בע"ה כג טבת התשע"ה
מישל בן שושן
וארא גז
מה היא מטרת הרעת התנאים של העם?
בסוף הסדרה האחרונה, משה התחיל בשליחותו אבל זה גרם להרעת התנאים של השעבוד. במקום גאולה, מקבלים ייסורים קשים יותר! משה שואל "למה הרעות לעם הזה? למה זה שלחתני?"
נראה לי לסכם את פירושו של הגלילי זהב כך:
עד כה, יש הרגשה אצל משה שהאלוהים הוא "האל הטוב". כלומר, יש בעיה. האלוהים בא לעזור ואז הכל בסדר. הרעיון של ה"אל הטוב" נפוץ מאוד , במיוחד, היום, בנצרות. האל הוא טוב ועושה רק טוב. אם כן, כשהאדם מרגיש רע, יש לו שתי אופציות: או שהרע שהוא מרגיש זה עונש. או שהאל לא קיים! כי הרה ספרו לו שהאל "טוב".
כאן, יש גילוי של עמוד האמונה היהודית: הכל בא מהאל. גם הטוב וגם הרע. האל הוא גדול, גבור, נורא, וגם טוב אבל לא רק טוב, במונחים של תפיסת האדם.
עד כה, עם ישראל למד כמה דברים
- ניתן לקוות לצאת אל מציאות טובה יותר. יש מקום לגאולה מתוך השעבוד.
- האל שומר הבטחתו לגאול את עמו
- החידוש הגדול מכולם הוא : אין לאדם לקבוע איך הוא ייגאל. אין לאדם ליצור לעצמו תמונה מקובעת של האל. האל איננו אובייקט, אמצעי, מכשיר שהאדם משתמש בו לצרכיו. דרכי האל אינם בידי האדם. האל יכול לבחור לו את דרכי הגאולה. הגאולה יכולה לעבור דרך הרעת המצב!
זו, לדעתי, מטרת הפרשה שלנו: ללמד למשה ולעם ולקורא שאין לבנות לעצמנו תמונת האלוהים איך שהיא תתאים לנו. הוא אל טוב אבל הוא גם יכול להיות אל שגורם לייסורים, לרוע, לסבל, להרעת תנאים! לאל המורכב וה"לא נתפס" הזה עלינו להאמין.
נראה לי שהפסקת הדו-שיח בין משה ובין האלוהים, בסוף הסדרה הקודמת, באה כדי להעמיד את משה ואת הקוראים, מול השתיקה והחוסר אונים, שבהם נמצא האדם. במיוחד כשיש צפייה והבטחת הצלה, אין לאדם לקבוע את הדרכים להצלה! אין ה' נמצא בידי האדם! רק לאלוהים כזה יש להאמין. רק אחרי שהעם יעקל זאת ורק אחרי שמשה יעקל זאת, יהיה אפשרי להמשיך את תהליך הגאולה.
שתי שליחויות
בהתחלה, ה' מצווה למשה שתי שליחויות:
- שליחות אל העם, כדי לשכנע אותו שהגיעה שעת הגאולה
- שליחות אל פרעה, כדי לשכנע אותו לשלח את העם.
שתי השליחויות האלה נמצאות במשפט הקטן: "לכה, ואשלחך ..".
- לכה= אל פרעה.
- ואשלחך= אל העם.
-"שליחות" דורשת מהשליח להפעיל את היכולות שלו. עבור העם, על השליח להיות חכם והפעיל כל מני דרכי שכנוע הנראים לו נכונים כדי למלא את שליחותו. זה מה שדרוש לגבי היהודים. כמו "שליחי הסוכנות" היום, הכל עומד על חכמת ומאמצי השליח.
-אבל לגבי פרעה, בדיוק ההיפך דרוש: יש רק "ללכת" אל פרעה. ה' ידבר מתוך גרונו של משה. למשה יש תפקיד אחד בלבד: להיות "שקוף" ככל שאפשר. להעביר בדייקנות את המסרים של ה'. ה' מדבר אל פרעה ישירות. אין למשה להפעיל שיקול דעת או יוזמות עצמאיות.
