עקב תשמעון"= אין אדם יכול להשיג את כול סודות התורה אלא אם כן הוא נעשה ענו והולך "עקב אחרי אגודל" כלומר, שלא יקפוץ מהר למדרגות גבוהות אלא ילך בבטחה ולאט כדי להגיע רחוק. רק אז, יוכל להגיע אפילו לשער החמשים של הבינה. האות "נון"(שהיא שווה ל50) הנמצאת בסוף "תשמעון" מרמזת על ההשגה הזאת של שער החמישים . כלומר אם תלכו עקב אחר אגודל, תגיעו לשמוע נון שערי בינה!
- "לך את הברית":
- יש סתירה בין שתי המילים האלה: האם כל מה שמבטיח ה' יבוא "לך", כלומר עבור מעשיך, או שיבוא בזכות ההבטחה לאבות? הא"ה עונה : זכות האבות קיימת אבל יש לאדם לזכות בה! כלומר, אם האדם הוא רשע, אז הוא לא יקבל מה שהובטח לאבות! אבל מצד שני, אם הוא צדיק, אין לו לתלות את השכר שיקבל רק על עצמו אלא הוא צריך לדעת שאת השכר יקבל בזכות ברית האבות! כאילו האבות השאירו "ירושה" ואי אפשר ליהנות ממנה אלא אם זוכים לה!
- "לך" ה' איננו רוצה שנחשוב שמעשינו הטובים אינם באים אלא כדי שנזכה בירושת האבות. הוא גם רוצה שנרגיש שמעשינו מזכים אותנו. שיש שכר לפעולותינו! "תזכו גם מצד עצמכם"! והא"ה מסיים:"גדול כוח הבנים כשייטיבו מעשיהם מכוח האבות"!!!
"את הברית ואת החסד"
ה' הבטיח לאבות שני דברים:
- "את הברית"= המחויבות לתת להם ארץ כנען. וזאת הוא חייב לקיים בכל מקרה, אבל הוא יכול לעשות זאת ב"קטנות" .למשל, הוא יכול לתת להם ארץ קטנה יותר ממה שהובטח! הוא גם יכול להשאיר את העם רק מעט זמן בארץ הזאת! הוא יכול גם לתת רק שבעה עמים במקום עשרה עמים!
- "ואת החסד"= אם זרעם של האבות יהיו צדיקים יותר, אז ה' יוכל לקיים את הדברים הנוספים שהבטיח ב"חסד", כלומר, עשרה עמים, מנהר פרט ועד הנילוס, ללא גלות..
- אם נסכם, יש לה' מרחב תמרון די גדול!. נכון שיש הבטחה לאבות אבל הכל תלוי במעשי הבנים!!
סיבת ירושת הארץ:
(ג) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק לָךְ: (ד) אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְקֹוָק לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְקֹוָק מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ: (ה) לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: (ו) וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אָתָּה:
(ז) זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר… ( דברים פרק ט)
הפסוקים נראים סותרים אחד את השני , לפחות חלקית, ויש גם הרבה חזרות.
- הבעיה הראשונה: בפסוק ד', נראה שאסור לחשוב שהסיבה שבגללה ה' מגרש את הגוים ונותן לנו את הארץ היא :
א' : אנחנו צדיקים
ב' : הגוים הם רשעים.
הפסוק הבא אומר:
א': לא בזכות הצדקות שלך אתה מוריש הארץ
ב': כן בגלל רשעות הגויים ה' מגרש אותם.!!!
וזה סותר חלקית הפסוק הקודם! כי הרי במה שאסור לחשוב יש לפחות דבר אחד שהוא נכון והוא שבגלל שהגויים רשעים ה' מורישם מהארץ!
ה"אור החיים" פותר זמנית בעיה זו : אפילו אם אתה צודק כשאתה אומר שהסיבה היא שהגויים רשעים, אל תתפוס "טרמפ" על האמת הזאת ותחשוב שהכל מתבסס על הצדקות שלך מול הרשעות שלהם! כלומר, אל תגיד "בגלל שאני צדיק והוא רשע אני כאן" אלא יש מערכת יותר מורכבת שבגללה ה' נותן לך את הארץ.(נפרט אותה למטה)
- הבעיה השנייה: אם באמת אין לחשוב שבגלל שאנו צדיקים אנו באים ארצה, אם זה באמת תלוי על דברים אחרים , כמו זכות אבות או רשעת הגויים, איך יכול להיות שהדור הקודם לא נכנס לארץ?? התורה מספרת באריכות כי הדור הקודם חטאו ולכן הם לא נכנסו לארץ. והדור הזה הוא כשר (ואתם הדבקים בה' א' חיים כולכם היום). אם כן , יש אמת בטענה שהצדקות של הדור הזה גורם לו לנחול את הארץ! וזה מנוגד למה שהפסוק ה' אומר!!
