08-03-09
מישל בן שושן
כי תשא שם
הכיור
דרום
1 =מזבח החיצון
2= הכיור
3= מזבח הקטורת
4= השולחן
5= המנורה
6= קודש הקודשים
שאלות:
1 למה הכיור נמצא בין מזבח החיצון למזבח הקטורת?
הרי , כדי לעבוד , אפילו במזבח החיצון, חייבים ,קודם כל, לרחוץ ידיים ורגליים בכיור! היה הרבה יותר הגיוני לשים את הכיור בכניסה, לפני שנגשים למזבח החיצון!
2 למה קוראים למזבחות בשם "מזבח", הרי לא שוחטים את הבהמות עליהם. ואפילו אם מקריבים את חלקי הבהמות השחוטות על מזבח החיצון, במזבח הפנימי לא מקריבים בכלל שום בהמה! אלה מקטירים עליו את הקטורת!
הגדרות:
1 מזבח החיצון:
יש בו אש, הוא נמצא תחת כיפת השמים, "בחוץ". הוא מקביל, בנפש האדם , ללב! זה מקום התפרצות הרגשות, ההתלהבות, החום , האהבה.
2 מזבח הפנימי:
הוא מזבח הקטורת, כשמו הוא פנימי, יותר פונה לצד השכלי של האדם, החלק הקר, של יישוב הדעת, שלו בהכרח מתפרץ החוצה. מקום השיקולים הקרים , הלימוד, ..
מעשה הקטורת הוא נסיון לחבר את כל חלקי המציאות המפוזרים. אחד עשר הקטבים , שכל אחד הוא עולם בפני עצמו, בין טוב ובין רע, כולם מתחברים ביחד בקטורת. וזו פעולה שיכולה לעשות הדעת , השכל, המוח.
3 הכיור:
הוא מקום התשובה!. רחיצת הידיים והרגלים מסמלת פעולת התשובה של האדם.
המזבחות:
יש באדם שני סוגי יצר הרע. או במילים אחרות, יצר הרע שבאדם יכול לפעול בשני אופנים:
- או שהוא נראה לאדם כ"מנוול" שמסכים עם העובדה שהמעשה הוא אסור. אבל , יש לו לאדם לעבור על האיסור כדי ליהנות, כדי שהגוף ייהנה. היצר הרע, במצב זה, פונה לרגשות האדם, ללב האדם.
- או שהוא נראה לאדם כ"תלמיד חכם" שמסביר לו שהמעשה הזה הוא בעצם לא כל כך אסור, מוצא לו מהלכים עקיפים לחשוב שהמעשה , בעצם מותר, ואפילו מצווה לעשותו מצד כל שהוא! היצר הרע כאן, פונה לשכל האדם. הוא משכנע את שכלו שהמעשה האסור הוא בעצם טוב מאוד.
שני המזבחות הם שני הכלים לשבור את שני היצרים האלה:
- מזבח החיצון מנסה לשבור את היצר הרע "המנוול" הפונה ללב.
- מזבח הפנימי מנסה לשבור את רוחו של היצר הרע ה"תלמיד חכם" הפונה לשכל.
"מזבח" נקרא כך על שם ה"שבירה" של היצר הרע.(כמו במסכת עבודה זרה נ: "שבר מקל הוא כעין זביחה")
ולכן, שני ה"מזבחות" הם מקום שבירת היצר הרע ה"מנוול" ו"התלמיד חכם"! אחד בלב והשני במוח. אחד שמתבטא בחוץ והשני בפנים…
מיקום הכיור:
כשהאדם תפוס בידי היצר הרע שלו. איך הוא יכול לצאת מזה???
כל הגיון, כל עבודה שכלית, איננה בדרך כלל יכולה לעזור כי הרגשות העזים שמושכות אותו לחטא הרבה יותר חזקים.
האדם, שהיה רוצה לעשות תשובה, לרחוץ ידיו ורגליו בכיור מזוהמת היצר הרע, איינו יכול לגשת לכיור סתם כך. זה לא עובד כל כך בקלות! הלווי והוא היה יכול "לעשות קודם כל תשובה ואחר כך להתקרב לעבודת ה' במזבח החיצון ואחר כך לעבוד את ה' במזבח הפנימי. זה נראה הסדר הטוב של הדברים, אבל בפועל האדם לא יכול לצאת מידי היצר הרע רק ברחיצת רגליו וידיו!
השם משמואל, ותנועת החסידות בכללה מחדשת חידוש עצום:
על האדם להימשך על ידי "הריח" של המזבח החיצון! שהאדם החוטא, יימשך אחרי דבר כל שהוא שבקדושה . אפילו אם הוא עדיין מטונף בחטאיו! שייתן ללב שלו להימשך אחר דבר מועט, זעום, לא חשוב לפעמים, דבר רחוק מאוד מדרך העבודה, אפילו מה"ריח" של הקורבנות. משם, הוא יוכל אולי למשוך את ליבו לעבודה ולהתקרבות אל ה'. רק אז, יוכל אחר כך לגשת לכיור, לרחוץ ידיו ממעשיו הקודמים. ורק אחר כך לגשת לעבודת הלב הנכונה ורק אחר כך, לעבודת השכל, ללמוד, להעמקת התהליך השכלי.
בקיצור:
חייב האדם השב אל ה', לעבור דרך מזבח החיצון. אפילו בלי ל"עבוד" אלא להריח את ריחותיו, להיות נמשך רגשית , אפילו לדברים צדדיים, וזה יכול למשוך אותו לכיור, ושם יוכל לחזור בתשובה, לעבוד במזבח החיצון ורק אחר כך לעבוד במזבח הפנימי!!
וההלכות מורות על כך:
1 מיקום הכיור : לא לפני מזבח החיצון אלא אחרי שעבר דרכו
- הכהנים, כשמתחילים את היום שלהם בעבודה, נכנסים מצד מזרח, ועוברים על ידי מזבח החיצון לקראת הכיור, כדי לקדש ידם ורגלם: אסור להם לקחת איתם אבוקה או שמישהו אחר יקח עבורם אבוקה להאיר להם הדרך בחשיכה! הם חייבים להתהלך רק לאור אש המערכה (של היום הקודם) של המזבח החיצון!.
ברור שהמעבר דרך המזבח החיצון לפני שנוטלים ידיים בכיור היא מורה על הצורך להיות נמשך רגשית, אל העבודה, לפני שמתחילים בכלל להיטהר כדי לעבוד!!!
זה מפנה אותנו לתפיסת העולם של החסידים: שמושכים "כל יהודי" באשר הוא, במצבו העכשווי, באמצע חייו, בלי שעשה כל מאמץ או תהליך של תשובה, ולנסות למשוך אותו אחרי פעולה רגשית, חווייתית,(ריחות המזבח החיצון) שאולי תמשוך אותו הלאה לרצות להתקרב ואולי אחר כך להיטהר בכיור ואחר כך לעשות תשובה מעשית ושכלית!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 