משה עונה:
- לגבי השליחות אל העם, אינני מוכן. משה מסרב למלא את תפקיד המשכנע לכיוון העם. הוא עונה לה': "מי אנוכי" כלומר, אתה הבטחת ליעקב "אנוכי אעלך גם עלה". אתה, ה' , הוא זה שצריך לעשות את העבודה בעצמך! אני , אינני ה"אנוכי" הזה! לכן, ה' מסכים לשולח את אהרון שימלא את התפקיד הזה, כלפי העם.
- לגבי השליחות אל פרעה, משה מסכים. הוא "בנוי לזה". הוא נולד "שקוף". הבית התמלא אור. הוא נולד מושלם, מהול, מעין חצי אלוהים. הוא פוגש את האלוהים, רואה אותו פנים מול פנים. הוא נפרד מהאישה (דבר שאסור לכל אדם אחר) הוא נקרא "איש האלוהים". משה הוא האדם היחיד בבריאה שיש לו את התכונה המיוחדת הזאת: להיות שקוף: להיות "אספקלריה שמאירה" הוא היחיד שמוסר את דבר ה' בלי שום עיוות. "ה' מדבר מתוך גרונו של משה". מכיוון שזה מה שדרוש כלפי פרעה, אז משה מוכן לזה ומסכים:
משה אומר "מי אנוכי כי אלך אל פרעה". הג"ז מפרש:
- מי אנוכי= אני לא ה"אנוכי" שאמור לשכנע את העם.
- כי אלך אל פרעה= אני כן מסכים לקבל על עצמי התפקיד מול פרעה.
אם כן, משה ואהרון יעשו את שני הדברים ביחד אבל אהרון יהיה אחראי על הקשרים עם העם ומשה על הדיבור אל פרעה.
למה יש שליחות מיוחדת אל פרעה?
הרי פרעה רצה בהתחלה להרוג את כל הזכרים!אם כן, הוא היה מוכן לוותר על כוח העבודה של היהודים. למה פתאום פרעה מסרב לשלח את העם? (זה הזכיר לי את הדבר ההזוי שקרה השבוע בצרפת כשראש ממשלת ישראל בא והכריז שהיהודים חייבים לחזור הביתה אל מדינת ישראל ו נשיא צרפת הכריז שצרפת לא תהיה צרפת בלי היהודים! על היהודים להישאר בצרפת!. זה נראה לי יוצא דופן בהיסטוריה היהודית שמלך גוי מסרב לשלח את היהודים מארצו! בדרך כלל זה ההיפך שקרה)
ועוד יש לתמוה, למה ה' עומד על כך שיש לשכנע את פרעה? למה כל כך חשובים הדיבורים אל פרעה? ולמה הדיבור אל פרעה חייב לעבור ישירות מהאלוהים אל פרעה (על ידי משה שלא ישנה כלום בתווך)?
יש גם לתמוה למה ה' ישלח מכות למצרים? ולמה הוא לא מגרש את ישראל לפני כל המכות?
נראה לי שכל הסיפור הזה בא בעיקר ללמד את העם היהודי לקח ולא כדי לשכנע את המצרים או את פרעה:
יש להכות את המצריות שיש בכל יהודי
יש לשכנע את היהודים שהאלוהים שלהם הוא ה' ולא פרעה! לכן הכל מתנהל כאילו יש מלחמה בין שני מלכים: ה' ופרעה. כולנו מחכים לדעת מי ינצח במלחמה הזאת: כי באמת בלב כל אדם, פרעה הוא השליט. ואם זה לא פרעה, אז זה מלך אחר או מושג אחר או תפיסה אחרת ששולטת עבור האדם.
ה', בעצם, מתווכח כאן, עם הפרעה הקיים בתוך התודעה של כל אדם.
ה' רוצה לנצח את המלחמה התפיסתית שמתרחשת בתוך כל אדם.
הרבה יותר קל לאדם להתמודד מול פרעה מאשר מול אלוהים בלתי נראה, בלתי מורגש, בלתי מקובע, מורכב ועצמאי, שנמצא מעל כל העולמות.
