בע"ה כג טבת התשעח
מישל בן שושן
איתותים
וארא פי2- הרב וינר- הרב שפיגלמן
הרעיון המרכזי:
הפרשה שלנו עוסקת, לעניות דעתי, בהשגה של האלוהים בעולם. איך האדם "תופס" את האלוהים במציאות שלו. לא רק פרעה זקוק ל"הוכחות" על הימצאות האלוהים ומהותו. גם עם ישראל, גם משה וגם אנחנו, היהודים שקוראים את הפרשה ומתייחסים אליה בכל רגעי החיים שלנו ,עד לקיום המצוות שלנו.
כותרת הפרשה:" וארא":
חכמנו בחרו במילה "וארא" כדי להכתיר את הפרשה למרות שהיא לא שייכת לפסוק הראשון:
שמות פרק ו(ב) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְקֹוָק:(ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְקֹוָק לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם:
איך ה' נראה אל האבות? זו שאלה שלא האבות שואלים ולא אנחנו כשאנו קוראים את ספר בראשית. למרות זאת, מול משה, דווקא בפרשה הזו, כן חשוב לה' להסביר למשה שהוא "נראה" אבל לא "נודע" לאבות.
למה חשוב דווקא עכשיו לטפל בנושא?
אולי כי מדובר בהתחלת ההיסטוריה של העם.
אולי בגלל שלפני שמתחילים תהליך "גאולה" יש לדעת על איזה גאולה מדברים. לדעת מי הוא האלוהים זה הדבר הכי חשוב. כי אלוהים יש להם הרבה במצרים. ואין צורך בגאולה אם זה לעבוד אלוהים אחר משוג אלה שהם מכירים במצרים.
ואולי בגלל שעכשיו הם עם, קולקטיב, שיש לכל אחד תפיסת עולם אחרת. עד כה ה' דיבר אל יחידים. והוא היה האלוהים של היחידים האלה. אלוהי אברהם או אלוהי יצחק. אבל אלוהים עבור עם שלם זה דבר שיש להגדיר או לפחות לדעת מה הוא לא!
לא לחינם, רוב האזהרות בהמשך, יהיו על עבודה זרה. כי אין קרוב לעבודת ה' מעבודה זרה!
ההגדרה על ידי שלילה
כבר בהתחלה, ה' מצהיר שהוא , אמנם אל האבות, אבל הוא "לא נודע" בשם ה'. הוא ניראה אבל לא נודע!
אנו רגילים להתמקד על ההגדרות של שמות ה'. שם שדי, שם ה', שם אדנות. אבל , אם לא ניכנס לשמות, העובדה שהוא מצהיר שהוא לא נודע אל האבות בשם ה', דומה מאוד לאותות שהוא נותן למשה:
אות הנחש
במעמד הסנה, משה שואל:
שמות פרק ד (א) וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְקֹוָק:
אמנם, משה מבקש ראייה שה' נראה אליו הוא לא מבקש כאן מי הוא ה' או מה הגדרה שלו, כמו שכבר דובר לפני כן בעניין שמו של ה'. כאן, משה שואל ממש "אות" שיוודא שהוא לא משקר. ה"אות" הזה אמור לגרום לעם "להאמין". להאמין למשה, לשמוע לכל מה שיצווה להם וכו..כאילו הם כבר יודעים על אזה אלוהים מדובר והם מכירים אותו!
אבל בכל זאת, מעניין מאוד לדעת מה הם האותות שה' ייתן!
(ב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק <מזה> מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה:(ג) וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו:(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ. :(ה) לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.
קודם כל, אפשר להיות מופתע מזה שה' בכלל משיב! מבקשים ממנו כדי שנאמין לו או לשלוחו והוא נענה מיד! הלוואי עלינו! ה' לא נראה ! ואנו חיים בתקופה שאין נבואה. והעיקרון שה' איננו נתפס חשוב לנו מאוד! כאן, להפתעתנו, ה' מוכן לתת אות כדי שיאמינו לו!
מה שמעניין אותי במיוחד זה שהאות הזה נעלם מיד אחרי הופעתו:
מטה הופך לנחש והנחש הופך למטה.
מי שלא ראה, פספס! מי שלא היה כאן, איננו יכול להיעזר באות הזה! זה אותו שאיננו משאיר עקבות! בניגוד לאשת לוט שהפכה ל"נציב מלח", לדברים מופלאים שקיימים "עד היום הזה", האות הזה נעלם מיד אחרי הפעתו והכל הופך למצב רגיל כאילו לא קרה כלום!!
