בע"ה כח שבט התשע"ד
מישל בן שושן
תרומה נה
למה קדמה פרשת תרומה לבניין המקדש?(לע"ד)
נראה לי שהמטרה היא פרשת התרומה !בניין המקדש היא רק אפשרות להמשיך במשך הזמן ולקבוע במרחב את מה שהושג בפרשת התרומה:
שבעת הפסוקים הראשונים של הפרשה, עוסקים בתרומה בלי שום אזכור לתועלת של תרומה זו. רק בפסוק השמיני כתוב: "ועשו לי מקדש…"
למילה , לפחות שתי משמעויות: דבר שתורמים. התרמה. והמושג של התרוממות. כאילו מילה זו אומרת לאדם:
"כדי להתרומם, אתה צריך להיות מוכן לתת"
הנתינה, בכל לחומי החיים, היא סימן לפתיחות כלפי העולם שמסביב.
כמו שאמר ידידי דניאל בנאיש: מה הוא ההבדל בין ים כנרת לים המלח? הראשון מקבל מים מצד אחד ונותן מים לירדן מהצד השני. הכנרת שופעת חיים. בניגוד אליו, ים המלח מקבל מים מהירדן אבל הוא לא "נותן" מים. והוא ים המוות!. זה סימן יפה לקשר בין הנתינה לשפע החיים.
גם בעולם החי והצומח, הצרכים הבסיסים של כל יצור הם אכילה והישרדות מפני תורפים. אבל אלה רק אמצעים. הצורך הבסיסי יותר והעיקרי הוא להוליד צאצאים. כלומר, מתן חיים.
אין סיבה שהאדם לא יענה לחוקים האלה! החיים המשמעותיים, ההתרוממות הרוחנית, השפע והאושר קשורים למהלך הנתינה של האדם.
מהצד השני, הבורא מוכן לתת גם הוא את "תרומתו" לעניין! "תיקחו את תרומתי" אני מציע לדרוש את המילה הזאת "תרומתי" לא רק כמו הפשט שלה (התרומה שלכם שמגיעה לי או שהיא בשבילי, לשמי) אלא, התרומה שלכם שגרום לתרומה ממני, ה', אלכם. זאת תרומתי לתרומתכם!
לענות דעתי, זה עיקר כל הסיפור! וזה מצדיק שכל הפרשה תיקרא "תרומה" כי בזה עסקינן.
איך להשריש מהלך זה של התקרבות של האדם שמתרומם ושל ה' שמתקרב אליו? על ידי קביעת המהלך במרחב ובזמן! כדי שכל מי שירצה לשחזר את המהלך הזה של ההתקרבות ושל ההתרוממות רוח, יוכל , על ידי מעשים, על ידי הגעה פיזית למקום מסויים, על ידי יחס מיוחד למקום הזה, לנסות ולהגיע להתרוממות הרצויה.
אין המקדש מטרה בפני עצמו!! המקדש הוא רק אמצעי כדי לנסות ולהגיע להתרוממות.
הוכחה מצערת לכך היא החורבן! כש המטרה (התרומה) לא הושגה על ידי האמצעי(המקדש) אז הורסים את המקדש! אם הוא היה מטרה בפני עצמו, ה' לא היה מחריב אותו!!
האם רצוי לבנות מקדש היום?
לדעתי, המקדש יכול לשדרג את מצב האומה והיחיד בצורה אדירה. אבל, צריך שהאנשים, שעבורם ייבנה המקדש, יהיו מוכנים לקבל את השדרוג הזה. הם צריכים לקבל קודם כל את המטרה: ההתרוממות על ידי נתינה! אם אנו עדיין לא הגענו למצב הזה, אין המקדש יכול למלא את תפקידו! ואולי, יגרום ליותר נזק מאשר תועלת!!
פרשת התרומה קודמת לפרשת המקדש!
המקדש בא כדי להנציח ולהשביח מצב רוחני שהגענו אליו. אין במקדש, לעניות דעתי, יכולת לעשות את העבודה במקום האדם. לפחות לא העבודה הרוחנית (לא בהכרח הדתית) הראשונית!
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
ה"נאות הדשא" מסביר שעל כל אדם ואדם, לעשות עבודה עצמית עמוקה. "לקדש את עצמו". ואם הוא מצליח, אז ה' מבטיח לו שהוא ישכון בתוכו! הכל תלוי באדם עצמו: כגודל ההכנה שלו לקבל את שפע האלוהים, כך הוא יקבל ממנו! זו הבטחה לכל זמן ולכל עניין! האושר, השפע, מוכנים להיכנס לתוך האדם. הוא "רק" צריך להיות מוכן לקבל! לכן , מדובר הרבה ב"כלים". האדם צריך להיות "כלי". ויש תנאים לכך:
- האדם צריך להיות אותנטי. הוא צריך לשבור את המסכים שהוא בונה לעצמו, שמפרידים בינו לבין עצמו. בינו לבין הבורא. "שבירת הלב", במובן של הסרת המסכים, ה"פוזות", שבירת המשחקים שאנו אוהבים לשחק, הרבה יותר יעילה מכל הקרבנות שבעולם. "זבח אלוהים= רוח נשברה ".בכך, האדם יוכל להימצא מתחת לברז השופך מים! שהאדם יתייצב במקום הנכון. שהוא לא יספר לעצמו סיפורים. אז, האדם יימצא במקום הנכון: מול ה' שמחפש כל הזמן להשפיע לו.
- האדם צריך להרגיש חסר. אם הוא רוצה לקבל, הכלי שלו צריך להיות ריק. או לפחות לא מלא! הכנעה, שמיעה אמיתית. פניה אל העולם ברצון לקבל. להיות כלי קיבול!
- לא צריך שהכלי יהיה שבור! יש ליהנות לטובה ממה שמקבלים. זה קשור, למשל, להכרת הטובה. ההודאה על הקבלה. לא להרגיש שהכל "מגיע לי".
לסיכום,
שני העניינים נראים לי משלימים אחד את השני:
הכל תלוי בעבודת האדם.
ה' מוכן לשכון בתוך האדם, להשפיע עליו לטובה..זה רק תלוי במוכנות של האדם עצמו.
אין לצפות מהמקדש שיעשה את העבודה במקום האדם!
למה יש כל כך פרטים על כלי המקדש?
החצר, האוהל, קודש הקודשים, מקבילים לגוף האדם, לכוחות החיים שלו (הנפש), ולנשמה (השכל, הרוחניות) שלו.
המנורה מסמלת את החכמה, השולחן הפרנסה…
כל תחום באדם זקוק ללימוד: איך להפוך לכלי מתאים לקבלת השפע.
לכן, הפירוט הרב של כל כלי , הוא סיבה ללימוד על העבודה הפנימית שכל אדם צריך לעשות כדי להגיע למצב של התרוממות, קרבה אל הבורא.
כל כלי, מלמד את האדם בתחום אחר.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 