מול התפיסה הזו ה' נלחם! וזה מצדיק בהחלט דו שיח, שכנועים, עשר מכות…
נראה לי שכל המצוות של התורה יינתנו לאחר מכן רק כדי לקבע בזמן ובלב האדם את הדברים שנלמדו (או היו אמורים להילמד) ביציאת מצרים. זה מסביר את אריכות וסיבוכי היציאה. זה יכול אפילו להסביר חלקית, למה האלוהים הוליד את עם ישראל דווקא באם הפונדקאית הזרה והמאוסה שהיא מצרים. מטרת יצירת עם ישראל היא החוויה המיוחדת של הקשר עם אלוהים בלתי נראה ומורכב שברא את העולם. כמו שיצחק נולד מהורים עקרים, כך עם ישראל נולד מאם פונדקאית זרה!
כותרת הסדרה: וארא
הפסוק הראשון מאוד מעניין:
"וידבר אלוהים אל משה, ויאמר אליו אני ה'".
יש בו שני חלקים מנוגדים: ה' מופיע בשם אלוהים, מידת הדין. בדיבורים קשים ומיד אחר כך ה' מופיע כה' הרחמן באמירה רכה. הג"ז מסביר שאלה שני הפנים המנוגדות של אל אחד. זו מטרת כל ההתגלות המיוחדת הזאת. בניגוד למעמד הסנה, משה כאן, נמצא אחרי כישלון חריף. אהרון הצליח בתפקידו (שכנוע העם) והוא לא רק שלא הצליח, אלא גרם להרעת תנאי השעבוד. עליו ללמוד, מתוך המשבר הלאומי והאישי הזה שה' בעצם איננו רק האל הרחמן והטוב אלא ה' שבורא רע ובורא טוב. לכן, הפסוק הראשון מסכם את כל מסר הסדרה: יש אל אחד שנראה עושה דברים נחמדים וגם דברים לא מובנים ורעים. את שני ההפכים האלה יש להכיל בתוך התודעה שלנו כשייכים לה' אחד. לכן, בעלי המסורת הציבו את הפסוק הזה (במנותק מהפסוק שקודם לו) בראש הסדרה . הם בחרו במילה השמינית, כלומר במילה "וארא" הנמצאת בהתחלת הפסוק השני,ככותרת עבור שתי סיבות לע"ד:
- וארא= איך ה' נראה אל בניי האדם איך צריך להשיג אותו (במיוחד איך אסור להשיג אותו)
- אילו היו בוחרים במילה אחת מתוך הפסוק הקודם, זה היה נותן משקל יתר לאחת מתכונות ה' (או דין או רחמים) בזמן שמורכבות ה' היא החשובה!
וארא אל האבות
בדרך כלל, המפרשים מסבירים שאזכור התגלות ה' אל האבות באה כאן כדי להשפיל את משה: הם לא שאלו שאלות ואתה רק מתלונן!!
נראה לי לפרש להיפך: ה' התגלה אל האבות במורכבותו. אבל הם לא סבלו יותר מדי מזה. ואפילו אם הם שבלו אישית, לא כל העם סבל. לכן, התפיסה שלהם של המורכבות הזאת, היתה יותר שכלית.
משה חייב להבין זאת גשמית. וזה הרבה יותר קשה. משה חייב לעבור את ההתגלות שהייתה אל האבות, באופן מעשי, חווייתית. טוב לאהוב את רעיון האל האחד שעושה גם טוב וגם רע. אבל הרבה יותר קשה לקבל זאת במציאות!! וזה מה שנדרש מעכשיו אל ישראל כולו ואל משה בראש ובראשונה.
משה איננו פחות מהאבות. הוא נדרש לחוות ולשדרג את מה שהאבות הבינו אבל לא חוו: הסבל של הילדים, הסבל של כל העם. הרע, השעבוד, הרעת התנאים. אפילו כשה' אמור לטפל בדברים!
הפרשנים משתמשים במונחים "הבטחה" עבור ההשגה השכלית אל האבות ובמושג "קיום ההבטחה" כדי לבטא את החוויה הכואבת של השגת האלוהים העושה גם רע.
למה נעשים נסים?
ה' שונא את הניסים! הוא ברא עולם טבעי עם חוקים. וברצונו שהעולם יתנהג לפי חוקי הטבע. נכון שהוא מעוניין שנגלה את השגחתו מאחורי חוקי הטבע אבל, זה חייב להתרחש דרך חוקי הטבע.
