בע"ה ג סיוון התשע"ח

מישל בן שושן

https://divretorah.com/

 

שופטים פי2

 

• העגלה הערופה

מתוך שני שיעורים של הרב יונתן גרוסמן והרב אמנון בזק

 

אדם נרצח. הוא נמצא בשדה. ולא מצליחים לדעת מי רצח אותו. לכאורה, "סוגרים את התיק"! אבל התורה נוקטת בעמדה הפוכה: לא עוברים לסדר היום. נעיין בכמה פרטים של הטקס:

• עגלה

לוקחים עגלה (פרה צעירה) שלא שימשה עד כה בשום עבודה:

"אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול".

וזה מזכיר את הפרה האדומה:

"..תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול"

כדי שנרגיש שהנרצח "נקטע" באמצע חייו, לקחו ממנו את ה"פוטנציאל", הורגים עגלה שעדיין לא ביטאה את ה"פוטנציאל " שלה. כדי שנרגיש: "כמה חבל לאבד כך עגלה קטנה שהייתה יכולה להפיק עבודה ..!"

גם צורת ההריגה של העגלה משמעותי: העריפה: הופכים אותה לנבלה. אפילו הבשר שלה אי אפשר לאכול ולהינות ממנו. הפעולה של העריפה מזכירה את החמור הבכור שלא רצו בעליו לפדות בשה: גם הוא נערף, ונאבד לגמרי!

• נחל איתן

הנחל הזה, גם הוא לא שימש לשום צורך חקלאי:

"אשר לא יעבד בו ולא ייזרע"

לא רק שהוא לא שימש עד היום אלא שהתורה אוסרת להשתמש בו עד עולם. כולם יעברו שם ויגידו: "חבל! היינו יכולים לעשות על גדותיו חקלאות טובה..!" ונזכור אז, שחיים נטקעו. פוטנציאל שלא מומש בגלל הרצח. אם נשכח אולי העגלה, הנחל יישאר עוד הרבה שנים טובות כדי שנזכור האסון שקרה.

• המקום

בניגוד לכל הטקסים הדתיים שמכפרים על ידי הריגת בהמה, הטקס מתרחש כאן, במקום של הרצח, ולא בבית המקדש! כאילו לא רוצים שהמקרה "יטופל שם, במקום שהכל מטופל, רחוק מאתנו" אלא כאן, איפה שהרצח חייב להסעיר את כל התושבים. הם אלה שחייבים לטפל בזה, במקום הזה.

מעט מאוד בהמות נהרגות לצורך דתי מחוץ למקדש: השעיר לעזאזל, הפרה האדומה והעגלה הערופה. כולם עוסקים ב"טיפול" (טהרה או כפרה) מסביב למוות.

• הכפרה.
• הארץ עצמה זקוקה לכפרה. כי :

"ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שפכו" (במדבר פרק לה, פסוק חג).

כמו שרצח הבל על ידי קין, הדם של הנרצח שנשפכו באדמה "זועקים" לשמים ודורשים כפרה. ורק דם אחר, הדם של הרוצח עצמו, יכול לכפר על הכתם העמוק שנגרם לארץ עצמה. אפילו חטא בשוגג של אדם, מתכפר על ידי זריקת דם הקרבן, על המזבח. הדם בא לכפר על דם שנשפך!. כל הסיפור מתרחש אך ורק בארץ ישראל. כאן, הארץ מאוד "רגישה"! כאילו היא "דורשת" שצדק ייעשה. ואם בני האדם לא מתנהגים בצורה נאותה, הארץ בעצמה דורשת תיקון!

• עם ישראל זקוק לכפרה:

"כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תיתן דם נקי בקרב עמך ישראל וניכפר להם הדם" (דברים כא-ח)

בעצם הרצח הזה עשה כתם על כל העם כולו!!. כשהרוצח נלכד ונענש, הרצח "טופל". אבל חוסר הטיפול כאן (אי מציאת הרוצח) משאירה כתם עמוק בכל אחד מהעם. נכון שלא דורשים מכל עם ישראל לבוא במקום הזה, אבל, קוראים לכהנים מירושלים, לשופטים מירושלים, ולזקני העיר הקרובה, שמסמלים את כל העם. והם אלה שדורשים כפרה לכל העם. כל העם חייב להרגיש אשם, ובמיוחד כל מיש קרוב למקום.

