בע"ה כ שבט התשעו
מישל בן שושן
די לכפייה הדתית!
בהשראת מאמר של הרב אורי שרקי
- כפה עליהם הר כגיגית
"ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות יט), אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם.
אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא.
אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב +אסתר ט+ קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר. תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א
במשך הדורות הסבירו המפרשים שהכפייה של ההר על בני ישראל במתן תורה היא חיונית וחיובית. אכן, בכל התגלות (אפילו התגלות אדם כלפי חברו) יש עניין של כפייה. האדם איננו בוחר את המפגשים שלו עם המציאות. המציאות היא כפייה על תודעת האדם. לכל שכן שהבורא כופה את נוכחותו במתן תורה . כפיית ההתגלות היא מקור הכפייה של התורה .רוב המפרשים מסכימים, דרך אגב, שהכפייה היתה על קבלת התורה שבעל פה (כי על התורה שבכתב, כולם אמרו נעשה ונשמע- קל מאוד לקבל תורה סדורה – קשה יותר לקבל אחריות על תורה שמתהווה כמו התורה שבעל פה).
- בכל זאת, הגמרא בעצמה, רואה בכפייה כמין חסרון. טוב שבפורים, חזרו וקבלוה מרצון, עם פחות כפייה.(כפיית המאורעות בלבד). אם כן, יש פגם בקבלת התורה בסיני מתוך הכפייה הזאת.
לכן, כדאי לקרוא את נבואתו של ירמיהו:
- הברית החדשה באחרית הימים:
נעיין בנבואת ירמיהו:
ירמיהו פרק לא (ל) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְקֹוָק וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה:
(לא) לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם יְקֹוָק: (לב) כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם יְקֹוָק נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם:
(לג) וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְקֹוָק כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְקֹוָק כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד: ס
כאן, הברית בחורב פחותה בערכה בגלל הכפייה שהייתה בה:
"ביום החזיקי בידם" כמו מבוגר שתופס את היד של ילד, בגלל חוסר בגרותו ואחריותו. ה' הוציא את בני ישראל ממצרים על כורחם. לא רק מתן תורה היה בכפייה אלא אפילו יציאת מצרים היתה בכפייה מסויימת!
"אשר המה הפרו את בריתי" כל דבר שנעשה בכפייה, סופו להיות מופר! סיבת כל הפרות הברית בהיסטוריה היא הכפייה במתן תורה.
"אנוכי בעלתי בם" הכפייה דומה לאונס. ה' היה מוכרח לעשות זאת כך כי לולי הכפייה לא ה יו מוכנים לקבל.
אבל יש בשורה לאחרית הימים שאליהם אנו חותרים:
"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְקֹוָק וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה" באחרית הימים תהיה ברית חדשה!
ומה יהיה תוכנה של הברית החדשה?" נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה " ייתכן שלא תוכנה יהיה שונה אלא צורת הקבלה: הם יקבלו את הברית מתוך ליבם, בקרבם, מרצון!!
" וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְקֹוָק": לא רק שלא תהיה כפייה מאת ה' אלא אפילו כפייה בין איש לרעהו לא תהיה! אדם לא יגיד לרעהו ללמוד ולא יכפה עליו את פרשנותו!!
מכאן, שהכפייה במתן תורה בסיני, היתה שלב הכרחי, אבל לא אידיאלי, לא רצוי לכתחילה.
בפורים, החלו ישראל לקבל את התורה מרצון
אבל באחרית הימים, האידיאל יתגשם: כל אחד מישראל יקבל עליו את התורה מרצון ללא כפיה.
- מסימני הגאולה
ייתכן מאוד, שאחד המהלכים של הגאולה הוא פיתוח הרגשה של שחרור מכל כפייה דתית. הרגשה שניתן להיות יהודי בלי להיות כפוף לדת. מצב רצוני זה, הוא כמובן לא רצוי אם הוא נשאר כך. אבל המצב הזה מאוד חיובי כשאחריו בא שלב הקבלה מרצון של התורה!
