בע"ה כ אדר א התשע"ו
מישל בן שושן
ויקהל מוש
הקשר בין השבת והמשכן
לפני שמשה מסביר לישראל שנאספו אליו כולם בהקהל, את מצוות התרומה ובניין המשכן, הוא מזכיר להם את מצוות השבת. : ששת ימים תעשה מלאכה..וביום השביעי …לא תעשה בו מלאכה.. למה? למה להזכיר להם שוב את השבת ולמה דווקא כאן, כהקדמה למשכן?
כדי לענות על השאלה, המאור ושמש מעיין בסיבות של בצלאל כארכיטקט המשכן: בצלאל היה "בצל אל", או, במדרש אחר, "בצל שדי". למה "שדי"? כי זה הכינוי של הבורא "שאמר לעולמו די"
בבריאת העולם, הבורא ביקש לברוא עולם גשמי.ורצה שדרך הגשמיות, נגלה הרוחניות (כוונת הבריאה , משמעות החיים, רצון ה'..). אבל היתה כאן סכנה גדולה: שהגשמיות תלך ותגבר עד שאי אפשר יהיה לגלות רוחניות דרכה. לכן, היה צורך, מצד אחד לברוא גשמיות אבל,גם להגיד לבריאת הגשמיות "די" כדי לתת מקום לאדם, שיגלה דרך הגשמיות, רוחניות. בעצם, הבורא ברא את העולם בגשמיות בשישה ימים וביום השביעי, הוא אמר די. השבת בא כדי לבטא ה"די" הזה. כדי שהאדם יוכל לקחת מרחק עם עולם הגשמי ולהתבונן על משמעות העולם הגשמי.
המדרש מסביר שבצלאל נבחר כי הוא ידע איך הורכבו האותיות כדי לברוא את העולם. כלומר,הוא ידע כמה גשמיות יש לשים בעולם ומתי יש להפסיק ההתגשמות, כדי להשאיר פתח לרוחניות.
כשבצלאל בנה את המשכן, הוא ידע כמה גשמיות יש לשים בכל כלי וכלי ומתי יש לתת מקום לרוחניות. זה תרגום של שלשות המידות העליונות שהיו בו: חכמה, בינה ודעת.
ברצוני לתת משל: על יצירה אומנותית, אומרים שהיא "מגושמת" כשהיא לא "מביעה " כלום. יצירה היא "אומנותית" באמת, כשהיא נותנת למי שמתבונן בה, לחשוב, לפתוח אופקים, לראות מעבר. יצירה אומנותית היא כולה גשמיות(תמונה היא ניר, בד, צבע. פסל כולו מתכת או עץ..). אבל האומן מכניס בה "רוחניות" הצורה, הכוונות, הפתחים, ה"חן". האומנות היא הדרך לבטא רוחניות דרך גשמיות.
בצלאל , במשמעות זו, היה "אומן". יש לבנות שולחן אבל השולחן לא צריך להיות רק שולחן. השולחן חייב להכיל בתוכו פתיחות, משיכה אל עבר החפץ עצמו. יותר מ"סמליות", יש לתת מקום למשהוא אחר, מעבר לחומר עצמו. זה אולי משמעות "להיגד די להתגשמות". שהחומר לא ימלא את הכל. שיתן מקום לתרבות, לאדם, לרוח. יותר מזה, שהחומר יפנה את האדם אל עולם הרוח.
זה יכול להתרחש רק אם האדם ידע לא לשקוע בחומר אלא להשתמש בחומר כדי לבטא רוח
הסוד הוא בתוך ה"די" שאמר הבורא לעולמו.
איך בצלאל הבין זאת?…. על ידי השבת!
השבת היא הביטוי של הרעיון הזה: מבקשים מהאדם לחיות בחומר, בעיסוק, במלאכה, רוב הזמן, ששה ימים בשבוע. אבל, עליו להגיד "די" ביום שבת. לא כדי לבטל החומר . רק כדי לתת משמעות לחומר, משמעות למלאכות שעשה (בשבוע שחלף) ויעשה(בשבוע הבא).כי לחומר, לגשמי, למלאכה, יש תכונה שלילית: היא עלולה להשטלת על האדם והאדם ירגיש כאילו הוא עבד לעולם החומר. העבדות הזו מבטלת אצלו את המרחק הנחוץ כדי לתת משמעות לחיו.
בעצם, המשכן מבטא במרחב ,את רעיון השבת בזמן.