 

• הדם של מי?

את מי מייצגת העגלה ? האם היא מייצגת הרוצח או את הנרצח? נבחן את שתי האופציות

1. הרוצח

הרוצח היה אמור להיהרג במשפט. אבל, מכיוון שהוא לא נמצא, אז שופכים את דמה של העגלה במקומו! וזו הכפרה. בהריגת העגלה, מסמלים את הריגת הרוצח וכך מקבלים הכפרה.

2. הנרצח

אבל אפשר להבין בצורה הפוכה: העגלה מייצגת הנרצח. כמו שראינו לעיל, העובדה שקטעים את חייה לפני שהפיקה את הפוטנציאל שלה, כך הנרצח נהרג באמצע חייו. ואכן, ארבעה פעמים כתוב המילה "דם" וכולם מתייחסים לדם הנרצח דווקא ("ידנו לא שפכו את הדם הזה").  כדי שכל הנוכחים יראו את הדם הטרי שנשפך וירגישו באסון הרצח. כי אולי דם הנרצח כבר קרש ויש לשחזר את הרצח  כדי להשמיע קול זעקה לכל בני המקום.

 

אם כן שתי האופציות קיימות, אבל הרב אמנון בזק מעדיף את השנייה כי , עבורו, עיקר הטקס בא כדי לעורר אצל בני המקום והעם כולו את החשיבות של החיים והאסון שחייבים להרגיש באבדן החיים, במיוחד על ידי רצח.

 

• ידנו לא שפכו ועיננו לא ראו

זקני העיר הקרובה רוחצים את ידיהם ואומרים נאום שאמור להביא לכפרה. בנאום הם אומרים שהם לא ראו ולא רצחו. אבל זה ברור לכל כי אם לא כן, היינו תופסים האשם והורגים אותו!. יש במדרשים שתי אופציות. כמו במחלוקת לגבי "את מי מסמלת העגלה, הרוצח או הנצח" שראינו לעיל:

• הנרצח

אנשי העיר מתנצלים בעצם שהם לא אירחו אולי את הנרצח, והוא היה חייב ללכת בשדה בשעה מסוכנת. או שמה לא ליוו אותו בדרך או לא הקפידו לשים אמצעי הגנה באזור. הם מרגישים אשמים לגבי הנרצח.

זו העמדה של המשנה בתלמוד הבבלי:

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מה עמוד ב  שלא בא על ידינו ופטרנוהו (בלא מזון), ולא ראינוהו והנחנוהו (בלא לוייה)

• הרוצח

או אפשר להגיד שהם מרגישים אשמים על זה שהם לא הצליחו לפענח הרצח ולא מצאו הרוצח. עיניהם לא ראו הרוצח. הם מרגישים כאילו כולם הרוצחים בפוטנציאל. האשמה רובצת על כל אחד! כל אחד חשוד! ולכן הם צריכים לצאת מהחשש שרובץ עליהם.

וזו הגרסה של הירושלמי:

תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ט דף כג טור ד /ה"ו בהורג שלא בא על ידינו ופטרנוהו ולא הרגנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו ועימעמנו על דינו

 

 

לסיכום:

נראה לי, שמעבר לטקסיות, התורה באה להפוך כל אדם מישראל לאחראי יותר על מה שקורה משביבו. יש ערובות בין כל תושבי הארץ. רצח איננו יכול לעבור לסדר היום. כולם מרגישים אשמים, וכולם זקוקים לכפרה. הארץ דורשת זאת מתושביה. את ההרגשה הזאת, יש להנחיל לכל אדם מישראל , בכל מני מצבים שבהם, יש חשש שהצער או הרצח של משהוא אחר יעבור בשתיקה ולא יזעזע את כולם.

לא לחינם, לעניות דעתי, דין זה מובא בספר דברים, הספר של באי הארץ, הספר שדורש אחריות יתרה על כל אחד ואחד מישראל. העובדה שהכפרה נעשית מחוץ למקדש, במקום האירוע , מדגישה עוד יותר הפחד שמה ירגישו ישראל ש"יש אנשים שיטפלו בזה למעלה, בירושלים, וזה לא נוגע לנו!".