על הפן הזה אני מתעניין השנה. כי הוא נראה לי משמעותי מאוד, מלבד עניין סמליות המטה והנחש.זה מזכיר את התחלת הפרשה: "וארא…"אבל "..לא נועתי.."! מי שלא היה שם פספס! מי שלא היה "אב", איננו יכול לתפוס. ועכשיו, אלך הבנים, כן ה' מעוניין שיתפסו משהוא. שייודע. הרי הרבה פסוקים מדגישים רצון ה' "שידעו", "למען ידעו דורותיכם". "לדעת כי אני ה'….". לא רק פרעה צריך לדעת מי הוא ה' אלא גם כל מצרים, וכל עם ישראל וכל זרע עם ישראל "ולמען תספר באזני בניך ובן בנך.."
אם ה' לא "נודע" אל האבות, אולי כי לא היה בזה שום צורך, עכשיו זו המטרה העיקרית!
אות הצרעת
בלי שמשה ביקש כלום, בלי שהאות הראשון נכשל (כי עדיין לא ניסו אותו) ה' מעניק אות אחר:
:(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג:(ז) וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ:(ח) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן:
למה ה' נותן עוד אות? האם הוא כבר חושב שהאות הראשון איננו מספיק טוב? אז שיתחיל באות השני!
נראה לי שזו בדיוק הנקודה החשובה באותות:
אות זו קריצת עיין למי שהו. הוא ראה, הוא תפס, הוא היה מספיק רגיש, הוא הבין. או שלא!
לכל אחד הרגישות שלו. לכן יש צורך בכמה אותות שונים!! כי יש לקרוץ עיין להמון אנשים שונים בעם ישראל!!
גם כאן, האות הזה איננו משאיר סימן. מי שלא ראה את ידו של משה הופך ללבנה בגלל הצרעת, מי שלא היה בדיוק במקום הנכון והסתכל בזווית הנכונה, פספס את האות!!!!
זה מה שנראה עוד יותר חשוב מאשר סמליות הצרעת והיד שמרבים לדבר עליהם כל המפרשים.
כמו קריצת עין, זה עובר בהרף עין!
אות הדם
ה' מוסיף מיוזמתו עוד אות שלישית!:
:(ט) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת:
האות הזה כן משאיר סימן. רואים דם שנשאר דם! על היבשה רואים שיש דם אפילו אחרי כמה רגעים.
אם כן, מה מיוחד באות הזה לגבי שני קודמיו?
נראה לי שכאן עוברים מה"אות" אל ה"מכה".
ל"מכה" יש גם איתות של נוכחות ה' אבל זה עושה רושם. זה לפעמים גם כואב. והכאב, הרושם, הוא כמין אות מתמשך. אבל כמו האות שחולף, מכה יכולה גם לעבור בלי שנבין את משמעותה. את קריצת העיין שהוא מחפשת לעשות בנו, בתודעה שלנו.
הדם: אות או מכה?
האם האות הזה של הדם הוא גם מכת הדם שאנו מונים כמכה הראשונה? זו שאלה ששאול הרב מאיר שפיגלמן. ואכן יש כמה סימנים שמצדיקים השאלה הזאת:
- שלושת האותות שראינו למעלה, משה היה אמור לעשות מול עם ישראל כדי לשכנע שאכן משה דובר אמת ושיאמינו לו ולשולחו, ה'. אבל יש פסוק נוסף אחרי מעמד הסנה:
שמות פרק ד (כא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם:
משה אמור לעשות "מופתים" מול פרעה. המופתים האלה הם אלה שה' ,שם בידיו " של משה לפני כן. מכאן ועד להציע שמדובר בשלושת המופתים (נחש-צרעת-דם) שמדובר עליהם בסנה, קרוב מאוד הדבר!
- מכת הדם היא גם כן הפיכת מים לדם. וזה מאוד דומה לאות השלישי! אמנם עם כמה הבדלים כי באות, הדם נשפך על היבשה ובמכה, המים הופכים לדם ונשארים במקום שלהם. או שהיאור הופך לדם או שכל מיממ מצרים הופכים לדם אבל הם לא נשפכים על היבשה.
