בע"ה ג אדר התשע"ג
מישל בן שושן
תרומה מי
תרומה= התרוממות= הפנייה אל הגבוה יותר
המטרה היא לתת לאדם אפשרות להסתכל על העולם בצורה שונה:
האדם מתבקש להיות רגיש למימד נוסף , עמוק יותר או "גבוה" יותר. המציאות איננה מסתכמת במה שהאדם רואה ומרגיש. יש בכל דבר, הזדמנות ל"התעלות".
כדי לפתוח את האדם למימד האחר, מזמינים אותו לפנות אל מעבר למציאות. לא מצביעים על נקודה מסויימת אלא על כיוון. כאילו מבקשים מהאדם "לפנות אל מעבר". להתעלות.
למשל, אם אדם מסתכל על יצירה אומנותית. אם הוא איננו "רגיש" לגמרי, היצירה לא תפנה אותו אל לעבר הגוש החומרי שניצב מולו (ציור, פסל, סרט, שירה, מוסיקה..). אבל אם הוא חונך לרגישות מסויימת, היצירה האומנותית כן יכולה לפתוח אותו לרגש אחר, למחשבה אחרת, לכיוונים אחרים. אליו,האומנות פונה .האומנות היא דרך לפנות למימדים אחרים.
- איך התורה יכולה להפנות את האדם למימד האחר?
שאלה זו היא גם השאלה "איך לגרום לאדם להיות רגיש לאומנות?". האם יש לצוות לילדים שלי ללכת למוזאונים, לתת להם הרבה חוגים בילדות, לבקש מהם לקרוא הרבה, ..או לתת לזה לבוא לבד?
מסתבר שהחינוך הוא העיקר! כן "המצוות" יכולות לעזור! נדיר מאוד שהרגישות "תבוא" או תתפתח לבדה.
לכן, התורה "מצווה" מצוות! למרות שהעיקר הוא הפתיחות של האדם אל המימד האחר של החיים. אבל זה כל כך קשה לפתוח את האדם אל מעבר למציאות, עד שחייבים לעבור דרך חינוך ומצוות! לכן פונים אל כל אדם אבל העיקר הוא לפתח אצל "נדבת הלב" כלומר שעיקר הדבר הוא ליבו ורצונו החופשי של האדם אבל זה דורש חינוך ומתן הזדמנויות שהם המצוות!
- מצוות התרומה
היא דורשת לרומם את האדם!
היא דורשת מהאדם לראות בכל המציאות, מימד אחר. כמו שלעיל דיברנו על ה"אומנות", כאן, מדבור כאן על "רוחניות" . להגיד ש"ה' בורא כל דבר", זה מחייב את ה אדם לראות בכל דבר מימד גבוה יותר!
זו כוונת ה"ברכה" שאנו מברכים על מה שאוכלים.
- ברכת המוציא
להגיד שה' "מוציא לחם מן הארץ" בעוד שזה המוצר שבו האדם עשה את הרוב, זה אומר דרשני! הרי ה' לא הוציא את הלחם מן הארץ. אולי הוא הוריד גשמים אולי הוא ה"הוציא" את החיטה מן הארץ אבל מה משמעות באמירת "המוציא לחם מן הארץ"??
דווקא, על המוצר שיש לאדם הרגשה שהכל בא ממנו, הוא צריך להכיר שיד ה' גם בו! מכאן, הוא ירגיש שיש בכל דבר, אפילו אם הוא לא "טבעי", אפילו אם הוא יצירה אנושית, שיש בו "משהוא" מעבר . זה מפנה את האדם לעולם אחר . לכיוונים אחרים. האדם מתבקש להיות יותר "רגיש" לדברים גבוהים ולא להסתפק במציאות .
- הנשמה
הנשמה הוא המימד הנוסף הזה! להגיד שאין האדם מסתכם ב"גוף". להגיד שיש בו משהוא יותר, משהוא שבא מלמעלה , זה מפנה אותו להיות יותר קשור ל"למעלה" הזה.
- מטרת המשכן
הפרשה שלנו נקראת, על ידי המסורת "תרומה" ולא משכן או "מקדש". כי אם אין לאדם את התרוממות הרוח הדרושה, המקדש יהפוך מהר לעבודה זרה!
המשכן בא רק כדי להזכיר לאדם את המימדים הנוספים שאליו חייב הוא להפנות את חייו.
כשהאדם , הנדיב לב, יתרומם, וירומם את העולם הגשמי לעבר מימדים אחרים, אז הוא יוכל לבנות מקום שיזכיר לו את ההתרוממות בזמן ארוך יותר ובמקומות שונים. המקדש מהוות הזדמנות לאדם להתרומם מעבר למציאות.
- משל המפה:
נניח שה"מציאות" שבו חי האדם היא "שטחית". כאילו הוא חי על מפה, בצורה אופקית.
