בע"ה כב אדר התש"פ

מישל בן שושן

 

ויקהל-פקודי פי5

 

שאלות:

1. למה התורה חוזרת על כל פרטי בניית המשכן באריכות?
2. למה הפרשה מתחילה במצוות השבת שכבר מוכרת לנו?

 

החזרה על כל פרט מהמשכן (הרב תמיר גרנות)

ראינו, בשבוע שעבר בפרשת "כי תישא" שמשבר חטא העגל גרם לאבדן כל הקשרים האינטימיים בין ה' והעם. אחרי כמה שלבים ומאמצים של משה, ה' הסכים "לשחזר" את כל מה שנפגם ביחסים בינו לבין העם.

• מצוות מיוחדות בין האדם לה' (כמו שלוש רגלים, עבודה זרה.. שנכתבו בפרשת משפטים) ושוחזרו בסוף פרשת כי תישא אחרי תיקון חטא העגל.
• לוחות ברית חדשות. הם סמל הברית האישית, האינטימית. כמו טבעת לחתונה. משה שבר הלוחות הראשונות לפני שנתנו לכלה (לישראל) כדי שחטא העגל לא ייחשב כהפרת אמון בתוך הנישואין, אלה הפרה לפני שנחתמו והתגשמו כל פרטי הנישואין. לכן, ה' מבקש לפסול לוחות חדשים והן נתנו ביום כיפור למשה שהוריד אותן.
• מצוות השבת: השבת היא לא מצווה ככל המצוות. היא "אות , לעולם ,ביני ובניכם.." ועל כך נחזור למטה. חטא העגל ביטל את הפן שקשר את ישראל לה' ברית. ולכן יש צורך לשחזר את ברית השבת כאילו לא הייתה בכלל! וזה מצדיק את מציאות מצוות השבת בהתחלת הפרשה שלנו.
• המשכן: הוא גם התגשמות המפגש בין ה' לישראל. חטא העגל ביטל את תכנית המשכן. כאילו כל קובץ שתי הפרשיות "תרומה- תצווה" נמחק כולו. יש לשחזר את כל הקובץ. מילה במילה!! משל למה הדבר דומה? לבני זוג שבוחרים להם רהיטים לבית החדש שלהם לפני החתונה. אחרי משבר וביטול החתונה, הם בכל זאת מצליחים להתגבר ומחליטים שוב להתחתן. והם יוצאים שוב ביחד לבחירת הרהיטים. רוב הרהיטים יהיו דומים לאלו שבחרו בפעם הראשונה. אבל הם לא רוצים להיזכר בתקופה ההיא . הבחירות הן חדשות. סדר הדברים, סדר העדיפויות משתנים. ואפילו אם מגיעים לכמעט אותם הדברים, חשוב לעשות המהלך בצורה מחודשת לגמרי.

מסכנה: כשיש משבר חמור באימון בין שני אנשים או בין בני זוג, ואם מצליחים לעבור עליו, להפוך דף, אסור לעשות זאת כאילו לא קרה כלום. יש להכיר את כל הפרטים שנפגעו על ידי המשבר. ולנסות לשחזר כל אחד מהם. השחזור יגרום לדברים להיבנות באותה צורה או בשינויים. אבל חשוב מאוד לעשות הערכת מצב עמוקה ולעבוד על שחזור כל פגם ופגם. כאן, העבודה העדינה נשתה על ידי משה רבנו. גוף שלישי שאיכפת לו משני הצדדים ומהקשר בניהם. משה הצליח בצורה יוצאת דופן. זה היה המבחן החשוב ביותר בכל המפעל שלו. לכן, אולי יש ללמוד, בחיים שלנו, שכדאי לבקש עזרה מגורם שלישי מומחה בדבר, במידה ורוצים להתחיל בתהליך שחזור הקבצים. לפעמים, כמו כאן, יוצאים יותר חזקים מהמשבר. למשל, בני ישראל קבלו במתנה את שלוש עשרה המידות שלא היו לפני כן.  אבל זה לא תמיד אפשרי. וכמובן לומדים זאת רק בדיעבד ואין להיכנס במשברים לכתחילה כי היציאה ממנו היא אף פעם לא ידועה מראש.

