ראה לעד4

בע"ה כח אב התשע"ד

מישל בן שושן

 

ראה לעד4

 

למה החכמים בחרו במילה "ראה" כדי להכתיר בה את הסדרה שלנו?

 

ננסה לראות הקשר האפשרי בין המילה הזאת לכמה מנושאי הסדרה

 

 

  1. המקום אשר יבחר ה'

בקובץ "ראה נה" פתחנו את הנושא הזה ולסיכום, הגעתי למסכנה שהתורה לא נתנה שום שם של מקום והשאירה הכל פתוח בקשר למקום ששם תרכזנה כל עבודות המקדש.

שלה היא אחת האפשרויות של המקום ההוא. אבל זה דורש מהאדם להיות "צדיק" כמו יוסף. כלומר, שהאדם יוכל לפתח מידות כאלה שיאפשרו לו להפוך כל מקום למקום קדוש. לשלה לא היתה חומה. מכל מקום, אפילו מקום טמא, שמשפיע לרעה על האדם, אדם צדיק יכול להינתק מהסביבה של המקום ואפילו לקדש את המקום ההוא. בני האדם לא היו מסוגלים להגיע למדרגה זו ושילה נחרבה בגלל ביזוי הקדשים.

לירושלים יש תכונות אחרות: יש מסביבה חומה שמגנה עליה. לא דרושות מידות של צדיק . כל מי שנכנס בתוך החומות נמצא במקום קדוש. מצד אחד, ירושלים היא פחות גבוה משלה אבל מצד שני, ירושלים מאפשרת להרבה יותר אנשים, אפילו אם הם לא צדיקים, להתאסף ולבנות שם מקדש שיאריך יותר זמן משילה.

אם כן "הבחירה" של ה' במקום מסוים, תלויה כולה ביכולת האדם. אם הישראלי יגלה מידות גבוהות כמו אלה של יוסף הצדיק , אז זה יהיה שילה. אם לא, אז נחכה לגילוי מקום שיתאים יותר למלך מיהודה כמו דוד שיבנה ממלכה על מכנה משותף פחות טובעני אבל יותר מקובל על רוב העם.

בחירת ה' אם כן, תלויה באדם. יותר מדויק: תלויה בראיה של האדם! למה?

 

יש בחוש הראיה שתי אפשרויות:

  1. או שהאדם שבוי במה שהוא רואה. כמו באזהרה "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אדם רואה והמראה משפיע על התנהגותו ועל מחשבותיו. בקלות אדם כזה יכול לאבד את הכיוון שלו ולהיות מושפע על ידי הסביבה. זו ראיה שלילית. אדם שנטמא בגלל שהוא נמצא במקום טמא, הוא אדם שיש לו את הראיה הרגילה הזאת. חשוב מאוד לדעת איפה האדם הזה נמצא כדי לדעת מה משפיע עליו. כי הוא מושפע בקלות מהסיבה ומה"מקום".
  2. או שהאדם איננו מושפע לגמרי ממה שהוא רואה. להיפך, הוא מפתח ראיה חדה שמאפשרת לו להתעלות ממה שכולם רואים. הוא רואה דברים סמויים. הוא רואה לאן הדברים מובילים. יוסף הוא אדם כזה. הוא חולם. הוא רואה את מה שאחיו לא רואים. הוא רואה את מה שהמצרים לא רואים. הוא לא מושפע על ידי הימצאותו במצרים. הוא נשאר יהודי למרות כוחות ההתבוללות החזקים. הוא לא מתפתה ללכת עם אשת פוטיפר למרות מה שהוא רואה. הראיה הזו של יוסף, מאפשרת לאדם להפוך מקום טמא לקדוש. מכל מקום שהוא רואה את משכן שילה (שנבה בחלקו של יוסף), הוא הופך המקום ההוא לקדוש, כמו המשכן עצמו.
  3. אם כן, הכל תלוי בכוח הראיה של האדם! האדם יכול להשתמש בראיה כדי להתעלות מהמציאות ולהפוך אותה לטובה יותר או שהוא יכול לשקוע במציאות שמשפיעה לגמרי עליו.

"בן פורת יוסף- בן פורת עלי עין" יוסף התברך ביכולת לראות בצורה נכונה. לא שולט עליו, אם כן ה"עין הרע".

 

המילה "ראה" בהתחלת הסדרה, מעמיסה על האדם את האחריות הכבדה: עליו להשתמש נכונה בראיה שלו. זה יקבע את בחירת המקום מאת ה'! לפי גדלות או קטנות ראייתו, יקבע מקום שונה. או שילה או ירושלים.