- אם נעיין היטב במכת הדם נראה שיש בה שלושה סיפורים משולבים:
שמות פרק ז (יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם:(טו) לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ:(טז) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה:(יז) כֹּה אָמַר יְקֹוָק בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יְקֹוָק הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם:(יח) וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת וּבָאַשׁ הַיְאֹר וְנִלְאוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר:
זה סיפור אחד: משה אמור להכות עם המטה שלו ביאור ומי היאור יהפכו לדם. זה צריך להיעשות מול פרעה והדגים ימותו. אבל ההמשך שונה:
ס(יט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים:
כאן, אהרון הוא זה שאמור להכות במטהו את "כל מימי מצרים" ולא רק היאור! זה שונה מהסיפור הקודם! למרות שזה כתוב מיד אחריו. ואחרי שני הסיפורים, יש סיפור שלישי שמחבר בין שני הראשונים:
כ) וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה (מי??) וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם (מי??) אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם:(כא) וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
הסיפור השלישי מחבר בין שניהם: משה ואהרון עושים את המכה. גם מי היאור נפגעים וגם כל מימי מצרים והגדים מתים! אם כן בביצוע, יש חיבור בין שני הסיפורים הראשונים!!
זה מוביל את הרב מאיר שפיגלמן להציע שכן מכת הדם מכילה שתי בחינות:
- אות הדם: על ידי משה- רק מי היאור נפגעים כי זה – מול פרעה- למען יבין פרעה מה שצריך להבין באות
- מכת הדם: על ידי אהרון- כל מימי מצרים נפגעים- כדי להכות את כל מצרים ולא רק פרעה ועבדיו.
מכת הנחש
אם כן, יש מקום לשאול מה הגדרתו של אות הנחש? האם הוא גם כן מכה? או האם הוא רק אות?
יש קודם כל להסכים ש"אות הנחש" שמשה ואהרון עושים מול פרעה הוא האות שה' דיבר עליו בסנה. זה לא ברור עבור כל המפרשים. נשים לב להבדלים:
שמות פרק ז (ח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:(ט) כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין:(י) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין:
אם פרעה יבקש מופת, אז לעשות מולו את הפיכת המטה לנחש. לא כתוב במפורש שזה בדיוק אות הנחש שמשה היה אמור לעשות מול בני ישראל. שם, המטה נהפך לנחש וחזר להיות מטה. כאן, הוא הופך ל"תנין" (רש"י אומר שזה נחש!) והמטה אחר כך אוכל את כל המטות של החרטומים! יש כאן סיבוך מסוים (כל החרטומים מצליחים לעשות אותו הדבר עם מטותם. ויש ניצחון של מטה אהרון על מטות המצרים.
אבל קשה לא לקרב את שני הדברים. מטה הופך לנחש או לתנין בשני המקרים!
הרב שפיגלמן טוען:
- מדובר על אות הנחש שנעשה מול פרעה
- יש מקום לחשב את האות הזה למכה! כי הרי יש השפלה של המצרים והמטה שלהם נבלע! אם כן, מוסיפים מכה לעשר מכות המוכרות. דרך אגב, אין שום מקום בתורה שאומר שהיו עשר מכות. בניגוד ל"עשרת הדברים", המכות נמנו על ידי החכמים כ"עשר מכות". אבל אין שום מניעה לחשב את "מכת התנין" ואולי גם את "קריעת ים סוף" למכות.
הרב מאיר שפיגלמן מציע אם כן שהיו 12 מכות בסה"כ. דבר שיכול להתאים מאוד ל12 השבטים. זה לא מספר הזוי. מכה על שעבוד כל שבט. עם הקבלות אפשריות של כל מכה לשבט!!
מכת הצרעת
אם נמשיך בכיוון שמכניס את שלושת האותות של הסנה (נחש- צרעת ודם) לתוך סיפור המכות מול פרעה, כבר הכנסנו את הנחש (אות התנין) וכבר הכנסנו את אות הדם בתוך מכת הדם. נשאר לנו לחפש את אות הצרעת.
- 1. השחין
שו ההצעה של הרב שפיגלמן: מכת השחין (השישית) היא גם מכה כפולה: כמו מכת הדם, היא מעשתה על ידי משה ואהרון. שאר המכות נעשו או על ידי משה או על ידי אהרון או על ידי הקב"ה בעצמו:
| המכה | המבצע/ים | לב פרעה |
| דם | משה ואהרון |
פרעה מכביד את ליבו |
| צפרדע, כינים | אהרון | |
| ערוב , דבר | הקב"ה | |
| שחין | משה ואהרון |
ה' מחזק את לב פרעה |
| ברד ארבה חושך | משה | |
| מכת בכורות | הקב"ה |
בהצעה הזו, מכת השחין (פצעים על הגוף) יכולה להיות אות הצרעת שמשה היה אמור לעשות מול פרעה.