כלומר, אחרי ההרגשה שאנו יכולים להיות יהודים, ישראלים, למסור נפשנו, מרצון על זהותנו ועמנו, וכל זאת, ללא קשר עם קבלת התורה שהיא, נראית כפייה לכל דבר. אחרי השלב הזה, מתוך חופש גמור, כשהילדים יבחרו מרצונם החופשי לקבל על עצמם להיות דתיים, למרות שחבריהם חילונים,והם בוחרים מרצונם להיות דתיים, בלי כפייה זהותית, אז קבלת התורה מרצון תהיה השלב המושלם שיציין את אחרית הימים שעליהם מדבר ירמיהו!
במילים אחרות, השלב שאנו חיים במדינת ישראל היום, הוא שלב הכרחי שממנו יכול לצמוח השלב האולטימטיבי של קבלת התורה מרצון, מהלב ,בקרבנו.
זה דורש, לצערנו עזיבת התורה שקבלנו בכפייה, דחיית כל סממן של כפייה דתית
אבל היתרון הגדול של המהלך הזה , יכול להיות חזרה מרצון, בחירה מרצון לחקור את התרבות המקורית שלנו, ולחזור לקבל מרצון ומתוך אהבה וחיבה את התורה. וזה שווה, כנראה כל הייסורים האלה!!
בגלות, כל מי שלא היה דתי, היה מאבד את זהותו היהודית. במצב כזה, להיות דתי, היה מחויב המציאות אם היינו רוצים להישאר יהודים.
במאה השנים האחרונות, יש חזרה מרצון של העם לארצו, עם מוכנות למסור נפשו, ללא קשר עם כפייה דתית, ללא קשר עם מצוות יישוב הארץ. רוב בוני הארץ היו חילונים. מצד אחד זה מצער אותנו, אבל מצד שני, זה מגלה את הפן הרצוני, הבחירי שקיים בעם ישראל, ללא כפיית התורה. אנו מגלים שמכוח הרצון והבחירה החופשית, היהודים מסרו את נפשם כדי לחזור ולבנות את המדינה היהודית. יש כאן ערך בל ישוער.
המהלך הזה הוליד את הזהות הישראלית החילונית, ללא שום תלות עם תורת ישראל. זה כמובן מצער מאוד, אבל מצד שני, זה יכול לאפשר חזרה אל המקורות היהודיים, אל התורה, מכוח הבחירה החופשית, מרצון . כי אנו חשים צורך בחיבור עם התורה ולא בגלל כפייה דתית.
לכן, נראה לי,יש סלידה מכל כפייה דתית.
לא בגלל שהיהודים סולדים מהדת שלהם (מה שנראה לכתחילה)
אלא כדי להגיע (במודע או שלא במודע) למצב של חזרה למקורות מכוח הרצון והאהבה.
כבר עכשיו, כל בחור שבוחר להיות דתי, למרות שהוא משרת בצה"ל, שחבריו חילונים, שאין רבותא בהיותו דתי , ובכל זאת, בוחר בדרך הקשה (ולפעמים המפחיתה את ערכו כלפי חבריו) להיות דתי, הוא עושה זאת מתוך בחירה גמורה והערך של דרך זו עולה על כל מה שיכלו היהודים לעשות כדתיים במשך ההיסטוריה.
הערך של שמירת מצוות במשך כל ההיסטוריה היתה קשורה לזהות היהודית ולכפייה הדתית. היום, שאנו לא זקוקים , לכאורה, בשמירת התורה כדי להיות יהודים טובים, ישראלים למופת, גיבורי האומה, היום, להיות דתי , זו גבורה אמיתית.
כי היא מניצני נבואת אחרית הימים של ירמיהו שבהם,בני ישראל יקבלו את בריתו מרצונם, מלבם, באהבה.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 