לא לחינם התורה מגדירה העבודה העיקרית במקדש כמצוות ה"ראייה"! לראות ולהראות!

ייתכן שהמקדש יכול לעזור לאדם לראות בצורה יותר טובה.

 

  1. ברכה וקללה

המציאות בנויה מהפכים. לכל דבר יש פן של ברכה ופן של קללה. על האדם להסתכל על זה בעיניים של ברכה וזה יהפוך , עבורו לברכה. לכן הפסוק מחבר ביחד את ה"ברכה וקללה" שנותן ה' לבני ישראל.

 

 

 

  1. הבחירה של ה'

אם נחזור לעניין המקום שה' אמור לבחור אותו, נזכיר כאן את חידושי הרי"ם שרואה במילה "בחירה" קשר עם המצב של "בחור". :

בשבת אנו אומרים "אשר קדשנו"

ביום טוב: "אשר בחר בנו"

השבת ניתנה לנו "מלמעלה",באופן קבוע ,בכל יום שביעי. בניגוד ליום טוב שעל הבית דין האנושי לקבוע מתי יחול ראש חודש וניתנת לו האפשרות לעבר את השנה. כך שהיום טוב קשור לבחירת האדם.

זמן ה"בחרות" של האדם, הוא הזמן שבו הוא מרגיש במלוא כוחו ומרצו. כאילו יש בידיו כל האפשרויות ובחירות החיים. ה"בחרות" מסמלת את החופש והאחריות של האדם על חייו. גם קביעת היום טוב ניתנה בידי בחירת האדם.

קביעת החודש והימים הטובים תלויה בעדי "ראייה". לפי ראייה הלבנה.

הראייה , אם כן, מסמלת את הכוח האנושי לבחון את המציאות ולקחת החלטות כדי לנתב את דרכו בחיים.

כשאנו אומרים שה' "בחר" בנו. אנו בעצם, אומרים שה' נתן בנו כוח הבחירה!!

וכן המקום אשר יבחר ה', הוא המקום שיקבע לפי מצב בחירתנו, לפי מצב הראייה שלנו!!

הבחירה של ה' תלויה בבחירה שלנו, בדרך שאנו בוחרים ללכת בה. באיזה סוג של ראייה אנו בוחרים! כמו שרצון ה' תלוי, במידה מסוימת ברצון שלנו. "עשה רצונך כרצונו , כדי שיעשה רצון אחרים כנגד רצונך". אנו מתפללים כל יום כדי להשפיע על רצונו של ה' :"יהי רצון מלפניך.."

 

  1. הנביא, המסית ועיר הנידחת

מי קובע אם הנביא הוא נביא אמת או שקר?

התורה נותנת לנו קריטריון שנראה פשוט מאוד : אם הוא מבקש לעבוד אלוהים אחרים.

אבל מי הוא הנביא הטיפש הזה שיגיד לנו בעצמו שאת הדברים שהוא אומר, הם מ"אלוהים אחרים"? נביא יגיד תמיד שהוא מדבר בשם ה'! רק התוכן של דברים, המעשים שהוא דורש לעשות הם אלה שיכולים להיות עבודה זרה ולא עבודת ה'! כי ההבדל בין עבודת ה' לעבודה זרה הוא מאוד דק. אין דומה לעבודת ה' כעבודה זרה!! והיו הרבה כתות בעם ישראל שהאשימו אחת את השנייה שעבודה זרה בזמן שכל אחת חרתה על דגלה עבודת ה'! וזאת, עד ימינו אנו!. אם כן, נחזור על השאלה: מי קובע מה היא עבודה זרה? מי קובע האם הנביא אומר אמת או שקר?

הרי נביא, אמור, מתוך הגדרתו, להניע את השומעים ממעשיהם. נביא , בהגדרתו, מתוך תפקידו, תמיד יגיד לנו להפסיק לעשות את מה שאנו רגילים לעשות ולחזור ל"דרך הנכונה". אף נביא בהיסטוריה לא הלך בכיוון ה"מסורת" של מעשי בני האדם בזמנו. הוא תמיד הלך נגד הזרם. אם כן, אי אפשר לענות על השאלה: "אם הוא שומר על המסורת". או "אם הוא מקיים את השולחן ערוך". כי ישנם הבדלים גדולים, אז והים בין ה"שולחן ערוך" של הצדוקים וזה של הפרושים. זה של החרדים וזה של הציונים דתיים" בקשר לענייני שיומא.

אם כן מי קובע מי הוא נביא שקר או אמת??

