בע"ה כז ניסן התשעו
מישל בן שושן
קדושים מוש
הקהל
הרשי הראשון בפרשה מדגיש ש"מצווה זו (של קדושים תהיו) נאמרה בהקהל" משה מדבר מול כל קהל ישראל יחד. רש"י לומד זאת מהמילים "אל כל עדת בני ישראל". אבל יש חשיבות עצומה לפרט הטכני הזה: המאור ושמש קובע: אין קדושה אלא כשהאדם נכלל בכלל ישראל. אסור שהאדם יחשוב שעליו "להתבודד" ולפרוש מהציבור כדי להיות יותר קדוש. בטענה שהציבור וענייני הכלל מפריעים לו בעבודתו לה'.
לכן אין אומרים קדיש וקדושה , אלא במניין של לפחות עשרה אנשים.
זה מאוד חשוב עבור המאור ושמש בגלל הנטייה של כמה חסידים לפרש את מה שיאמר רש"י אחר כך: פרושים תהיו . הם פירשו הפרישה הזאת כמצווה להיות מנותקים מהציבור!! וזה, עבור המו"ש בדיוק היפך כוונת רש"י .
ההתבודדות, שהיתה נפוצה אצל החסידים, היא, עבור המו"ש מהלך אינטימי פרטי שאפשר לקיים אותו, אפילו כשאנו שוהים באמצע הציבור והקהילה. למשל בשעת התפילה בלחש, בזמנים של חשיבה עצמית. אבל אסור ללכת ביערות, לגור מחוץ ליישוב בני האדם כדי להיות קדושים. כי אין קדושה אלא בציבור.
פרושים תהיו
אם כן איך אפשר להבין "פרושים תהיו מן העריות ומהעברות"? יש לכבד מרחק בין האדם לבין הדברים הקדושים כדי שהיחס ביניהם יהיה יחס פורה.
קדושת חפץ
איסור נגיעה בחפץ מסויים, במצב מסויים, או איסור כניסה במקום קדוש במצב מסויים, אינם איסורים בשל סכנה שמה החפץ או המקום ייפגעו על ידנו או שמה אנו ניפגע מהנגיעה הזאת או מהכניסה הזאת. או איסור שבא להרחיק אותנו מהחפצים או מהמקומות האלה. ההיפך הוא הנכון. הקשר שלנו עם המקום או החפץ חשובים מאוד. וכדי לשמור על הקשר, היחס ביננו, יש לכבד ולשמור מרחק. חייבים להיות נמשכים כל הזמן אל עבר החפץ, המקום ההוא, אבל בלי שנרגיש שהשגנו אותו לגמרי או שקנינו אותו אחת ולתמיד. כי אז, היחס מת!
קדושת ה'
הפסוק מסביר לנו מה היא הקדושה: קדוש= אני ה'!
מה הוא ה'?
האמת היא שאין לנו מושג! אי אפשר לראות אותו. וכאן חשיבות הסתרתו מהשגתנו: תמיד יישאר חלק לא ידוע בתפיסתנו של ה'! תמיד יישאר מרחק. והמרחק היא הקדושה!
מצד אחד אני אמור להתקרב כל הזמן אל ה'. לנסות לדעת אותו (בלשון הרמבם) לאהוב אותו. אבל כל הזמן, אני צריך לשאול את עצמי על מה הוא רוצה ממני! אסור שאחשוב שהשגתי את ה' פעם אחת ולתמיד. זו ההגדרה של עבודה זרה!!
התורה מסבירה לי איך יש להיות קדוש כלפי העולם מסביבי: תיצור ותשמור על מרחק , כזה שקיים בינך לבין ה'! קדושים תהיו כי קדוש אני ה'!
הקידושין
כשאיש ואישה מתחתנים מדברים על קדושין. כי יש לשמור על מרחק מסויים בין איש ואשתו כדי שהקשר בניהם יהיה פורה כל הזמן. שאחד יוכל להפתיע את השני, לשמור על חשק, על הפיתוי, החדשנות, הכבוד.
