בע"ה ג אדר התשעה
מישל בן שושן
תצווה אד
הרב דניאל אפשטיין ב"אקדם"
משה ואהרון
אהרון הוא האח הראשון ש"שמח בלבו" על אחיו (הקטן)שנמנה למעלה רמה! בזכות הענווה הזאת, הוא יקבל את תפקיד הכהן הגדול.
כשהיה צריך לבחור בפרשה מן התורה ששמו של משה יעלם (כי יצא מפיו "מחני נא מספרך"), בחרו בפרשת תצווה. כלומר היא הפרשה שלא מופיע שמו של משה. אבל היא גם הפרשה של מינויו של אהרון! באותה הפרשה משה נעלם ואהרון מופיע!
האם משה באמת נעלם?
שמו של משה , אמנם לא מופיע אבל משה נמצא בפרשה שלנו מראשיתה ועד סופה .
- בהתחלה עם הדלקת הנרות: "ואתה (משה) תצווה.. ויקחו אליך.."
- ובסופה עם מזבח הקטורת
בשני הנושאים האלה, העיקר הוא דבר שאין לו ממשות אבל עושה רושם רב. כמו העובדה שמשה הוא רבנו והוא יישאר אפילו אחרי מותו, רבנו. משה לא נעלם אף פעם. אור המנורה , חכמת התורה, אנו לומדים ממשה רבנו. והקטורת, מקום הריח, החוש הכי קרוב לנשמה,, ביכולתו לעורר את הזיכרון ולקשור בין דברים בתוך האדם עצמו. בין העבר וכל מני חוויות.(madelaine de proust).
מעיל של משה בלא "אמרא"
כשמשה עבד בשבעה ימי המילואים, הוא היה כמן כהן גדול אבל הוא לבש כתונת בלי "אמרא".בלי מכפלת.
זה מזכיר את העובדה שמשה היה "כבד פה וכבד לשון". אין לו "אמרא"!
הדיבור הוא הבריאה האחרונה שהתינוק זוכה בה לפני הולדתו. מלאך השכחה בא אל העובר ומכה על שפתו העליונה . בזה, הוא משכיח ממנו את כל האמת האלוהית שהוא למד בבטן .והמלאך מצווה לו, להתחיל מעכשיו להוציא בשפתיו את התורה האנושית. זאת התורה של הספקות, החיפושים, הלימוד האין סופי. העובר מפסיק להיות אלוהי ומתחיל להיות אנושי על ידי כוח הדיבור.
השפה של התינוק היא המכפלת של גופו! היא ה"אמרא" שלו!
משה היה קרוב יותר לאלוהים. אין לו אמרא. הוא כבד פה!
אהרון היה קרוב לעם. לאהרון כן יש אמרא. הוא יכול לדבר ולהיות המתורגמן של משה.
בתפקיד הכהן, משה היה יכול לשמש כנציג האלוהים. עם אמת אלוהית, קרובה אלך האלוהים ורחוקה מן האדם. אבל רק שבעה ימי המילואים. כדי להכין את אחיו לתפקיד. לא יותר. הכתונת שלו היתה בלי אמרא! לכן הוא לא יהיה כהן גדול. אחיו אהרון הוא יהיה הכהן הגדול כי הוא קרוב יותר לבני אדם!
פעמון ורימון
הבית יעקב מאישבציה מציע ש:
- הפעמון חייב להיות חלול. זה מה שיגרום לקול היוצא להדהד. הפעמון מסמל את הריק שהכהן חייב לעשות בתוך תוכו בתפקידו. הוא צריך להתרוקן מה"אגו" שלו.
- הרימון, מלא מצוות , מלא גרעינים עד שהוא עלול להתפוצץ מרוב מלאות. מסמל את ההיפך מהריקנות!
מצד אחד הכהן חייב להתרוקן מהאגו שלו אבל אסור לו למסור נפשו לדיכאון או להתרחקות מבני האדם או מ"הבלי" העולם. הוא חייב להישאר קשור עם כל המציאות הסובבת אותו!!
לכן המעיל מכיל בשוליו פעמון ורימון פעמון ורימון סביב.
כך כל בן אדם מצווה , בחייו, לדעת לעשות ריק בתוך תוכו אבל גם להישאר קשור עם המציאות המלאה! כדי להיות קשור אלך האחר ואל האחרים.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 