בע"ה ז ניסן התשע"ו
מישל בן שושן
מצורע מוש
ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא….
- מכאן שהתורה איננה מדברת על דרך רפואת הצרעת.
יש שלושה שלבים
- דיאגנוזה של "המחלה"- טומאת המצורע (התורה מאריכה בשלב הזה מאוד, במיוחד בפרשה הקודמת)
- רפואת הנגע (אין התורה מדברת על השלב הזה בכלל)
- טהרת המצורע (השלב הזה מתחיל אחרי סוף השלב הקודם, והוא מתאר את שלושת שלבי הטהרה- בפרשה שלנו)
יש נטייה להתבלבל בין שלבי הרפואה ושלבי הטהרה. אבל הם בעצם שונים והתורה איננה מתעסקת בו. איך מטפלים, רפואית, קלינית, בצרעת כדי שתיעלם? זה , כנראה,לא נושא שמדברת עליו התורה.
כשהכהן מגיע , אחרי רפואת הנגע, כתוב "והנה נרפא.." כאילו זה בא ממקור אחר.
אנו יכולים לשער כמה אפשרויות
או שעצם ההסגר של המצורע מחוץ למחנה , עזר לו "לחזור בתשובה", להתרפא מהפגם הנפשי שהוא המקור לצרעת, וכך, הצרעת עברה מאליה.
או שעצם הזמן שהוא חיכה (7 או 13 ימים) עשה את שלו והמחלה עברה כמו שהיום אומרים ששפעת וויראלית יעבור אחרי כמה ימים, ואנו מחכים שהזמן יעשה את שלו, "עוברים" את הזמן שבו אין מה לעשות רק לחכות!
או שילוב בין שתי האפשרויות האלה.
או אולי, שהיו משתמשים בתרופות, צמחים להרגעת האי נעימות, אבל עליהם התורה לא מדברת כלל.
- מהלך התשובה: העיקר הוא השמחה
המאור ושמש נוטה להסבר הראשון: רק התשובה של המצורע מרפא אותו. אם כן, הוא מנסה להבין איך ההסגר יכול לגרום לתשובה:
המו"ש מסביר שעיקר הרפואה של הנפש (כי זה המקור העיקרי), באה על ידי שמחה. מקור המחלות, הנפשיות, הוא , בדרך כלל העצבות, המרה השחורה, הדיכאון. הרגשה של דרך סתומה, חוסר אונים. אם כן, הדרך לצאת מזה היא השמחה. דבר עיקרי נוסף, היא העזרה של משהוא חיצוני. קשה מאוד לאדם לצאת ממעיה דיכאונית לבד. לא רק כדי שתיעשה דיאגנוזה נכונה, אלה עצם העובדה שיש משהוא שמלווה את המצורע , מההתחלה עד הסוף, יכול להוות תמיכה ועזרא נפשית . בכל אופן, העיקר הוא השמחה. "והנה" הוא בדרך כלל מילה של שמחה. הכהן שמח שהמצורע נרפא. והשמחה, בין שמקורה בכהן , בין שמקורה מעצם החזרה בתשובה של המצורע, היא מפתח הרפואה.
אבל, שואל המו"ש: כל חזרה בתשובה דורשת חקירה פנימית, יראה, חיפוש וחרטה על המעשים שעשינו…דברים שאינם מלווים בשמחה, להיפך, הם גורמים לעבות ולפעמים אף לדיכאון!
אם כן , איך החזרה בתשובה של המצורע יכול להביא אותו לשמחה?
כאן נמצא המפתח של כל הסיפור לדעת המו"ש:
נכון שהמצורע חייב לעבור משבר כואב. אבל המטרה היא לא הדיכאון שייגרם מהמשבר אלא השמחה העמוקה שאליה הוא כל הזמן צריך לשאוף: המשבר לא נשלח אליו כדי להעציב אותו אלא כדי להעלות אותו למצב יותר גבוה מזה שהיה נתון בו לפני הצרעת! כלומר, המטרה של כל התהליך הקשה , היא להביא את האדם להתעלות ולשמחה אמיתית. כל זמן שהוא לא הגיע לשמחה הזאת, הוא לא מתרפא!!
אין להסתפק בתשובה של "הכאה על החטא" בלבד. אלא להשתמש במשבר הקשה כדי להתעלות ולבוא לידי השמחה!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 