בא לעד

9-01-08

מישל בן שושן

 

בא לעד

ואמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו..

לפי הנציב, שלילת הבחירה מאת פרעה מוסברת כך: ה' כבר החליט מכבר להעניש את פרעה ואת מצרים. עכשיו הוא "משתמש" בו כדי להראות לעולם כולו דרך המנהיג הגדול אז, פרעה, את השגחתו בעולם. לכן, ה' בוחר את דרכי הענישה האלה כי הם משמשים את השגת מטרותיו.

עמי הארץ צריכים לדעת אחרי המכות במצרים את כללי השגחה הכלליים: אין כה' , ה' בקרב הארץ, לה' הארץ,..

אבל לישראל, המכות על מצרים משמשים גם כן לידיעת דרכי ההשגחה של ה' בעולם. והם צריכים לא רק להרגיש אותם בזמן שהם בוצעו, אלא , בנוסף, לשנן, ללמד אותם את בניהם, לספר, בכל דור ודור על המכות האלה כי זה מביא לידיעת ה'. וזו המטרה העליונה :"וידעתם כי אני ה'"

 

*לע"ד: יש מקום לחשוב על אפשרות הסבר הפשט כך:"בא אל פרעה" (ולא כתוב למה בפסוק!)" כי אני(ה') שם, בליבו"! הרי אני מכביד את ליבו, אז אני,ה' נמצא בלב פרעה!!! ה' הרי הוא מלך מלכי המלכים. אז ה' אומר למשה שהוא יכול למצוא אותו, את ה', בלב פרעה כרגע! אז :"בא אלי!""אני שם"!

אפשר להתבונן גם  בהיסטוריה  עצמה כדי להבין לפעמים את דרכי ה'. ולא רק בתורה!

 

*הנני מביא מחר ארבה..(י-ד)

למה מחר? כי מחר דווקא, יש רוח קדים עזה שאמורה לנשוב באזור!

כאילו ה' רוצה שהמכה, הנס של הארבה, יהיה מורכב על תופעת טבע לא ניסית! כל מכה מורכבת מחלק ניסי, אל טבעי, ומחלק טבעי לגמרי.

כי מטרת ה' היא שידעו שה' קיים בעולם כל הזמן, אפילו בדרכי הטבע הרגילים. הרוח יהיה טבעי והארבה, בכמותם הם יוצאי דופן.

מצד אחד ה' ברא עולם ונסתר ממנו. כך שאי אפשר להבין בקלות שיש מנהיג.

מצד שני ה' רוצה שנדע שה' הוא האלוהים, ושהוא זה שמהווה הכל בהשגחה מיוחד כל הזמן.

בעיית עם ישראל היא לדעת לחיות את שני המצבים ביחד ולהעיד בעיני העולם שחיים בהשגחת הבורא בעולם טבעי.

לכן המכות והאותות באים בשילוב האל טבעי עם הטבעי!

לא מדובר בתופעות מוזרות, אין חייזרים, אין חיות מוזרות, אין תופעות טבע יוצאות דופן. בסך הכל מדובר על חומרים טבעיים :מים, דם, צפרדעים,,,אבל יש אלמנטים אל טבעיים משולבים. וזו בדיוק מטרת המכות: ישנה השגחה מוסוות בטבע.

 

ולכל בני ישראל היה אור במושבותם(י-כג)

בא הכתוב להודיענו שבכל מהלך של מידת הדין, כמו שזה פוגע ברשעים, כך זה מיטיב עם הצדיקים. כך גם בגאולה, אם משהו נגאל, אז מי שלא משתתף בגאולה, זה מזיק לו. שום דבר לא ניטראלי! או חושך או אור. ובמות רשעים בא אור לישרים!

 

אני יוצא (יא –ד)

למה חשוב לדעת שה' בעצמו ביצע את מכת בכורות ? "אני ולא מלאך, אני ולא שרף"? כי מהלך המכה הזו היא מיוחדת: לא מדובר על המתת אנשים בכוונה תחילה, כאילו יש רשימה של הנידונים למוות, ואז עוברים בכל בית והורגים מי שברשימה!

