בע"ה ז שבט התשע"ד
מישל בן שושן
בשלח נה
- מטרת קריעת ים סוף
יציאת מצרים לא פטרה בעיה חריפה: מה לעשות עם עם שאין לו מקום בסדר העמים?!!
נצטט את הנאות דשא (כרך שני , יציאת מצרים דף קמז)
"כי ישראל אין להם מציאות בסדר הטבע ומשטרי הכוכבים והמזלות. כעי אברהם לא היה ראוי להוליד מצד הטבע וכל מציאות ישראל היא רק מהשי"ת לבדו, לכן, היציאה ממצרים לבד עדיין לא הספיקה אלא נוסף לזה הוצרכו שייקחם השי"ת לו לעם"
אני מציע משל פשוט:
כול הילדים נרשמו לכיתה א מלפני שישה חודשים. לכל תלמיד יש תיק רשום, מספר זהות, הוא כבר ראיון עם המנהל ועם המורה, יש עבורו בכיתה, מקום מסודר. כיסא ושולחן ומקום על יד חבר. פתאום, באמצע הלימודים, נכנס המנהל ומבקש להוסיף ילד חדש שאיננו רשום ולא הכינו עבורו שום דבר. אין לו מקום. משהוא צריך לקום כדי לתת לו את המקום שלו. המנהל מוסר לתלמיד החדש פתק ובו רשום המספר טלפון האישי שלו כדי שיתקשר אליו ישירות אם תהיה לו בעיה.
כך הם ישראל בין אומות העולם. הוא העם ה71 שאין לו מקום מקובל. הפתק שה' נתן לו זו התורה. אם יאבד אותו, הוא אבוד כי הכל תלוי בקשר שלו עם המנהל.
כולם הסכימו, אחרי יציאת מצרים שה' הוא המנהל.
אבל ישראל צריכים להבין שהקשר שלהם עם המנהל הוא חיוני. שלא יהיה להם יחס שווה עם אומות העולם כי הוא לא שייך לסדר הטבעי!!
ישראל היו לגמרי יכולים להמשיך דרכם במדבר. התורה מספרת שה' בחר להכניס אותם ל"אמבוש"! הוא סיבב את הדרך כדי שיימצאו מול הים והוא זה שהביא את המצרים מאחור! הוא הכניס אותם למצב המיוחד הזה. כדי שהם ירגישו את המצוקה!! המצוקה של מי שאין לו מקום בסדר הטבע! כדי שירגישו שרק הקשר שלהם עם בורא העולם, זה שיצר את הים וזה שיכול לקרוע אותו עבורם, הקשר איתו הוא הדרך היחידה שיכולה להציל אותו!!
בעצם, גם הארץ שבה יבואו, ארץ כנען, תהיה ארץ שנלקחה מגויים אחרים (היו צריכים לפנות את הכיסא שלהם) ושכולם יתנגדו להימצאותם שם!. ישראל יחיו בארץ כנען (והתורה תמיד תקרא אותה ארץ כנען, להזכיר זאת), כאילו הם נמצאים בתוך היבשה, עם חומת מים שמאיימת מימינם ומשמאלם, כל הזמן! (יש פירוש מדרשי שאומר "אל תקרא חומה אלא חמה"! כעס על ישראל! למה אלו נצלים ואלא נהרגים?)
היהודים צריכים להוכיח לעולם, לבורא העולם שכדאי להשאיר אותם בחיים! כמו שיצחק אבינו חי בהרגשה שהוא לא היה צריך להיוולד (ההורים שלו היו עקרים) ואפילו כשהוא נולד, הוא היה אמור למות על ידי אביו. הוא קיבל וממשיך לקבל את החיים שלו במתנה. "לא מגיע לו כלום, הוא חייב לזכות בכל דבר"!! הוא חי במידת הדין כל הזמן!
למה ה' רוצה שעם ישראל יחיה בהרגשה הזו?
נראה לעניות דעתי, שהמצב המשונה הזה של אדם "שחייב את חייו" או ש"אין לו מקום שמגיע לו", הוא האדם שהבורא התכוון אליו כי אדם כזה יהיה זקוק ליחס עם האלוהים וזקוק לקשר עם האחר. האדם הזה יהיה בסופו של דבר יותר מוסרי. אם כן, ישראל מקבלים על עצמם להיות העד החי של מצב כזה שיכול לגרום לשאר בני האדם בעולם להרגיש הצורך להיות מוסרי.
האדם נברא אחרון בסדרת החיות. הוא חייה די חלשה. אם הוא לא משתמש בכוחות המיוחדים לו (החכמה, החיבור בין בני האדם, ואפילו המוסר), הוא לא יוכל לשרוד. הבורא אמר לו "יתוש קידמך " בבריאת העולם. האדם צריך להרגיש מחויבות. וכדי להרגיש זאת, אין לו לחשוב שהכל "מגיע לו". חיי עם ישראל יהיו המבחנה והעדות החיה, של ההרגשה הזאת. זה התנאי לאדם מוסרי ובעל מחויבות ואחריות.
למה מופיעה פרשת עמלק בסדרה?
נראה לי שזה אותו עניין, כמו בקריעת ים סוף: ישראל חייבים לדעת שמעכשיו, הם לבד. הם תלוים בחסדי שמים. הם יצטרכו להתמודד עם שנאת הגויים ועמלק הוא הגדול בהם.
- למה לא התבקשו ישראל לעשות מצווה מיוחדת עבור הנס?
