24-02-10

מישל בן שושן

 

פורים לעד

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יב עמוד ב

 

גמרא. תניא, אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר: +ירמיהו כ"ג+ הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם! – אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לו. כיוצא בו אתה אומר: +בראשית ל"ה+ לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך.

 

 

 

משהוא קרה בפורים שמהווה , לדעתי, מהפך עבור היהדות והיסטוריה של עם ישראל:

היהודים הרגישו מעצמם, לאומיות.

עד עכשיו, הם הובלו. על ידי משה, על ידי השופטים, המלכים. כאן, הם "לבד", בגלות. כל אחד נתון לעצמו. (מפוזר ומפורד בין העמים). תחושת ההשמדה העומדת בפתח, נגעה בנקודה פנימית טמונה בתוך זהותם, שעד עכשיו לא שמו לב אליה: איכפת להם להיות יהודים. הם יהודים גאים. אם רק נוגעים בנקודה הפנימית הזאת, הם מוכנים להילחם, לעמוד על נפשם, ואפילו להכיר תודה לאלוהים על הניסים הנסתרים שעשה להם.

המהפך הזה ילווה את עם ישראל בהמשך. בחנוכה, ובעצמאות ישראל בימינו.

אם חכמנו אמרו שפורים לא יבוטל ושאר המועדים האחרים יבוטלו, זה כדי להגיד שמפורים והלאה, עם ישראל משנה תפיסת עולמו:

מהכפייה הדתית, הלאומית, המנהיגותית, שתמיד היתה באה מלמעלה, מהר סיני, מהנבואה, הם עוברים להתעוררות מלמטה: אין אונס! השייכות לעם ישראל ולתורת ישראל תבוא מהרצון הפנימי!

וזה עדיף בעיני ה'!

אנו עדים בגאולה שלנו, בתופעה הזאת בגדול: החילונים והדתיים בנו את המדינה. לא רק בגלל שכתוב בתורה, אלה בגלל הרגשה שזה מה שחייבים לעשות. ומצאו אומץ, כוח, מסירות נפש והתחילו מלמטה את הגאולה. זו הגדולה של הגאולה האחרונה על פני כל הגאולות האחרות. יציאת מצריים הופכת לשולית יחסית לגאולה מסוג זה!

כשרצון האדם עז , מצוות ה' בטלה מולו! נזכור שה' ציווה לבני ישראל לאכול מצה ביציאת מצריים. והם אפו הבצק ויצא להם מצות ולא לחם. ואנו, בהגדה מזכירים את הסיבה השנייה ולא הראשונה! אנו אומרים שאנו אוכלים מצות, לא כי ה' ציווה, אלה כי לא הספיק בצקם להחמיץ! כלומר, ההתייחסות ל"התעוררות מלמטה" עדיפה על "ההתייחסות למעלה"!!

מעניין לשים לב שגם חג פורים היום , התקבל על ידי כל פלגי העם, חילונים ודתיים כאחד. אבל, לעניות דעתי, הוא יותר חג של ה"חילוניות" מאשר של "דתיות"! במובן של "רצון טבעי" מול "כפיה"!

מגילוי הרצון הפנימי הזה, נובעת השמחה האמיתית. ההתאמה בין רצון ה' ורצון האדם היא מקור השמחה השורשי ביותר. חיבור הגוף והרוח, הנסתר והגלוי, האנושי והאלוהי. מכאן מתחילה כל שמחה ראויה. כי היא מבשרת הגאולה השלמה!

י3]ויקרא רבה (פ' יג) "כל המועדים בטלים חוץ מפורים ויום הכיפורים".

[י4]אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב: קיימו וקיבלו
היהודים…" (מס' שבת פח/ א)

[י5]מס' ברכות יג/א: ישעיהו מ"ג): "הנני עשה חדשה עתה תצמח" – תני רב יוסף: זו
מלחמת גוג ומגוג. משל, למה הדבר דומה – לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל
ממנו, והיה מספר והולך מעשה זאב; פגע בו ארי וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשה
ארי; פגע בו נחש וניצל ממנו, שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש; אף כך
ישראל – צרות אחרונות משכחות את ראשונות.

