בע"ה כה אדר ב' התשע"ט
מישל בן שושן
מצורע פי 4
מתוך שיעור של הרב יונתן גרוסמן
ננסה ללמוד מה היא משמעות קרבנות העולה והחטאת? מה תפקידם האמיתי. נעשה זאת, דרך עייון בקרבנות שמביאים המצורע, היולדת, הזב והנזיר. כולם ביום השמיני לטהרתם. ורובם נמצאים בפרשיות שלנו.
הערה לגבי המצורע: נזכיר קודם כל את שלושת שלבי טהרת המצורע
- השיבה אל המחנה על ידי הבאת שתי ציפורים
- השיבה אל אוהלו (לאשתו) אחרי שבעת ימים במחנה
- השיבה אל המשכן על ידי הבאת קרבן ביום השמיני
נעסוק בשלב השלישי, הבאת קרבנות ביום השמיני . נשווה אותם לקרבנות אחרים שמביאים ביום השמיני, כמו זה של הזב, של הזבה, של היולדת (אמנם לא ביום השמיני ממש) ושל הנזיר שנטמא.
- יולדת ויקרא פרק יב וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:(ג) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:(ד) וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ:(ה) וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה:(ו) וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן:(…(ח) וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה:
- מצורע ויקרא פרק יד (י) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי כְבָשִׂים תְּמִימִים וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְלֹג אֶחָד שָׁמֶן:…
- (כא) וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן:(כב) וּשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְהָיָה אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה:..
- (לב) זֹאת תּוֹרַת אֲשֶׁר בּוֹ נֶגַע צָרָעַת אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ בְּטָהֳרָתוֹ: פ
- זב ויקרא פרק טו (יג) וְכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים לְטָהֳרָתוֹ וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים וְטָהֵר:(יד) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וּבָא לִפְנֵי יְקֹוָק אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּנְתָנָם אֶל הַכֹּהֵן:(טו) וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְקֹוָק מִזּוֹבוֹ: ס
- זבה ויקרא פרק טו (כח) וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר:(כט) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:(ל) וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְקֹוָק מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ:
- נזיר במדבר פרק ו (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיקֹוָק:….(ט) וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנּוּ:(י) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יָבִא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:(יא) וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא:
לסיכום, הנה טבלה:
| עולה | חטאת | |||
| אם יש לו כסף | אם אין לו כסף | אם יש לו כסף | אם אין לו כסף | |
| יולדת | כבש | בן יונה או תור | בן יונה או תור | |
| מצורע | כבש | בן יונה או תור | כבשה | בן יונה או תור |
| זב- זבה | בן יונה או תור | בן יונה או תור | ||
| נזיר שנטמא | בן יונה או תור | בן יונה או תור | ||
בדרך כלל יש שני קרבנות: אחד לעולה ואחד לחטאת. המינימום הוא ציפור , אבל, במקרים מסוימים (ונראה למה), עדיף להביא כבש, שהוא יותר יקר. כל המקרים האלה, כאמור, יש לפחות טומאה של שבעה ימים. (לא נדון על קרבן האשם הנוסף במקרים מסויימים)
תפקיד העולה:
נעיין בהתחלת ספר ויקרא , שם מתואר קרבן העולה כקרבן "נדבה":
ויקרא פרק א (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיקֹוָק מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם:(ג) אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק:(ד) וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו:
קרבן נדבה, בא, מרצונו החופשי של האדם. ובכל זאת, כתוב שהקרבן הזה מכפר ! אם יש על מה לכפר , אז זה לא קרבן "נדבה" אלא קרבן "חובה" כמו קרבן חטאת!
לכן, החכמים הציעו שתי אפשרויות:
שהעולה מכפר על "הרהורי הלב" כלומר לא ממש עברות אלה מחשבות
או שהעולה מכפרת על מצוות עשה שלא עשיתי. כי באמת, ההלכה אינה "מענישה" על מצוות עשה שלא קיימתי. פשוט פספסתי ההזדמנות לעשות דבר חיובי! אבל לא "עברתי" על דבר חמור שיש להביא עליו חטאת. זה אולי התפקיד של העולה
אבל הפירוש של הרמב"ן מגלה כיוון חדש:
רמב"ן ונרצה לו לכפר עליו – על מה הוא מרצה לו? .. על עשה ועל לאו שנתק לעשה. לשון רש"י. ..