עם קדוש
העם מורכב מ12 שבטים. 70 פנים שונות. כדי להשאיר את האדם כל הזמן בקדושה: אני לא יכול לחשוב שמה שאני הוא הדבר הנכון. הנה יש אנשים אחרים שחושבים אחרת. הנה יש אנשים שונים. אם כן, האפשרויות להיות בן אדם שונות וזה אמור ללמד אותי על כלל האפשרויות של ההוויה האנושית. זה פותח אותי למימדים שונים ולא להסתגר בהוויה שלי כאל ההוייה היחידה האפשרית או הנכונה.
זה יכול להסביר שאין קדושה אלא בציבור. רק אז , ריבוי האפשרויות שומר על המרחק ביני לבין תפיסת העולם שלי .
ארץ הקודש
היא ארץ מיוחדת שמאלצת את הגרים בה שלא להיות מקובעים בדעותיהם. איך?
- למשל על ידי כינוס כל השבטים השונים במקום אחד. פתאום לומדים שיש דרכים שונות להתפלל אל ה'! דרכים שונות להיות יהודיים! וזה פותח מימדים חדשים בפני האדם
- על ידי כך שההשגחה מטפלת במי שגר בארץ הזו באופן מיידי וישיר. אם ה' רואה שמשהוא לא בסדר במוסריות או בהתנהגות בכלל, אז הוא שולח אויבים שמערערים את השקט של היושבים בה. כך שהם לא יכולים לשבת לבטח בארץ, כשהם מתנהגים בצורה לא מוסרית. המאורעות שמתרחשים בארץ הזו מאלצים את היושבים בה להיות כל הזמן על הכוונת, לחפש כל הזמן דרכים להבין מה ה' רוצה מהם. וכל פעם שיהיו בטוחים שמצאו דרך מקובעת, המציאות תאלץ אותם לחשוב אחרת! הארץ מאלצת את היושבים בה לחיות בקדושה, בתנועה , בחיפוש.
קדושת התורה
יש בתורה מספיק בעיות כדי שהאדם הלומד לא יוכל להיות רגוע כשהוא לומד אותה. הוא כל הזמן חייב לנסות למצוא יישוב סתירה ופענוח הסתרה. התורה בנויה בצורה כזו שהיא מלאת תפיסת עולם סותרות, כיוונים שונים. היא מאלצת את הלומד לחפש משמעות וטעמים כל הזמן. היא יוצרת מרחק בינה ובין הלומד אותה. כאילו היא אומרת לו: אתה לא תתפוס אותי אחת ולתמיד. בוא אחרי, רוץ אחרי, תימשך אלי,אבל אתה לא תתפוס אותי לגמרי!
הדבקות
המאור ושמש יודע שעל ידי ההגדרות האלה של הקדושה, המושג של "דבקות" הנמצא בראש סולם הערכים של החסידים , נמצא בבעיה.
אכן אם מתרגמים "דבקות" מלשון דבק. אז הדבק זה מה שמבטל אחת ולתמיד המרחק! ואמרנו שהקדושה היא שמירת המרחק!
בעצם, הדבקות היא לא ביטול המרחק ביני לבין הקדוש ברוך הוא, אלא "דבקות במטרה" להשגת רצון הבורא. לא להרפות מלחפש מה ה' רוצה ממני. ברגע שאני חושב שמצאתי אחת ולתמיד, אני מפסיק לחפש, ואז אני מבטל הקדושה.האדם יכול לחשוב:" אם אני לא אדע אף פעם מה ה' רוצה ממני באופן מוחלט, אחת ולתמיד, אז אני מתעלם מקיומו! זו הסכנה הגדולה! לפעמים איש יכול לחשוב זאת על אשתו! הדבקות באה כדי להחזיר את האדם מול האתגר האין סופי להישאר כל הזמן עובד את ה' בעבודת חיפוש רצונו. הדבקות, בין איש ואשתו היא המחויבות להישאר ביחד למרות הקשיים של חוסר הבנה, למרות ההבדלים הבלתי ניתנים לגישור. הדבקות דורשת מהאדם "לא להרפות" בעבודת החיפוש , אהבה לרצות לרצות(עם פתח בריש), למרות חוסר הביטחון שזה בדיוק מה שצריך לעשות.