התשובה היא "אתה!!"כל יהודי אחראי על ההבחנות האלה.

יהודי יכול להיעזר בכל מה נכתב בתורה שבעל פה. הוא יכול להיעזר בחכמים, ברבנים. אבל האחריות הסופית נופלת עליו ורק עליו.

לכן, ההוראה "ראה", היא ההוראה הכי כבדה  שאפשר להטיל על האדם.

האדם מוזהר לא להיות מושפע. הוא יכול להיעזר, אבל בסופו של דבר, הוא מחליט, הוא מקבל את האחריות על מעשיו ועל מחשבותיו ועל החלטותיו, גם לגבי השאלות: מה ה' דורש ממני?"

התורה מפרטת שלושה מעגלים שיכולים להשפיע על האדם:

  1. אחיך בין אמך. ה"מסית" הוא האדם הקרוב ביותר אל האדם. מתוך משפחתו הקרובה, אח לנפש. אין להיסחף, אפילו לאנשים הקרובים האלה ולחשוב כמותם מתוך הקרבה הזאת. יש לעיין בכל דבר לגופו. אין לפחד ללכת בדרך אחרת מהאח הקרוב אם חושבים שזו לא דרך ה'.
  2. המעגל היותר רחב הוא העיר הנידחת. אדם רואה של החברה שהוא נמצא בה עושה דבר מסוים. נטייתו לחשוב כמותם. להיות מושפע על ידם. התורה מזהירה אותנו: אתה אחראי בסופו של דבר. אל תאמר ש"כולם עושים כך"!.
  3. המעגל החיצוני יותר הוא הנביא: אדם שיש לו השפעה על הכלל. מה שאומרים על דוכני הרחוב. מי שכותב בעיתון. אדם שיש לו השפעה בגלל אותות או מופתים שהוא מצליח לעשות. גם אליו יש להיזהר ולא להיות מושפע בלי הביקורת העצמית.

לסיכום: ההנחיה "ראה" היא זו שדורשת ממני לחשוב ולהסתכל על המציאות בעיניים פקוחות ולא ללכת שבי אחרי כל מני "משפיעים" אנושיים. קרובים ככל שיהיו, משפיעים ככל שיהיו. הכל תלוי בי ובראייה שלי!!

 

 

כותרת הסדרה "ראה" לעד4

בע"ה כח אב התשע"ד

מישל בן שושן

 

ראה לעד4

 

למה החכמים בחרו במילה "ראה" כדי להכתיר בה את הסדרה שלנו?

 

ננסה לראות הקשר האפשרי בין המילה הזאת לכמה מנושאי הסדרה

 

 

  1. המקום אשר יבחר ה'

בקובץ "ראה נה" פתחנו את הנושא הזה ולסיכום, הגעתי למסכנה שהתורה לא נתנה שום שם של מקום והשאירה הכל פתוח בקשר למקום ששם תרכזנה כל עבודות המקדש.

שלה היא אחת האפשרויות של המקום ההוא. אבל זה דורש מהאדם להיות "צדיק" כמו יוסף. כלומר, שהאדם יוכל לפתח מידות כאלה שיאפשרו לו להפוך כל מקום למקום קדוש. לשלה לא היתה חומה. מכל מקום, אפילו מקום טמא, שמשפיע לרעה על האדם, אדם צדיק יכול להינתק מהסביבה של המקום ואפילו לקדש את המקום ההוא. בני האדם לא היו מסוגלים להגיע למדרגה זו ושילה נחרבה בגלל ביזוי הקדשים.

לירושלים יש תכונות אחרות: יש מסביבה חומה שמגנה עליה. לא דרושות מידות של צדיק . כל מי שנכנס בתוך החומות נמצא במקום קדוש. מצד אחד, ירושלים היא פחות גבוה משלה אבל מצד שני, ירושלים מאפשרת להרבה יותר אנשים, אפילו אם הם לא צדיקים, להתאסף ולבנות שם מקדש שיאריך יותר זמן משילה.

אם כן "הבחירה" של ה' במקום מסוים, תלויה כולה ביכולת האדם. אם הישראלי יגלה מידות גבוהות כמו אלה של יוסף הצדיק , אז זה יהיה שילה. אם לא, אז נחכה לגילוי מקום שיתאים יותר למלך מיהודה כמו דוד שיבנה ממלכה על מכנה משותף פחות טובעני אבל יותר מקובל על רוב העם.

בחירת ה' אם כן, תלויה באדם. יותר מדויק: תלויה בראיה של האדם! למה?