אלא: ה' בעצמו בא ועובר במצרים. כל מיש יש לו כוח מיוחד, כל מי שמופלא ברוחניות, כמו הבכורות שהם מיוחדים במעלתם הרוחנית יותר מהשאר, אז הם יפגעו מעצם המצאות ה' במחיצתם. בדומה למה שאירע למשה בדרך למצרים , כשהגיע למלון, אז הוא התעסק בדברים חומריים, הוא ירד מגדולתו שבה שרה מאז מראה העגל. אז, השכינה שהיתה איתו כל הזמן, פתאום הפכה לאייום! "ויפגשהו ה' ויבקש המיתו"! מושה היה יכול למות ברגע זה כי הוא לא היה מסוגל לקבל את פני ה' ברגע זה.

כך במצרים, כדי להילחם בכוחות הטומאה, בא ה' בכבודו לשם וכל מי שהיה גדול  מאוד בטומאה מת ממלה.

אז יש לשאול: ומה עם הרשעים שבישראל? גם ה"בכורים " של ישראל היו עלולים להיפגע!. נכון. ולכן היה צריך מהלך נוסף מיוחד של "פסיחה" על בתי בני ישראל. כי אם ה' היה עובר בתוך בתי ישראל גם כן, ייתכן מאוד שהבכורים ואנשי המעלה שלהם היו ניזוקים במידה ולא היו ראויים לקבל את פני ה'!

"פסח", זו אפליה גדולה ועיוות במידת הדין! אפילו אם אילו( המצרים) ואילו(ישראל) רשעים, אילו מתים ואלו ניצולים!

(ראה גם פירוש הנציב בפסוקים:

  • יב-יב וגם יב-יג :ועברתי..והיכתי..ופסחתי..ולא יהיה בכם ..
  • וגם יב-כג: ולא יתן המשחית לבא
  • וגם יב-כט: עד בכור השבי)
  • וגם יב-כז: אשר פסח ..ואת בתינו הציל)

 

החודש הזה לכם ראש חודשים(יב-ב)

כלל גדול:באותו יום שברא דבר מסויים, מסוגל הדבר הזה להתחזק באותו יום ,כל שנה אחרת, בכל דור.

בגלל זה מדליקים אש בהבדלה כי זה הזמן שבו אדם הדליק אש לראשונה

בגלל זה גם חוגגים בתאריכים קבועים מאורעים הסטוריים: תשרי : בריאת האדם הכללי , לכן באותו יום בא דינו של כל אחד. ניסן : זמן הגאולה, העבודה והחרות לעם היהודי בלבד( ראשון הוא לכם) וכן ימי הולדת וכו'..

 

*ולקחתם אגודת אזוב (יב-כב)

במסכת זבחים צו':" היו 3 מזבחות בכל בית במצרים: 2 המזוזות והמשקוף . רבי שמעון אומר ארבע: כי היה גם הסף"

מה עניין מזבח לכל אחד ממרכיבי הדלת?

המשקוף אברהם תורה הגנה מאויבים
מזוזה יצחק עבודה- תפילה פרנסה
מזוזה יעקב גמילות חסדים שלום
הסף ? דרך ארץ ?

יש פסוק שבו כתוב "על המשקוף ועל שתי המזוזות" . ויש פסוק הפוך שאומר :"על המזוזות ועל המשקוף".

כי שניהם נכונים: העבודה וגמילות חסדים הם אלה שמעמידים את התורה. והתורה מעמידה אותם.

מעניין שרבי שמעון טוען שהעובדה שהדם היה בסל אשר בסף, וממנו טובלים האזוב בכל פעם כדי להצליף על המשקוף והמזוזות, והסף זה הדרך ארץ, הבסיס שבלעדיו אין כלום! בעצם זה החלק הכי חשוב בכניסה! עוד לפני המזוזות והמשקוף שהם תוספות!