לא הולכים לירושלים אלא ירושלים באה למקום הזה, על ידי נוכחות הכהן והשופט. אין בעיות הכלל נפטרות אלא על ידי ההרגשה שכל מקום בארץ חשוב וכל אחד חשוב, הכלל בנוי קודם כל על הפרט!

היום, גוברת ההרגשה שכל אחד צריך לטפל בעצמו. ולא אכפת מהשני, במיוחד אם הוא רחוק ממני. באה פרשה זו להזהיר על סכנת חשיבה זו!

 

 

 

 

 

 

 

 

2. הכהנים הלויים

מתוך שיעור של הרב תמיר גרנות

הבעיה:

 

בארבעת הספרים הקודמים, התרגלנו למצוא הפרדה ברורה בין שתי קטגוריות של אנשים:

• הכהנים- הכהן. הכהנים בני אהרון
• הלויים-בני לוי- שבט לוי- הלוי

אבל יש חידוש בספר דברים, מוצאים את המונח :

• הכהנים הלויים- הכהנים בני לוי.

מה היא משמעות של המונח החדש הזה?

 

בעצם, עד ספר דברים, הדברים היו ברורים: ישנם לויים עם תפקידים מוגדרים מאוד כמו

• נשיאת כלי השכן בנסיעות במדבר
• שמירת המקדש (לא לתת לבני ישראל להיכנס למשכן או לנגוע בו) .

ולכוהנים, תפקידים מוגדרים גם כן:

• לשרת במשכן
• לבחון את נגעי הצרעת והטומאה
• לברך את ישראל על ידי ברכת כהנים

אבל בספר דברים ישנם כמה פסוקים שמערבבים בין התפקידים האלה

1. בעת ההיא , הבדיל ה' את שבט לוי, לשאת את ארון ברית ה' , לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה. (דברים י-ח)

הפסוק מערבב בין שני התפקידים: נשיאת הארון (לוי), העמידה לפני ה' (הכהנים) לשרתו ולברך בשמו (הכהנים) וכולל אותם כמכלול. עד כה, ניתן להגיד שמדובר בכל שבט לוי המכיל גם את הכהנים וגם את הלויים.

2. וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה  האומר לאביו ולאימו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו.יורו משפטך ליעקב ותורתך לישראל. ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחיך (דברים לג-ח)

כאן, בברכת משה בסוף התורה, ל"לוי" תפקידים מוערבבים: האורים ותומים (כהן), היכולת להרוג את הרשעים בחטא העגל, אפילו אם הם אחים (הלויים), לימוד התורה (הכהנים והלויים), הקטורת (הכהנים) מזבח (כהנים).

 

נבחן כעת עוד מקומות שבהם התפקידים מופיעים, אבל עבור "הכהנים הלויים" או "הכהנים בני לוי":

3. דברים פרק כא (ה) וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְקֹוָק וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע:

בפרשת העגלה הערופה, הם באים כדי לשמוע את הווידוי של זקני העיר. כאן, הם מתוארים כמשרי המקדש המברכים את העם, כמו הכהנים הרגילים

4. דברים פרק לא (ט) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:

בפסוק הזה,משה נותן את התורה שכתב אל "הכהנים הלויים" !, אלה ש…נושאים את ארון ברית ה'!! אבל זה דווקא תפקיד הלויים ולא תפקיד הכהנים (כמו שכתוב בספר במדבר ד-טו)!!?

5. דברים פרק לא (כה) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק לֵאמֹר:(כו) לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד:

כאן, הלויים נושאים את הארון (כרגיל) והם אלה שלוקחים את ספר התורה. והם אלה שישימו אותו לצד הארון, בקודש הקדשים, מקום שבו רק הכהן הגדול נכנס!

 

במעמד הברכה והקללה בהר גריזים, משה מבקש שיהיו שישה שבטים בהר אחד ושישה בהר השני. שבט לוי הוא אחד מששת השבטים על הר גריזים. אבל, במקביל, עומדים למטה, בין שני ההרים, קבוצה של "כהנים לויים" או "לויים":

6. דברים פרק כז (ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:…. אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן:…….יד) וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם:

איפה עמדו הלויים? על הר גריזים או למטה מול כל העם כשהם מדקלמים את הברכות??אם ברור שכל שבט לוי עמדו על ההר, מי אלה שעומדים למטה? ברור שאלה לא הכהנים בני אהרון אלה הכהנים בני לוי או לויים!!!

