16-04-06

עומר בע

הרב בן עזרא

החדש:

יש איסור לאכול מן התבואה החדשה לפני הבאת העומר אל בית המקדש עם כל הטקס כרוך בו. זה מסמל עניין יותר כללי:

העולם חי בזכות החידושים . החידושים הם הכרחיים ואפילו רצויים מאוד על ידי בורא העולם. אבל כל חידוש חייב להיות מבורר ביחס למה שקדם לו כדי שלא יסתור הכל אלא יבנה מעל. צריך להביא את החדש למקדש. או במילים אחרות: "לקדש את החדש" כשם שמחדשים את הקודש!

ממחרת השבת:

בבית המקדש השני, ואחריו , נמשכו מחלוקות הצדוקים והבייתוסים נגד הפרושים. סיבת המחלוקת , לכאורה על פרטי הלכות ופירושי מילים, נגעה לתפיסות עולם שונות במהותם.

למשל, המחלוקת בקשר לפירוש "ממחרת השבת", שלדעת הפרושים מובנה הוא ממחרת הפסח, חייבה הבאת העומר ביום שבת במידה ופסח נופל ביום שישי בשבוע.הקצירה  תהיה במקרה זה ברעב שבת. לדעת הבייתוסים, זה חילול שבת!. לדעת הפרושים , זאת עבודה ציבורית הקשורה לעבודת המקדש ולכן עושים אותה אפילו בשבת. הבייתוסים, מחשיבים העומר כמצווה פרטית, חקלאית שאיננה קשורה לכלל ולעולם הקודש.

לדעת הצדוקים, קיימים שני תחומים נפרדים, עולם הקודש, הדת. ועולם הפרטי אישי, החול. הפרושים לא עושים הבדל בניהם. החקלאות והמקדש קשורים. עולם החול ועולם הקודש מעורבים זה בזה. לדעת הרב בן עזרא, הוויכוח היום בין ה"חילונים" הדורשים שלא נתערב בחייהם הפרטיים, שנפריד בין הרשויות, בין הדת והמדינה, בין  עולם הפרט לעולם הציבור, תפיסה זו דומה לתפיסת הצדוקים, בניגוד לפרושים הרואים כל צדדי החיים במכלול וערבות אינטימית בין כל פרט לכלל.

העומר כתקופת אבל

התקופה בין פסח לשבועות היא מאוד עדינה. זה המרווח בין היציאה מהשעבוד, להפיכה לבן חורין בקבלת התורה. פריקת עול מצד אחד, לפני קבלת עול חדש מצד שני , מעמידה את האדם במצב של חולשה מסויימת. הוא יותר פגיע. לכן, דווקא בתקופה זו, תלמידי רבי עקיבא מתו (אפילו אם העבירות שעברו על חוסר כבוד הדדי למשל , בטח קראו בתקופה יותר ממושכת ושונה מהימים הספציפיים האלה). בתקופה עדינה זו , במיוחד, הענווה וכבוד דעת הזולת חשובים ביותר. לכן דווקא  אז קוראים בפרקי אבות ו מעיינים בהלכות דרך ארץ.