מכת השחין מתחילה סדרה שנייה של חמש מכות אחרי אמחשת המכות הראשונות. בה, מתחלפת הכבדת לב פרעה (עד כה פרעה הכביד את ליבו ומעכשיו ה' מכביד את ליבו)
כך שבעצם שלושת האותו (נחש- דם צרעת) מתורגמות בתוך המכות כשהדם פותח סדרה ראשונה והשחין הסדרה השניה.
מכת השחין היא גם מכה וגם אות ולכן גם משה וגם אהרון משתתפים בעייתה!!
- פרעה מצורע
הרב וינר מציע למצוא את אות הצרעת במקום אחר:
שמות פרק ב(כג) וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה:
רש"י : וימת מלך מצרים – נצטרע והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם:
פרעה היה מצורע!! וזו הסיבה כנראה שהיה רוחץ ביאור בבוקר כדי שלא יבחינו בצרעת שלו:
שמות פרק ז(טו) לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ:
כאן, בסיפור שלפני מכת דם, יש לנו את שלושת ה"מוטיבים" גם יחד:
- דם התינוקות שפרעה שחט- מכת הדם שמשה הולך לבצע מול פרעה
- הצרעת: פרעה מצורע ולכן הוא הולך ליאור
- הנחש: משה מתבקש לקחת איתו את המטה שנהפך לנחש!
הנחש הדם והצרעת
שלושת האותות האלה, נמצאים מתחת לפני השטח. לא רק בפרשה שלנו אלא גם במקומות אחרים בתנ,ך.. הרב מנשה וינר מצא אותם , לפעמים גלויים ולפעמים סמויים סכמה מקומות:
- שלושת האותות בסנה
אין מקום לחזור על הסיפור שכבר נדון למעלה. כאן זה ברור ששלושת מופיעים. הסיבה להיותם שלושה ובמיוחד אלה אינה כל כך ברורה למרות נסיונות הפרשנים שדנים בנוסה בדיעבד.
- מילת אליעזר:
הסיפור מוכר ותמוה למדי:
שמות פרק ד (כג) וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ:(כד) וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְקֹוָק וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ:(כה) וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי:(כו) וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת: פ
רש"י שמות פרק ד ויבקש המיתו – המלאך למשה, לפי שלא מל את אליעזר בנו, ועל שנתרשל נענש מיתה. ..ומפני מה נענש, לפי שנתעסק במלון תחלה. במסכת נדרים (דף לא ב). והיה המלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו ועד ירכיו, וחוזר ובולעו מרגליו ועד אותו מקום, הבינה צפורה שבשביל המילה הוא:
והנה נמצאים שלושת המוטיבים:
- דם= ברית המילה של בנו של אליעזר וגם שתי הקריאות של ציפורה: "חתן דמים"
- הנחש= הוא מופיע במדרש. הנחש בולע את משה (או התינוק).
- הצרעת= זו טומאה שנטהרים ממנה, בין השאר, על ידי..שני ציפורים. בדיוק שמה של ציפורה שמצילה את המצב!
כלומר, באופן סמוי הנה שוב שלושת המוטיבים שמתאחדים כאן!
3.צרעת מרים
בסיפור לשון הרע של מרים על משה יש כמה קשרים מעניינים:
היא מצורעת בגלל הלשון הרע. אבל כשבני ישראל מודים שגם הם דברו לשון הרע על משה ועל ה':
במדבר פרק כא (ז) וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַיקֹוָק וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם:
בני ישראל מתים (נפשך דמם) בגלל עונש לשון הרע (צרעת מרים) ומתרפים על ידי נחש הנחושת.
- המואבים
צרעת= בלק בן..ציפור (הקשור לטהרה מהצרעת)
נחש= כי לא נחש ביעקב,
דם= הטביעה של המואבים בנחל ארנון , שם המים הופכים לדם! (הבאר עלתה מים בדם)
סמלי האותות (לע"ד)
כמובן שאי אפשר להתעלם לגמרי מהבחירה באות כזה או אחר. לעניות דעתי הנה מה האותות "מאותתים" אלי:
המטה= עם ישראל. "מטה האלוהים" הוא כמו ה"שבט" של האלוהים. העם שלו. כש"מטה" ושבט" משמשים גם במובן "עם"
הנחש= מצרים. בכל הציורים והפסלים, הנחש הוא מוטיב מרכזי במצרים .