כדי להמחיש את מבנה החלק השני של ספר שמות, לאור חטא העגל, הנה צורת מנורה שהקנה האמצעי שלה הוא החטא ותיקונו:

 

סוף משפטים	תרומה תצווה	תחילת כי תישא	כי תישא		התחלת ויקהל	ויקהל פקודי	סוף שמות
גילוי ה' בהר סיני	ציווי על המשכן	מצוות השבת כברית	חטא העגל	תיקון החטא	מצוות השבת	בניין המשכן	גילוי ה' במשכן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התגלות ה'

בשני קצוות המנורה לעיל, הצבתי שתי משבצות שכורתן היא "התגלות ה'".

אכן, נראה שהמטרה העיקרית אחרי מעמד הר סיני, היא להמשיך את החוויה (הקשר בין עם ישראל עם ה') לאורך זמן ובמקומות אחרים מאשר בהר סיני. המשכן יוכל לאפשר המשיכות המפגש החד פעמי של הר סיני. לכן, התורה מתארת את מה שקרה בהר סיני ומה שקרה במשכן (ארחי סיום בנייתו) באותם המילים כמעט:

• התגלות ה' אל משה בהר סיני, בסוף פרשת משפטים:

 שמות פרק כד (טו) וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר:(טז) וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְקֹוָק עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן:(יז) וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְקֹוָק כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(יח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר ..

• התגלות ה' אל משה במשכן, בסוף פרשת פקודי, הוא סוף ספר שמותמיד אחרי סוף מלאכת בניית המשכן:

שמות פרק מ (לד) וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:(לה) וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:(לו) וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם:(לז) וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ:(לח) כִּי עֲנַן יְקֹוָק עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם:

ויקרא פרק א (א) וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן ..

 

הר סיני	משכן
ויכס הענן את ההר	ויכס הענן את אהל מועד
וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְקֹוָק עַל הַר סִינַי	וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן
וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים	וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן
וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי	וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר

 

 

יש לשים לב שבהר סיני משה נשאר מחוץ לענן במשך שישה ימים. ורק ביום השביעי ה' קורא לו להיכנס. הפרט הזה איננו מופיע במשכן. לא כתוב כמה ימים משה לא היה יכול להיכנס במשכן בגלל הענן. זה נמשך.. עד התחלת ספר ויקרא, אבל אין התורה מודיעה את מספר הימים כמו בהר סיני. האינטואיציה שלנו אומרת שכנראה משה לא נכנס במשכן במשך שישה ימים גם כן כי יש הקבלה מדויקת בין שאר הפרטים האחרים

אבל, מצד שני, אי אפשר לעשות את הקשר עם התחלת פרשת ויקהל שבה מצוות השבת, אחרי ששת ימי המלאכה מגיעה ביום השביעי! ועל ננסה לתת את הדעת בהמשך.

יש לשים לב להבדל השני בין שתי הפרשיות: במשכן, יש תוספת: הענן והאש הם סימנים למסע. אכן, מטרת המשכן, בניגוד להר סיני, הוא הניידות. האפשרות להמשיך את חוויית הר סיני מחוצה לו בזמן ובמרחב!

 

 

השבת(הרב תמיר גרנות)

מצוות השבת שמופיעה בהתחלת פרשתנו, מופיעה, בנוסף כמה פעמים בתורה. יש לבחון כל מקום שהיא מופיעה בו,  בפני עצמו, וביחס למקומות האחרים. נתמקד בפעמים שבהם השבת הופיעה עד כה בתורה:

 

• בריאת העולם:

 

בראשית פרק ב (א) וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:(ב) וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה:(ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת: פ

 

לא מדובר בכלל על האדם. בדובר אך ורק על ה' ובריאתו. כנראה שהיום השביעי הוא יום שבו ה' מאפשר לבריאה למצוא את הכיוון שלה, המשמעות שלה. אולי זה המובן של הברכה שה' מעניק ליום השביעי. אפשרות ליצור נקודת עוגן לכל הבריאה. ה' מקדש את השבת. כלומר הוא יוצר קשר הדוק עם הבריאה דרך השבת. היא משמעות הבריאה, היא תכלית הבריאה. היא סמל הבריאה (כי אין משמעות למספר שבע כי אם ביחס לששת הימים שקדמו לו).

