בע"ה ד אדר א התשעו
מישל בן שושן
תרומה מוש
הערה(לעד)
הסדרה איננה קרויה "מקדש" אלא "תרומה". כאילו התרומה חשובה מהמקדש. היינו חושבים לכתחילה כי המקדש היא המטרה והתרומה (סל הקניות הנחוץ לפני ביצוע הבניין) הוא האמצעי. ולא כך הדברים כתובים.
אכן, הכתוב מדבר על הדיבור של משה (דבר אל בני ישראל וייקחו לי תרומה) שאמור לגרום לתרומות מאת העם. יש אכן רשימה של הדברים שאנו מקבלים כתרומה, אבל עדיין אין לנו מושג מה נעשה עם התרומות. כאילו יש לשלב הזה של התרומות ערך בפני עצמו. רק אחרי כן התורה כותבת את הפסוק "המרכזי" (ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם).
אני מציע להבין עובדות אלה כך: המקדש הוא רק אמצעי להנציח את מעשה התרומה. העיקר הוא התרומה, או כמו שה"מאור ושמש" קורא לה "ההתרוממות של האדם". הבעיה בהתרוממות של האדם, זו הרגעיות. מתרוממים ושוב חוזרים לשגרה. השאלה היא איך להנציח את ההתרוממות. או לפחות, איך לייסד בתוך הזמן ובתוך המרחב את האפשרות להתרומם מחדש. ולכן בא המקדש שאמור להיות המקום שבו ניתן להתרומם. ואפילו בלי להיות בתוכו, עצם המחשבה שהוא קיים (או שהוא יכול להיות קיים) יכולה להיות השראה להתרוממות.
כמה דברים יש לתרום?(לעד)
רש"י במקום מדבר על רשימה שמכילה 13 דברים. אבל הוא לא מפרט את הרשימה. "דעת מקרא" מדברים על 14 דברים.אם אנו נעיין בפסוקים עצמם כדי לספור אותם נמצא שיש לפחות 15 דברים אם לא יותר:
- 3מתכות = זהב , כסף, נחושת
- 5 סוגי חוטי אריגה= תכלת (צמר (כבשים) צבור בתכלת) וארגמן (צמר צבוע באדום) תולעת שני (צמר צבוע על ידי תולעת שני- אדום) שש (חוטי פשטן) ועיזים (צמר עזים).
- 2סוגי עורות = עורות אלים מאודמים(שצבעו אותם באדום) עורות תחשים
- 1 סוג של עץ= עצי שיטים
- 1 סוג שמן= שמן למאור
- 2 סוגי בשמים= בשמים לשמן המשחה ו(בשמים) לקטורת הסמים.
- 2 סוגי אבנים= אבני שוהם (לאפוד)ואבני מילואים(שיכולים לשבץ אותם בחושן).
סה"כ לפי הרשימה הזאת, 16 דברים שונים שנמנו כאן. ולמרות זאת, רש"י והמסורת מדברים על 13! ייתכן שהמספר הזה הוא סמל לאחדות המעשה שכן "אחד" הוא במספר 13 .
כמו הרבה מספרים שהמסורת קובעת ומקבלת ללא עוררין, גם כאן, המספר 13 הוא סמל חשוב והחכמים "מסתדרים" בניהם מה להכניס במספר ומה לא (איך לבצע חלוקה כך שיצא בסוף המספר הנכון) כדי להגיע למספר המקובל. כך הם עשויים לגבי תרי"ג המצוות וכך הם עושים לגבי 13 העיקרים. כולם מסכימים על הסה"כ אבל חולקים על עצם החלקים והמצוות והעיקרים!
יש לנו אותה הבעיה עם "10 הדברות". האם להגיד ששתי הדברות אחת היא ושיש שתי דברות "לא תחמוד" או לעשות חלוקות נוספות? העיקר לשמור על המספר (שהתורה בעצמה קובעת) של עשרה.
