בשלח מוש

בע"ה יש שבט התשעו

מישל בן שושן

בשלח מוש

בהשראת חידושי ה"מאור ושמש"

  1. הערב רב

המו"ש מגדיר את הביטוי "העם", הכתוב בתורה, כ"ערב רב" שעלה עם בני ישראל בצאתם ממצרים. אלה, כנראה אנשים לא יהודים, מזרע האבות שנקשרו עם יוצאי מצרים מסיבות שונות ולא תמיד טהורות.

לפי הגדרה זו, הוא קורא את הפסוקים הראשונים כך:

ה' לא רצה להכניס את עם ישראל לארץ ישראל מיד, דרך ארץ פלישטים, בגלל העם, כלומר בגלל הערב רב . הוא פחד שהערב רב שהיה איתם יעשה לעם כולו יותר בעיות מאשר יתרום להם. ועוד, ה' כיווה שהערב רב יעזבו את היהודים ויחזרו למצרים!! אם כן, ה' מסב את כל התכנית המקורית ומחליט להעביר את כולם דרך המדבר.

  • שם, הם יעברו את קריעת ים סוף
  • את מלחמת עמלק
  • ואת מתן תורה(!!!)

כלומר, אם היה מדובר אך ורק על "בני ישראל", יהודים "מאה אחוז", בני האבות, טהורים וקדושים, אז ה' היה מכניס את כולם מיד לארץ ישראל. בלי קריעת ים סוף, בלי מתן תורה במדבר. שם הם היו בונים את בית הבחירה והיינו מגיעים לתקופת המשיח!!

כל ההיסטוריה שאנו קוראים בתורה ומה שאנו חווים עד היום, נגרם מהערב רב! הם אלה שגורמים לכל הבעיות. עד היום, הערב רב מעקב הגאולה (לפי המו"ש).

ה' לא רצה שהערב רב יצא ממצרים עם בני ישראל, אבל… משה כן רצה והוא לקח אחריות על הערב רב. ה' יזכיר לו את האשמה או את האחריות הזו בעת חטא העגל ("כי שיחת עמך (הערב רב) אשר הוצאת (אתה ולא אני) ממצרים"). למה ה' לא אסר על משה להוציא הערב רב? המו"ש עונה שהוא לא רצה להתערב בבחירה החופשית של משה (!!! הרי הוא עשה זאת כל הזמן מהתחלת השליחות ועד הסוף) והוא השאיר את האפשרות להצלחת המהלך כי התשובה ניתנת בידי האדם.

לעניות דעתי: הפירוש הזה אומר (לי) דרשני! לא ייתכן שה' ידע שיציאת הערב רב יגרום כל כך בעיות ולא יעשה משהו כדי לעקב את זה.

לעניות דעתי, אם כן, נראה לי שהרעיון הבסיסי העומד מאחורי כל הסיפור הזה הוא פשוט אבל נסתר:

בכל אחד מבני ישראל קיים מידה של "ערב רב". הזהות היהודית מורכבת  משהוא מאוד "טהור", אידיאלי, עצמאי, לאומי וממימד אחר, אוניברסאלי, המשפיע והמקבל מאומות העולם. צד יותר אפור.

גם בכל אדם יש צד של יצר טוב ויצר רע. הערב רב, הוא סמל של  היצר הרע שבתוכנו.

העובדה שעם ישראל נולד במצרים, מחייבת לקחת בחשבון את הצדדים הפחות רצויים שנכנסו בעם ישראל במצרים. התרבות המצרית, העבודה זרה המצרית, וגם גרים מצרים וגם מצרים שנכנסים בתוך העם היהודי.

"הערב רב" הוא אכן ערבוביה של זהויות, של יצרים, של תרבויות שנכנסות (בכל דור) בתוך עם ישראל ועם ישראל בנוי מהערבוביה הזו!! למרות ההרגשה שיש לנו היום (במיוחד אחרי אלפיים שנות גלות וחוקי גרות נוקשים) שאנו "יהודים טהורים" צאצאי אברהם יצחק ויעקב, יש להכיר שאנו מורכבות של הרבה דורות של גרים, של שילובים עם תרבויות זרות, גם בעם וגם בכל פרט.

לכן, הסיפור (הפירוש של המו"ש) מתאר שני חלקים שונים, נפרדים: מצד אחד בני ישראל ומצד שני הערב רב. כאילו יש חלוקה ברורה בין הטוב והרע. בין האידיאל למציאות.