• סיפור המן:

 

שמות פרק טז (כב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה …(כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיקֹוָק מָחָר …(כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיקֹוָק הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה:(כו) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ….

לראשונה במקרא, בני ישראל מצווים על שמירת יום השבת . מצוות השבת הן מצומצמות ליחס אל לקיטת המן. הם עדיין לא מצווים "לקדש" את השבת. השבת מקודש על ידי האלוהים בלבד. אבל יש שיתוף בני ישראל עם ההוויה שקיימת עד אז רק בין ה' לעולמו, בלי שום התערבות של בני אדם.

 

• מתן תורה:

 

הדברה הרביעית היא מצוות השבת:

 

שמות פרק כ (ז) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ:(ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ:(ט) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:(י) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְקֹוָק אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְקֹוָק אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ: ס

 

השבת נשאר השבת של ה'. זה שברא שמים וארץ .הוא זה שברך אותו וקידש אותו. בכל זאת, בני ישראל מתבקשים לזכור את היום הזה בכל שבוע, זכר למעשה בראשית. הזכירה הזו היא ההקדשה מצידם.

למה בני ישראל מצווים על השבת? כנראה כדי להידמות לבורא העולם. כשם שהוא נח ביום השביעי, כך הם צריכים לנוח. הוא נח כדי לתת משמעות לשאר הבריאה, ליצירה שלו, אז אולי, גם הם, בתור אנשים יצירתיים חייבים לתת משמעות ליצירה השבועית שלהם על ידי מנוחה זו.

בכל אופן, בזכירה הזו, בני ישראל מתקשרים לדבר שאיננו מוחשי (אין בטבע שום סימן להיות יום השבת "יום שביעי" בניגוד לחודש או לשנה שיש להם ביטוי באסטרופיזיקה). הם מתקשרים דבר "על טבעי", למשמעות שמי שברא את העולם ביקש להעניק לו.

 

• השבת אחרי המשכן:

 

אחרי פרשיות תרומה ותצווה והתחלת פרשת כי תישא, אחרי מצוות בניין המשכן, מופיעה מצוות השבת המורחבת ביותר. יש בה שני חלקים:

שמות פרק לא (יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(יג) וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם:(יד) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ:

 

(טו) שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיקֹוָק כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת:(טז) וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם:(יז) בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְקֹוָק אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ: ס(יח) וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים:

 

אנו נמצאים אחרי ההחלטה של ה' "לשכון" בתוך עם ישראל. אחרי מעמד הר סיני, אחרי שבני ישראל בקשו שהקשר יהיה יותר הדוק ממה שהיה עד כה, אחרי שהם אמרו :"נעשה ונשמע", כלומר, "מקבלים כל מה שהיה עד כה אבל מוכנים לעוד… "! אז ה' גם הוא מוכן לעוד! הוא מוכן לשכון בתוך ישראל, לקיים איתם קשר אינטימי יותר ומתמיד. יש בהחלט שדרוג משמעותי. ולכן המשכן מבטא את השדרוג הזה. שדרוג זה מחייב לשדרג גם את השבת!! השבת איננו יותר רק הכרה וזיכרון שה' ברא את העולם. מעכשיו הוא מתחיל להיות ברית בין ה' ועמו.

