28-01-09

מישל בן שושן

 

בא שם

 

נגד הלב והמוח:

 

בשעבוד מצרים ובשלבי היציאה, בני ישראל ביררו כל מיני חלקי זהות ומידות שיעשו אותם לעם אחד.

• כל המידות האלה, ניתן לחלק לשתי קבוצות: הלב והמוח: עבודת האדם, לטוב ולרע, עוברת דרך אחד משני האברים האלה.

הלב מסמל הרגשות, הרצונות, ההתלהבות…

המוח מסמל את החשיבה הקרה, החלק המכאני של הגוף(כגון תפעול היצר המיני..)., כל האברים הנמצאים בראש כמו העניים והאוזניים.

(ייתכן שהיום היינו מחלקים אותם למוח הימני והמוח השמאלי!).

בכל הספרות, תנכית או חיצונית, הלב מסמל את משכן הרגש, אפילו אם בפועל, באופן ביולוגי , המוח הוא המשכן של רוב הפעולות האלה.

• לשני האברים האלה יש "פתחים": מקום מוגדר בגוף שממנו האיברים (הלב והמוח) ניזונים ומתבטאים!. המוח, דרך אבר המין והלב, דרך הפה!
• הרבה מצוות קשורות לשני האיברים האלה כדי להשפיע על הלב או על המוח.( למשל, מצוות איסור אכילת בהמות טמאות, כי הן "מטמאות" את האדם. "טמא" כאן מוסבר על ידי המוסג "טמטום". ה"מטמא" , מטמטם את הלב. הוא מחליש את רגישות מסוימת בהשגת דברים מסויימים החשובים לאדם הישראלי.

למשל, אסור לפסנתרן גדול לעסוק בעבודות גסות עם חומרי בניין, פן זה יקלקל לו את האצבעות. אסור למוזיקאי לשמוע רעשים חזקים שעלולים לפגוע ביכולת השמיעה שלו..)

בין מצוות אלה, בני ישראל קיימו שניים ביציאת מצרים. שתי מצוות בלבד, אבל כל אחת חשובה מספיק כדי לייצג קבוצה אחת שלמה: קבוצת הלב וקבוצת המוח, על ידי מילה(מוח) וקרבן פסח (הלב-דרך הפה).

• רש"י אומר במקום ש"בזכות שתי המצוות האלו ישראל נגאלו". כלומר, לפי השם משמואל, אחרי שישראל ביררו את עצמם בשני המישורים האלה, הלב והמוח, הם יכולים להיגאל. הם ערבבו את דם המילה עם דם הקרבן פסח כדי להזות על המשקוף ועל המזוזות.
• השם משמואל מוסיף : הגאולה היא עצמה הבירור בשני המידות האלה!. הגלות מאופיינת המצב של "שינה". (בשיבת ציון היינו כחולמים). והגאולה כהתעוררות החושים האנושיים שמשכנם הלב והמוח.

כדי להמשיך את ההישגים האלה של עם ישראל ,לדורות, התורה מצווה לקיים מצוות מסוימות הפונות ללב ולמוח:

• ברית מילה בהתחלת החיים של בן זכר. "ושמירת הברית", זאת אומרת התנהגות נאותה בכל מה שקשור למיניות.
• קרבן פסח לדורות, אחת לשנה. מצוות אכילת הקרבן, כדי "לזכור" את יציאת מצריים, זאת אומרת , החלק המבורר שם שנוגע ללב.
• אכילת מצה לדורות, כדי לעורר עבודת ישראל ב"לב".
• מצוות סיפור מצריים : פסח, נוטריקון "פה סח". הפה הוא פתח הלב. וזאת אחת לשנה בחג הפסח,
• מצוות זכירת יציאת מצריים כל יום בהזדמנות רבות בתפילה.
• מצוות תפילין של ראש – עבור פעולת המוח. "בין עיניך", כי העניים הם אברים הקשורים ישירות למוח. הראייה יכולה לגרום ליצרים מיניים.
• מצוות תפילין של ידי- עבור פעולות הלב. על הזרוע מול הלב. קשור לעולם המעשה- היד. האהבה.
• מצוות אסור אכילת בהמות טמאות- ראה לעיל- נגד איטום הלב.
• איסור לשון הרע- הפה- הלב
• במצוות שבת, החלק של השמור, מתייחס למצוות לא תעשה שהם פונות לעבודה ביראה.
• בשבת, המצוות הקשורות ל"זכור", פונות ללב, לעבודה מאהבה, לחיוביות.
• …….

ברוב המקרים, ההפרדה בין הלב והמוח היא דידקטית בלבד. ברוב המקרים, יש השתתפות של שני המושגים ביחד. וטוב שכך הדבר.

• כמו ש"זכור" ושמור" בדיבור אחד נאמרו
• כמו שישראל ערבבו בין שני הדמים: דם המילה (מוח) ודם הפסח( לב)
• כמו שאנו מצויים לעבוד את ה' ביראה ובאהבה
• כמו שאנו מניחים תפילין של יד ושל ראש ללא הפסק ביניהם

כך כל מעשה האדם צריך לשאוב את כוחו גם מהלב וגם מהמוח.

 

ערל אסור באכילת הפסח:

מי ש"אין לו פתח המוח" , מסוכן לו ל"פתוח את פתח הלב"! ההיפך לא מסוכן, אבל ערל, מי שלא מל, אסור לאכול קורבן פסח, על ידי הפה, פתח הלב. כי הוא עלול להכניס בלבו דברים אסורים שהמוח לא יוכל לברר כהוגן. וזה יזיק יותר מאשר יעזור לו.