יש תיאור של המצב האידיאלי, הטהור, האוטופי: בני ישראל נכנסים ישר לארץ ישראל ומגיעים מיד לימי המשיח.

אבל יש תיאור של מצב מציאותי הרבה יותר: עם ישראל זקוק לבירורים ולחינוך, כאילו הוא עדיין לא הגיע למצב האידיאלי. זה המצב של הערב רב, שהפשט קורא לו "העם" (ולא "הערב רב") .

משה אחראי על הצד המציאותי, הבעייתי, כי הוא "משה רבנו" הוא המחנך, הוא נותן התורה. הוא זה שיהיה המליץ בפני ה' עבור כל העם, כולל הערב רב.

ה' לוקח על עצמו, בסיפור את הצד האידיאלי, הטהור.

חייבים אנו לדעת שיש קו אידיאלי. אליו אנו נשאף כל הזמן

אבל התורה ניתנה לבני האדם, במציאות שלהם. לא אידיאלים.

זה מזכיר לי מאוד את סיפור חטא עץ הדעת: יש תיאור של מצב אידיאלי, אוטופי: האדם לא אוכל מהעץ וחי לעולם. ויש תיאור של הנפילה, לצד המציאותי, האנושי, האדם כן חטא והוא ימות. חייבים להכיר את שני הפנים

  • הפן האידיאלי כדי לדעת שיש לנו לשאוף אל הטוב יותר
  • והפן המציאותי, כדי לתת לנו כלים להתמודד איתו.

 

מסכנות:

כל מה שקורה אחרי יציאת מצרים, בא כדי לתת לנו כלים להתמודד עם המצבים ה"לא אידיאליים" שהיהודי עלול להימצא בהם. קריעת ים סוף בא כדי ללמד אותנו פרק באמונה והתעלות רוחנית.

מתן תורה הוא כלי ולא מטרה בפני עצמו. כל התורה באה כדי לחנך את הערב רב שיש בתוכנו. אילו היינו אידיאלים, התורה היתה נשאבת מהכליות שלנו, באופן טבעי, כמו אצל האבות. אבל, ברוך ה', שנתן לנו את התורה כדי ללמוד לחיות ולתקן העיוותים שלנו.

וכן כל מה שקורה במדבר, בכל התורה כולה, עד לכניסה לארץ: הכל בא כדי לחנך את הערב רב שיש בנו!!

וזה לא נגמר בכניסה לארץ, אלא אריכות ההיסטוריה  הייסורים שלנו, הגלויות, נגרמות מהערב רב שיש בנו.

 

פירוש הפסוקים לפי המו"ש:

לא נחם אלוהים דרך ארץ פלישטים, כי הרי היה יותר הגיוני להעביר אותם משם, כי הוא קרוב יותר. ולמה הוא לא עשה זאת? כי אמר אלוהים: הלוואי שהאנשים הלא ראויים האלה, הערב רב, שישעשו רק בעיות, יחזרו למצרים! בו נראה להם מלחמות (מלחמת פרעה ומלחמת עמלק), אולי זה יחזיר אותם למצרים (בראותם מלחמה ושבו מצרימה)וניפטר מהם!

 

אם כן, ה' רוצה להעביר את כולם למבחן: האם הם ימשיכו לרצות להיות חלק מעם ישראל, למרות הקשיים? (בערך כמו שההלכה מבקשת מהדיינים להרתיע את הגרים). ואם כן, אז שיעברו כמה נסיונות שילמד אותם להיות יהודים באמת!

כל יהודי צריך לעבור בירור כזה כשהוא עולה לארץ ישראל!

ארץ ישראל מראה לעולים החדשים, פנים לא יפות. יש תמיד ייסורי קליטה. יש מלחמות, טרור, כל מיני בעיות שאמורות לעשות הבירור: האם אתם באמת רוצים להמשיך לחיות בארץ הזאת? להיות ישראלים? יש כאן בירור. גם ישראלים שנולדים בארץ עוברים בירור דומה. האם אתם כאן רק בגלל שהמזג אוויר טוב או בגלל שאתם מרגישים שייכים ברמ"ח אבריכם לעם היהודי ולרצון ה'?

יש כאן לא רק בירור אלא גם חינוך, לימוד, הוראה. איך להיפטר מהעבודה הזרה ולהיות עובדי ה'.