אם ננסה לנתח את הפרשיה הזו, לגלה שיש בה הרבה כפילויות. בעצם, הרב תמיר גרנות מגלה שיש בה תיאור של שני פנים שונים של השבת. פן אחד, הוא חידוש גמור: כאמור, השבת הופך לברית בין ה' והעם, ה' מקדש את עמו על ידי השבת. הפן השני הוא חזרה על מה שתואר בעשרת הדברות הראשונות. נסכם :

 

	השבת גרסה א'	השבת גרסה ב'
	פסוקים יב, יג, יד	פסוקים טו, טז, יז
הגדרת השבת	ברית בין ה' והעם	שבת שבתון לה' (כשברא העולם)
מי מקדש מה?	אני ה' מקדישכם (את בני ישראל)	ה' קידש השבת
השבת היא קודש עבור מי?	קודש היא לכם (בני ישראל)	קודש לה'
העונש על מחלליה	נכרת בעמיו	מיתה

 

הפן הראשון( "גרסא א') של השבת, הוא החידוש הגדול: השבת הופך להיות ברית בין הבורא לבין בני ישראל! מחלל השבת יוצא מעם ישראל! הוא נכרת מהעם הזה שכרת ה' ברית איתו! ה' מקדש את עם ישראל על ידי שהם מקדשים את השבת. השבת שהיה עד כה עניין בין הבורא והבריאה, הופך לעניין בין ה' ועמו!! וזה לא היה יכול להתחדש עד שה' החליט לשכון בתוך ישראל על ידי המשכן

הפן השני (גרסא ב'), הוא יותר מוכר הוא שילוב בין מה שנכתב בלוחות הראשונות ומה שכבר נכתב במעשה בראשית.

ומה בקשר לעשרת  הדברות בפרשת ואתחנן?

דברים ה' יא שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  יב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ.  יג וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ  לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ.  יד וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל-כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת.

באופן מפתיע, ובניגוד לכל מה שנכתב עד כה, מטרת השבת היא לזכור שהיינו עבדים במצרים. מה הקשר בין יצאת מצרים לשבת? ה' איננו בורא העולם אלא המוציא ממצרים. היציאה ממצרים היא התחלת הקשר בין ה' לעם ישראל. כמו שהיחס עם ההורים מתחיל בלידה, בני ישראל קשורים לה' כי הוא המוליד אותם.

כאן, נדגש הפן הראשון (הגרסא הא') של השבת כקשר בין ה' לעמו.

 

עבודה או מלאכה?

ההבדל בין שני המילים, לפי הרב גרנות הוא דלקמן:

עבודה= עבודה פיזית אפילו אם בסופה שום תוצר איכותי. העבודה מעייפת. העבודה איננה תכלית בפני עצמה. היא אמצעי כדי לקבל פרנסה או לשרת משהו.

מלאכה= יצירה אנושית בעלת ערך. זה יכול להיות הכנת אוכל ועד יצירה אומנותית. היא דורשת השקעה שכלית ויצירתיות, יותר מאשר עמל פיזי. בניין המשכן דורש "מלאכות" כי יש תוצר בסופו. אפילו אם זה דורש מאמץ פיזי רב ועבודות אמצעיות, העיקר הם המלאכות.

 

בשבת אסורים שניהם. גם העבודה וגם המלאכה. ויהיו דינים בשבת שיתייחסו לצד העבודה ויש מהם שמקורם במלאכה. שניהם כוללים את שני הפנים של השבת.

 

• השבת של "ויקהל".

 

עכשיו נוכל לבחון את מצוות השבת בפרשה שלנו:

שמות פרק לה (א) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לַעֲשֹׂת אֹתָם:(ב) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיקֹוָק כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת:(ג) לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: פ

 

ששת ימים יש לעשות "מלאכה" כלומר מלאכת בניין המשכן

• השבת יהי "לכם" קודש (כגרסא הא')
• אבל , באותו פסוק, השבת היא "לה'". (כגרסא הב')

אם כן, כאן ,התורה  מחברת בין שני הפנים של השבת שתוארו לפני חטא העגל.

