יתרו נה

בע"ה יד בשבט התשע"ד

מישל בן שושן

 

יתרו נה

למה פרשת יתרו נכתבה כאן?

1תשובת הנאות הדשא:

לפני התגלות ה' היה צורך שתיווצר פרצה בשלטון העבודה הזרה בעולם. הטוב לא יכול לחול בלי שהרע יוכרע, אפילו סמלית .השלב הראשון היה לשכנע את פרעה, סמל השלטון והכוח הצבאי בעולם. ואחר כך, ה' חיכה שיתרו, סמל הרוחניות בעולם, יכיר באלוהות ה'. המשפט המכריע של יתרו הוא :"עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים.." בזכות העובדה שיתרו הכיר את כל העבודות הזרות בעולם, והוא עבד אותם וחקר אותם, אז ההכרה ממנו על גדלות ה', פותחת את האפשרות להתגלות ה' בעולם.

למה היה חשוב להתחיל להביס את הרע לפני הופעת הטוב? כי זה היה נותן כוח עצום לכוחות הרע! אם מתן תורה היה מתרחש בלי שיתרו (סמל פטרוני העבודה זרה) יכיר בעליונות ה', זה היה נותן המון כוח לעבודה זרה בעולם! כאילו מתן תורה היא ירידת כוח עצום בעולם וחשוב שיהיו כוחות טובים שיקבלו אותם ולא כוחות רעים.

מכאן, מסביר הנ"ה שחוזרי בתשובה הם גדולים מצדיקים גמורים: כי הם חוו את עולמות אפילים. כשהם חוזרים בתשובה, הם מתרגמים את כל הרע לטוב. הצדיק, לא מכיר את עולמות אלה. הוא מתרחק מהם בגלל הרגל או מצווה אבל הוא לא פיתח מעצמו נימוקים וכוחות נגד כל הרוע. לכן, יש משקל מיוחד בהכרת יתרו. הרבה יותר מצדיקים גמורים! הירידה לעולמות אפלים היא מסוכנת לכתחילה. אבל, אם בדיעבד, אדם ירד לתוכם ומשם הוא מצליח לעלות ולהעלות עימו עולמות אלה, הוא מגיע למדרגה גבוה מאוד!

  1. לעניות דעתי:

מתן תורה תלוי במוכנות העם לשמוע את דבר ה'. יתרו הצליח לשמוע. הנושא המרכזי בכל הסדרה , הוא, לע"ד, היכולת לשמוע. השמיעה של יתרו, השמיעה של משה (האם הוא מוכן לקבל עצות) השמעה של כל העם. לא לחינם, המדרגה העליונה של ישראל מתוארת ביכולת לעשות ולשמוע!

יתרו הצליח להבין ש"ה' הוציא את ישראל ממצרים". זה לא כל כך ברור עבור כולם כי בפרשה הקודמת, היה כתוב "ויהי בשלח פרעה את העם". כאילו עוד לא ברור לכולם שיש כאן מהלך מכוון מהאלוהים. יתרו יודע לשמוע. הוא יודע לאבחן מתוך המציאות את המהלכים ומבין את משמעותם. בדומה לירמיהו שרואה "סיר נפוח" מתוך המון דברים וה' ממנה אותו נביא כי הוא הטיב לראות.

יתרו, נקרא כך (נבחר שם זה מתוך שבעה שמות שיש לו) כי הוא מראה התרחקות מעצמו. הוא יתר על עצמו. הוא יודע להתרחק, לתפוס מרחק. וזה התנאי הראשון של שמיעה: המרחק מן המציאות כדי להבין המשמעות שבה.

אבל יש כנראה תנאי שני לשמיעה= המוכנות להקשיב, להתחבר בעיון לעולם החיצוני.

ליתרו יש את שני התנאים האלה:

הוא יודע לתפוס מרחק. הוא "יתר" על עצמו. והוא גם זר לעם ישראל, יש לו מבט חיצוני. משם רואים לפעמים יותר טוב מאשר מבפנים. הוא ,כהן מדין"

הוא גם קשור מאוד למה שמתרחש: כל חייו הוא חיפש את האלוהים האמיתי. והוא גם קשור מאוד כי הוא "חותן משה". זה נוגע לו מאוד. לביתו, לנכדיו.

אם כן, השמיעה הנכונה זקוקה לשני המהלים (שנראים סותרים אבל הם משלימים אחד את השני): המרחק והקשר עם המציאות. יתרו ילמד את משה לשמוע. ואכן משה מוכן לקבל עצה ממנו, אפילו אם הוא מדבר כל הזמן עם האלוהים עצמו. הוא קשוב לעצה מאדם זר. וכל העם, כנראה לומד מהסיפור הזה לשמוע את דבר ה'.

אם נכונים הדברים שאני מציע, מהיש אם כן, בעצה של יתרו שמסמלת את היכולת לשמוע?

