בע"ה כח אדר ב התשעו
מישל בן שושן
תזריע מוש
תורת האדם (לעד)
הרש"י הראשון בפרשה שלנו מצטט המדרש (שמעוני)
אישה כי תזריע – אמר ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף:
מעניין שמדובר על "תורת האדם" או "תורת הבהמה". הרי אנו קוראים כאן רק עניין של טומאה וטהרה האם ניתן להגדיר את "תורת האדם" על ידי טומאת היולדת והברית מילה? וגם "תורת הבהמות" היא בסך הכל רשימה של בעלי חים שהאדם היהודי אוכל או לא אוכל!!
נראה לי שהעניין יותר עמוק:
רשימת הסיווג (CLASSIFICATION ) של בעלי החיים, בסוף פרשת שמיני, אומרת בעצם לאדם שעיקר עבודתו כבן אדם היא למצוא את המקום של כל דבר בעולם ובמיוחד למצוא את מקומו הוא. בין כל ברואי העולם ובין בעלי החיים ובין בני האדם עצמם. מדובר על "תורת הבהמה" יחסית לבני האדם שחייב לסווג אותם , לא כי בעלי החיים הם טובים או רעים, אלא, כל אחד, יחסית לבני האדם , יכול להיות "קרוב" אליו מבחינת המידות שלו. רוב המפרשים שניסו למצוא טעמים לדיני הכשרות, (במיוחד החסידים והמקובלים), מצאו תכונות בבעלי החיים הכשרים שהן "טובות" לאדם היהודי שאוכל אותם. ולהיפך, תכונות שאינם מתאימות לאדם היהודי בבעלי החיים ה"טמאים".
ברור שזה לא סיווג מוחלט של בעלי החיים כי אם סיווג לגבי היהודי בלבד.
למשל, יחזקאל, במעשה המרכבה, מתאר דמות אריה, דמות נשר, שהם "לא כשרים" אבל הם דמויות שנמצאות במעשה המרכבה של האלוהים עצמו!! ראייה לכך שאין האריה או הנשר "רעים" או טובים!
כמו כן, נראה בהמשך שדיני הצרעת הם נגזרת של טעות במיקומו של האדם כלפי עצמו או כלפי האנשים שמסובבים אותו. גם מיקומו של האדם מול אשתו, האישה מול בעלה, מול הדור שנולד, כל דיני טומאת היולדת, הם גם כן הזדמנות לאפשר מיקומם מחדש של האב והאם בזוגיותם אחרי לידת הבן או הבת.
נראה לי שכך אפשר להסביר את מיקומם של פרשיות אלה בספר הכהנים:
הרי תפקידו העיקרי של הכהן , הוא לסווג את בני האדם: להכיר את מקומו של כל אדם בחברה, לעזור לו למצוא את מקומו, וכך לטפל בבעיות שלו, ולתת את הכבוד והאהבה הראויה לו. החכמים מדברים על "קישור האדם אל שורשו". וכך הוא יכול להשכין שלום בחברה ולברך אותם באהבה.
אם כן, ננסה להסתכל בנושאים העיקריים של ספר ויקרא (עד כה) מזווית הראייה של "מציאת המקום הנכון" של האדם:
- הקרבנות: האדם מנשא לחזור אל מקומו שנאבד לו על ידי הרגשה של חטא .
האדם מחפש את מקומו מול האלוהים.
- מאכלות אסורות: האדם (היהודי) מסווג את בעלי החיים כדי לראות למי הוא יכול להתחבר מבחינת ההתנהגות והמידות. מקום האדם בין בעלי החיים בבריאה
- טומאת היולדת: האימה היתה קשורה לעובר. הפרידה ממנו גורמת לה לחיפוש אחר מיקום חדש שלה כלפי הילוד, כלפי בעלה וכלפי עצמה.
- הצרעת: האדם שבונה את עצמו על חשבון הנפילה של האחר, מאבד בעצם את מקומו בחברה והוא מטופל בהתאם. הכהן עוזר לו למצוא בחזרה את מיקומו הנכון.
