בע"ה כד טבת התשעח

מישל בן שושן

וארא מ

מתוך שיעוריו של מניטו

 

 למה מופיעה באמצע הפרשה, רשימה של בני ראובן, בני לוי עד למשה ואהרון?

 

שמות פרק ו (יב) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְקֹוָק לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם: פ(יג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: ס

(יד) אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל ….(טו) וּבְנֵי שִׁמְעוֹן ….(טז) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם….יח) וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם …..:(כ) וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה …….כג) וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר:(כד) וּבְנֵי קֹרַח …:(כה) וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם:(כו) הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם:(כז) הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:

(כח) וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: פ

 

בהתחלת הספר, הכתוב , בכוונה לא מסר לנו את שמות אביו ואימו ואחותו של הילד שנולד- משה.

"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי..".. "ותתצב אחותו..".

זה היה כדי לבשר על הולדת גואל לעם ישראל עם המאפיינים סיפור מופלא ומתאים ליצירת איש מסוגל לגאול את עם ישראל.

אבל כשהדברים הבשילו עד כדי מימוש הגאולה, בפרשה שלנו, רק אז מלמדת אותנו התורה שהילד הזה יש לו ייחוס!. יש לו משפחה ושושלת שמחברת אותו לאבות.

בלי לחבר בין שני המימדים (המימד המשפחתי, סיפור התולדות , והמימד הריאלי, איש מצליח בעל כשרונות) , אי אפשר להתחיל את מימוש הגאולה!

זה מאוד דומה לסיבה שעבורה התורה התחילה בסיפור האבות מבראשית ועד בני ישראל ממצרים לפני שהיא התחילה לדבר על מצוות מעשיות (הרש"י הראשון של התורה:"למה התורה לא התחילה מ"החודש הזה..").

 

כי מאוד חשוב להבין שלמרות שיש מצוות, למרות שיש תורה, למרות שיש הסטוריה, אין היהדות אוסף של אנשים מאמינים או מקיימי מצוות או מצליחים לחולל מהפכות

היהדות היא קודם כל סיפורו של עם מיוחד. עם שיש לו תולדות, בניין איטי ומורכב מאב לבן. עם, עים רגש לאומי ושייכות חזקה . העובדה שיש , בנוסף מצוות, זה רק מתווסף כדי לעבות את הזהות , להדריך אותה, להעשיר אותה, לחזק הרגש הלאומי ולתת לו תוכן רוחני ומעשי. אבל הבסיס זה שיהודי שייך לעם היהודי

ומתוך שייכות זו הוא מקבל את המצוות שנתנו..לעם שלו.

אין היהודי מוגדר בגלל קיום מצוות או לימוד תורה אלא שייכות לעם

התורה לא ניתנה לפני שהעם נוצר וקיבל את חרותו.

 

לכן, רגע לפני שהגאולה מתחילה, התורה מספרת את הסיפור של התולדות שהתחיל מאדם הראשון, ועד אברהם, ובעיקר, כאן, מראובן, שמעון ולוי השושלת שקדמה ללידת משה ואהרון.

 

בכוונה יש תיאור של שני מימדים שונים נפרדים:

1. הנה נולד אדם מעניין שגדל בבית פרעה. הנה התהליכים שעובר הילד הזה והבגרות שלו והבשילות שלו. עד שמגיעים לרגע שהאדם הזה (משה) מסוגל לחולל גאולה לעמו. ואז עוצרים
2. הילד הזה יש לו אבאב מוכר ואימא מוכרת עם סבים וסבתות עד לאברהם אבינו! ובזכות זה ורק בזכות זה הוא הגואל ויכולה להיות גאולה!

 

כדי להסביר זאת, נראה לי להביא דוגמה : פוגשים עורך דין מצליח מאוד ומפקידים בידיו תיק חשוב.

אחר כך, מתברר לנו שהוא הבן של… והנכד של …השכנה של סבתא ממרוקו והסבא שלו היה סנדלר או תלמיד חכם בעיר נידחת. אז יש לנו הנטייה לדחות כל השיקולים האלה מהר ולחשוב שזה "לא לעניין"!, שזה מגוחך להזכיר כל זה , במיוחד עכשיו שעוסקים בנידון החשוב. הרי הוא כאן בזכות עצמו ואין לערבב זכרונות של העבר הרחוק,במיוחד כשאין להם קשר עם העניין. זה "קוריוז" אבל זה רק קוריוז!

 

זה אולי נכון לגבי העורך דין הזה. יש להתמקד בכישרונותיו ובעניין עצמו.

אבל זה לא נכון לגבי  משה! או לגבי  מלך או נביא או גואל בישראל.

עבור גואל ישראל הייחוס שלו, העובדה שהוא בן לשושלת שעבדה קשה עד עכשיו כדי להוביל רעיון ומסר מסויים חשובים ביותר. ואולי הרבה יותר מכישרונותיו האישיים!

