משפטים לעד

30-01-08

מישל בן שושן

 

משפטים העד

 

המשפטים..אשר תשים לפניהם

הנציב עושה הפרדה בין הדברים הברורים והפשוטים שאפשר לפרשם על פי פשט הדברים (=תורה שבכתב), לבין דברים הנאמרים בקיצור רב ושרק הפלפול והמסורת יכולה לפרש, ואלה חלק התורה שבעל פה. לאלה , קוראים "המשפטים"! האילוץ לפרש הפסוקים בפרשתנו רק על ידי המסורת התלמודית והפרשנות הפלפולית(להם הוא קורא "הקבלה"), גורמת לו לקרוא לכל זה "תורה שבעל פה" , כתובים שונים במהותם משאר התורה! וזאת רק בגלל שהוא לא מצליח לפרשם לפי פשט הדברים!

 

כי תקנה עבד עברי

למה לא כתוב "עבד ישראלי"? כי "עברי" הוא תואר נחות. "ישראל" הוא תואר עליון. גם יעקב לא זכה לשם ישראל רק כשהיה במעלה עליונה, כהוא תפס את הזהות הישראלית בכללותה בצורה עליונה מאוד.

כאן, האיש שבחר או נאלץ להיות עבד, סותר את מהות הישראליות החופשית והעצמאית, לכן הוא "יורד" למדרגת "עברי"!

יש לציין כי יוסף כונה על ידי שר המשקים גם בתואר :"עבד עברי".

 

ואשר לא צדה ..והאלוהים אנה לידו(כא-יג)

המכה איש בכוונה תחילה, במזיד, מות יומת. אבל אם לא התכוון לזה, הוא הרגו בשוגג(-אשר לא צדה) , אז צריך לגלות לעיר מקלט. אבל למה מגיע לא "עונש " זה?

  1. או בגלל שלא נזהר וכן היה צריך להיזהר. למשל בתאונות דרכים, הוא נהג במהירות מופרזת או לא שמר מרחק. אץ על פי שלא התכוון להרוג משהוא , הרי הוא ייענש בגלל חוזר הזהירות שלו.
  2. במקרה וכן נזהר, אבל בכל זאת בגללו מת משהוא, למה הוא צריך להיענש? התורה משיבה : כי "האלוהים אנה לידו": ה' סדר את הדברים כך שיגרם לו דבר כזה. כי האדם הזה היה חייב עונש מהעבר על חטא שלא קיבל את העונש עבורו. וה' חיכה הזדמנות כדי לגרום לו להיענש, וזימן לו הריגת בשגגה . ואז הוא צריך לגלות וכך לקבלך את העונש שהיה קצוב לו מהעבר!

(ראה רש"י במקום)

 

ונקה המכה (כא-יט)

אם משהוא הכה את השני והשני ניזוק, אבל הוא עדיין מצליח ללכת בחוץ , אפילו על משענת.."וניקה המכה"!! ממה הוא נקי? הרי הואנ חייב לשלם למוכה שבת וריפוי וצער ונזק….! אז למה הפסוק מתחיל ב"וניקה המכה"?

  1. לתת מכות זה לא טוב.
  2. אבל אם הראשון התחיל בקתתה , או אמר לו דברים מרגיזים כמו "רשע" או "ממזר", אם השני "החזיר לו", אז הוא פטור מדין שמיים! זאת אומרת שמהרגע שהם" הסתדרו " בניהם,אין למכה שום עוון . הוא " רק " צריך לשלם למוכה.
  3. זה מאוד מרחיק לכת: ה' רוצה שבני האדם יסתדרו בניהם! זה נתן מכה, זה החזיר לו. מבחינתו , זה סוף פסוק. הם "רק" צריכים להסתדר כספית !!

 

אלמנה ויתום לא תענון( כב-כא)

למה כתוב "תענון" ברבים ולא "תענה" ביחיד?

אפילו אם אחד מענה, והשני מסתכל ולא מגן על האלמנה , אז הוא נקרא גם הוא "מענה"! נמצא ששניים מענים : המענה ומי שלא עוזר ולא מגיב לעינוי!!

 

אם צעוק יצעק (כב-כב)

למה כתוב פעמיים צעק יצעק?

מכאן לומדים שכל תפילה צריך שיהיה קודם לה שבח.  ואכן התפילות שלנו סדורות כך שתמיד יש חלק "שבח" לה' (פרקי תהילים למשל) לפני שניגשים לתפילה- בקשה (העמידה).