 

 

 

 

הפתרון נמצא בפרשה שלנו:

 

דברים פרק יח (א) לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְקֹוָק וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן:(ב) וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְקֹוָק הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ: ס(ג) וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה:(ד) רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ:(ה) כִּי בוֹ בָּחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם יְקֹוָק הוּא וּבָנָיו כָּל הַיָּמִים: ס(ו) וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק:(ז) וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהָיו כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי יְקֹוָק:(ח) חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת: ס

 

הרב תמיר גרנות מציע הסבר מהפכני:

יש שלוש קטגוריות ולא שתיים:

1. הכהנים בני אהרון
2. הלויים
3. הכהנים בני לוי: והם, לויים, שבחרו מיוזמתם האישית (בכל אוות נפשו) להפוך לכהנים! ומותר להם לבוא אל המקדש ולשרת שם . שם, יוכלו לברך ברכת כהנים ולשרת ככהנים לכל דבר.וכל אחד מאחיו הלויים יוכלו לעשות כן!!

זה מסביר הרבה קושיות:

• זה שהתורה דאגה שניתן כסף ללויים, כאילו הם עניים: אכן, אין להם נחלה כדי לעסוק בחקלאות ומצד שני אין להם את כל מתנות הכהונה. מדובר רק על הלויים שלא הפכו לכהנים! הם נשארו "קרחים" משני הצדדים!
• זה גם מסביר את השינוי במתנת כהונה:

בספר ויקרא כתוב שהכהנים מקבלים את השוק והחזה:

ויקרא פרק ז (לא) וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַחֵלֶב הַמִּזְבֵּחָה וְהָיָה הֶחָזֶה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו:(לב) וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין תִּתְּנוּ תְרוּמָה לַכֹּהֵן מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם:

זה מתאים למה שכתוב בשמות:

שמות פרק כט (כז) וְקִדַּשְׁתָּ אֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים מֵאֲשֶׁר לְאַהֲרֹן וּמֵאֲשֶׁר לְבָנָיו:

בעוד שכאן, מדובר על      "…..וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה" (דברים יח –ג)!!

ייתכן שההבדל נובע משני סוגי הכהנים:

1. הכהנים בני אהרון מקבלים החזה והשוק הימני
2. והכהנים בני לוי מקבלים הזרוע , הלחיים והקיבה!

• במעמד הברית, עמדו על ההר כל בני לוי רגילים, בעוד שלמטה, עמדו הלויים שבחרו להיות כהנים והם הכהנים בני לוי.

אם כן, "כהן" מתאר את התפקיד של משרת ה' במקדש. יכולים למלא תפקיד זה כל מי ששייך לשבט לוי, ואז הוא נקרא "כהן לוי". ובנוסף, כל בני אהרון נקראים באופן אוטומטי "כהן בן אהרון"

 

נזכור שחנה ,הקדישה את בנה שמואל, להיות כהן, בלי שהיא ובעלה היו כהנים! הם היו לוויים, מבני קרח! ראיה שכאן לוי יכול להפוך (או שאימה שלו במקרה הזה הופכת אותו) לכהן!

מצד שני, בני עלי, היו כהנים בני אהרון אבל איבדו את הכהונה שלהם על ידי ה' בגלל סירחונם.

כלומר, ספר דברים מציע מודל שונה לגמרי ממה שהכרנו בשלושת הספרים הקודמים. מודל שבו יש מידה מסוימת של בחירה בתפקיד הכהן ומידה של קביעות בשושלת כי רק בני לוי יכולים לבחור בתפקיד. וזה מאוד מתאים לספר דברים, להתרחק מהכוח השבטי של הכהנים שבולט בספר ויקרא בעיקר.

במהלך הגלות, התפיסה הזו של ספר דברים נחלשה יחסית לתפיסת ספר ויקרא, כמו הרבה ממדים השייכים לספר דברים שהוא ארץ ישראלי מובהק!!