ועשו ארון (מוש)
בכל הכלים כתוב "ועשית", כלומר, אתה,משה או משהוא מטעמך, בצלאל. אבל רק בארון, שיכיל את לוחות הברית, כתוב "ועשו". כאילו יש הוראה שהתורה (שהארון מסמל אותה ) שייכת לכל אחד ואחד מבני ישראל.לכל אחד מישראל יש אות אחת בתורה. כמו פאזל שבו כל חלק חשוב, כך התורה בנויה מאותיות חשובות כל אחת. ספר תורה שחסרה בו אות פסול. כמו כן, התורה (שבעל פה) תלויה בתרומה האישית של ההבנה של כל אחד מבני ישראל! אין לפסול דעתו, השקפתו של אדם אחד מישראל כי יש לו אות בתורה והאות שלו (התפיסה שלו המיוחדת) חשובה למכלול התורה כולה.
בכל הדתות הקדומות, ה"תודה" הידע, הטקסטים הדתיים, היו נחלת קבוצה מאוד מצומצמת ששלתה על כל השאר. מי שהיה יכול לגשת לטקסטים החוקתיים, היה בעל השפעה עצומה על השאר.
כאן, הפירוש הזה של המילה "ועשו" גורמת לתהליך ההפוך: לא רק לכל אחד יש גישה לתורה אלא שהגישה (ההבנה המיוחדת שלו,תפיסת העולם שלו) של כל אחד חיונית לתורה עצמה!!
הערה והסגה(לע"ד):
תפיסה דמוקראטית זו, הופיעה בעיקר בתקופתו של עזרא הסופר. הוא ביקש לפרסם את התורה לכל העם. שכולם יקראו בה. הוא ציווה שישנו את כתב העברי הקדום שלא היה מובן לכל וכתב עממי, אשורי, כדי שלכולם תהיה גישה לטקסט. הוא ציווה שירבו הסופרים שיכתבו ספרי תורה רבים כדי שכולם יוכלו לקרוא בהם.
לפני עזרא הסופר, יש לי הרגשה שהתורה היתה נחלת שבט הלויים בעיקר. ייתכן שהלויים היו אמורים להפיץ את התורה לכל העם,ללמד אותם,ולכן היו מפוזרים בכל חלקי הארץ. אבל המעשה של ההפצה האמיתי, הדמוקרטיזציה של התורה, נעשה בימי עזרא הסופר.
הכפורת ושני כרובים
שני הכרובים מסמלים שני מהלכי תשובה: אחד לפני ואחד אחרי הלימוד בתורה!!
- לפני שניגשים ללמוד התורה יש לעשות תשובה! התשובה הזאת, פירושה , באופן קלאסי, לחזור בו מהמעשים הרעים ולקבל על עצמנו קבלת עול מצוות. ה"נעשה", קבלת עול מצוות, קודם ל"נשמע" הלימוד עצמו. אבל נראה לי שצורך ב"תשובה" המדובר כאן, דורש מצב נפשי מיוחד לכל מי שרוצה ללמוד: יש לגשת ללימוד באוזניים פתוחות, בלב נקי, בראש נקי מכל מה שלמדנו עד כה. אם אני מגיע עם פירושים מקובעים על הפסוקים, אני לא אוכל להיפתח לפסוק מחדש. כדי לשמוע את הפסוק, כאילו הוא נאמר אלי עכשיו, אני חייב לעשות תשובה על כל מה שאני יודע עד כה! להיות מוכן , בענווה, ובפתיחות, לשמוע דברים חדשים לגמרי שיכולים אפילו, להתנגד למה שכבר למדתי עד כה.
- אבל יש תשובה שנייה: התשובה שלאחר הלימוד. אני צריך לשים את כל הלימוד שלי בצד כדיש אהיה מוכן לעוד לימוד אחר. לא לקבל את הלימוד החדש שלי, כדבר האולטימטיבי שיקבע את חיי מעכשיו ולתמיד. אלא להשאיר מקום לעוד לימודים נוספים!