בעבודה הזאת, ישראל אומרים שהם ממשיכים את עבודת האבות ושהם ניצולים על ידי אלוהי אברהם ,המעניק הגנה מפני האויבים, אלוהי יצחק המעניק פרנסה בהשגחה פרטית, ואלוהי יעקב שמעניק שלום.

בני ובעבודה הזאת,ישראל גם מצהירים שהם ניצולים ממצרים רק בזכות  ישראל גם מצהירים בזאת כי הם ניצולים אך ורק בזכות האבות!

 

 

והיה כי יאמרו אלכם בניכם:"מה העבודה הזאת לכם"(יב- כו)

זו שאלת הרשע. לפי המגיד. למה? ולמה לא משיבים לו בהגדה את הפסוק הבא שנראה כתשובה:"ואמרתם זבח פסח הוא לה'"?

קודם כל לא כתוב "ואמרתם אליהם" אלא "ואמרתם" כאילו "אתם תגידו לעצמכם". אבל באמת לשאלת הרשע , אין להשיב בכלל! הקהה את שיניו!

השאלה שלו היא מאוד קשה:" למה ה' בחר בנו? למה אנחנו ולא עם אחר? למה אתם לקחתם על עצמכם התפקיד הזה? למה ה' הטיל עליכם העבודה הזאת- לכם דווקא?" בעצם אין לנו תשובה אמיתית. ככה!. אין תשובה על שאלה כזאת. למה אני חי? למה דווקא אני הוא אני? אנו עם ישראל ואותנו הוציא משם ואותנו "בחר" מכל העמים. עלינו להבין מה עלינו לעשות עלינו להבין מה המטרות, מאיפה באנו, לאן הולכים.. אבל לא למה ה' בחר בנו! זו עובדה!. לכן אין להשיב לו! ובכל זאת, הנה התשובה: (החלקית מאוד) : ה' החליט! ה' פסח עלינו! זה פלא !נכון! זו אפליה!

מעניין לשים לב שמארבעת הבנים, היחיד שנמצא בארץ ישראל (והיה כי תבואו אל הארץ…) זה הרשע!

 

*טרם יחמץ(יב-לד)

היה לבני ישראל צו לא לאכול חמץ בלילה הזו כבר מהראשון לחודש. אז הם הכינו הבצק כדי לעשות מצות. אבל הם מיהרו ולא הצליחו לאיפות את כל הבצק בלילה ההוא. אז הם לקחו אותו על שכמם. אם הוא היה מחמיץ , אז היו שורפים אותו כמצוות החמץ. אבל הנס הוא שהוא לא החמיץ!! הוא נשאר מצה!!

 

 

וגם צדה לא עשו להם(יב-לט)

לא רצו לעשות "קניות" לדרך כדי שלא ידעו המצרים שהם לא חוזרים.

 

 

 

ויעשו כל בני ישראל כאשר צווה ה'(יב-נ)

ומה עשו?? מה שכתוב בפסוק הקודם!: "ערל לא יאכל בו" אז מה עשו? הם עשו את ברית המילה!!! משה מוהל ואהרון פורע!

 

 

 

 

קדש לי כל בכור(יג-ב)

לפי הנציב,זו אחת הפרשיות העיקריות בתורה. והוא מפרש כל מילה ומילה באריכות וכדאי לקרוא אותו במקור.

בקיצור: כל אומה צריכה שלושה דברים: מלכות, צבא וכלי זיין!

עבור עם ישראל כך זה מתורגם:

מלך= קבלת עול מלכות שמים

ראשי צבא= אנשים שיקחו על עצמם הנהגת העם. בזמן ההוא זה אמור היה להיות הבכורים. כי הם יותר רגישים לצורכי הכלל. ולכן הק מבקש לקדש אותם.

כלי הזין= התורה. כאמצעי להגן על התרבות המיוחדת נגד התרבויות האחרות.