כך נראה לי לסכם את הפתרון של הא"ה:
יש שלושה גורמים לנתינת הארץ לבני ישראל:
- ההבטחה לאבות
- צריך שהדור הנכנס יהיה זכאי. (הם גם צריכים להמשיך להיות זכאים במשך הזמן!) אם לא, ההבטחה לאבות לא מספיקה! כי ההבטחה היא כלפי הזרע של האבות המשיך את דרכם.אם הזרע לא מתנהג כמו שהאבות אז הם כבר מחוץ להבטחה. ולראיה , ישמעאל ועשיו היו מזרע האבות ולא ינחלו את כל הארץ בגלל התנהגותם.
- צריך שהגויים שיושבים בארץ יהיו רשעים , כדי להצדיק ממידת הדין את גירושם.(נזכור את הפסוק "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה" שבו ברור שה' מחכה שהגויים היושבים בארץ יהיו מספיק רשעים כדי לגרשם!).
סיבה אחת משלושת הסיבות איננה מספיקה. יש תמיד לזכור שהחיבור בין שלושתם הוא מאפשר את ירושה!
הפסוקים עכשיו ברורים: אל תחשוב שסיבה אחת היא זאת שמביאה אותך לכאן (אפילו אם אתה מוסיף עליה סיבה שניה נכונה) יש לך לזכור שיש שתי סיבות עיקריות מחוץ לצדקתך.צריכים להבין כך: "לא בצדקתך- בלבד- אתה בא לרשת ..".
אם נשאיר את סיבת רשעות הגוים בצד.(זה עניינו הפנימי של ה' , שהוא חייב להתנהג על פי מדת הדין כלפי כל ברואיו ולא לעשות איפה ואיפה בין הבריות), נשארים לנו שתי סיבות עקריות:
הזכות העכשווי וההבטחה הקדומה.
שני המישורים האלה אינם יכולים להתקיים אחד בלי השני:
אני מציע לעשות הקבלה עם הדרך בה אנו מנהלים את החברה.
אם ננהיג חברה רק על פי השיטה הליברלית, במובן שכל הזוכה יהיה מאושר. כל מי שמצליח לצבור כסף, אז הוא ייהנה מכל הקופה, אז אנו משאירים את אלה שלא "זכו" לאבדון!
אם אנו נתנהג רק לפי השיטה הקומוניסטית, כלומר, כולם יקבלו את שכרם, אפילו אם הם לא זוכים, כלומר אם הם לא עובדים, אז הרבה אנשים לא יעשו כלום ונאבד את מנוע לכלכלה טובה לכולם.
כך שאנו תמיד צריכים להתחשב בשני המישורים האלה: ההבטחה (אבטחת הכנסה- ביטוח לאומי- זכויות האזרח..) והזכות (העבודה, המאמץ וההצלחה האישיים..)
אם בני ישראל יחשבו שהם כאן בזכות עצמם בלבד, הגאווה הזאת איננה בריאה. מלבד הבעיה שהזכות היא רגעית, והם יכולים לאבד את הזכות הזאת בקלות (בסטייה מדרך ה'), יש בעיה בגאווה הזאת באשר היא: פסוק אחר יגיד אותו דבר: יש סכנה שנאמר:"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה" הגאווה משכיחה את העיקר. היא משכיחה את ה'!! כמו שהקפיטליזם משכיח את האדם! ולמרות שהקפיטליזם נוצר עבור רווחת האדם, הוא בעצמו יכול להביא לדיכוי האדם החלש!!
קשה עוד יותר ההרגשה ש"אני צדיק והשני רשע"! כי אז הגאווה הפסולה (שתיארנו לעיל) היא עוד יותר בעייתית: הקריטריון של הצדקות שלי הוא רשעות השני!! הכל הופך להיות יחסי. אין מוסר אבסולוטי. אין יותר "דרך ה'" . אני בונה את עצמי על חשבון הזולת!!
לכן, נראה לי חשוב שהפסוקים האלה חוזרים מכל כיוון לסכנות החשיבה המוטעית: חייבים לזכור ששלושת התנאים חייבים להיפגש כדי שישראל יזכה בארץ בצורה טובה.
