בע"ה חי בטבת התשעו

מישל בן שושן

 

שמות מוש

ואלה שמות (בני ישראל) הבאים מצרימה

השמות באים למצרים!

המדרש רבה מסביר את שמות השבטים, לא מהטעמים  שניתנו להם בלידתם אלא על שם הגאולה. למשל, ראובן נקרא כך כי "ראה ראיתי את עני עמי ישראל וארד להצילו" וכן שמעון "כי שמעתי את נאקת בני ישראל"..

כלומר: כשה' הכניס את בני ישראל במצרים כדי שייטמעו במצרים, הוא לא עשה זאת עם אנשים רגילים.הוא לא הכניס אותם שם כדי לאבד אותם לגמרי! למרות שזה מה שנראה לכאורה. להיפך, יש לו כוונה להוציא את בני ישראל, כעם, ממצרים. לכן הוא הכניס שם אנשים שיש בתוכם ניצוץ הגאולה העתידה.

כמו גנן שמשתיל זרע בתוך האדמה. כך השתיל ה' את בני ישראל במצרים. הם נראים, בתקופה ראשונה, כמצריים לכל דבר, הם "נרקבים" שם כמעט לגמרי ומתבוללים עד לרגע האחרון.

אבל, הגנן אומר לנו שהזרעים שהוא השתיל, יש בהם הDNA של הגאולה בתוך שמותם.

ה"שמות" שיורדים למצרים הם כמו הזרע שנראה הולך לאיבוד באדמה אבל יש בו כדי להצמיח עץ ענק בגאולתו מהקרקע של מצרים.

 

למה לרדת למצרים?

התשובה לעד: כי עם ישראל אמור להיות המייצג את כל הצורות האפשריות להיות בן אדם. ואחר כך, לעשות מכל השבטים האלה עם אחד שיושב בארץ אחת. כלומר, עליהם לפתח את שני המימדים ההפוכים: להיות אוניברסאליים ולהיות מיוחדים, עם אחד. השלב הראשון של בניין העם, אם כן, חייב להיות בחץ לארץ, כשהעם נולד בחיכוך עם כל עמי הארץ הנמצאים במצרים בעת ההיא (כולם באו לשבור אוכל, מצרים היא העצמה של אותו הזמן) והשלב השני הוא היציאה משם, בהרגשה של עם נבדל (בעזרת העבדות והמכות שיפרידו אותם מן המצרים) ומיוחד (עם תכנית מיוחדת שהיא התורה). לכן, יש שני שלבים שונים והפוכים בירידה למצרים:

1. הטמעות בתוך מצרים, שגשוג והתבוללות כמעט שלמה כדי לספוג את כל האפשרויות האוניברסאליות

2 היציאה משם, בניין מחדש של הזהות, יצירת עם ,עם חוויה אחידה , כדי לבנות אחדות כל הפרצופים לתוך עם אחד והכניסה לארץ .

תשובה חלקית של המו"ש: מצרים= מצר ים. הלידה של העם חייבת להתבצע בתוך מקום חשוך, מוסתר, מוגן מפני הקטרוגים. בדומה לתהליך הכניסה של הנשמה בתוך הגוף, בני ישראל ירגישו צמצום גדול וצרות .

 

אהיה

למה בני ישראל ישאלו את משה "מה שמו" של האלוהים שבא לגאול אותנו?

אני מציע משל: אומרים לכם שיש "ישראלי" שהולך לתת הרצאה, בארצות הברית, על השטחים בארץ. מיד אתם תשאלו מי הוא? עבור מי הוא מצביע? כדי לדעת על מה מדובר. כי מה שיגיד מאוד תלוי על הצבע הפוליטי שלו.