  • קדש לי כל בכור: למה יש לקדש אותם? היה יכול להגיד "קדושים הם הבכורים". אלא, שצריכים לחנך המנהיגים. חייבים לפתח ולתפח את חוש המנהיגות והאחריות הקולקטיבית. על משה לעשות מעשה כדי ל"קדש" הבכורים- קרי המנהיגים.
  • זכור את היום הזה: ברצון ה' שישראל ידעו כל הזמן שאין להם להשתעבד לאדם אחר. וכדי להזכיר זאת כל הזמן, יש להם לזכור את היום הזה אשר יצאו לחרות כדי להמליך עליהם ה'.
  • ולא יאכל חמץ: צריכה להיות איזה שהיא פעולה שתזכיר להם זאת: וזה אכילת מצה: האדם נוטה להחמיץ: העיסה תופחת למימדים שגולשים מההרכב הטבעי שלה. כמו האדם שפועל בחבולות להעלות העיסה כל הזמן! המצה מחזירה אותו לעיקר. ללא חמוץ והחמצת העיקר: לזכור העיקר:
  • והיה כי יביאך ה' אל ארץ ..זבת חלב ודבש: חייבים לזכור עוד יותר כשמגיעים לארץ ישראל. שם, יש נטייה לשכוח עוד יותר! וחייבים יותר לעבוד את העבודה הזאת בחודש הזה.
  • והיה לך לאות על ידך: לא מספיקה הזכירה פעם בשנה בפסח, אלא כל יום, בתפילין מול העניים והלב. המטרה היא תמיד הזכירה הזאת!הקשרים בתפילין נעשים כדי שנזכור, שנעשה את הקשרים המתאימים!
  • למען תהיה תורת ה' בפיך: מי שמניח תפילין פטור מדברי תורה וכן להיפך בעיקר הדין. אבל ההלכה בקשה בכל זאת להניח תפילין. ובכל דבר שקשה לאדם להבין דבר, אז דורשים ממנו עוד יותר פעולות כדי להשריש הדבר בליבו. לכן יש כל כך מצוות כדי לזכור יציאת מצרים!

 

 

(יש ללמוד באריכות את הפירוש של ה"הרחב דבר" האחרון של הפרשה הזאת על עניין כוח התורה בהגנה והמשל לחרב)

 

בע"ה ד שבט התשע"א

מישל בן שושן

 

בא לעד2

 

"…ולמען תספר באזני בנך ובן בנך.."

 

למה כתוב "בן בנך"? אם היה כתוב רק בנך, כל אב מצווה ללמד בנו, כך שבן בנו מקבל את המידע על ידי אביו!

נראה לי לצרף לפסוק הזה את הפסוק בדברים:

"שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך"

גם בפסוק הזה, יש צורך ששני דורות ישתתפו בחינוך הזה!! למה?

 

נראה לי שהבן צריך לקבל שני סיפורים שונים. אחד של אביו (בלשון יותר "קשה"- ויגדך) ואחד מסבו , באופן טבעי , בצורה יותר עדינה ורכה (ויאמרו לך). חשוב שהסיפור יהיה שונה. לפחות בצורת הסיפור אם לא בתוכנו, או בחלק תוכנו. כך, הבן יוכל להבין שהסיפור קשור לבן אדם המספר. לכל אדם יש את צורה ותוכן סיפור שונה. כך, יוכל הבן לבנות לעצמו סיפור משלו.

 

כמובן שלא מדובר על סיפור שונים עד כדי כך שיספרו מאורעות שונים. מדובר כאן למשל ביציאת מצרים וסביר להניח שהסיפורים יהיו מאוד דומים. אבל, כשמדובר ביציאת מצרים של האדם עצמו, היציאה מהגלות שלו, ממה שהוא למד מיציאת מצרים עבור חייו, ממה שנגע בו באמת מתוך הסיפור הכללי, יש הרבה שוני.

 

הסיפור הוא אב הטיפוס של התורה שבעל פה. והעיקר בה הוא הביטוי העצמי של המסורת הכללית.

