כי תשא אה

בע"ה  יג אדר התשע"ב

מישל בן שושן

 

כי תשא אה

 

כי תשא את ראש בני ישראל

מדובר על "נשיאת ראש", כלומר על הגבהת האדם למעלה עליונה מזו שהוא נמצא בה ! איך אפשר "להגביה" את האדם ? בנתינת מחצית השקל! איך זה פועל?

העניין של ה"מחצית", מפנה את האדם לחשוב שיש  תחום נגלה ותחום נסתר. כמו שלירח יש שני צדדים. בנתינת מחצית השקל, חושבים על המחצית שלא נמצאת! אם האדם מכיר אך ורק במה שהוא רואה, במה שהוא מרגיש ברגע נתון, אם עבורו המציאות מסתכמת אך ורק במה שיש מולו, אז הוא יכול לחיות באופן רדוד. כל חטא או הרגשה של דיכאון, יכולה להפיל אותו לגמרי כי עבורו "הכל" נשבר! וזה "הנגף" הגדול ביותר!

לעומת זאת, כשהאדם מכיר שיש מימד נוסף, דברים אחרים שאינם בהכרח נמצאים עכשיו ב"נמצא" בגלוי, אז הוא יכול לפנות לעולם התיקון. הוא יכול לקחת מרחק, לראות את המציאות ב"פרופורציה" ולצאת מהמבוי הסתום.

יש ,בכל שקל, שתי מחציות.

  1. אחת שרואים ונותנים ומזדהים איתה בדרך כלל
  2. אחת שלא נראית, שלא נמצאת בנתינה, אבל היא זאת שקובעת שהראשונה היא רק מחצית!

המחצית ש"לא נראית" , מסמלת את עולם האפשרויות אין סופיות, הפוטנציאל העצום של ההוויה! זה מה שיכול להרים את ראשו, "לשאת את ראשו"!!. זו באמת "תרומת ה'", כלומר, המתנה הגדולה ביותר שה' יכול לתת לבן אדם! המודעות שיש מאיפה לשאוב השראה, עידוד, חידוש..

המחצית הסמויה מאפשרת לאדם לא להיקבע במציאות אחת. היא פותחת בפניו חיים עשירים ובלתי צפויים!

ייתכן שזאת הסיבה שבגללה משה התקשה להבין עניין זה עד ש"הראה לו מטבע של אש חקוק מכיסה הכבוד": כלומר שעניין זה הוא סוד גדול והיא המתנה הגדולה ביותר שנתן הבורא לישראל. התקווה , התשובה, החידוש, ריבוי האפשרויות שפתוחים בפני הבן אדם

אם האדם חושב שהמציאות היא "שקל אחד שלם", אז אין לו מקום לשינוי . הכל מקובע.

 

אם משה מתכוון למנות את ישראל  אחרי חטא העגל, כדי לדעת את מניין הנשארים מההרג והמגפה, אז נתינת מחצית השקל באה כדי לתקן את החטא, לתקן את העם! כי רעיון מחצית השקל הוא בדיוק ההפך מרעיון חטא העגל! (העגל הוא "מסכה"- דבר מקובע- שמצמצם את השגת האלוהות למימד אחד בלבד, בעוד שמחצית השקל באה לפתוח את האופקים לעולמות רבים אין סופיים)

  • כדי למנות את העם יש שני תנאים:
  1. אין לספור אותם ללא צורך חשוב
  2. יש לספור חפצים (כל חפץ יכול להתאים ולאו דווקא מחצית השקל)ולא בני אדם.

 

מבן עשרים שנה ומעלה

מצד התורה, האדם מתחיל להיות "בר מצווה" רק בגיל עשרים!! כי רק אז הוא יכול להבין את באמת את מה שמתבקש ממנו מצד הבורא!!

 

ורחצו..את ידיהם ואת ורגליהם

הא"ה מעלה מקרה: אם כהן עלה מהטבילה, האם הוא חייב בנוסף לרחוץ את ידיו בכיור??

התשובה היא כן!הוא חייב בכל זאת לרחוץ ידיו ורגליו בכיור!! למה הטבילה לא מספיקה??

לע"ד:הטבילה של הגוף מטהרת את האדם באשר הוא. אבל זה לא מטהר את מה שהוא עלול לעשות! הכיור מאפשר רחיצת הידיים והרגליים שהם הסמל של מעשי הכהן, השפעתו כלפי העולם החיצוני לו.