 

יש בחוש הראיה שתי אפשרויות:

  1. או שהאדם שבוי במה שהוא רואה. כמו באזהרה "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אדם רואה והמראה משפיע על התנהגותו ועל מחשבותיו. בקלות אדם כזה יכול לאבד את הכיוון שלו ולהיות מושפע על ידי הסביבה. זו ראיה שלילית. אדם שנטמא בגלל שהוא נמצא במקום טמא, הוא אדם שיש לו את הראיה הרגילה הזאת. חשוב מאוד לדעת איפה האדם הזה נמצא כדי לדעת מה משפיע עליו. כי הוא מושפע בקלות מהסיבה ומה"מקום".
  2. או שהאדם איננו מושפע לגמרי ממה שהוא רואה. להיפך, הוא מפתח ראיה חדה שמאפשרת לו להתעלות ממה שכולם רואים. הוא רואה דברים סמויים. הוא רואה לאן הדברים מובילים. יוסף הוא אדם כזה. הוא חולם. הוא רואה את מה שאחיו לא רואים. הוא רואה את מה שהמצרים לא רואים. הוא לא מושפע על ידי הימצאותו במצרים. הוא נשאר יהודי למרות כוחות ההתבוללות החזקים. הוא לא מתפתה ללכת עם אשת פוטיפר למרות מה שהוא רואה. הראיה הזו של יוסף, מאפשרת לאדם להפוך מקום טמא לקדוש. מכל מקום שהוא רואה את משכן שילה (שנבה בחלקו של יוסף), הוא הופך המקום ההוא לקדוש, כמו המשכן עצמו.
  3. אם כן, הכל תלוי בכוח הראיה של האדם! האדם יכול להשתמש בראיה כדי להתעלות מהמציאות ולהפוך אותה לטובה יותר או שהוא יכול לשקוע במציאות שמשפיעה לגמרי עליו.

"בן פורת יוסף- בן פורת עלי עין" יוסף התברך ביכולת לראות בצורה נכונה. לא שולט עליו, אם כן ה"עין הרע".

 

המילה "ראה" בהתחלת הסדרה, מעמיסה על האדם את האחריות הכבדה: עליו להשתמש נכונה בראיה שלו. זה יקבע את בחירת המקום מאת ה'! לפי גדלות או קטנות ראייתו, יקבע מקום שונה. או שילה או ירושלים.

לא לחינם התורה מגדירה העבודה העיקרית במקדש כמצוות ה"ראייה"! לראות ולהראות!

ייתכן שהמקדש יכול לעזור לאדם לראות בצורה יותר טובה.

 

  1. ברכה וקללה

המציאות בנויה מהפכים. לכל דבר יש פן של ברכה ופן של קללה. על האדם להסתכל על זה בעיניים של ברכה וזה יהפוך , עבורו לברכה. לכן הפסוק מחבר ביחד את ה"ברכה וקללה" שנותן ה' לבני ישראל.

 

 

 

  1. הבחירה של ה'

אם נחזור לעניין המקום שה' אמור לבחור אותו, נזכיר כאן את חידושי הרי"ם שרואה במילה "בחירה" קשר עם המצב של "בחור". :

בשבת אנו אומרים "אשר קדשנו"

ביום טוב: "אשר בחר בנו"

השבת ניתנה לנו "מלמעלה",באופן קבוע ,בכל יום שביעי. בניגוד ליום טוב שעל הבית דין האנושי לקבוע מתי יחול ראש חודש וניתנת לו האפשרות לעבר את השנה. כך שהיום טוב קשור לבחירת האדם.

זמן ה"בחרות" של האדם, הוא הזמן שבו הוא מרגיש במלוא כוחו ומרצו. כאילו יש בידיו כל האפשרויות ובחירות החיים. ה"בחרות" מסמלת את החופש והאחריות של האדם על חייו. גם קביעת היום טוב ניתנה בידי בחירת האדם.

קביעת החודש והימים הטובים תלויה בעדי "ראייה". לפי ראייה הלבנה.

הראייה , אם כן, מסמלת את הכוח האנושי לבחון את המציאות ולקחת החלטות כדי לנתב את דרכו בחיים.

כשאנו אומרים שה' "בחר" בנו. אנו בעצם, אומרים שה' נתן בנו כוח הבחירה!!

וכן המקום אשר יבחר ה', הוא המקום שיקבע לפי מצב בחירתנו, לפי מצב הראייה שלנו!!