המסורת בנויה מכל הסיפורים האלה. אפילו אם סיפור האב סותר את סיפור הסב, הכל ייכלל בתוך המסורת של הבן! וזאת, ילמד אותו לבנות סיפור שלישי , משלו, שימסור לדורות הבאים.

 

נראה ש טעם מצוות התפילין :"למען תהיה תורת ה' בפיך", חיוב לימוד ועיסוק בתורה שבעל פה, היא אבן הפינה של כל היהדות

בע"ה ו שבט התשע"ב

מישל בן שושן

 

בא לעד2

 

הנה דרכי חשיבה ושאלות שיש לי להמשיל ולהעמיק בהם ב"ה

 

מה תפקיד עם ישראל?

נראה לי שעיקר תפקיד עם ישראל הוא להעביר לדורו הבאים את מה שהתגלה במצרים ובמיוחד במכות.

המכות הם כמו הדברות או המאמרות.

לכן אולי יש כל כך דאגה לנושא "איך למסור את מה שקרא לדורות הבאים":

  1. ולמען תספר באוזני בנך…
  2. מצוות פסח דורות לוקחת יותר מקום מאשר המצוות של פסח מצריים!
  3. שלושה בנים כתובים בפרשה.
  4. גם מצוות כמו פדיון בכורות ותפילין קשורות לצורך להעביר את המסר הלאה

כי, לא מצרים ולא כנען מסוגלים למסור לבניהם ולדורות הבאים את המסר! הם בני חם! ורק בני שם ועבר מסוגלים להעביר את המסר.

המטרה היא שכל עמי הארץ יכירו וידעו את ה'. בגלל אי יכולת להעביר את המסר לדורות ולהמשיך בידיעה הלאה , נוצר עם ישראל שידאג למסור המסר עד לאחרית הימים. נתנו "אותות" במצרים. ורוב המצוות שיינתנו לישראל הם "אותות" שצריכים להעביר הלאה לדורות הבאים . ובאופן עקיף לכל עמי הארץ בסופו של דבר.

 

התורה

ייתכן שגם התורה נתנה רק כדי שעם ישראל יוכל להנציח את מה שקרא במכות!

עם ישראל לא נולד סביב מתן התורה. הוא נולד סביב יציאת מצרים. ההשתייכות לאבות ולהיסטוריה הם אלה שקובעים מי הוא יהודי! ולא קיום כזה או אחר של מצוות או לימוד התורה!! כל פעם שהתווספו גרים לישראל , זה היה בעקבות הצטרפות לגורל ההיסטורי של ישראל (רות תאמר: "עמך עמי" ורק אחר כך "אלוהיך אלוהי"). הערב רב יצא לא בזכות שמירת מצוות או קבלת תורה. ייתכן שהתורה נתנה דווקא בגלל הערב רב ודומיהם בתוך ישראל שלא יצליחו להמשיך להשתייך לעם, להיסטוריה ולאבות בלי מצוות התורה!!!

 

למה לאכול שה?

  1. זה לא הזמן להתעסק באוכל ובצליה!!
  2. ראשו על קרעיו ועל "קרבו". מזכיר מאוד את המילה "קרבו" של הפסוקים הראשונים: כי אני הכבדתי את ליבו… למען שיתי אותותי אלה בקרבו"!! אם האותות נמצאים בקרבו של פרעה והשה הוא המייצג את מצרים, הוא, לפי המדרשים , האליל של מצרים, אז המצווה לאכול השה היא דומה "לאכילת מצרים" ובתוכם האותות שה' שם בהם!!

 

המקדש והמשכן יהוו תחליף לבית היהודי במצרים:

  1. יש לקחת שה ולשיוט אותו עם הרבה הלכות שנמצא בקרבנות בספר ויקרא. אין להשאיר ממנו עד הבוקר..שה תמים בן שנה..
  2. זריקת הדם על המזבח יחליף את זריקת הדם על המשקוף ועל המזוזות.
  3. הקרבנות באים לכפרה. גם קרבן פסח בא לתת לישראל כמן "כפרה" על הצלת הם ולא הצלת המצרים. הקטרוגים, מידת הדין, שואלים את האלוהים "למה אלו ולא אלו??". יש כאן כמן "כפרה" עם הקטרוגים האלה. גם מחיקת עוונות וגם צבירת זכויות!