זה מלמד אותנו שאין הטהרה הפנימית מספיקה כדי שהמעשים שלי יהיו טהורים!! אני יכול להיות בעל הכוונות הטובות ביותר ובכל זאת, להשפיע לרעה!! הכיור בא כדי ללמד שיש לעשות מאמץ כדי שהמעשים שלנו יהיו לטובה. והטבילה במקווה לא עוזרת לזה!

 

ממולח טהור קדש

הקטורת מורכבת מ11 סמים. הם מסמלים את כל המידות האפשירות(אפילו מידות "רעות" כמו הלבונה שהריח שלה היה רע מאוד). והיו כולם מעורבבים וטחונים דק עד שיהיו "ממולח טהור"

ממולח=מעורבב. טהור= שלא נראה הצבע של אחד מהרכיבים. שהצבע הסופי יהיה "טהור", אחיד.

ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור..

ראה קראתי בשם= תשים לב לשמות שניתנו לו ולאבותיו! יש בשמות האלה תורשה מיוחדת שמייעדת אותו לתפקיד:

בצלאל= הוא בונה בית שבו נפגוש את האל בעזרת הצל! כמו שהסברנו לעיל לגבי המחצית השקל החסרה, שם יש את  כל העיקר, משם, מהחסר, מה"צל", ניתן להשיג את הגבוה ביותר!

בן אורי = שיעשה מקום לאשר אור לו.(עניין המנורה במקדש)

בן חור= שיאפשר לישראל את הכפרה מהחטאים ויהיו בני חורים מהחטא! (עניין הכפרה שבמקדש)

 

ואמלא אותו ..בחכמה

למה "וו" בהתחלת המשפט?

בצלאל היה "מחונן" מלידה בכל מיני תכונות חיוביות, שייתכן שהוריו כבר התכוננו לזה ועבדו כדי לרכוש מיומנויות אלה. בצלאל , בעצמו, התכונן לזה.

רק לאדם שעשה השתדלות בכיוון הזה , אני אוסיף עוד חכמה ותבונה..

כמו שכתוב בדניאל (ב)"יהיב חכמתא לחכימין" ה' נותן למי שכבר התחיל בחיפוש אחר הדבר!

 

וביום השביעי (לא-טו)

זה אולי רמז למקרה שמביאה הגמרא: אדם שמתהלך יחידי במדבר ושכח מתי זה שבת, סופר שבעה ימים ועושה שבת "ביום השביעי", אפילו אם זה לא שבת!

 

לעשות את השבת

  • אין השבת באה רק כדי לנוח ו"להרגיש ", באופן פאסיבי עונג . אלא יש "לעשות" באופן אקטיבי את מצוות השבת!
  • כשהאדם מוסיף מחול על הקודש ומכניס את השבת מוקדם יותר, ה'מסכים איתו וקורא לזה "שבת" למרות שעדיין זה לא שבת באופן רשמי. כך, האדם "עשה" , מעצמו, חלק קטן של שבת!

 

שבת ברית עולם

ברית= 612 ויחד עם העולם, זה 613. כלומר, שבת שקולה לכל המצוות ביחד!

 

ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו…את שני לוחות…

למה ה' לא נתן את הלוחות כבר בהתחלת ארבעים הימים? כי הלוחות כוללות את כל התורה כולה. כאילו התורה מקופלת בתוך עשרת הדברים. ולכן, רק אחרי שהוא הסביר לו שוב את כל מה שהיה לו למסור לו בארבעים הימים האלה, הלוחות נגמרו .

בעצם, לומדים מזה שעיקר מה שה' נתן למשה זה "כל מה שמסביב לתורה שבכתב". התורה שבכתב, כלומר הלוחות ו10 הדברים, הם המסגרת המכילה את התורה שבעל פה שהיא העיקר והיא אין סופית . היא הלבן שמסביב לשחור של האות!

"ויתן ..ככלותו" למדתי במקום אחר דרש יפה שמסביר זאת אחרת: ה' נתן למשה מתנה יקרה מאוד והיא :"ככלותו"! כלומר ה' נתן למשה את זה שהוא הפסיק לדבר איתו! הוא "גמל" אותו מיניקת הדבר האלוהי, כדי שיוכל הוא בעצמו להתחיל לדבר מקולו ומשכלו! וזה מקור התורה שבעל פה!!

ורק אחר כך הוא נתן לו התורה שבכתב כדי שיהיה בסיס לתורה שבעל פה!!

