המשכן והעגל

בע"ה יט אדר התשעה

מישל בן שושן

 

משכן או עגל

 

מה ההבדל בין עגל הזהב למשכן?

לכתחילה שניהם מגשימים אלוהות. גם במשכן היו כרובים בעלי צורת חי, מזהב. למה פרשת עגל הזהב נכנסה , בסיפור התורה באמצע ארבע פרשיות העוסקות דווקא במשכן? כדי לנסות ולענות, נחקור את שתי העמדות המסורתיות בנידון: אכן,אם נסכם אותן,קיימות שתי שיטות מנוגדות:

  • אחת טוענת שהמשכן בא לכפר על חטא העגל
  • השנייה טוענת שהמשכן היה מתוכנן כבר מבריאת העולם ללא קשר עם העגל.

ננסה לפרט את שתי הדעות האלה ולמצוא דרך אמצעית כדי לחבר בניהן

 

  1. המשכן הוא תיקון חטא העגל

בהתחלת פרשת ויקהל, רש"י אומר שמשה ירד ביום כיפור עם הכפרה של חטא העגל ועם הלוחות השניות ואז, הוא מסביר לעם את ציווי המשכן. הפרשה ממוקמת מיד אחרי חטא העגל, ונראה לפי זה שהעגל גרם לבניין המשכן. הרעיון שמאחורי הרעיון הזה, הוא :"ם אתם חייבים משהוא גשמי להתיחס אליו, אז תעשו משכן" כלומר, המשכן הוא "עגל כשר"! הכשרת הרצון להתיחס אל כלים גשמיים כדי לעבור את האלוהים הבלתי נראה. הרבה מפרשים מתארים את כלי המשכן כ"תיקונים" לחטא העגל. זה מצדד את הטיעון של הרמב"ם על הקרבנות: אתם זקוקים למשהו שדומה לעבודה זרה, אז נתן לכם משהוא שינתב את הרצון הזה , אבל בהכשר ולא באיסור.

 

  1. בלי קשר עם העגל, המשכן הוא מטרת הבריאה.

כשמגיעים לפרשת שמיני שבספר ויקרא, כולם מסכימים שמדובר ביום השמיני שאליו חכינו מאז שהבריאה הסתיימה ביום השביעי. מטרת בריאת העולם היתה שה' ישכון בתוך עם ישראל ובניין המשכן מאפשרת את הדבר החשוב ביותר שאליו כל הסיפור עד עכשיו שאף אליו:"ושכנתי בתוכם"

מצדדת הרעיון הזה , העובדה שפרשיות "תרומה -תצווה" כתובות בתורה לפני חטא ה עגל. כאילו חטא העגל בא אחרי שה' כבר ציווה למשה על המשכן. אם כן אין קשר בין המשכן והעגל.

מפרשים מסבירים שאולי היתה לעגל השפעה קלה על בניין המשכן , ולכן ניתן להסביר כמה שינויים בין ציווי המשכן על ידי האלוהים (תרומה תצווה) והביצוע (ויקהל פקודי) על ידי חטא העגל שקרה באמצע. אבל באופן עקרוני, המשכן היה מתוכנן ללא חטא העגל.

 

  1. נסיון ליישב את המחלוקת:

נניח שמטרת הבריאה היתה להגדיל את הידיעה של האחדות על ידי חווית הפיזור. כלומר, אם יש איחוד אחרי פיזור, האיחוד מורגש הרבה יותר מאשר אחדות שתמיד היתה אחדות. במילים אחרות, היה מפץ גדול שגרם ל"אחד" להיות מורגש כריבוי אין סופי בבריאה. יש הרבה עולמות (חי- צומח- מדבר- דומם..), אין ספור כוחות, אין ספור יצורים שונים, מרחב אין סופי, הרגשה של זמן אין סופי, וגם בתוך האדם, הרבה מימדים, הרבה רגשות, הרבה מצבים, ריבוי אדיר.

לכן, כנראה, התורה מספרת לנו שהבריאה התרחשה ב"שישה ימים". סמל ריבוי ולניפוץ הרגשת האחדות.

מתוך כל הריבוי הזה, ה' מבקש מהאדם

  1. להמשיך בתודעה של הריבוי, להיות בדעה שונה אחד מן השני. לרדת בים , ביבשה ובאוויר כדי להכיר ולהשיג את מלא הריבויים האפשריים
  2. אבל מצד שני, הוא דורש ממנו להכיר באחדות כל הדברים האלה!! יש אחדות מאחורי הקלעים. היתה אחדות לפני הבריאה ויש אחדות במשך ההיסטוריה.