הבחירה של ה' תלויה בבחירה שלנו, בדרך שאנו בוחרים ללכת בה. באיזה סוג של ראייה אנו בוחרים! כמו שרצון ה' תלוי, במידה מסוימת ברצון שלנו. "עשה רצונך כרצונו , כדי שיעשה רצון אחרים כנגד רצונך". אנו מתפללים כל יום כדי להשפיע על רצונו של ה' :"יהי רצון מלפניך.."

 

  1. הנביא, המסית ועיר הנידחת

מי קובע אם הנביא הוא נביא אמת או שקר?

התורה נותנת לנו קריטריון שנראה פשוט מאוד : אם הוא מבקש לעבוד אלוהים אחרים.

אבל מי הוא הנביא הטיפש הזה שיגיד לנו בעצמו שאת הדברים שהוא אומר, הם מ"אלוהים אחרים"? נביא יגיד תמיד שהוא מדבר בשם ה'! רק התוכן של דברים, המעשים שהוא דורש לעשות הם אלה שיכולים להיות עבודה זרה ולא עבודת ה'! כי ההבדל בין עבודת ה' לעבודה זרה הוא מאוד דק. אין דומה לעבודת ה' כעבודה זרה!! והיו הרבה כתות בעם ישראל שהאשימו אחת את השנייה שעבודה זרה בזמן שכל אחת חרתה על דגלה עבודת ה'! וזאת, עד ימינו אנו!. אם כן, נחזור על השאלה: מי קובע מה היא עבודה זרה? מי קובע האם הנביא אומר אמת או שקר?

הרי נביא, אמור, מתוך הגדרתו, להניע את השומעים ממעשיהם. נביא , בהגדרתו, מתוך תפקידו, תמיד יגיד לנו להפסיק לעשות את מה שאנו רגילים לעשות ולחזור ל"דרך הנכונה". אף נביא בהיסטוריה לא הלך בכיוון ה"מסורת" של מעשי בני האדם בזמנו. הוא תמיד הלך נגד הזרם. אם כן, אי אפשר לענות על השאלה: "אם הוא שומר על המסורת". או "אם הוא מקיים את השולחן ערוך". כי ישנם הבדלים גדולים, אז והים בין ה"שולחן ערוך" של הצדוקים וזה של הפרושים. זה של החרדים וזה של הציונים דתיים" בקשר לענייני שיומא.

אם כן מי קובע מי הוא נביא שקר או אמת??

התשובה היא "אתה!!"כל יהודי אחראי על ההבחנות האלה.

יהודי יכול להיעזר בכל מה נכתב בתורה שבעל פה. הוא יכול להיעזר בחכמים, ברבנים. אבל האחריות הסופית נופלת עליו ורק עליו.

לכן, ההוראה "ראה", היא ההוראה הכי כבדה  שאפשר להטיל על האדם.

האדם מוזהר לא להיות מושפע. הוא יכול להיעזר, אבל בסופו של דבר, הוא מחליט, הוא מקבל את האחריות על מעשיו ועל מחשבותיו ועל החלטותיו, גם לגבי השאלות: מה ה' דורש ממני?"

התורה מפרטת שלושה מעגלים שיכולים להשפיע על האדם:

  1. אחיך בין אמך. ה"מסית" הוא האדם הקרוב ביותר אל האדם. מתוך משפחתו הקרובה, אח לנפש. אין להיסחף, אפילו לאנשים הקרובים האלה ולחשוב כמותם מתוך הקרבה הזאת. יש לעיין בכל דבר לגופו. אין לפחד ללכת בדרך אחרת מהאח הקרוב אם חושבים שזו לא דרך ה'.
  2. המעגל היותר רחב הוא העיר הנידחת. אדם רואה של החברה שהוא נמצא בה עושה דבר מסוים. נטייתו לחשוב כמותם. להיות מושפע על ידם. התורה מזהירה אותנו: אתה אחראי בסופו של דבר. אל תאמר ש"כולם עושים כך"!.
  3. המעגל החיצוני יותר הוא הנביא: אדם שיש לו השפעה על הכלל. מה שאומרים על דוכני הרחוב. מי שכותב בעיתון. אדם שיש לו השפעה בגלל אותות או מופתים שהוא מצליח לעשות. גם אליו יש להיזהר ולא להיות מושפע בלי הביקורת העצמית.

לסיכום: ההנחיה "ראה" היא זו שדורשת ממני לחשוב ולהסתכל על המציאות בעיניים פקוחות ולא ללכת שבי אחרי כל מני "משפיעים" אנושיים. קרובים ככל שיהיו, משפיעים ככל שיהיו. הכל תלוי בי ובראייה שלי!!