זה מסביר שהותרה נתנה עבור הערב רב! הערב רב שיש בנו!

 

  1. שירת מרים

המו"ש שם לב לכמה דברים:

  • שירת עם ישראל נאמרת בעתיד (אז ישיר)
  • היא נאמרת על ידי משה (בני ישראל נגררים למשה: ישיר משה וב"י- ולא ישירו)
  • הם שרים אחרי שהם רואים את מצרים מת על שפת הים. כלומר, אחרי שהכל נגמר ממש ואין יותר סכנה.
  • שירת הנשים עם מרים, היא בהווה (שירו לה'!- עכשיו!)
  • שירת הנשים קודמת לשירת העם: הם שרות מיד אחרי שבא סוס פרעה בים וה' מתחיל להטביע אותם בים. כבר בהתחלת הסוף ולא בסוף הסוף!. הן לא מחקות שהכל נגמר. כבר כשהן רואות שה' משיב עליהם את הים, לפני שהם מתים. ובני ישראל עדיין הולכים בים בחרבה.. למרות שהסיפור של שירת מרים בא אחרי השירה הגדולה, לפי המו"ש היא קדמה לו בזמן.
  • קוראים למרים "נביאה" דווקא בהזדמנות הזאת של השירה!

המו"ש קושר כל הדברים האלה להבדל שיש בין הזכר ובין הנקבה. ואני מנסה לפרש ההסברים שלו ברעיון פשוט:

     קשה לבן אדם, בעולם הזה להגיד שירה! להיות שמח באמת. כי הרי בקלות יכול לזכור  שיש סבל בעולם, שהמוות עורב , להזכיר לו שאנו עדיין בצרות, שכל העולם בצרות. אין מקום לשמחה הטוטאלית, האמיתית המוחלטת.

לכן, השירה, שהי ביטוי לשמחה האמיתית, להתעלות מעל המציאות העגומה, יכולה להיאמר רק לעתיד לבוא.

אבל, לנשים, יש חוש נבואי והן מרגישות דברים שהזכר לא תמיד מרגיש. יש להן רוח הקודש. הן יודעות שבסופו של דבר, דברים שקורים כאן, הם סימן לגאולה הסופית. הן יכולות לשיר מיד! יש בהן אמונה טבעית והן מרגישות את העולם הבא. לכן, מרים היא נביאה והיא שרה מיד, אפילו לפני סוף הסיפור!

 

ועכשיו לתשובות

  • ישיר – בעתיד כי רק אז נוכל באמת לשיר
  • משה ובני ישראל- כי משה מלמד אותנו את התורה, מחנך אותנו, ובזכותו נגיע לשמחה האמיתית בסופו של דבר. משה, בנתיים מוביל אותנו לשם. אנו נשיר בזכותו, בעקבותיו.
  • מרים הנביאה- ברור שכאן הפן הנבואי שלה מתבטא כי היא מבינה שיש מקום לשיר מיד.

 

פרפראות

  • . וחמושים עלו ב"י: בקריאת שמע, יש 25 תיבות. אנו קוראים אותו פעמיים. המדרש אומר שהם עלו "אחד מחמישים", רמז למילה " אחד" שאנו אומרים מתוך 50 המילים של שמע ישראל בכל יום. כלומר, בני ישראל (ולא הערב רב) היו מספיק קשורים לאחדות ה' כדי שיוכלו להיכנס לארץ כנען מיד. הם היו "מזוינים", על ידי קבלת עול מלכות שמים.
  • "אין לאדם לירא משום דבר בעולם. רק מפני ה'. כי כל מיני יראות הנמצאות בעולם המה כדי לעורר עצמו ליראת ה' "
  • "אל תיראו". משה מבקש מישראל שלא להתפלל מתוך יראה אלא מתוך אהבה. מטרת קריעת ים סוף היתה להעלות את כל ישראל ממדרגת יראת העונש למדרגת האהבה ומשם למדרגת יראת הרוממות ומשם לאמונה. ואף אם הם לא הגיעו לגמרי לכל המדרגות האלה, בזכות משה שכן הגיע אליהן, והאמונה בו, יכלו למשוך את עצמם לדבקות ולאמונה.
  • אין מן בשבת כי "בשבת אין בירור העולמות כי אם עליות העולמות"!.