כל מצווה, מכינה את האדם להתעלות למדרגה עליונה יותר. כדי לצאת, הם היו זקוקים לקורבן פסח ולמילה. אבל עבור קריעת ים סוף, ההתגלות היתה כה גדולה, שאין מצווה פרטנית שהייתה יכולה לזכות אותם בזה. רק "מסירות נפש" שגילו בכניסה למים היא זאת זיכתה אותם לכך.
וזה הדפוס שיהיה בגאולה האחרונה. לפי הנ"ה, בגאולה האחרונה, מסירות הנפש היא המבחן היחידי שיתבקש מעם ישראל כדי לזכות בה. ואכן, ראינו במו עיננו, שעם ישראל מסר את נפשו להקמת מדינת ישראל. היהודים מוכנים לשרת לצבא. הם מוכנים לעלות ארצה ממדינות רווחה, אפילו אם בישראל יש פיגועים. ניצולי שואה באו ונלחמו ומסרו את נפשם עבור הקמתה. כמו בקריעת ים סוף זה המבחן העליון כדי לזכות בגאולה העליונה מכולן.
המהר"ל מפראג מתאר ארבע קבוצות של יהודים שבחרו כל אחת דרך שונה במצב שנמצאו בו מול הים
- א. קבוצה אחת הציעה להתאבד ולטבוע בים.
- ב. קבוצה שנייה, לחזור להשתעבד למצרים
- ג. קבוצה שלישית, להילחם מול המצרים
- ד. הרביעית, להפחיד את המצרים בצווחות ושה' יעזור!
בסופו של דבר, כולם נכנסו למים באמונה שה' יציל אותם. המסירות נפש היא לא רק להיות מוכנים למות עבור ערך מסויים, אלא אפילו לקחת על עצמנו להמשיך להיות יהודים למרות השואה, למשל, זו מסירות נפש! להמשיך לקחת על עצמנו את התפקיד של היהדות! כי זה דבר מאוד קשה! מייאש לפעמים! הבחירה להמשיך להיות יהודים זו המסירות נפש הגדולה מכל מצווה אחרת. היא העיקרית.
- שני חצאי פרשה 58-58
הפרשה חצויה בין חצי ראשון שמתאר מצב אידיאלי שבו עם ישראל מאמין בה', הכל מפואר ומצליח לפי התכנית. יש אפילו שירה ספונטנית! אבל מיד אחר כך, נופלים ל"בירא עמיקתא"! העם לא רוצה לזוז, רוצה מים, רוצה לחזור למצרים, עמלק מגיע… מעניין ששני החצאים האלה מחולקים כך שיש בכל אחד 58 פסוקים בדיוק!
כאילו האמונה וההצלחה איננה באה רק על ידי הדברים הגדולים שבאים מלמעלה אלא מהבעיות הקטנות שצצות מלמטה! העולם האידיאלי מלמעלה מול העולם במציאות בהסתכלות מלמטה ! 58 מול 58!
- למה לא כתוב "ויהי בצאת ישראל ממצרים"?
אני מציע לתרגם כך הפסוק הראשון:
בגלל שישראל היו זקוקים שמשהוא (פרעה) יגרש אותם, אז לא נחם אלוהים אותם דרך ארץ פלישטים כי אמר אלוהים שהעם איננו מספיק בוגר ולא יוכלו להיכנס לארץ ולהילחם מיד.
ויהי= לשון צער!
ויהי בשלח פרעה את העם= הצער הוא שישראל לא יצאו מרצונם ומכוחם. גירשו אותם! ולכן הם לא מספיק בוגרים ומוכנים עדיין להיכנס לארץ!
- "ה ימלוך" ולא "ה' מלך"
ישראל ראו במו עיניהם התגלות אדירה שה' הוא המנהל הכללי של העולם. אבל הם ידעו שזו התגלות רגעית ולא תמידית! הם ידעו שמיד אחרי קריעת ים סוף, חוזרים לשגרה.
לכן, הם שרו שה' "ימלוך ", לעתיד יהיה לכול ברור שה' הוא מלך העולם. כי הם ראו זאת. אבל על העולם דרל ארוכה עד שהגילוי הברור הזה יהיה ברור לכל באי אנוש ושכולם יגידו שה' הוא המלך!
- למה המצרים נכנסו לים?
הנאת דשא אומר:
"כשהשי"ת מתנהג עם עולמו על פי מעשה התחתונים וזכותם, אין לומות העולם שום טענה שיעשה גם עמהם. כי בשכר מעשיהם הטובים הם אוכלים. אך כהשי"ת נותן לישראל מפאת החסד לבד אז באים אומות העולם בטענה שגם הם צריכים לחסד. ומה נשתנו אלו מאלו. וזה הקטרוג של אומות העולם על ישראל שהם אינם ראויים. כי לחסד הכל שווים ואין משוא פנים בדבר ובוודאי הם יעברו את הים בשלום…"
אם לישראל היתה מצווה שתזכה אותם לקריעת ים סוף, היו כביכול מצרים (או לפחות השר שלהם) מבינים שבזכות המצווה הם ניצולים ולא היו גם הם נכנסים לים! טבל ברגע שלא היתה מצווה, אז הם חשבו שהכל בא מחסד עליון, ואז הם יקבלו אותו החסד ויעברו גם הם הים.
"אבל, באמת, אף שהכל היה בחסד , בעתיקה תליא מלתא שאין שם תערובת דין. מכל מקום, על זה יש דין: מי הוא הראוי לקבל החסד?"
על ידי מסירת נפשם הם זכו בדין לחסד העליון לעבור את הים!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 