 

כתובים באצבע אלוהים

המדרש מסביר שה' העביר את אצבעו מול האבן, ובגלל נוכחות האצבע, האבן נמסה! כאילו אי אפשר לחומר להתקיים מול נוכחות ה'! וכך נעשו האותיות , חרות בלוחות.

נראה לי שזה הסמל היפה ביותר לחיבור בין הרוחני והגשמי:

האבן נמסה מול האור האלוהי, אבל האבן שמסביב, נשארה!! ובזכות האבן שמסביב , האות יכולה להיות אות!! כלומר, האור האלוהי לבדו, איננו נראה! הוא זקוק , כדי להיראות, לאבן מסביב!

כמו כן גוף האדם וגשמיותו , הם האבן שבתוכה חרותה הנשמה הרוחנית. בלי גוף אין כלום! אבל הרושם שעושה הרוח בתוך הגוף, נמצא בזכות הגוף עצמו! וזה מקור המצוות המעשיות. הכנסת הרוח בתוך החומר נותן לחומר את ייעודו ותוכן רוחני!

 

 

חטא העגל:

 

הא"ה מתאר שני חטאים שקראו בחטא העגל:

  1. "אשר ילכו לפנינו" כלומר, הם חיפשו אמצעי. לא ששללו את מציאות ה' ואת השגחתו בעולם. הם רק היו רגילים שמשה היה מתווך ביניהם ובין האל. והיעדרות משה הכניסה אותם לפאניקה . הם לא היו מספיק בוגרים כדי להתייצב מול האל בלי אמצעי שילך "לפניהם".
  2. הם רצו לעבוד רק "חלק, אחד מהאלוהות. קשה להם לקבל את ריבוי הפנים של האמת האלוהית. הם מוכנים לקחת בחשבון רק פן אחד ולעבוד את החלק הזה.

לסיכום: העבודה הזרה היא עבודה שמבקשת להיחבא אחר מתווך ולא להרגיש אחראי מול האלוהים. היא גם עבודה שעושה לנו "חיים קלים" כשרואים רק "חלק" אחד מהמחויבות ומהאמת ומסרבים לקחת על עצמנו שהמציאות מורכבת .

 

ארבעים יום

משה נשאר ארבעים יום כדי להשיג את כללות(10) ארבע (4)המימדים של האמת(10X4), הפרד"ס:

  1. פשט, שהוא אור המאיר בעולם העשייה.
  2. רמז, שהוא בעולם היצירה
  3. דרש, שהוא בעולם הבריאה
  4. סוד, שהוא בעולם האצילות

 

לך רד

ה' ביקש ממשה לרדת מההר כי אין למשה זכות להיות בראש ההר רק בזכות מעלתם של ישראל! ואם הם חטאו, אז משה גם הוא צריך לרדת מגדולתו!!

 

 שיחת עמך

הערב רב הוא זה שגרם לחטא העגל. (חלק מעם ישראל לא מחו בידיהם וכך היו אחרים למעשה וחלק אחר לא חטאו, ובניהם הלויים). הערב רב הוא העם שמשה,  הסכים, מדעתו, להוציא ממצרים. כדי לתקן את זה, משה יבוא לגאול את ישראל באחרית הימים ואז, "לא נקבל גרים לימות המשיח" וכך משה יתקן את מעשיו!

(הא"ה טוען שכל הערב רב נהרג בזמן ההוא!!)

 

לשמצה בקמיהם

חטא העגל יישאר טענה נגד ישראל על ידי אומות העולם. כל מי שיקום נגד ישראל יטען שישראל אינם צדיקים בגלל חטא העגל! כאילו חטא העגל יהפוך "לאות קין" ומסמל את החולשות של ישראל . חולשות אלה הם שמצדיקים את פגיעתם מצד אומות העולם!

 

אנא חטא העם הזה חטאה גדולה

משה מכנה חטא העגל "חטא"(בשוגג) ולא עוון או פשע(במזיד או להכעיס). וזאת הדרך שמשה לימד אותנו כדי לבקש רחמים: אין האדם פושע אלא מתוך חוסר דעת,  חוסר חשיבה על משמעות מעשיו..כך שהופכים כולם לחטאים בשגגה!

 

מחני נא מספרך אשר כתבת

יכול להיות שזה ספר התורה

או יותר נכון יהיה להגיד שמדובר על "ספר החיים", הספר של הצדיקים, בנוניים ורשעים וכותבים למעלה בראש השנה!