חלק השבח הוא בעצמו –צעקה

וחלק התפילה הוא גם כן צעקה!

לכן כתוב שהתפילה של המעונה מורכב משני חלקים: שבח ובקשה.

לע"ד: למה השבח הוא גם כן צעקה? כי השבח מעמיד את האדם מול הבורא. הוא מרגיש לרגע מי הוא ומי הבורא. הוא קורא לעולמות העליונים להתכונן בפני בקשתו. אפילו שעדיין אין בקשה מפורטת, עצם ההעמדה מול הבורא ו"הזמנת" בית הדין העליון היא כבר בקשה לעשות צדק איתו.

מעין מה שקורא בתהליך "העין הרע": האדם הרואה בעין רעה את הצלחת חבירו, קורא לבית הדין העליון לדון בנושא. "למה אדם זה עשיר? למה אדם זה מצליח? האם באמת מגיע לו?" וזה התחלת תהליך של מידת הדין ולכן עלול האדם שעליו עושים עין הרע להינזק ממידת הדין!

 

והרגתי אתכם בחרב(כב-כג)

במידה ויש אדם שמענה יתום ואלמנה, ה' יעניש אותו.

מתי יעניש אותו? כשיגיע זמן המלחמה, או כל זמן פורענות אחר או זמן של דין, זמן של כעס מידת הדין. זה "עידנא דריתחא" (זמן הכעס). ואז, כל מי שריחפה עליו עננת הדין (כמו מי שעינה יתום ואלמנה) אז הוא נפגע (ל"ע) .

 

אם כסף תלווה את עמי ..לא תהיה לו כנושה(כב-כד)

למה כתוב "את עמי"?

כדי להגיד שה' הוא זה שגרם לאדם הזה לרדת מנכסיו, להעני, וה' הוא זה שהפגיש את העני הזה מול האדם המסוים הזה. כי ה' הוא מנהל כל מה שקורא ,ב"עמו" במיוחד!.

ומי שנמצא מול אדם המבקש ממנו צדקה או הלוואה, ידע שה' הוא זה ששלח לו אותו והפגיש בניהם, לכן ה' מבקש ממנו להתנהג בצורה מיוחדת. ברחמנות….לא תהיה לו כנושה…

 

והיה כי יצעק אלי (כב-כו)

למה כאן לא כתוב פעמיים "צעוק יצעק" כמו שכתב לעיל?

מי שסובל בגופו או בנפשו, כשהוא יתפלל, הבקשה בלבד מספיקה. כי הכאב כבר יכולה להעמיד אותו מול הבורא, ברצינות ובאמת. זה נחשב כבר "צעקה" ראשונה במקום השבח!

 

ונשיא בעמך לא תאור (כב-כז)

אסור לקלל כל אדם.

מכיוון שיש נטיה לקלל את אנשי השררה, הממונים כעלינו, לכן התורה הזהירה אותנו מלקלל כל שר או ראש עיר או כל אדם הממונה עלינו, כדי שנלמד , שעל אחת כמה וכמה אסור לקלל כל אדם אחר!

 

לא חהיה אחרי רבים לרעות…אחרי רבים להטות(כג-ב)

ישנם שלושה מצבים אצל האדם בקבלת החלטות:

  1. אם האדם  לא מהסס, אם הוא בטוח שההחלטה היא לטובה והוא רואה גם שרוב האנשים נוטים לדרך הטובה הזו. אז הוא חייב ללכת אחר הדרך הזאת
  2. אם רוב בני האדם נוטים לעשות דבר שבעיניו , זה בברור דבר רע מאוד. אז אסור לו ללכת עם הרוב הזה.= "לא תהיה אחרי רבים לרעות".ואם יהיו מריבות, והוא עלול להיקלע לסיבוכים כי הוא נגד הרוב, אז עדיף שלא יכנס איתם במחלוקות ומריבות, שלא ילך איתם אבל בצורה שקטה, בלי רעש, ב"ראש קטן". וזה פירוש:"ולא תענה על ריב" (= לא תכנס איתם במריבות).
  3. אם הוא מסופק.אם הדבר שקול .ואינו יודע "לנטות". יש דעות לכאן ויש דעות לכאן. הוא לא יודע מה טוב . הוא בספק לגבי טיב ההחלטה. אז הוא חייב ללכת אחרי הרוב :"אחרי רבים להטות". כי בדרך כלל הרוב הולך בדרך הישרה. יש לרוב , לכתחילה ובדרך כלל , יישוב הדעת והחלטות נכונות.