לכרובים פני תינוקות. עדיין הם לא למדו כלום. הם מסמלים את ה"TABOULA RASA"(השולחן הריק). הדף הריק שניתן לכתוב בו חידושים. זה מובן התשובה הנדרשת ללימוד: לחזור להיות תינוק שקורא את הפסוק לראשונה. בהתלהבות ובעניים חדשות לגמרי.
אם כן, הכפורת, מלשון כפרה, תשובה, והכרובים, מסבירים איך יש לגשת ללמוד של התורה שנמצאת מתחת, בארון!
ועוד נראה לי להוסיף שהכרובים מסמלים את התורה שבעל פה ושני לוחות הברית, בתוך הארון, את התורה שבכתב.
כי ,מוזר מאוד בעיני, שהדבר שאנו חייבים ללמוד אותו, שהוא מה שקבלנו מהר סיני, שכתובים בו עיקרי הדברים, גנוז בתוך ארון ולא מוצג לעיני כל מעל למשכן!!
כמו שמזוזה שכתובים בה את "הדברים האלה" זקוקה להיות מגולגלת וגנוזה בתוך בית המזוזה . למה לא לפתוח המזוזה ולהציג את הכתוב בה לעיני כל נכנס ויוצא מהבית? הלא כל דבר שכתוב , נכתב כדי שיקראו בו ולא כדי לגלגל אותו ולגנוז אותו!!! כמו שעושים גם לגבי התפילין!
אלא שכל הדברים הכתובים האלה, הם בסיס ויסוד לתורה שבעל פה.
המזוזה אמורה להשפיע על מעשה בני האדם. אין לעשות מהכתוב בה המטרה. כי הוא רק אמצעי כדי לתת השראה לבני האדם במעשים בהתנהגות שלהם.
מטרת התורה שבכתב היא להיות השראה לאדם כדי שיחייה אותה על ידי התורה שבעל פה.
התורה שבעל פה הם הכרובים, שמסמלים את הדו שיח, הדואליות של הלימוד בחברותא, החיים הדיאלקטיים בין איש ואשתו, בין איש לחברו, בין האדם לבורא.
אבל כל השיח הזה חייב להיות מבוסס על מה שגנוז בארון מתחת, לוחות הברית, התורה שבכתב.
אין לכתב שום משמעות אם אין לו השפעה ותרגום (אישי) של האדם במעשיו , בהתנהגות ובחידושים שלו.
בעצם, מעשה הוצאת ספר התורה מארון הקודש, הקריאה בו והחזרתו לארון הקודש, מסמלים בעיני את השילוב בין גניזת הלוחות בארון והכרובים המשוחחים- שוככים-על הכפורת, גם יחד.
מעשי בראשית- המשכן- התורה –האדם וקודשא בריך הוא:
בצלאל נבחר לבנות המשכן כי הוא "בצל אל" הוא ידע איך הבורא צירף את האותיות כדי לברוא את העולם. מה פירוש הדברים, לעניות דעתי:
המטרה היא שהאדם ילמד איך הוא בנוי, מה המרכיבים של נפשו. איך הוא צריך לתפקד. אבל עליו לעשות זאת בתוך המציאות, לא מנותק מהעולם שבו הוא חי.
- העולם והאדם:
אם התורה מספרת לנו שה' ברא את העולם, זה לא כדי לתת לנו שיעור בהסטוריה או בפיזיקה. אלא להגיד לנו שהאדם הוא עולם קטן ושהאדם שנברא על ידי אותו בורא שברא את כל העולם כולו. אין ניתוק בין כוונת בריאת האדם ובריאת העולם. אם כן, עליו להבין את עצמו כחלק מהבריאה ובכוונה אחת במשמעות הוויתו עם הווית המציאות שמסביבו. התורה מסרבת שהאדם יבנה לעמו משמעות מחוץ למציאות, מחוץ לעולם. אם האדם מתנתק מהעולם, הוא טועה במסכנות שלו. הוא חייב להכיל את משמעות הימצאו בעולם, יחסית למציאות העולם עצמו.