הערה צדדית: נראה לי שהיום, שני תנאים כבר הושלמו:
ההבטחה לאבות: עם ישראל היה נאמן בכל הגלות למורשת.
זכות הדור הנכנס: בלי לקחת בחשבון את סבל השואה, ניתן לתאר את הדור שהקים את הארץ כדור צדיק , מוכן למסירות נפש אדירה ואהבת ציון סוחפת.
אנו מתמודדים לעניות דעתי עם התנאי השלישי: האם הגויים מספיק רשעים כדי שיגורשו מן הארץ?? הרי הם אוהבים את הארץ, הם מוכנים למסור את נפשם עליה! יש בתוך עם ישראל התמודדות עם השאלה הזאת: האם אנו מספיק זכאים(הרי רוב העם עדיין לא עלה לארץ כדי ליישב אותה!!)? האם הם מספיק רשעים? שמה גם הם זכאים למשהו? זה מחזיר אתנו לרש"י הראשון של התורה: שמה נאמר "לסטים אנחנו"! ה' הוא המחליט למי לתת את ארצו! אבל אחרי שאנו כבר התבגרנו , בסוף התורה, משה מעביר לנו את השיכולים האמיתיים של הבורא עצמו. למי הוא ייתן את הארץ!! אם משה מערב אתנו בשיקולים האלה, זה אולי כדי שאנחנו נחדד את זיקתנו לארץ ולדרך ה'! ולא נתגאה על ההישגים הישנים שלנו! יש לנו ללמוד גם מ"רשעת/או/צדקות הגויים"!!
נראה לי לתת פירוש שונה לבעיית הפשט:
הפסוק איננו אומר :"בצדקתי הביאני…וברשעת הגויים..ה' מורישי מפני"! אלא "מפניך"!! כך שניתן לתרגם את הפסוק הראשון כך: "אל תאמר ..בצדקתי…,כי ברשעת הגויים ..ה' מורישם מפניך"! כלומר, נתרגם הוו של "וברשעת" ב"כי". VOGUE, הרב הצרפתי שתרגם את התנ"ך במאה השמונה עשרה גם הוא מתרגם ברוח דברים אלה (ולפיו, לפי פירושו של הרב לוצטו) המירכאות של "בצדקתי הביאני ה' לרשת את ארץ הזאת" מסתיימות כאן. והמשך הפסוק :"וברשעת הגויים…", אלה דברי משה שמתקן מה כן צריך לחשוב!
כך שאין יותר סתירה בין הפסוקים יש רק חזרות , וזה כבר דבר גדול!!
"ואתפוס בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם" (פסוק יז)
למה "לתפוס בהן"? כי, מסביר הא"ה, הלוחות הראשונים היו כל כך קדושות שהיו מחזיקות את עצמן באוויר! הרי הן היו "על שתי ידי (משה)"(בפסוק הקודם).ולא היו בידיו! ברגע של חטא העגל, הלוחות איבדו קדושתם זו ו"נפלו" מהאוויר ומשה מיד תפס אותן! ורק אז הוא השליך אותן מעל ידיו!
דרך אגב, הלוחות השניים היו פחות "קדושות" במובן הזה שהיה צריך לתפוס אותם מההתחלה.משה עשה אותן והוא הכין ארון עץ עבורן, כדי לשים אותן בו כי צריך ארון עץ שיחזיק אותן. הלוחות הראשונות היו אמורות להישאר באוויר!! (מארון עץ זה, הן יועברו לארון שיבנה בצלאל).
ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרוף אותו…(פסוק כא)
מה משה לקח? את העגל מזהב? פשט הפסוק אומר שמשה לקח את החטא עצמו והוא שרף את החטא! כלומר, שרפת העגל היתה כפרה על החטא עצמו!
(יב) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: (יג) לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ: (דברים פרק י –יב)
יש כאן כמה שלבים:
- היראה : כי אם ליראה את ה'..
- ללכת בכל דרכיו
- לאהבה אותו
- לעבוד את ה'..
- לשמור..
הגמרא (מגילה כ"ה)-(ברכות לג) לומדת את השלב הראשון.ושואלת "האם היראה הוא דבר זוטר ?" כי הפסוק נראה מזלזל בקושי היראה (כי אם…). והגמרא משיבה: עבור משה זה דבר פשוט אבל עבור שאר בני אדם היראה היא דבר קשה מאוד. אבל הא"ה הקדוש מפרש אחרת: הוא אומר שהמטרה היא האהבה! זה הדבר הגדול. אהבת ה' ועבודתו. אבל, היראה היא אמצעי חשוב. היראה היא המפתח שבלעדיו אי אפשר להגיע לאהבה! לכן, היראה היא "זוטרתא" יחסית לאהבה. במובן שהיראה היא אמצעי והאהבה היא המטרה!