נראה לי שפן אחד בלבד של השבת, ללא הפן השני, עלול להיות מסוכן

אם השבת היא רק יום מנוחה כמו שבורא העולם היה זקוק כביכל למנוחה אחרי עבודה כה מאומצת, כי כל עובד זקוק למנוחה, כי זה מועיל להמשך העבודה בימי החול, כמו שרוב אומות העולם מבינים אותה, אז היא מאבדת את משמעותה ואף עלולה ללכת לאיבוד בגלל כל מני שיקולים גשמיים אחרים.

אם השבת היא רק זמן רוחני של התבוננות באלוהות עם הרגשת התעלות דתית, היא עלולה להפוך לעבודה זרה כמו כל עבודת אלוה אחר.

אני מציע שתיאור השבת ,לפני חטא העגל ,בשני פנים נפרדים (אמנם רצופים אבל בשלושה פסוקים כל אחד בנפרד) היתה עשויה להדליק בפננו נורה אדומה: בין שני הפנים עלול להיכנס חטא העגל, כמו תריז בין שני חלקים עם סדק בניהם.

כאן,אחרי תיקון חטא העגל,  יש חיבור מלא בין שני הפנים! בפסוק אחד שתי הבחינות מקושרות:

שבת היא גם זכר למעשה בראשית וגם זכר ליציאת מצרים

וזה מביא אותנו להבין את הקשר בין השבת לבין המשכן:

 

• השבת "זכר לבריאת העולם"= לזכור שהאלוהים בנה בית כדי שהאדם יוכל לגור בתוכו
• המשכן= בית שהאדם מוזמן לבנות כדי שהאלוהים יגור בתוכו! וזה הפך את השבת שזמן שבו נפגשים האלוהים והאדם!! המשכן הוליד את המשמעות השנייה של השבת כברית בין ה' ובין בני ישראל!

וזו, לעניות דעתי, הסיבה העמוקה שרשימת המלאכות האסורות בשבת נלמדות מהמלאכות שבנו בהם המשכן. הרבה יותר מאשר סתם דרשת סמיכות פרשיות או דרשה מהמילה "אך את שבתותי.."

 

ומה יותר חשוב? שהאדם יבנה בית לה' או שה' יבנה בית לאדם?

יכול להיות שהמטרה היא שהאדם יבנה בית לה'. אבל עוד יותר חשוב שהאדם ידע שה' איננו זקוק לבית הזה! כי הוא זה שבנה הבית לאדם! לכן, חשוב מאוד להפסיק לבנות הבית לה' ביום שאנו זוכרים שה' בנה לנו בית!! זה מה שגורם לשבת לדחות את בניית המשכן!!

 

ההיפך הוא מקור לעבודה זרה ממש! ואחרי חטא העגל יש להיזהר לבנות בית עבודה זרה! מה היא הערובה שהבית הזה איננו עבודה זרה? שמירת השבת! כי השבת (אחרי שהיא קבלה את המשמעות השנייה שלה בפרשת כי תישא) היא המשמעות העמוקה של בניין המשכן! והבנה לא נכונה עשויה להביא שוב לחטא העגל!!

ה' שוכן בתוך ישראל ומקדש אותו על ידי הקשר שעם ישראל עושה עם השבת שהוא הקשר של ה' עם הבריאה!

נוצר משולש שכל צלע תלויה בשנייה.

 

ה' מקדש השבת  (מעשה בראשית)                                     ה' מקדש את ישראל (יציאת מצרים)

 

 

ישראל מקדשים את השבת

לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (לע"ד)

איסור הבערה מופיע כאן בפעם הראשונה. מה היא עושה דווקא כאן?

הרב תמיר גרנות שם לב שבכל מקום שכתוב "בכל מושבותיכם", בתורה, מדובר על עבודת המקדש!! או עבודה שאסור לעשות מחוץ למקדש.

אם כן, נראה שהאיסור כאן הוא לעבוד את ה' , בעבודות פולחניות של המקדש, מחוץ למקדש! האש הוא תמיד סמל לאלוהות. ה' מופיע בעמוד אש מלווה בעמוד ענן מסביבו. האש יורדת על המזבח כדי "לאכול" את הקרבנות, כאילו ה' יורד לאכול כביכול.

