פורים הרב סבתו- מוסר המגילה

 

הרב חיים סבאתו – מוסר במגילה

רישומים על ידי עמנואל דלטורה 7-03-2011

פורים: הרבה פתיחות

נס עיקרי: הצלה מהנס

היום: גישה אחרת – התבוננות במידות המוסריות. "המגילה מוכיחה שבסופו של דבר מעשים של מנהיגים נקבעים על ידי קווי האישיות שלו – משמעות חניוכית".

מגילה פותחת בתיאור מפורט של המשתה – מדרש: חטא הנאה מסעודתו של רשע – אני אציע זווית אחרת. המשתה מתואר בהפלגה גדולה. "חודשים רבים של אכילה ושתייה". למה? מה המטרה? "להראות את ראש כבוד מלכותו ואת עיקר תפארת גדולתו". זה הממטרה: להראות את גודל מלכותו.

רמח"ל : לכבוד אין גבול – היא מידה דימיונית– ולכן אף פעם לא מגיעה לסיפוק. אחרי 180 יום הוא צריך להמשיך – "המתכבד בקלון חברו". הראי"ה: "רדיפת הכבוד היא טפשות: בסופו של דבר הוא מתבזה". מה התוצאה: "לבזות בעל בביתו" – רדיפת הכבוד גורם לביזיון גדול.

ואז מה קורה? המלך נופל במידת הכעס. רמח"ל: "האדם הכועס מתנהג כמו חיה טורפת – הורס את הכל". מה התוצאה: "מאבד את אישתו". האם כל אחד מאיתנו לא מכיר את התופעה הזאת?

גם אצל המן אנחנו פוגשים את שתי המידות האלו: כבוד וכעס. המגילה אומרת: "והנשאוהו". הוא במדרגה הכי גבוהה. אבל זה לא מספיק כי מרדכי לא משתחווה. ואז הוא כועס. "ויבז בעיניו להרוג רק את מרדכי לבדו". למה זה ביזה? מה מבזה פה? לא נאמר כאן בגלל אנטישמיות. יש פה בעיית אישיות של המן.

אפיזודה מרתקת. "נדדה שנת המלך". המלך חושב: מה הדבר החשוב ביותר? כאשר צריך לתת למרכי משהו – הוא נותן לו את הבר שחשוב לו ביותר: הכבוד. המלך שואל את המן: מה צריך לעשות כדי לכבד. המן חושב "למי יחפוץ המלך לתת….". מה הוא מעניק לעצמו? כבוד! זה הצגה! לבוש של המלך, סוס של המלך, הכתר של המלך! המן בטוח שהוא יקבל את זה. התושבים יחשבו שהוא הפך להיות מלך?!? ברור שלא! בגלל רדיפת הכבוד הזאות – הוא נופל הכי למטה. יש פה לקח מוסרי

יש עוד פרושים. אבל זה מה שכתוב: רדיפת הכבוד.

נעבוד לגיבורים החייובים. מה נאמר על מרדכי? "איש יהודי". דבר אחד מסופר עליו: "במות אביה ואמה לקחה לו לבת". זה מעשה חסד. רמב"ם: "מה מסופר על אברהם – לך לך – מי הוא? על מה? יש דבר אחד שנאמר לו – הוא לוקח את לוט איתו – במות אביו ואימו". כתוב: "ובכל יום ויום מרדכי עובר בשער המלך לדעת מה שלום אסתר" – יום יום למשך כמה שנים. לא סתם "לוקח לו לבת". דומה לאברהם שהולך להציל את לוט. את הסיפור של רצח המלך – מה אם באותו יום הוא לא היה הולך? "התמדה". רמח"ל: "זריזות כוללת מוטיבצה ודבקות במטרה".

מהר"ל: "אסתר אסתר- הכל מתגלל משמיים – אבל אנחנו לא יודים – זה נס נסתר". אבל "השמיים שמיים לה' והארץ נתן לבני אדם". יש רגע אחד שלא נקבע משמיים. אסתר שולחת לדעת מה קורה למרדכי. ניא מנותקת מהמציאות. ואז מרדכי מציע הצעה: "ללכת אל המלך להתחנן". עונה אסתר: "כולם יודעים שאיש אשר יבא – חד דתו להמית". זאת משימת התאבדות! מרדכי: "אל תדמי לנשפך להימלט בית המלך …. כי אם החרש תחרישי…". עכשיו אסתר צריכה להחליט. זה לא תלוי בה'. זאת החלטה אנושית. משמיים לא קבעו מה היא תחליט!  והיא מקבלת את ההחלטה הגורלית.

אנשים עושים את ההסטוריה!

לסיום: את סיפור המגילה בשמיים. בשמיים עומד המקטרג –הם עבדו את הצלם בימי נבוכדנצר הם נהנו בסעודתו של המלך. אליהו מבקש מהאבות והם עונים: "אם הם חטאו אין לנו מה לעשות". אליהו הולך למשה שאמר: "למה יאמרו המצריים". משה שואל: "יש שם למטה מישהו?". ואז היא שואל אותם: השנאים רוצים להרוג אותנו כי חטאנו או כי אנחנו עם ישראל – ואם הם יחוסלו יהיה חילול השם גדול". הקב"ה עונה: "לא עזבתי אותם ולא אעזוב אותם".