ויתכן לומר, כי בעבור שלא הזכיר בקרבנות הנדבה "לכפר עליו על שגגתו אשר שגג" כאשר בקרבנות החטא, ואמר "ונרצה", היה לרבותינו במשמעות הזה שיכפר על המזידים שאינם רצויים לפניו, כי השוגג אע"פ שחטא רצוי השם הוא. אם כן אי אפשר לו לכפר על המזידים זולתי על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה שלא נזכר בהם עונש, אלא שאינם רצויים למלך בעבור שעברו על מצותו, ובמה יתרצו אל אדוניהם, בדורון הזה:…וראיתי באגדה בויקרא רבא (ז ג) תני רבי שמעון בן יוחאי, אין העולה באה אלא על הרהורי עבירת הלב. אמר רבי לוי .. העולה מכפרת על העולה על רוחכם. וכן באיוב הוא אומר והעלה עולות מספר כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם (איוב א ה), .. והטעם, שלפי שהוא חטא שאין מכיר בו אלא ה', לפיכך כולה כליל לה':
במילים אחרות ומתוך הבנתו של הרב גרוסמן, אדם מביא עולה כשהוא יכול להרגיש ריחוק מה' אבל הוא לא יודע למה! הוא לא יכול להצביע על עברה מסוימת שהוא עשה אבל, הוא באמת מרגיש שהוא מרוחק מה' וזה מפריע לו. יכול להיות שקיימת סיבה לריחוק הזה אבל רק ה' יודע מה הסיבה! ולכן רק ה' (המזבח) יאכל את הקרבן כולו!
אם כן, כל קרבן עולה בא כדי "לכפר" על הריחוק שהאדם נמצא בו בלי לדעת בדיוק למה.
תפקיד החטאת
בדרך כלל, מתרגמים את המילה "חטאת" מהשורש "חטא". אבל יש עוד אפשרות לפירוש המילה הזו, והיא נמצאת למשל בעניין הפרה האדומה:
במדבר פרק יט (ט) וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא:
רש"י חטאת הוא – לשון חטוי כפשוטו,
אם כן, "קרבן החטאת" הוא קרבן חיטוי!!
נכון שבדרך כלל "חיטוי" בא אחרי "לכלוך" . ונכון שבדרך כלל משווים "חטא" ללכלוך, אבל זה לא תמיד מדויק ונכון בכל מצב. אפשר להרגיש צורך בחיטוי בלי שעברנו על חטא!!
לכן, אין לחפש "מה חטא חטא מי שחייב להביא קרבן חטאת?" אלא , על איזה חיטוי הוא זקוק. בלי שזה יהיה בהכרח קשור לחטא כל שהוא!!
בדומה למה שאמרנו לגבי העולה, אדם יכול להימצא במצב של ריחוק מהקדושה או מה'. ואז יש שני מימדים לריחוק הזה:
הריחוק נמשך זמן רב מדי ועליו לטפל במה שגרמה אריכות הזמן הזה
הריחוק נעשה רחוק מדי, ועליו לטפל בחומרת הריחוק.
לכן יש שני סוגי קרבנות:
העולה= מטפלת באריכות זמן הריחוק
החטאת= מטפלת בחומרת הריחוק
ועכשיו נברר האם זה נכון במקרים שתיארנו לעיל:
בכל המקרים יש אריכות בזמן הטומאה (יותר משבעה ימים) ובכל המקרים יש חומרה בריחוק.
אבל יש מקרים שבהם הזמן ארוך יותר, ולכן יש להביא קרבן "יותר יקר" כמו כבש. ויש מצבים של טומאה חמורה יותר ויש להביא קרבן יקר יותר כמו כבש.
- נמצא שהיולדת והמצורע ששניהם עברו תקופות טומאה ארוכים משבעה ימים, מביאים כבש לעולה
- ונמצא שהמצורע שטומאתו חמורה מכולם מביא כבש לחטאת!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 