• נזכור שההתגלות בסיני תוארה כך: וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְקֹוָק כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת
• ובמשכן: :(לח) כִּי עֲנַן יְקֹוָק עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ

נעשה סדר בדברים:

1. אסור לבנות משכן בשבת. למה? כי שבת דוחה בניית המשכן.
2. השבת הוא האמצעי האישי, לכל אדם בכל מקום שהוא נמצא בו, להתקשר עם ה'.
3. אם כן, היינו חושבים שבשבת, כל אחד בביתו, יוכל לקיים את הפולחן של קרבה אל ה', כמו שנעשה במשכן. בכל ביתו, כל אדם שירגיש קרבה עם ה', ירצה להבעיר אש, סמל העבודה אל ה'!
4. לכן מיד התורה מזהירה אותנו: אל תהפכו את הבית שלכם למשכן ביום השבת. אל תבערו אש המזבח בבית שלכם, אפילו ביום שבו יש קרבה אל ה', ביום השבת! אבל במשכן כן!

לפי הסבר שזה, נבין את עמדת רבי יוסי:

שבת דף ע עמוד א דתניא: הבערה ללאו יצאת, דברי רבי יוסי. רבי נתן אומר: לחלק יצאת.

עמדת רבי נתן מקובלת על כולנו. הדלקת אש היא בסיס לכל עבודה ולכל מלאכה ולכן היא אם כל המלאכות, היא חמורה מאוד ואם היא מפורטת כאן, זה כדי ללמד על כל שאר המלאכות שהעובר על הרבה מלאכות חייב על כל אחת כמו הבערת אש.

אבל עמדת רבי יוסי תמוהה. הוא חושב, כנראה, שהדלקת אש היא לא מלאכה ממש! מי שמדליק אש חייב רק ב"לאו". עונש קל מאוד יחסית לסקילה או כרת. למה רבי יוסי חושב כך?

לפי ההסבר שאני הצעתי, הדלקת אש היא באמת לא מלאכה אלה עבודת ה'! אני מדליק אש כדי להמחיש את קרבת ה' בבית שלי!! ואני עושה זאת בשבת כי זה היום בו אני מקדיש את הקשר שלי איתו במיוחד!.

אם כן , לדעת רבי יוסי להדליק אש בשבת זה לא כל כך חילול השבת, זה עבודת ה' שאיננה במקומה!

 

דרך אגב, הסבר זה מסביר בפן חדש למה אנחנו מדליקים נרות שבת לפני השבת ומברכים על הדלקת האש מיד בצאת השבת. כאילו הדלקת האש מסמלת את השבת ממש, את הקרבה אל ה'. רק שהתורה אסרה זאת בתוך השבת עצמה כדי לשמור על המשכן כמקום הבלעדי לעבודה פולחנית.

 

חידוש של משה מנדלסון (הרב מידן)

רשימת המלאכות האסורות בשבת מונה מלאכות רגילות מאוד של הפעילות האנושית הבסיסית: עשיית בגד, אפיית לחם, כתיבת ספר…לא אסור לבנות מנורה או לבנות ארון או לייצר כרובים, בתור מלאכות מוגדרות כאלה! כמובן שפעולות אלה אסורות כי הן נגזרות מל"ט המלאכות הבסיסיות, אבל לא בתור בניית מנורה דווקא או כרובים דווקא!

אנחנו רגילים לחשוב: מלאכות השבת נלמדות מבניין המשכן.

משה מנדלסון מציע קריאה הפוכה: תראו מה הפלא שה' ביקש מאתנו לבנות הבית שלו, על ידי מלאכות פשוטות, בסיסיות מאוד! המלאכות שאנו עושים כל יום חול! המשכן לא נבנה על ידי מלאכות על טבעיות! כדי להבין שאם ה' ישכון בעולם שלנו , מדובר באמת בעולם שלנו, העולם החול שלנו!!