שתי דרשות על המילה :"מה":
- הזוהר מפרש מילה זו ככינוי לשכינה. כמו בפסוק על מרים עם תיבת משה: "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו" כלומר, לדעת מה שה' (מה) יעשה לו. וגם כאן, "מה" הוא ה' א' הדורש ממך.
- המדרש תנחומא פרשת קרח אומר שה"מה" , צריך לקרוא אותו "מאה", סימן למאה ברכות שכל אדם צריך לברך כל יום.
"ושמרתם את כל המצווה…"(פרק יא- פסוק ח)
הדגש הוא על המילה "כל". לא לזלזל בחלק מהמצוות! למשל, לא לשכוח את לימוד התורה בגלל ההכנות למלחמת הכיבוש!
"ארץ אשר ה' אלוהיך דורש אותה ….מראשית השנה ועד אחרית שנה "(פסוק יב)
למה כתוב "אלוהיך" ולא "האלוהים"? כי הקשר המיוחד של הבורא עם ארץ ישראל קיים רק בזכות עם ישראל. רק בגלל שה' הוא אלוהיך , הוא מטפל בארץ ישראל באופן מיוחד. ואם ישראל גולים, אז אין ה' ממשיך לטפל בארץ באותה מידה. כשישראל בגלות, הארץ יכולה להישאר שממה ולא ארץ זבת חלב ודבש.
פרשה שנייה של "קריאת שמע"
"והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי…." (יג)
"והיה " הוא תמיד לשון שמחה. ומה השמחה כאן בתנאי על שמירת המצוות? מדובר על "שמחת המצווה"! מתי מקבלים את ברכות ? כשאנו מקיימים המצוות משמחה!!
ונתתי מטר ארצכם בעיתו…
למה "ו" ב"וננתי"? זה לא רק וו ההיפוך, זה גם וו החיבור: להגיד ששכר המצוות הוא קיים בעולם הבא, אבל, אם עושים את המצוות מאהבה יש גם כן שכר בעולם הזה, והוא אינו פוסל את השכר של עולם הבא. "ונתתי" פירושו : בנוסף לשכר בעולם הבא, אני אתן לכם שכר בעולם הזה: המטר…
בכל לבבכם ובכל נפשכם..(יג)
ולא כתוב "בכל מאודכם" כמו שכתוב בפרשה הראשונה של ציצית :"בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך". כי כאן, מדברים אל הכלל, בלשום רבים ושם, מדובר אל היחיד. יחיד יכול לחשוב שכספו יותר יקר מחיו!! אבל הציבור לא!!
כי אם שמר תשמרון את כל המצווה הזאת…" (כב)
"שמור תשמרון":למה כפילות המילה הזו?
- צריך לעשות משמרת למשמרת: אנו צריכים לפתח את התנאים המתאימים כדי לקיים את המצוות. למשל אם אדם מבקש ממני להביא לי כוס מים כל בוקר. זו המצווה. אבל אם אני באמת רוצה לקיים אותה, אני צריך להתקין שעון מעורר, לתלות מולי פתק כדי לא לשכוח, להכין מים מראש, להכין כוס נקי מהערב.. וכך, אני אוכל לקיים את המצווה בכל בוקר . זו משמרת למצווה. כך החכמים התקינו משמרת למצוות כדי שנוכל לקיים אותן טוב.
- אם שמור- אז תשמרון! כלומר אם אתם תעשו משמרת למצוות כמו שפירשנו לעיל, אז אני מבטיח לכם שאתם תקיימו את המצוות! אם תעשו משמרת למשמרתי, אז תקיימו את משמרתי!
- אל תשמרו את המצוות בצורה כזו שלא איכפת לכם אם האחרים יקיימו את המצוות! אל תרגישו יוצאי ידי חובה בקיום המצוות בלבד! אלה אתם צריכים לעשות אותן בצורה כזו שזה ייתן לאחרים חשק ורצון לקיימן. יש לדאוג לעשיית המצוות על ידי האחרים. בתנאי שזה יעשה "בנועם"!! וכך, אתם תעשו את ה"שמור" על מנת שכולכם "תשמרון"!
לע"ד:
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 