מטה- נחש-מטה = עם ישראל יכול לרדת למצרים ולהפוך למצרים, הם גם יכולים להפוך לעברים! ממטה הפכו לנחשים במשך הגלות אבל הם יכולים (וזה הפלא האמיתי) לחזור להיות מטה, עם ישראל
הצרעת= לפני שהיא מסמלת הלשון הרע , נראה לי שהיא דוגמת הטומאה בכל הדתות והתרבויות. ניתן להיטמא (הירידה למצרים ועבודה זרה במצרים) ולחזור להיטהר. זה החידוש העצום של היהדות והפתח לגאולה.
הדם ביבשה= נראה לי שהסמל כאן הוא: דגים לא חיים מחוץ למים. ביבשה הם מתים. הודים אינם יכולים להרשות לעצמם לחיות מחוץ ליהדות. הם כמו דגים בים. מהרגע שהם יוצאים ומנסים לחיות זמן מה מחוץ למים, הם מתים -דם). נראה לי שזו הסיבה שהתורה מדגישה שהדגים ביאור מתו במכה הזו.
לסיכום:
הרב וינר רואה סימנים שונים שחוזרים על עצמם בתורה, במיוחד כששלושת הסימנים (צרעת נחש ודם) משמשים ביחד. הן כעונש, הן כאותות, הן כרפואה והן כמכות.בלי לתת הסברים ברורים, נראה שהפרשה שלנו מלאה רמזים, אותות, סודות. אבל, העניין היוצא מכל זה , לעניות דעתי הוא שה' רוצה להתגלות לבני האדם על ידי שהוא שולח אותות . מי שרואה ומתחבר, מוזמן להתחבר (להאמין) אל כוונות הבורא.
כל אדם באשר הוא קשוב לאותות מסביבו: אפילו שמש שזורחת בהשכמה, היא אות שעשוי להשפיע על מצב רוח טוב. אהבה ממבט ראשון, קריצת עין, מפגש, כל מאורע, לפעמים פשוט, הוא "אות" שמזמין את האדם לחוויה מיוחדת. אפילו אם לא נתפסים לעניין ה"אותות" שאפשר לראות בכל מקום (זה מסוכן ונוטה לעבודה זרה), אי אפשר להתעלם שצורה שדרכה הקדוש ברוך הוא יכול להתגלות לבני האדם, הם "אותות" . כל אדם רגיש פחות או יותר לאותות מסוימים. והם עשויים להזמין אותו לחוות חוויה מרוממת או לפחות מעוררת ל"מה שהוא אחר".
ייתכן והגדרת ה"אמונה" היא הזמנה לחיבור עם עולם עליון. וייתכן והאותות הם קריצות עין מלמעלה,, ניצוץ של נבואה, שמזמינה את האדם ל"יותר".
אי אפשר בכל אופן, לעניות דעתי להתעלם מהעובדה שה' כן רוצה לשלוח אותות. הוא כן רוצה שנבחין בהם והוא כן רוצה שנזכור אותם. עד כי כך שיש הרבה מצוות שמצוות עלינו לזכור אותות או להיות בעצמן אותות (כמו שבת, חגים או תפילין).
נשארת הבעיה החשובה של ההגזמה בעניין:
יש איסור ללכת שבי אחרי כל מיני אמונות טפלות ולחפש בכל דבר "אות" שמכתיב התנהגות מסוימת
יש באות הזמנה לגלות את השגחת ה', אבל יש באותות סכנה לא פחות גדולה לעבוד על ידם עבודה זרה!
לגבי מספר המכות, החכמים קובעים ללא עוררין שהיו עשר מכות.
למה? בעיקר כדי להשוות אותם לעשרת הדברות ולעשרה מאמרות. כאילו (כדברי השפת אמת) המאמרות (שעל ידם נברא העולם היו זקוקים לבירור ולטהרה (על ידי עשר המכות כדי להתגלות בעשרת הדברות
אבל, יש הרבה מכות שנקראות בפרשה "אות" ויש הרבה אותות שדומות מאוד למכות. כך שאם נוסיף את המכה הגדולה ביותר (לפי ההגדה של פסח היא שווה פי חמש משאר המכות), קריעת ים סוף, נקבל לפחות 12 מכות כמספר שבטי ישראל!
| אותות של הסנה | מכות | מכת-על |
| המטה לנחש | ||
| המים לדם | דם | |
| צפרדע | ||
| כינים | ||
| ערוב | ||
| דבר | ||
| היד מצורעת | שחין | |
| ברד | ||
| ארבה | ||
| חושך | ||
| בכורות | ||
| קריעת ים סוף | ||
| 3 | 10/12 |
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 