כשהאדם נוגע ברעיון הזה של ה"די" לחומר, ופותח עצמו למשהו אחר, הוא יכול להרגיש את השכנות של האלוהים. ה' נמצא בעולם, בכל מקום. האדם זקוק להתעוררות כדי לגלות שבעצם, האלוהים נמצא מעבר לקיר, כמו שכן. בלי ההתעוררות הזו, הרגישות הזו, האדם יכול לחיות כל חייו בלי להכיר בשכן שקיים כמה מטרים על ידו , מאחורי הקיר.
בניין המשכן הוא הזדמנות להכיר בשכינה! לגלות השכינה."ושכנתי בתוכם!
גם השבת היא הזדמנות לגלות את השכינה, כשאומרים אנו "די" למלאכות השבוע.
לכן, מי שלא הבין מה היא השבת, לא יכול להבין מה משמעות המשכן!
חמור מזה: מי שלא מבין מה היא השבת, יכול להפוך את המשכן לעבודה זרה ממש! כי הוא מאבד כל מרחק עם החומר.
וייתכן מאוד שברגע שהיהודים אבדו את ההבנה הזו , נחרב המקדש. כי המקדש היא רק כלי כדי לגלות המרחק הזה (הקדושה) וברגע שהכלי מאבד את ערכו זה בעיני האדם, ה' מחליט לבטל אותו כדי שלא יעשה יותר נזק מאשר תועלת!!
למה מצוות השבת נלמדות מהמלאכות של המשכן?
באופן תכני, כתוב בשני המקרים (שבת ומשכן) אותה המילה "מלאכה".
אבל אנו מבינים עכשיו שהמשמעות עמוקה יותר:
כל מצוות השבת, כולל הציווי "ששת ימים תעשה מלאכה" וגם הציווי שלא לעשות מלאכה ביום השביעי, שתיהן כללות בבנין המשכן: איך בונים כלי חומרי עם משמעות רוחנית ? איך נותנים לרוח מקום בתוך החומר.
- ששת ימים תשעה מלאכה= בניין המשכן
- ביום השביעי תשבות= בצלאל לא נתן לחומר להיות יותר מדי מגושם. הוא ידע להגיד "די" להתגשמות
למה מצוות השבת קודמת למצוות התרומה?
ראינו לעיל שחשוב לצוות על השבת שוב, כדי להסביר למה בונים משכן. אבל למה השבת קודם גם לפרשת התרומה?
כי גם בתרומה, יש לדעת להפסיק לתרום!
נתינה, אהבה, תרומה, התרוממות, חייבים להיות במידה כדי לקבל ערך. נתינה אין סופית, היא ללא ערך. יש לדעת להיגד "די" גם בנתינה!
אנו יודעים שהאהבה יכולה לקלקל את השורה כשהיא לא במידה.
גם הנתינה החומרית, חייבת במידה
לכן , חשוב ללמד את עניין השבת לפני עניין התרומה. כי יש עניין רב באיכות התרומה.
למשל, אנשים שמוכנים לפוצץ את עצמם באמצע הרחוב כדי למצוא חן בעיני האלוהים (טרוריסטים מסוג דאעש) הם נראים "מאוד דתיים" כי הם יכולים לתת הכל! אפילו את נפשם! זה בדיוק ההבדל בין הקדושה והעבודה הזרה. הקדושה דורשת מידה, מרחק, שיקול דעת, איזון, איחוד המידות. העבודה הזרה היא כולה מיקשה אחת, פסל, מידה אחת בלבד שיש ללכת איתה עד הסוף.
בלי יראה, אין אהבה ראויה.
ולכן, כשהעם "מרבים להביא" יש לצוות להם "די"! עד שכתוב "והמלאכה הייתה דים" מלשון "די"
רק כשאומרים "די" מגלים את השכינה עצמה (דברי המו"ש)
מצוות עשה של שבת
בתורה, כתובות רק מצוות "לא תעשה" בשבת. בכל זאת החכמים לומדים שתי מצוות עשה ברמז:
- מצוות הקידוש : על ידי הפסוק בהתחלת הפרשה: "אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות.." דברים, מלשון דיבורים. לעשות לעניין מצוות עשה. יש לקדש השבת בפה, בקידוש בכניסתו ובהבדלה ביציאתו.
2 מצווה לשלוש סעודות בשבת: בפרשת "בשלח", כשמשה מסביר שיש לאכול את המן ביום השבת למרות שהוא לא ירד ביום השבת, הוא כותב שלוש פעמים המילה "היום":
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 