 

מטרת עם ישראל

עם ישראל הוא העם שנבנה מריבוי דעות. כל שבט, כל אדם, מייצג דעה אפשרית של השגת המציאות. אבל עם ישראל מחויב בהרגשת אחדות על ידי זה שהוא עם אחד ושהוא יושב על ארץ אחת. הוא נאלץ (לפעמים על ידי רדיפות העמים נגדו) לגבש זהות משותפת למרות חילוקי הדעות בתוך מרכיביו. ריבוי המצוות מחייבות אותו להיות מודע למציאות המורכבת. חובת אהבת הזולת ומצוות יישוב ארץ אחת ועבודה לאל אחד, מחייבים אותו להכיר או לפחות להאמין ולהעיד מול שאר העולם על האמת הזאת: יש אחדות. יש אל אחד בורא כל המציאות, הטוב והרע, וכל כוחות הטבע. המטרה היא להגיע למשוואה: "ה' (אחד) הוא האלוהים(ריבוי כוחות הטבע)"

 

אחדות בריבוי

כל נסיון לצמצם את המציאות לראייה אחת מקובעת ומונוליתית, היא "עבודה זרה".

עגל הזהב פסול, לא רק בגלל שהוא לא צווה על ידי האלוהים, אלא בגלל שהוא ביטול הריבוי. הוא מסמל את הסירוב להתייחס אל המציאות במורכבותה. אנשים שמעדיפים לראות את הכל בראייה אחת מקובעת, עובדים עבודה זרה. "אלוהי מסכה" הוא סמל ביטול הריבוי שקיים בפנים הרבות. המסכה היא קביעה של צורה אחת של הפנים . הפנים, האדם, המציאות, הם ריבוי. המסכה מבטלת את הריבוי וקובעת פן אחד. זה מאוד נוח. אבל זה לא מטרת הבריאה! יש , כל הזמן, להחזיק ולהעמיק בריבוי. ובאותו הזמן להאמין באחדות שמאחורי הריבוי הזה.

במשפט מסכם, נגיד שהמשכן הוא אחדות בריבוי בעוד שהעגל הוא אחידות

 

המשכן

בניגוד לעגל הזהב, יש הרבה כלים במשכן. זה כבר לא מאפשר לסגוד לדבר אחד!

בנוסף, לכל כלי יש מטרה להציב מול האדם את מורכבות המציאות שהוא מייצג.

יש שני כרובים ולא אחד. כל אחד מפני אל האחר את "פניו" הרבים. יש דיאלקטיקה.

המנורה מכילה שבעה קנים ושבעה נרות. לא נר אחד! יש הרבה פנים לחכמה.

ללחם הפנים יש צורה של פנים מול פנים. דואליות כמו הכרובים. ויש 12 לחמים ולא אחד

למזבחות יש ארבע קרנות. גם כאן ריבוי הארבע שמסמל את ארבעת הבנים של הגדה וארבעת המינים.

יש הרבה חללים שונים במשכן וכן הלאה, הכל, במשכן בא כדי להזמין את האדם להעמיק את הריבוי.

ובכל זאת, בבנין המשכן, הגיעו לפלא של האחדות:"ויהי המשכן אחד". להגיד שה' שוכן במשכן, זה להכיר באחדות בכל הריבוי הזה.

בניגוד לעגל הזהב שהיה "כלי" אחד. ייצוג אחד של מציאות מסויימת אחת שמשלה את מסגדיה שהיא "כל המציאות" ולא רק פן אחד. העובדה שהמשכן הוא כמין בית שאין להיכנס אליו, עם איסור לנגוע בו סתם, מתקנת את ההרגשה שהעגל, שנמצא בחוץ, בהישג יד והישג עין, הוא בשליטת האדם! האדם שולט על המציאות!

 

לסיכום

כן ,המשכן מבטא את כוונת הבריאה.

האם הכוונה הזו (שדרך אגב מתבטאת גם ביום השבת, ובמצוות רבות אחרות) היתה חייבת לעבור דרך בניין משכן? אני לא בטוח. זה היה תלוי ברמת הבשלות של העם.

באופן אידיאלי, אין צורך במשכן כדי לבטא את רעיון המשכן (שהוא מטרת הבריאה).

אבל, אם העם איננו יכול להשיג זאת. אם הוא יותר מדי מושפע מהאווירה השוררת בעולם, אם כוחות היצר שלו חזקים עד כדי כך שהוא איננו מסוגל להשיג הכוונה העיקרית (אחדות מתוך ריבוי) באופן מופשט לגמרי, אז כן, יש תכנית מגירה מתוכננת, והיא בנין המשכן.

כמו מורה שמנסה להעביר מסר על ידי כל מני דוגמאות. עד שהתלמיד יבין., התורה מפתחת כל מני אמצעים כדי שהעם יבין בסופו של דבר את העיקרון.

ואם כבר עגל זהב, אז משכן!