- התורה
התורה עושה את הקשר בין העולם והאדם. היא מסבירה לאדם איך הוא צריך להתנהג בעולם. עם הבריות הסובבים אותו, עם הבורא שברא הכל ומשגיח על הכל.כל זאת, התורה עושה על ידי אותיות, מילים, חוקים, מצוות, סיפורים.
- המשכן
תבנית המשכן היא תבנית כל העולם כולו.המשכן הוא סמל קטן של כל הבריאה כולה. שמים וארץ.
תבנית המשכן היא גם כן תבנית האדם עצמו. גופו, נפשו, מידותיו.
יוצא מזה שהמשכן יכול ללמד את האדם את הקשר בינו לבין העולם!
בדיוק כמו התורה , המשכן אמור ללמד לאדם את המקום שלו בעולם ואיך הוא בנוי בתוך העולם. אבל המשכן לא עושה זאת על ידי אותיות ומילים, הוא עושה זאת על ידי כלים, מרחבים, עבודה, התעסקות פיזית עם חומרים שונים. כאילו היא אומרת לאדם: אתה לא מבין מה אני מבקש ממך על ידי התורה, אתה זקוק לדברים מוחשיים יותר, אתה עשית את עגל הזהב כי אין אתה יכול להסתפק בדברים מופשטים, אז בסדר, הנה צורה שונה שממנה אתה יכול ללמוד את המסרים שהתורה רצתה ללמד אותך. כמו שלילד שלא יודע לקרוא מראים לו ציורים! או נותנים לו לשחק במשחקים . למשכן יש מטרה דומה לתורה , אבל הוא עושה זאת באופן מעשי מאוד.
ייתכן שזה פועל יוצא מעצם נפש האדם, שאיננו יכול להסתפק במופשט וזקוק להגשמה. יכול להיות שלכן, החכמים מסבירים שהמשכן הוא "תיקון חטא העגל", אבל גם לגבי אלה שסוברים שהמשכן תוכנן גם לפני מעשה העגל, הוא מופנה לפן האנושי שזקוק להגשמה כל שהיא.
- קודשא בריך הוא
דרך המשכן, הבנת הקשר בין העולם והאדם, ניתן להשיג מי נמצא מאחורי כל זה: הבורא יתברך. וזה, לענוות דעתי "ושכנתי בתוכם". אם הם לא יכולים להבין את הימצאותי באופן מופשט לגמרי, על ידי ההשגחה הנסתרת, אז הנה כך יוכלו להשיג אותי על ידי דברים מוחשיים ומעשיים.
- בצלאל
הוא הבין שהעולם הוא ה"צל" של הבורא. הצל הוא השקפה של הדבר אבל הוא לא הדבר עצמו. העולם הוא משעה אלוהים הוא לא האלוהים. הוא הבין איך בנוי העולם (על ידי אותיות). אז הוא יכול להבין איך יש לבנות המשכן שהוא בדמות העולם כולו. הכלים במשכן הם ה"אותיות" כמו אלה שנבראו על ידם שמים וארץ. וכך, האדם, שנברא בצל-ם אלוהים יבין איך הוא עצמו בנוי, כשיבנה ,יעבוד במשכן או לפחות ילמד את תבניתו.
פרפראות
- "עצי שיטים": הם נקראים כך כי הם נגד השטן.שהתורה היא עצה נגד השטן היצר הרע.לכן הארון עשוי בתוכו מעץ שיטים.
- "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן " ולא כתוב "מראה לך" כאילו המשכן הוא תבנית האדם עצמו, תבנית משה רבינו עצמו. על ידי תבנית המשכן אני מראה לך את עצמך: "אותך"!
- "מאת כל איש" . המו,ש מגדיר הצדיק כמי שיכול להיות "כל" איש. כלומר להבין כל אחד, לחשוב על הכל, להכיל את כל בני האדם השונים, להכיל כל הצדדים של המציאות. "כל"= 50 שערי בניה.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 