 

קדש לי כל בכר

אנו עכשיו מבינים יותר את נחיצות שתי הפרשיות האלה בסוף סדרת "בא"! הן עוסקות בקיום , לדורות , של ההישגים של היציאה. מייד ביציאה, כדי לקשור אותה למצות המסוימות האלה, פרשיות "קדש לי כל בכר" מלמדות את מצוות התפילין וזכירת יציאת מצרים וקיום חג פסח לדורות. כאילו משה רוצה מייד "לקבע" את ההישגים של העם ביציאה, לדורות.

 

שלוש המכות האחרונות:

שלושת המכות האלה עוסקות, במיוחד ולא כמו שבע המכות הראשונות,לפי השם משמואל ,באותו נושא : עניין הלב והמוח!!

1. הארבה: העובדה שהארבה הם לא דבר רע בפני עצמו. רק הריבוי שלו מזיק. אבל הוא עצמו, אפשר לאכול אותו !

יש בארבה את שתי הבחינות המנוגדות האלה.

יש בארבה (אבל השם משמואל לא מסביר איך!) את שתי הבחינות של הלב והמוח. ולכן יש בארבה את בחינת השבת: כתוב בשבת "וינח ביום השביעי" וכתוב בארבה "וינח בכל גבול מצרים"!

1. החושך:בזכות מכת החושך, זכו ישראל לנרות שבת ! החושך של הלב והחושך של המוח. לכן יש להדליק בשבת .שתי נרות, להאיר אור הלב ואור המוח
2. הבכורות: (השם משמואל לא מסביר כאן הקשר). הבכור הוא ראשית האון (מוח) וההמתה פוגעת ברגש עמוקות.

 

לסיכום:

 

 

איבר בגוף	מוח	לב
פתח	ברית מילה	פה
מידה	יראה	אהבה
תפעול הפתח	על ידי שמירת הברית	באכילת ודיבור
מצוות שקוימו ביציאת מצרים	ברית המילה	אכילת קרבן פסח אכילת מצה
לדורות	ברית מילה	קרבן פסח ואכילת מצה סיפור יציאת מצרים
מצוות התפילין	תפילין של ראש	תפילין של יד
פרשיות בתפילין	פרשה שנייה של שמע קדש לי כל בכר	פרשה ראשונה של שמע קדש לי כל בכור
עדיפות	המוח שולט על הלב	ערל אסור בקרבן פסח
שבת	שמור	זכור

 

 

 

המכות והמאמרות

בעשרה מאמרות נברא העולם. כנגדם לקו המצרים בעשר מכות (וכל מכה , היתה "נגף למצרים ורפוא לישראל"- זאת אומרת שכל מכה עזרה לישראל בהשגת בירורים נוספים וחשובים)וכנגדם נתנו לישראל עשרת הדברות.

קובץ אחר יעסוק בעזרת השם בהקבלות האלה.

אבל השם משמואל מציין שני קשרים:

• מכת בכורות: הכאת הבכורות (הראשית) של מצרים, נגד המאמר "בראשית"
• מכת החושך: נגד "ויהי אור".

 

 

 

 

 

 

 

הכבדת לב פרעה:

אפשר בבירור להבין שה' הוא זה שמפעיל את פרעה.

המילה "בוא אל פרעה", כאילו ה' נמצא אצל פרעה, כבר מראה בהתחלת הפרשה , שפרעה משמש את תכניות ה'.

במיוחד אחרי שבע המכות הראשונות, (שבע מורא על הטבע). כאן, אנו נמצאים מעל לטבע. ובכל זאת, פרעה ממשיך לסרב כי זה כבר מעשה האלוהים בעצמו. כאילו ה' לקח בידיו לגמרי את מהלך המאורעות , פרעה הוא "מריונטה" . למה?

כל העיכובים של היציאה הם בעצם לא עיכובים אלה שלבי הגאולה עצמה!

הסירובים של פרעה הם עצמם נותנים תוקף לכל מה שיילמד מזה. "בזכות" סירובו, אנו עדים לעוד מכות, (ועוד יהיו על ים סוף) כדי להשלים את התגלות הבורא לעם ישראל ולעולם כולם

"בדבר שהם חושבים שזה מעכב את הגאולה, זה עצמו הוא סיבה לגאולה"!!, אומר השם משמואל (בדף קלא).

 

סיבה נוספת להכבדת הלב:

 

אין לישראל זכויות מיוחדות כדי להצדיק את גאולתם. ישנם הרבה קטרוגים, בשמים ובארץ, שמסרבים להבין למה ישראל נגאלים ולא עם אחר. למה ישראל?.

מכיוון שאין להם זכויות, ה' צריך להשתמש בתכסיס מיוחד:

ה' גורם שפרעה ומצרים יעליבו אתו!. כך שהסיבה ליציאת ישראל ממצרים, תהיה רק בגלל שה' נעלב. שגרמו לעלבון מלך העולם! ומתוך כך, ה' מנכה את עלבונו בהצילו את ישראל כי הם היו סיבת העלבון!!!!

דבר זה יעזור למשה בעת תפילתו על מחילת חטא העגל: "למה יאמרו מצרים לאמור ברעה הוציאם להרוג אותם…." כביכול, נכון שלישראל אין זכות קיום. אבל "מה יאמרו הגויים?" כדי לנכות את שמך, אתה חייב להציל את ישראל י הם עמך.

גם אנו משתמשים בזה בימים הנוראים ובתחנונים: "עשה למענך!" עשה למען שמך! . אם לא למעננו, עשה למענך"!!

והשם משמואל נותן עצה חשובה לכל מתפלל : שיכלול את מבוקשו בתוך צורך הבורא עצמו!. תן לי כסף כי הרי אתה רוצה שאתן צדקה! לא בשבילי, אלא בשבילך!!