 

ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל  אשר עשה אהרון(לג-לה)

כאן הפסוק נראה מאשים את אהרון באחריותו

או שהוא דווקא מנקה את אהרון מאחריותו כשהוא קובע שהעם הוא זה שעשה את העגל , אפילו אם אהרון "עשה " אותו בפועל על  ידי זריקת הזהב לכור.

 

וידבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעיהו(לג-יא)

"פנים אל פנים"= באופן  דינאמי ולא באופן סטאטי.

המילה "פנים" היא ברבים כי היא מצביעה על כל האפשרויות הקיימות אצל האדם. מי שיקבע שהאדם הזה הוא כך וכך, מקבע אותו ושולל את "פניו" הרבות. אדם יכול להשתנות ואפילו ברגע נתון, הוא מלא מורכבות.

כשפנים מסתכלות על הפנים של האחר, יש אינטראקציה בין הפנים: אם אחד מאיר פניו לשני, זה יכול לגרום להארת פני השני שתגרום אף היא הגברת האהבה והשמה אצל הראשון וכן הלאה..

כלומר, כשפנים נמצאות מול פנים אחרות, הכל תלוי בשני הצדדים!

כמו שאדם רואה את פני "רעיהו" באשר הוא חברו , אז הוא גם כן מרגיש חברות ורעות.

כך קרה בין ה' ומשה:ה' התגלה למשה באותה המידה שמשה הכין את עצמו להתגלות הזאת! וכך ה' גילה למשה שכל אדם יוכל לקבל הארה, כפי רצונו , מוכנותו, והכנתו לדבר!!

וה' לא יאהבהו אם לא יכין ליבו האדם לזאת!!

(ראה לעיל החכמה שנתנה לבצלאל)

 

והסירותי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו

יש צד שאי אפשר להשיג אצל ה' והוא נקרא "פני ה'" מלשון "פנים" ( ולא חוץ).

ויש צד שניתן  להשיג והם ה"אחוריים" (אולי מלשון "אחר) שהאחר, האדם יכול להשיג.

וטוב שכן! כי אם האדם היה יכול להשיג "הכל" מה' או אפילו להשיג הכל מאדם אחר, אז לא היה נשאר הצל, הצד הנסתר, המחצית השנייה של השקל, כל המרווח שבזכותו יש טעם לחיות! לחפש, ולהפתיע ולהיות מופתע, להשתנות ולשנות העולם!

ככל שנתאמץ, נוכל רק להשיג חלק מסוים מהאחר (האחוריים), ויישאר תמיד פנימיות (פנים) שתשאר בלתי "נתפסת"!  אבל מושכת מאוד!!

 

ה' ה' אל רחום וחנון

ה' הראשון, מידת הרחמים, לפני החטא

ה' השני הוא גם כן מידת הרחמים אחרי החטא.

למה צריך רחמים לפני החטא?? כי האדם חייב לזכות בחייו! ואם הוא לא עשה כלום (באופן חיובי, מצוות עשה) כדי לזכות, אפילו אם הוא  עדיין לא חטא, הוא זקוק בכל זאת למידת הרחמים!!

 

ונחלתנו

פירוש שה' לא יעזוב את ישראל וייקח  במקומו עם אחר

 

הנני גורש מפניך את האמורי והכנעני..(לד-יא)

זו הפעם הראשונה בתורה,שמדובר על הרחקת הגויים מהארץ לפני הכניסה של ישראל! לא היו עדיין מצוות השמדת העמים הכנעניים. הא"ה מסביר שכל המצוות האלה ועניין גירוש הגויים בא כתוצאה של חטא העגל!! כדי להרחיקם מהעבודה זרה!! אם הם לא היו נופלים בחטא העגל, יכול להיות שהם היו מספיק חזקים כדי לגור עם גויים עובדי עבודה זרה בארץ בלי להתבולל!!

דרך אגב:ההבטחה הזאת לא נתקיימה! ה' לא גירש את כל הגויים מפני בני ישראל!! לכן הוא אמר כאן "שמר לך" כי משה יבוא בעצמו באחרית הימים לגרש את כל הגויים מהארץ!!

 

את חג המצות תשמור

כמו רוב העניינים בסדרה שלנו, גם החמץ מצביע על איסור עבודה זרה כשאדם מקבע את המציאות ולא מוכן להיפתח אל ריבוי האפשרויות של המציאות ושל האמת. החמץ, הוא מבחינת "אל אחר" שיכול לקבע את האדם במצב נתון. המצה מכניסה בו את עניין החוסר, עניין המחצית השקל שחסרה!