אם כן, מה מטרת הנסיים שאינם עונים על חוקי הטבע? הג"ז מסביר שה' משתמש בניסים אך ורק כשאין ברירה. כשעם ישראל ירוד בדעתו עד כדי כך שהם שקועים "ב 49 שערי טומאה"(=אי יכולת להבין בלי ניסים) העם "עני" במובן של "עניות הדעת". ה' מכריז שהוא הבחין "בעני עמי אשר במצרים"= הוא מבין שאי אפשר לפעול ללא ניסים גלויים כי העם "עני" יותר מדי.
זה יוצר בעיה חמורה: כל יציאת מצרים עומדת על נסים גלויים. זה לא רצוי ולא "בעל קיום". יהי צורך לחזור על כל התהליך הזה ללא ניסים! זה מצריך בגרות של העם. וזה ייקח הרבה יותר זמן וייסורים בהיסטוריה של העם. הגאולה ממצרים איננה הגאולה הרצויה כי היא מתרחשת דרך ניסים!! יהיה צורך בגאולות נוספות. ובתהליך ארוך, נגיע לגאולה שתהיה ללא ניסים כלל. יהיו בגאולה האחרונה רק נסים נסתרים מאחורי חוקי הטבע.
הגילוי יהיה : אני ה'! ה' הוא האלוהים. ולגאולה דרך חוקי הטבע יהיה קיום נצחי בניגוד לגאולת מצרים.
עניות הדעת , שערי הטומאה, שבהם נמצאים היהודים בגלות, נובעים מזה שהם מאבדים את הרגש הלאומי . הם חיים את יהדותם כאנשים פרטיים ששומרים, לפעמים, על "דתיות", ושוכחים את ההשתייכות לכלל , לעם, לארץ, ללאום.. ולכן דברו חכמנו על מי שדר בחותה לארץ, כאילו אין לו אלוה. כאילו השייכות לאלוהים איננה עוברת דרך קיום המצוות אלא דרך הרגש הלאומי!
לכן, יש מקום לעורר את הרגש הלאומי כ"החייאת העצמות היבשות" ממש. "ויצוום אל בני ישראל" אין צו אלא לשון זירוז. כי יש צורך בזירוז כשיש חיסרון רגש!!
גאולת העם וגאולת הארץ
לארץ ישראל יש אותם התכונות שיש בעם ישראל. אין לשניהם מקום רגיל בעולם. עם ישראל נולד מחוץ לחוקי הטבע ושום ארץ אינה שייכת לו לפי חוקי הטבע. הוא חייב לזכות ולהילחם כדי לכבוש והתיישב בארץ. מקומו של עם ישראל הוא "בתוך הים ביבשה". בתוך "NO MENS LAND". גם ארץ ישראל איננה כשאר הארצות. לא מתיישבים בה "לנצח". יש להיות מוסרי כדי לזכות להתיישב בה. היא מעוררת קשרים מיוחדים עם האלוהים. עיני ה' בה. אי אפשר להתנהג בה כמו שכל עם מתנהג בארצו.
לכן, יש צורך בשתי גאולות:
- גאולת הארץ
- גאולת העם
שתי הגאולות קשות מאוד לביצוע. יש התנגדויות מכל עבר. גם מתוך העם עצמו שאיננו רוצה להיגאל ולחזור לארצו. יציאת מצרים עוסקת בגאולת העם אבל יש להתכונן לגאולת הארץ שהיא הרבה יותר קשה.
היום, כל יהודי שעולה לארץ, חייב לעבור את שתי הגאולות. ולא רק אחת. הוא חייב לצאת מהגלות רוחנית ופיזית והוא חייב להיקלט, פיזית ורוחנית בארץ. הוא חייב לעבור שינויי תפיסה והארץ צריכה להסכים לקלוט אותו (כלומר, ייתכן שהארץ תוקיע אותו במידה והוא לא יעשה מאמץ להיקלט בה)
לכן, משתמשת התורה במונח "המוציא(בלשון הווה מתמיד) אתכם ממצרים" כאילו היציאה היא כל הזמן. ה' עוזר לנו בתהליכים האלה המתמשכים לאורך זמן ואינם נפסקים.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 