נגיד ש"משהוא" הרים נקודה אחת מהמפה. זה יוצר צורה של "הר". וזה מחייב את האדם לפנות אל עבר מימד יותר אנכי! זה , כנראה תפקיד "מעמד הר סיני". התגלות ה', זה החיוב על האדם להכיר במימד אחר ולפנות אליו.
דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה (חלק ב)
ה' מבקש שישראל יסייעו לו בכל התחומים כדי שהאדם יתרומם!(ויקחו לי= בשבילי, למעני, עבורי)
זה מפליא מאוד אבל אין ה' יכול לבדו להרים את האדם אל מעבר המציאות! הוא זקוק לישראל כדי שיעזרו לו במשימה הזאת! ישראל הם אלה שאמורים למנוע מבני האדם בעולם להתנהג אך ורק לפי הטבע. ישראל הם המונעים לחיות על פי העיגולים!, ההרגלים, הטבע. (ייתכן שזה גורם לאנטישמיות!) הם העד שמשהוא מעבר לטבע קורא! הם אמורים להפנות את צומת הלב של העולם אל מעבר לעולם עצמו! הם עוזרים לבורא בתחום הזה.
זהב וכסף ונחושת..
המקדש עשוי מכל חומרי המציאות. אפילו אם הם הופכיים אחד מהשני. הכסף הוא סמל למידת האהבה. הזהב הוא היראה. הם הפוכים. ובכל זאת, שניהם קיימים בעולם ויש לעבוד את ה' דרך כל המציאות כולה, דרך כל המידות.
הארון
הוא עשוי מעץ ומצופה בחיצוניות ובפנמיות מזהב.
בצלאל עשה שלושה ארונות. של זהב בתוך של עץ בתוך של זהב.
הארון מעץ הו העיקר. הוא סמל האדם הפשוט, הצדיק.
הארון מזהב בחוץ הוא נגד תפקיד הכהן הגדול.
הארון הפנימי הוא נגד המלך.
שני הארונות נראים יותר מפוארים . התפקידים של הכהן ושל המלך נראים "מעולים" משאר בני האדם (העץ).
אבל מצד אחד, הכהן הוא יותר מדי חי בצמצום ורוחניות. הוא סגור בתוך המקדש ועוסק בקשרים רוחניים. הוא זקוק לצדיק כדי לחזור לעולם המציאות!
מצד השני, המלך חי בהתפשטות קיצונית. יש לו ההרגשה שהוא כל יכול. הוא זקוק לאדם הפשוט כדי להחזיר אותו למציאות.
מצד שלישי האדם הפשוט, הצדיק, העשוי מעץ, הוא העיקר אבל הוןא זקוק לשני הכיסויים החיצוניים והפנימיים. הוא זקוק למלך והוא זקוק לכהן. הוא זקוק למשיכה אל עבר הצמצום והוא זקוק למשיכה לעבר ההתפשטות.
כל המידות המשכן הם בחצאים
כדי להורות שבני האדם זקוקים להשלמה! ואין הם מושלמים. אין שום דבר מושלם. ורק דרך ההשלמה התמידית ניתן להיות ב"כיוון" החיפוש . ושם האדם יוכל ללמוד לפנות אל מעבר המציאות לקראת האין סוף, לקראת האחר, לקראת האל הלא נראה.
למה אין מזבח קטורת בפרשה?
כל הכלים מוזכרים בפרשת תרומה חוץ ממזבח הזהב שיופיע בפרשה הבאה תצווה.
הרמ"י משווה זאת להיעדרות בנימין ברשימת בני יעקב בפרשת ויצא והופעתו רק בפרשת וישלח.
כל שבט הוא מימד אחר כמו של כלי במשכן הוא מימד אחר.
בנימין מקביל למזבח הקטורת!
תפקידו של בנימין הוא להכניס בתוך עם ישראל את כל חכמות אומות העולם. (אחיו, יוסף הוא אחראי על היצוא של חכמת ישראל לאומות העולם, אבל הוא אחראי על ה"יבוא"!)
תפקידו של עם ישראל הוא לאחד את המידות. לשכלל את כל החכמות וכל המידות בעולם ולהכליל אותם בקדושה.
מעשה הקטורת הוא הערבוב של אחד עשר סמנים שכל אחד לבדו, אין לו ערך מיוחד אבל הערבוב בין כולם הוא איחוד המידות שעושה "נחת רוח" למעלה. לכן, בנימין, האוסף את כל החכמות בכל אומות העולם, הוא מקביל למזבח הקטורת.
הצבת מזבח הקטורת (ובנימין) מחוץ לפרשה המתארת את כל הכלים (האחים)האחרים מסבירה בעצם שהיוצא מן הכלל , תפקידו , כאן, להיות אחראי על הכלל! תפקיד הקטורת היא האיחוד בין כל הכלים כמו שבנימין תפקידו להזין את ישראל באמצעים לעשות אחדות בניהם.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 