עבדי פרעה

מי הם ? אנו רגילים לתרגם "משרתי פרעה" אבל כתוב מה שכתוב!

מתקופת יוסף, כל המצרים (חוץ מהכוהנים) הם "עבדי פרעה"!

ובכל זאת,יש להם מה להגיד! פרעה שומע לדעותיהם וגם התורה מתעניינת במה שהעבדים האלה אומרים!

אולי הם נציגי העם!

 

 

למה להקים מקדש אחד ולא להמשיך קרבנות בבית של כל יהודי כמו במצרים??

  1. היינו משיבים שצריכים "מקום קדוש" טהור, נקי! אבל מצרים מתוארת כמקום הטמא ביותר! משה היה צריך לצאת מן העיר כדי להתפלל אל ה'!!
  2. הטענה של ה' ברצון להוציא את ישראל היא שיבואו במדבר "לעבוד" אותו. הם לקחו אתם בהמות כדי להקריב מחוץ למצרים. אבל הנה שלפני היציאה, סותרים את הטענה הזאת ומקריבים דווקא שם! בזמן מכת בכורות שבכל מקום יש שם מת! והטומאה בשיאה!! למה לא לחכות עוד יום ויקריבו במקום "יותר מתאים"!!
  3. האם הקרבן בבית פרטי איננו מהווה סכנות גדולות מדי? כמו איבוד השליטה של הכהנים על מעשה העם או עבודה זרה פראית!
  4. הקמת עם אחד למרות ריבוי השבטים, כנראה מצריך מקום עבודה אחד. אז אם כן, מה השתנה בין הלילה ההוא וכל שאר ימות ההיסטוריה? במצרים יש מקום לקרבן פרטי ולא בארץ כנען!!
  5. איסור הבמות לא היה גורף בכל התקופות. אבל כל פעם שהיו במות, היתה עבודה זרה.ואפילו במקדש היתה עבודה זרה! אבל תחת השגחת השלטונות!
  6. אולי ,במצרים, ישראל היו עדיין "טריים" מדי והיו יכולים לעשות עבודה פשוטה של קרבן פסח בלי לסטות לעבודה זרה.
  7. קרבן פסח אפשר לה' לפסוח על בתי בני ישראל (פירוש האור החיים הקדוש)!!ולכן הוא נקרא כך, לפני מעשה הפסיחה. כלומר, בלי קרבן פסח , ישראל היו מתים במצרים! קרבן הפסח היה הכרחי כדי לצאת!! אולי זו הסיבה שה' לקח סיכון בהיתר הבמות במצרים? אולי עדיף לעבוד את ה' רק במקום מרוכז אחד כמו המקדש ורק האילוץ הרגעי של היציאה גרם להיתר להקריב קרבן בבית במצרים?
  8. או, להיפך, יכול להיות שהדבר המובחר הוא הקרבן האישי הפרטי בתוך הבית. ובגלל הסכנות הכרוכות בדבר, בוטל הדבר (אולי בעקבות חטא העגל) והוחלט על מקדש אחד ואיסור הבמות?
  9. או אולי, ה' חיכה שעם ישראל יהפוך לעם אחרי היציאה כדי צוות על הקמת מקדש אחד ובמצרים "לא היו יכולים " להקריב במקום אחד (בגלל אילוץ המצרים או בגלל שישראל לא היו עדיין עם אחד) וההקרבה בכל בית היתה הדרך היחידה לפרטים לצאת ואחר כך להפוך לעם אחד עם פורקן מרוכז במקום אחד.

בע"ה ט שבט התשע"ג

מישל בן שושן

 

בא לעד5

 

למען תספר

נראה לנו שיש לנו לספר את יציאת מצרים כי..פשוט זה קרה! כמו כל סיפור, הוא בא להנציח מאורע.