כך בני ישראל: מציעים להם תכנית שחרור. הם כבר שמעו על "אלוהי אברהם" בעל מידת החסד, שעושה חסדים. הם שמעו על אלוהי יצחק שדן את העולם בגבורה. הם שמעו על אלוהי יעקב שיודע לאחד כל המידות, בעל הרחמים. הם מכירים את אבותיהם, ראשי השבטים, שלכל איחד השקפת עולם שונה. לכן, ברור שמה שישאלו בני ישראל את משה זה "מה שמו?" עבור איזו מפלגה הוא עובד? באיזה צד הוא מצדד? התכנית מבוססת על איזו מידה?    התשובה של ה' היא מפתיעה ונועזת:  ה' יהיה מה שכל אחד ואחד ישיג בעבודתו!! שמי הוא "אהיה"! והשם הזה הוא נעלם (זה שמי לעלם) כדי לאפשר חופש עבודה לכל אחד. אין הכוונה . שם ה' נסתר וכל העבודה של הגילוי מוטלת על כל אחד ואחד!!

זו תכנית השחרור מעבדות: אין יותר עבדות לאלוה או למי שיחשוב עבורי או למי שיכתיב לי את ראייתו. ה' דורש מעכשיו שכל אחד יעשה עבודה עצמית, יקבל אחריות על ההשגות שלו ויחיה את חייו "לא כמצוות אנשים מלומדה" לא כרובוטים. אברהם חשב בכוחות עצמו ונבדל מדרך אביו. יצחק גם כן, ויעקב גם כן. כך דורש ה' , מעכשיו, מכל אחד מבני ישראל שיצאו ממצרים: לחשוב בכוחות עצמו. וה' יהיה האלוהים של כל אחד לפי השגתו!!

לעד: בתפילת העמידה מתחילים לדבר אל: אלוהי אברהם,  אלוהי יצחק, ואלוהי יעקב , האל הגדול (אלוהי אברהם) הגיבור (אלוהי יצחק- מידת הגבורה) והנורא (אלוהי יעקב- מה נורא המקום הזה)…

אבל מסיימים ב:"אלוהי נצור לשוני…." האלוהים שלי! אחרי העבודה הארוכה וההשתייכות למסורת האבות.

עני עמי

למה ה' החליט להציל עכשיו (אחרי 210 שנה!)את בני ישראל? כי הוא ראה שהם עצובים, הם לא יכולים לעבוד אותו בשמחה!!1. ומכיוון שעיקר העבודה חייבת להיות בשמחה, ה' החליט להפסיק את המשחק ולהוציא אותם משם!  אבל איך אפשר לדבר על שמחה בעבדות? במילים שלי, הייתי אומר שמה שהיה בסכנה, זו הגאווה להיות יהודי.השמחה להיות יהודי למרות המצב הקשה שבו אנו חיים, זו השמחה המינימאלית. כשה' ראה שיש סכנה על עצם הגאווה להיות יהודי במצרים, הוא הבין שהם הגיעו לנקודת אל חזור והוא חייב להוציא אותם משם מיד

 

זעקת בני ישראל

כשיש מחסומים לקבלת התפילות בשמים, מכל מני סיבות. אז יש דרך כדי לעקוף המחסומים: זו הצעקה. ללא מילים, מתוך הלב. את זה, קשה לה' לא לשמוע ולענות לה.

 

משה מסרב לשליחות

משה הוא בעל מידות של חסד. הוא לא "איש דברים" (לשון קשה). לכן, הוא מסרב ללכת בעודנו במצב הזה.

לכן, ה' מכניס בו כוחות של גבורה ודין: "וייחר אף ה' במשה" הוא הכניס חרון אף- מידת הדין- במשה כדי להכשירו לשליחות.

אהרון היא בעל מידת הדין. "הנה אהרון אחיך הלוי" . הלויים בעלי מידת הדין.

משה היה אמור, מטבעו, בעל חסד, ולכן התאימה לו יותר משרת הכהן הגדול

אהרון, היה מטבעו בעל מידת הדין, והייתה מתאימה לו יותר משרת הלוי.

אבל, אחרי "תפילת משה" (= הסירוב שלו היא כמו תפילה לתת לו האמצעים המתאימים), ה' החליף להם התפקידים משה יהיה לוי ואהרון יהיה כהן!

כך, משה שהיה בטבעו יכול להיות כהן, הוא זה שלימד את אהרון את עבודת הכהן והוא שימש ככהן בזמן שבעת ימי המילואים. אבל, עבור משימתו, לקח על עצמו את מידת הדין שהשתיל בתוכו ה': אומר המדרש ש"חרון אף ה' עשתה במשה רושם", הרושם היא מידת הדין שהכניס בו!