 

בדיוק נגד הרגשה זו באה התורה ובונה את שני המימדים ומחברים בניהם:

:(כו) הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם:(כז) הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:(

"הוא משה ואהרון"!! אל תחשבו שאלה אנשים אחרים!! כאילו היה לנו ספק בזה!!

"הם המדברים אל פרעה.."! בפעם השנייה התורה שוב מחברת בין המשה ואהרון שהכרנו עד כה לאלה שיש להם שושלת ארוכה.

חשבנו שרק הכישורים והסיפור המופלה שלהם עשה אותם לגואלים? אז טעינו! זה שהם בני עמרם, בני לוי, הבן השלישי אחרי ראובן ושמעון… רק התולדות האלה יכולות להסביר ולהצדיק את הצלחת משה ואהרון במהלך!!

 

אדם נכרי,גוי נהדר, חזק, אוהב ישראל, איננו יכול להיות מלך על ישראל! רק משהוא (אפילו פחות מוצלח) "מאחיך" יכל להיות מלך! כי המימד של השייכות לעם מהלידה , עם הורים וסיפור משפחתי ארוך מאוד , הרבה יותר חשוב מכל יכולת אישית או אידיאולוגית .

חווינו בהקמת מדינת ישראל, ניסיון למחוק את הזהות הגלותית כדי לבנות זהות חדשה ישראלית.

הבנו, אחרי כמה שנים שזו היתה טעות! יש כן חשיבות לבנות זהות חדשה ולפתח כישרונות חדשים הנחוצים למשימה האדירה החדשה. אבל יש גם לחבר את הזהות הזו למה שקדם! כי בלי חלומות האבות, אין הבנים יכולים להצליח את הגשמתם.

והצד השני ,גם נכון: כדי לקדם משימה מהפכנית, נדרשים כוחות ורעיונות חדשים. לכן, התורה התחילה לתאר המימד הראשון: ילד מופלא , חדש, נולד וגדל בצורה שונה,  ומוכן לגאול את העם (בלי להיג דלנו מה שם אימו ואביו ואחותו)

ורק אחר כך מתארים את המימד השני: הילד הזה הנה שם אימו וסבו ומשפחתו.

רק על ידי  הפסוקים האלה,שנראו לנו כל כך מוזרים ("הוא משה ואהרון.."), אפשר להתחיל את גאולת ישראל.

הם המפתח להבין את ההבדל התהומי שיש בין היהדות לדת או אידיאולוגיה.

אם היינו יוצים ממצרים על ידי אדם כישרוני בזכות כישרונותיו בלבד, היינו מפספסים את העיקר!

משה הוא קודם כל הבן של…

לכן הפרשה מתחילה ב"וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב.." . האבות!! על זה יהיה מדובר, אפילו כשנעסוק בבנים, ובמיוחד כשעוסקים בבנים!!

 

יש ללמוד החיבור הזה דווקא בדור שלנו כי אנו קרועים, בעם, בין אלה שרוצים לחיות רק את חיי האבות וחלק אחר שרוצה לשכוח את האבות וליצור דף חדש.

החיבור בין שתי הנטיות המוטעות האלה היא אחת המשימות החשובות שלנו

 

ועוד כמה רעיונות של מניטו על הפרשה: (מניטו 1995-1984)

• כשיש קושי בלידה: אם התינוק לא רוצה לצאת, זה מסכן את האימה שמסכנת את התינוק. אז יש להוציא בכוח את התינוק בכוח. בניתוח "קיסרי" ,על ידי קיסר או היטלר יימח שמו!!
• מה היא הזכות של העם כדי להיגאל? האמונה!!
• האמונה זה האימון שנותנים בה' אלוהי ישראל.
• מה שחשוב אצל האבות זו המידה שלהם. מה שחשוב אצל הבנים אלה המצוות שמגשימים ההבטחות והמידות
• כשמתחילים לדבר על מצוות, יש צורך מיד לזהות מי הם האבות ומה המידות שלהם כי המצוות משויכות לעם ישראל כבני האבות.
• במקום לשבת בגלות מצרים 400 שנה ישבנו 210 שנה. חסכנו 190 שנות גלות בזכות האבות ש"גרו" בארץ מושבם. הם הגדירו את עצמם כ"גרים" בארץ כנען, וזה נחשב עבור הבנים כשנות גלות. לכן, ניתן למנות ה400 שנה מלידת יצחק.
• אין לחיות את זמן הבנים כאילו הוא זמן האבות. הבנים מגשימים ולא חולמים יותר.
• פרעה מסכים לתת ליהודים לקיים את "דתם" ולא נותן להם זכות "לאומית". לכן הוא אומר "לכו נא הזכרים". כמו שאנו מצווים ב"דת" שלנו לעלות לירושלים "יראה כל זכורך"! פרעה מסכים כשאנו מקיימים ה"דת" היהודית אבל לא מסכים שיהיה לאום יהודי. בדיוק כמו שעושים הגויים עם היהודים, כולל נפוליון!