אבל הפסוק אומר בדיוק ההיפך: "אני הכבדתי את ליבו..למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באוזני בנך.." כלומר יציאת מצרים קרתה כדי שנספר!! המאורע קרה כדי שנוכל לספר! המטרה היא לא המאורע אלא הסיפור!!

"למען תספר באזני בנך ובן בנך". למה יש מצווה לספר לנכד? הרי הבן יספר לבנו והנכד יהיה "מודע" לסיפור! אלא שכל סיפור שונה. שונה הסיפור לבן מהסיפור לנכד! שונה סיפור מהאבא מהסיפור מהסבא! (שאל אביך וייגד לך זקנך ויאמרו לך). כי הסיפור תלוי במספר, בזמן המסוים שהוא נמצא בו בחייו כשהוא מספר, הוא גם תלוי למי מספרים, לאוזן השומעת את הסיפור.

האם המאורע חשוב או הסיפור??

לכאורה, המאורע הוא העיקר ויש לספר אותו ככל שאפשר באובייקטיביות הראויה כדי שמי ששומע את הסיפור "ידע" בדיוק מה קרה!! אבל נראה לי שההיפך הוא הנכון או הרצוי: המאורע הוא רק סיבה והסיפור הוא  העיקר. המאורע בהוא כמו התורה שבכתב. העיקר היא התורה שבעל פה! הפסוק הוא רק סיבה, הזדמנות לפרשנות! הפרשנות, החיים שמפיח הקורא, היא המטרה!!

האדם שמספר את הסיפור הוא הרבה יותר משמעותי מהמאורע! מי /שנותן את המשמעות זה הסיפור!!

 

 

"עם" או "מפלגה"?

האבות בספר בראשית יצרו תהליכים שהתאימו, כל אחד לפי השקפתו, לרצון ה' שבחר בהם , כנראה בזכות הדעות והמעשים שלהם. כל אחד מהאבות חשב, פעל, בכיוון שמצא חן בעיני ה' והוא בחר בהם.

אבל איך ניצור "עם"?

  1. "עם" הוא אספת אנשים שיש להם קשר משפחתי בניהם! כלומר, אין לנו שום הבטחה שהם יתאימו לדרך שבה בחרו אבותם!
  2. "מפלגה" היא אסיפת אנשים שחושבים בערך אותו דבר. כל אחד אמור להצטרף למפלגה אחרי שהוא בחר בדרך שלה .

אם כן, יותר נוח ליצור "מפלגה" מאשר "עם", כשרוצים שכולם ילכו בדרך מותווית! בכל זאת, ה' בחר ב"עם". כלומר, שמה שיגדיר את ההשתייכות לציבור הזה הוא הקשר המשפחתי והחוויה המשותפת. יש כאן עניין של "זרע", של "תא משפחתי", של "היסטוריה" משותפת שעולה על עניני דעות !

ובכל זאת, יש להנחיל ל"עם" הזה ערכים משותפים ודרך משותפת. אם האבות נבחרו בזכות ערכים מסוימים, יש להעביר את הערכים האלה לבניהם כדי שהעם יקבל גם את היתרונות של המפלגה! לא שכולם יחשבו אותו הדבר, אבל שיהיה להם "דרך" משותפת והיסטוריה משותפת!!

 

 

בן

לכן, לדעתי, המילה העיקרית בכל הסדרה שלנו היא המילה "בן". איך להעביר לבן את הערכים והדרך וההיסטוריה המשותפת כדי ליצור את העם הזה?

כל יציאת מצרים באה כדי שנספר לבן! שיהיו ערכים שהעם חיווה ושהוא יוכל להנחיל לבניו.

אני אוסיף ואומר שהמצוות שהעם מצווה בפרשה הזאת באות כולן אך ורק כדי להנחיל את החוויות והדרך המשותפת לבנים!!

נראה לי אפילו שיש מקום לעשות גימטרייא קטנה על הנושא:

פרשת וארא ענינה שבע מכות .(כמו שהסברתי בקבצים הקודמים, הן באות להאות לישראל שכבר לא כדאי להישאר במצרים. שבע המכות נוגעות לעולם הטבע: הכלכלה, הבריאות, ..)