קדושת הלימוד
כשאני לומד מאיך אני צריך להדליק את החנוכייה. אני חייב ללמוד שיש דעה אחרת שטוענת שיש להדליק אותה בצורה הפוכה! ובכל זאת, עלי להדליק בשיטת בית הלל. אבל אני חייב לחשוב על האפשרות של שמאי בו בזמן! כלומר, לעשות מעשה ולשמור על המרחק ביני לבין המעשה. ייתכן שהמעשה איננו נכון! יכול להיות שהמעשה הוא אחר. ואם נגיע למסכנה הפוכה, אז אני אצטרך לעשות המעשה ההפוך!. כלומר, המעשה הוא נכון בינתיים!
כשאני לומד בישיבה בפולין במאה הקודמת, אני עושה את רצון ה'. אבל אם יום אחד יבואו להגיד לי שיש לעלות לארץ ישראל, אני צריך להיות מפסיק קדוש כדי לעזוב את הגמרא ולעלות מיד! כי רצון ה' , היום, שונה מרצון ה' אתמול. עלי לעשות את רצונו המשתנה. אם אני נשאר לומד הגמרא ולא עולה לארץ, ביטלתי מצוות "קדושים תהיו" כי אני קובע ומקבע את רצון ה'! ועתיד הישיבות האלו , ידוע לצערנו.
אשר קדשנו במצוותיו
המצוות מאלצות את האדם להות במרחק עם המציאות. לחשוב על המציאות. לא להיות עבד המציאות.
למשל, אדם רעב. לפני שהוא אוכל, אומרים לו :"רגע!" האם זה כשר? האם זה חלבי? האם נטלת ידיים? האם מקור האוכל מהארץ? מהאדמה? תברך! ורק אחר כך תאכל!! לא להיות כמו בהמה ולאכול מיד. יש לשים מרחק ביני לבין האוכל. לא כי האוכל זה דבר רע, אלא כדי שהאכילה תהיה בעלת משמעות.
וכן כל מצוות התורה. הן מציבות אותי במקום שאני אוכל לראות את המציאות אחרת. המצוות עוזרות לשים מרחק ביני לבין העולם. הם מוסיפות לי הזדמנות להיות קדוש יותר. ה' קידש אותנו על ידי המצוות= אפשר לנו יותר קדושה, יותר מרחק עם העולם, יותר משמעות עם העולם, על ידי המצוות.
קדושת השבת
בשבת, אנו תופסים מרחק עם עולם העשייה.אני מפסיקים להיות משועבדים לעשייה. לא כי העשייה רעה אלא כדי לתת משמעות לעשייה שלנו. שנחשוב, ניקח מרחק. לחייה משהוא אחר מאשר העשייה. כדי שהעשייה שלנו בימי השבוע תקבל משמעות אחרת כל הזמן.
קדושתי למעלה מקדושתכם
המו"ש מצטט פירוש ששמע בצעירותו: התפיסה שלכם על קדושתי, תתעשר כל הזמן על ידי המעשים הקדושים שלכם. אם בפירוש הראשון, הבנו שהקדושה שלנו , אנו לומדים אותה מעצם זה שה' הוא קדוש, עכשיו יש הלימוד ההפוך: אתם תבינו יותר כמה אני קדוש ככל שאתם תהיו קדושים! הקדושה שלי מתעלה בזכות קדושתכם!
והוא מוסיף עוד פירוש:
כדי להבין את החכמה העליונה, את כוונת הבורא בעולם, אל תעשו שמיניות באוויר. אלא תלמדו את החכמה הקטנה, החכמות של הטבע, המדע, תסתכלו בעולם הקטן שמסביבכם. תתבוננו ביצורים, בתהליכים, בכל מה שקורה בעולם, משם אתה תוכלו להשיג דברים גדולים על משמעות העולם! קדושתי (משמעות העולם, טעמי החיים, כוונת הבורא) היו למעלה, (מתוך ההתבוננות בעולם הקטן שלכם) מקדושתכם (הקטנה כביכול).
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 