נראה לי שהעצה של יתרו, דומה מאוד למעמד הר סיני יש בשניהם פירמידה:

 

 

משה

שרי אלפים                                                                             וירד ה' על ראש ההר

שרי מאות                                                              משה

שרי עשרות

העם                                                                                         העם

 

 

*

בעצה של יתרו, יש מתן כוח ואחריות לעם השומע את החוקים. אחד מתוך עשרה יהיו אחראים להכריע בענייני משפטים. משה לא יהיה היחיד שיחזיק את סודות וכוח השיפוט! זו דמוקרטיה ענקית של החוק לפני שמקבלים אותו! החוק, דבר ה' שיינתן, יימסר ישירות לעם. במקום ריכוז הכוח, בונים פירמידה שמטרתה להוריד מטה את האחריות!ולא לרכז הסמכות מעלה.  זה מאוד מדרבן את העם להיות קשובים למה שיאמר בהר! אדם שאמור להיות אחראי על החוק, יהיה הרבה יותר קשוב למה שנאמר לו! לפחות עשרה אחוז מהעם יהיו "שרי עשרות". כל אחד יכול להיות מנוי.

גם מתן תורה היא הורדת האחריות כלפי מטה! ה' ירוד על ההר. משה אמור לרדת אל העם.

היינו חושבים שמעמד הר סיני הוא הטלת אימה ומתן סמכות על ידי אל עליון, ביטול הפרט כלפי הסמכות העליונה, ואנו לומדים מעצת יתרו בדיוק ההיפך!

הכפייה "הר כגיגית" היא כפיה בזה שהיא מטילה אחריות על כל אחד! ולא כפיה של שעבוד והפיכת הפרט לרובוט ממושמע!

לסיכום: נראה לי שבא יתרו, נחוצה כדי שישראל ידעו איך לשמוע ולקבל את התורה.הוא מלמד אותם, מה היא שמיעה נכונה. והוא מלמד אותם לקבל אחריות על מה שישמעו! אכן חכמים צדקו כשנתנו לסדרה כולה את השם "יתרו"! "מעמד הר סיני", המצב של העם בתחתית ההר, העמידה, השמיעה, אינם פחותים מתוכן הדברים שנאמרו שם!

 

ויחן שם ישראל

"כאיש אחד בלב אחד" אומר לנו המדרש (מכילתא ורש"י במקום)

הנאות הדשא מזהיר: אכן צריכה להיות הכנעה ושפלות רוח כדי להשתיק את הרצון האישי, הדעות האישיות והרצונות הפרטיים. אכן זה נחוץ לאחדות. אבל, התורה באה ללמדנו שכל המידות האלה הן בדרך כלל מאוד שליליות! כל אחד חייב לקבל אחריות, לפתח ולהביע את עמדתו. הדעה של כל אחד חשובה מאוד ואין לבטל אף אחת! אם כן, אנו בבעיה: איך אפשר ליצור אחדות בתוך עם ישראל?

אין להפוך אחדות לאחידות!

אין לבטל את העצמי

ובכל זאת יש להיות מאוחדים!

זה בדיוק מה שקרה באופן כמעט חד מפעמי במתן תורה: ישראל הצליחו לעשות את שני הדברים ההפוכים ביחד! כל אחד היה עומד (עומד על דעתו וייחודיותו) וכולם בלב אחד, באחדות והכנעה כלפי הכלל!

זה אולי הדבר הקשה ביותר. הרבה יותר נדיר מאשר קולות וברקים ! מתן תורה וירידת ה' על ההר התאפשר בזכות המצב המיוחד שאליו הגיעו ישראל במעמד הזה!! זה מה שאפשר להם לשמוע את דבר ה'. זה מה שאפשר לה' לדבר אתם!

 

אומרים חכמים שיש שני סוגי גהינם, הגיהינום של אש הגיהינום של השלג

הגיהינום של אש= כשהאדם מתמסר כולו בהתלהבות יתרה בנושא שדורש קרירות, שיקול הדעת

הגיהינום של שלג= כשהאדם פועל בקרירות יתרה ממקום שזקוקה ההתלהבות וחום הלב!

אם כן הנאות הדשא , כמו החסידים הגדולים, דגל באיזון הנכון בין מידות הפוכות! כי שם טמון סוד הקיום האנושי! בן קרירות וחום, בין הפרט והכלל. בין עמידה על הדעה האישית והקבלה של הדעה האחרת.

 

קול גדול ולא יסף

אונקלוס תירגם: "קול רב ולא פסק"

קולו של ה' בהר סיני לא הפסיק! אם לא שומעים אותו זה רק בגלל שאין לנו היכולת, כוח השמיעה הדרושה. אבל קולו של ה' לא פסק. מה דרוש אם כן? השמיעה, ההתלהבות שהרגשנות בהר סיני!

 

*במגדל בבל  חיפשו בקעה, בצורה כזו שכולם נופלים למרכז! כך שלכולם יש דברים אחדים ושפה אחת. בהר סיני, זה הפוך: כל אחד יכול ללכת לכיוון שלו. ההתאחדות היא רצונית.