פרשת בא עוסקת בשלוש המכות האחרונות שנוגעות לתרבות המצרית. להשפיל את אלוהי מצרים בעיני ישראל. להראות להם שזו לא תרבות שמתאימה להם.

7X7 = 49 זה עולם הטבע שב7המכות הראשונות. מ"ט (שערי טומאה). המטה של משה.

3= שלוש המכות הרוחניות יותר

49+3= 52= בן!

כלומר מטרת כל המכות היתה להעביר לבן את המסר.

 

קדש לי כל בכר:

הפסוק הראשון אומר שה' מצווה למשה שיקדש הבכורים. אבל הפסוק השני, במקום לספר לנו שמשה הלך לבני ישראל לקדש להם הבכורים, משה מצווה לבני ישראל כל מני מצוות אחרות:

איסור אכילת חמץ, אכילת מצה,חגיגת פסח בחודש האביב, זכר יציאת מצרים, מצוות תפילין, מצוות יישוב ארץ ישראל.. ורק אחר כך, משה מעביר סוף סוף את המסר העיקרי: לקדש הבכורים! למה? למה משה מצווה את כל המצוות האלה לפני העברת המסר העיקרי?

נראה לי, לאור כל מה שכתבתי לעיל לפרש זאת בפשטות: מטרת כל המצוות האלה היא לתת לישראל כלים כדי לקדש הבכורים! קידוש הבכורים זה קידוש הבנים. הבנים הם אלה שיהיו אמונים על עבודת ה'! אבל איך לחנך את הבכוים האלה ואת כל העם? יש לתת להם מצוות אלה כדי שישתייכו למורשת האבות , לחוויה של האבות, לדרך האבות! וזה דבר שהוא רחוק מלהיות פשוט וטריוויאלי! לא לחינם ההשתייכות של בן ישראל לכלל מסומלת על ידי מצוות התפילין! הנחת התפילין היא ההכרזה, כל יום שאני שייך לעם הזה. שאני נכנס לעם הזה כאילו זו הייתה מפלגה שאני בוחר בה, בנוסף להשתייכות הטבעית שיש לי לעם!!

 

"זאת חוקת הפסח= כל בן נכר לא יוכל בו"

זה פסוק מדהים: קרבן הפסח בא בעיקר כדי לוודא שאני ממשיך להיות יהודי!

אונקלוס מתרגם :"בן נכר= יהודי שהסתלק מיהדותו"!

ייתכן מאוד שה"בן" שכל כך עמלנו כדי לשייך אותו לעם ולדרך המיוחדת שלו, יבחר לפרוש מהדרך הזו!! לא רק שהתורה לוקחת אפשרות זו בחשבון, אלא היא מבקשת מכל יהודי, בכל שנה, לוודא אם הוא נשאר או שהוא עוזב את דרך האבות!! באכילת קרבן הפסח אני עושה דבר אחד: אני חותם על עוד שנה! אני מסכים להיות חלק מהעם הזה. אני מצביע שוב למפלגה הזאת!!

ביציאה מצרים, קרבן הפסח היה המעשה שגרם ליהודי להינצל כיהודי ממצרים ולהשתייך לעם היהודי.זה היה הפתק ההצבעה הראשון ! אבל, בכיוון שבכל דור ודור מתייצבים מול אותה הבעיה: האם שייכותי לעם היא עדיין תקיפה? האם הבן שלי ,שיש לו שייכות טבעית לעם, יבחר מרצונו להמשיך להשתייך לדרכו של העם ? קרבן פסח הופך אז למצווה לדורות ולא רק ברגע היציאה!!

כל מי שלא מקריב הפסח, מוציא את עצמו מעם ישראל. הוא חייב כרת!

לכן אלה שהיו טמאים ולא יכלו להקריב הפסח במועדו כל כך רצו להקריב קרבן פסח שני!