 

למענן ינוח שורך וחמורך(כג-יב)

אתה חייב להתנהג בשבת כך שכתוצאה מהתנהגותך, ינוח שורך וחמורך!

מכאן, חכמים הטילו על האדם כל מיני איסורים נוספים (על ל"ט מלאכות) כדי שתהיה אווירה של מנוחה, אווירה של שבת.

וזה פירוש "למען": אתה צריך לדאוג שהשבת יהיה גם יום מנוחה לכל מה שמסביבך וגם לחומר שבך.

 

 חג המצות תשמור..כאשר צויתיך (כג-טו)..וחג הקציר (כג-טז).

שלושת החגים מוזכרים כאן בצורה מיוחדת מאוד: חג הקציר(שבועות) וחק האסיף(סוכות) הם לכתחילה חגים עבור האדם החקלאי. הוא שמח באופן "אגואיסטי" כי טוב לו, כי הוא רואה את פרי עמלו. אז התורה מבקשת ממנו ל"הכשיר" את השמחה הזאת , להעלות אותה לה'!

אבל פסח , זה לא זמן שהחקלאי שמח עבורו. ולכן, הסיבה היחידה לשמוח היא שה' הוא זה שציווה! "כאשר ציוויתיך" ! זה חג "לא טבעי"! "כי בו יצאת ממצרים" היא הסיבה היחידה בחג הזה!

 

לא תבשל גדי בחלב אימו(כג-יט)

הנציב מספר שהייתה עבודה זרה מיוחדת שבה היו מבשלים גדי בחלב אמו ממש ולשפוך מהתבשיל הזה לתוך האדמה כדי להשמין את האדמה שתיתן יותר יבול! וזה אסור לנו! ונמצא שכל עניין בשר בחלב ,מקורו בעבודה זרה!!!

 

 

 

 

לא תשתחווה לאלוהיהם (כג-כד)

למה זה כתוב, הרי ברור שאסור לעבוד ע"ז! אלא שהיינו עלולים לחשוב שהאלילים האלה הם "טובים לארץ כנען". ! הם סגולה לעמי הארץ הספציפית הזאת! לכן יש אזהרה מיוחדת לאלילים של יושבי ארץ כנען.

לע"ד: וראינו שבאמת המשיכה לעבוד אלילים מקומיים מאוד חזקה, ולפעמים , אפילו לא שמים לב שאלה אלילים מקומיים ולא רק "מנהגים" או אפילו "דרך ארץ"!. זה מזכיר לי התיאוריה שחג המימונה של המרוקאים באה מפולחן אלילי של ברברים מקומיים שפחדו מאלילה מקומית הנקראת "ללה מימונה" והיו מקריבים לה כל מיני מאכלים לפייס אותה !! ועד היום לא קוראים לזה "עבודה זרה"!!!

 

ויהושוע משרתו(כד-יד)

משה עלה עם יהושע להר סיני, הפעם בלבד, כשמשה צריך לקבל את "המשפטים" זאת אומרת, קבלת התורה שבעל פה!

למשה זה קשה מאוד !

משה הוא השמש . הוא יותר קרוב למסירת התורה שבכתב.

יהושע, הוא הירח, שמקבל את האור מהשמש ומחזיר מעצמו אור לכדור הארץ. ה"תגובה" האישית של האור היא התורה שבעל פה.

יהושוע יותר מסוגל לקבל ולהעביר את התורה שבעל פה.

לכן משה קיבל תורה (שבעל פה ) מסיני ומסרה ליהושוע בראש ובראשונה!

יהושע הוא מצד "משרתו": התורה שבעל פה היא משרתת את התורה שבכתב.

 

ויבא משה בתוך הענן (כד-יח)

משה עלה קצת אל ההר , ואז הוא נכנס לתוך הענן, והענן הוא זה שלקח את משה והעביר אותו לראש ההר!!

לע"ד:מעניין מאוד למה בעל ה"העמק דבר" נכנס לתוך הסבר כזה! האם מעניין אותו התסריט בלבד ?

אולי  הוא רוצה לרמוז שאפילו משה היה קצת פסיבי בתהליך הזה של קבלת התורה. הוא נכנס בענן והענן מוביל אותו!