בחוקתי שמ

13-05-09

מישל בן שושן

 

בחוקתי שם

 

 

אם בחוקתי תלכו(שנז)

 

למה ה' קושר את מתן ה"ברכות" ל שמירת החוקים?

זה בטח לא סיפור של שכר ועונש פשוט.

הברכה והקללה זה לא "הגזר והמקל".

הברכה והקללה הם תיאור תוצאות מעשה האדם בעצמו:

למשל, מצב של "תמימות", שבו האדם "נפתח" לדברים הבאים אליו, הם המפתח לקבלת הברכות המוצעות אליו. (ראה מאמר רבי בונם בפרשת בהר).

בכל מצווה יש צד של מצווה, משפט וצד של "חוק". הצד של ה"חוק" הוא מסמל הצד שהאדם איננו יכול לתפוס.

כמו שראינו בפרשה הקודמת, ביחס של האדם כלפי הארץ וכלפי הפירות, כלפי זולתו, כאן, מדובר על היחס בין האדם למצוות ה' עצמם!!:

אם האדם חושב שהוא "תפס" את המצווה, שהוא הבין, לגמרי, שאין בינו לבין המצווה שום מרחק, אז הוא מבטל את הצד ה"חוקי" שלה:

במצווה יש צד "בלתי נתפס" על ידי האדם. רק בהכרה של הצד הבלתי נתפס הזה, יש סיכוי שהמצווה תהיה פורייה עבור האדם.

לעשות מצווה "כמצוות אנשים מלומדה", בצורה מכאנית, כהרגל, בגלל שאנו "דתיים" בלי שהמצווה תעמיד כל פעם מחדש מול המרחק האין סופי ביני לבינה, אז אני מבטל בזאת את הפתיחות שלי למצווה, ומכוון שהיא אמורה לפתוח אותי לעולם, אז אני נסגר לעולם.

אני נסגר לברכה , אני נסגר לשפע. אני פונה לצד השני: הקללה!

"אם בחוקתי תלכו"= אם תקיימו את המצוות בתמימות, כשאתם מבינים שיש הרבה יותר ממה שאתם "תפסתם" במצווה, אז זה פותח אותכם לברכות שבעולם! ואם לא, אתם נסגרים ותחיו בקללות!

 

 

 

לפני שבועות(שנח)

 

לכן אנו קוראים תמיד את פרשת בחוקתי לפני שבועות. כי רק בתקופה שבין פסח לשבועות, זמן החדרת ה"תמימות" באדם, יש יותר סיכוי להבין את עניין הברכות והקללות במובן שהסברנו לעיל.

שבועות היא חג התמימות כמו שכתוב "שבע שבועות תמימות תהיינה"

 

 

 

 

 

 

 

הברכה והקללה (שנח)

 

למה לא כתוב "הברכה או הקללה" ה"וו" בין הברכה והקללה עושה משניהם חבילה אחת!

כי הם באמת חבילה אחת!!!

תיאור הקללות היא המשך תיאור הברכות, רק שזה להיפך. אדם הנפתח לברכה נסגר לקללה והנסגר לברכה נפתח לקללה!

אלה שני קטבים  שביניהם חי האדם. כמו מצבר . הכל בא מהאלוהים, הכל לטובת האדם. הכל בידי האדם!

 

 

 

וזכרתי את בריתי יעקוב (שנח)

 

יש חמישה מקומות בתורה ש"יעקוב" נכתב מלא , עם וו. ויש חמישה מקומות בנך שהמילה "אליהו" כתובה חסרה :"אליה"

כי יעקב לקח הוו מאליהו , כעירבון שיבוא באחרית הימים לבשר הגאולה!

יעקב הוא איש התמימות.

אליהו הוא איש האמת! והאם הגאולה תהיה רק לפי האמת?

הרי יש לכאורה התנגדות בין התמימות והאמת! כמו שאכילת עץ הדעת גרמה לאובדן התמימות, האמת היא אובדן התמימות! המוות, עולם האמת הוא עולם הפוך מעולם התמימות. "תם" הפוך מ"מת". יעקב איש תם, "לא מת"! וכך, לאליהו לא תהיה הוו של האמת בעת הגאולה כדי שלא ידרוש מישראל שיהיו זכאים לגמרי , לפי האמת כדי שיגאלו! אלא שיגאלו אפילו לא על פי האמת!

בכל זאת, טוב להיות "דורש אמת"!

סיכומו של דבר: חייבים לערבב את האמת עם התמימות! כי גם תמימות שלמה יכולה להביא לידי עצלנות, חוסר התערבות בעולם ואובדן דרך. יעקב איש תם ואליהו איש האמת, החליפו בניהם , כל אחד קצת מהמידה של השני כדי להביא לגאולה:

"תתן אמת ליעקב…."

"הנה אנכי שולח לכם את ..אליה.."

כי לבסוף , חיבור אות א' המקשר את הכל, עם אותיות תם עושה האמת!