אישה כי תזריע וילדה זכר
המאור ושמש דורש את המילה "אישה" כמציין את החלק הנשי שקיים בכל אדם. החלק שמקבל. שיודע ליישם את מה שהוא מקבל. המילה "תזריע" , הוא מפרש כביטוי לרצון חזק.
את המילים "וילדה זכר": היא גורמת למי שמשפיע, המשפיע הגדול בעולם, האלוהים, לענות לדרישת התשוקה לקבל: כשהוא משפיע לאדם.
אם כן, הוא מתרגם כך את הפסוק כולו: אם האדם מאוד רוצה ומשתוקק לקבל מהאלוהים שפע, אז זה מוליד אצל ה' את הרצון להעניק לו את מבוקשו!
האדם, איננו רק מי שיודע לקבל, הוא גם יכול ליזום ולגרום לבורא העולם להעניק לו דברים שאליהם הוא משתוקק מאוד!!
שאת או ספחת או בהרת
שלושת נגעי הצרעת האלה נדרשים כך על ידי המאור ושמש:
- שאת= מצב שבו האדם מרגיש "נישא" מעל האחרים. אפילו בעיניי דת וקרבה אל האלוהים. הוא מרגיש שהוא צדיק, מושלם.
- ספחת= (מלשון ספח) אדם שמרגיש מאוד קשור לאלוהים. הוא מרגיש כמעת סגנו של האלוהים עלי אדמות! הוא לא קשור אל בני האדם אלא עם האלוהים!
- בהרת= אדם שמרגיש שעבורו הכל ברור. הוא מרגיש שהוא הבין את הכל. שהאחרים לא הבינו. הוא חי בבהירות עצומה.( בהירות שבעצם מעוורת אותו בלי שירגיש)
אם כן, שלושת הנגעים האלה באים כדי להזהיר את האדם עצמו, או את הקרובים אליו (כי יש להם חייוב לטפל בו כשהם מביאים אותו, אפילו בעל כורחו אל המטפל- "והובא אל הכהן") שיש לו בעיה נפשית חמורה. הנגע הוא תרגום של הבעיה הנפשית שלו. היא מופיעה על בשרו כדי להגיד לו שמדובר ביחס שלו אל העולם החיצון.
כשהכהן מרחיק אותו מחוץ למחנה, הוא בעצם גורם לו להבין מה טיב הבעיה שלו ובמה הוא זקוק לחברה שהוא ניתק ממנה ולמצוא את מקומו בה בחזרה.
אם החכמים דברו על בעיית "לשון הרע", זה בגלל, לעניות דעתי, שהיא מבטאת יפה את ההתנשאות של האדם כפלי האחרים. הוא בונה את בטחונו האישי על חשבון ירידת הפרופיל של אנשים אחרים. וכך לא בונים אדם!
הצבע הלבן
למה צבע נגע התרעת הוא לבן?
המאור ושמש עונה שהאדמומיות, היא צבע הדם הזורם. כשאין זרימה, העור נראה לבן.
אם כן, צבע הצרעת היא לבן כדי להגיד שכאן, באבר הזה, שמקביל לחלק מהנפש של האדם, "יש חסימה", "אין זרימת חיים". הטיפול בחסימה הזאת תדאג להחזיר זרימה של החיים בעורקי הנפש של האדם. הרבה תרבויות רפואיות בעולם מדברים על "זרימה" עבור הבריאות ו"חסימה" עבור מחלה. בין שמדובר בזרימת אנרגיה או דם או חיבור בין כל אברי האדם, חיותם של כל חלקי הנפש והגוף של האדם.
העונג והנגע
"אין למעלה מהעונג ואין למטה מהנגע". שתי מילים עם אותם האותיות! רק שהסדר לא נשמר
כאילו האדם נמצא בין שתי הקצוות האלה: הנגע והעונג. אבל, אם הוא מתעלה מגבול העונג, הוא נופל בנגע!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 