 

בע"ה י אדר התשע"ג

מישל בן שושן

פורים

 

אם נצרף משנה אחת וברייתא אחת המובאת בגמרא, נקבל ארבע דעות בעניין אחד: במה יוצאים ידי חובה  בקריאת המגילה? או יותר נכון, מאיפה נתחיל אותה?

הינה המקורות:

ומהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו?

1. רבי מאיר אומר כולה
2. רבי יהודה אומר מאיש יהודי
3. רבי יוסי אומר מאחר הדברים האלה, גידל המלך..את המן: (משנה מסכת מגילה פרק ב משנה ג )

 

4. תניא, רבי שמעון בר יוחאי אומר: מבלילה ההוא.

אמר רבי יוחנן: וכולן מקרא אחד דרשו: ותכתב אסתר המלכה… ומרדכי היהודי את כל תקף.

• א. מאן דאמר כולה – תוקפו של אחשורוש,
• ב. ומאן דאמר מאיש יהודי – תוקפו של מרדכי,
• ג. ומאן דאמר מאחר הדברים האלה – תוקפו של המן,
• ד. ומאן דאמר מבלילה ההוא – תוקפו של נס.( מסכת מגילה דף יט עמוד א )

 

יש לנו כאן , בעצם, ארבע אפשרויות לפרש את טעמה של המגילה. ארבע קריאות שונות וארבע טעמים לחג הפורים:

1. קריאה שמציבה את העניין היהודי במרכז. הנה סיפור שקרא לעם היהודי. הנה איך הוא ניצל ממנו. נלמד ממנו לדורות הבאים איך להתנהג. זה "תקפו של מרדכי", לדעת רבי יהודה.
2. קריאה שמציבה את עניין האנטישמיות במרכז.סיבה לבחון למה בכל דור יש גויים ששונאים באופן בלתי מבוקר את כל העם היהודי בכללותו באשר הוא . זה "תקפו של המן", קריאתו של רבי יוסי
3. קריאה יותר דתית: איך השגחת ה' יכולה להתגלות על ידי קריאה מיוחדת של המציאות . בעצם ה' נמצא בכל דבר, בדברים הטריוויאליים ביותר שחווה האדם, ה' מכוון את ההיסטוריה אפילו אם זה לא מופיע על ידי ניסים גלויים ומהפכניים. ה' הוא זה שמחולל את המהפך ומציל את עם ישראל על ידי שהוא גורם לאחשווראש להקיץ באמצע הלילה, והוא גם זה שגורם לפתיחת "ספר הזכרונות" של המלך בדף המסוים שבו סיפור מרדכי מופיע.. זה "תקפו של הנס" וזו הקריאה של רבי שמעון בר יוחאי.
4. קריאה הרבה יותר רחבה על הנזקים שיכול לחולל השלטון. כל שלטון שדואג יותר לביסוסו מאשר לרווחת האזרחים וערכי המוסר, יכול להיות מאוד דרסני ומסוכן. אחרי שהמן הומת, לכאורה, אין יותר ממה לפחד! ובכל זאת, מתברר של"מכונה השלטונית" יש אינרציה וחוקים משלה. ההוראות כבר נשלחו. ה"חוק עבר". אפילו אם אין יותר סיבה לקיום החוק כי המן מת, יש להפעיל מערכת שלמה שתתנג לחוקים הראשונים. שולחים שליחים חדשים, מחוקקים חוקים חדשים..כל זה דורש ממרדכי ואסתר לשכנע שוב ושוב אחשווראש . אחשווראש מסמל השלטון האכזר שרואה רק את טובתו ואת ביסוסו. 180 ימי משתה. הוא מוכן להזמין אליו את כל הבתולות של הממלכה כדי לבחור לו אחת. הוא מוכן להרוג את אשתו. הוא כבר לא דואג למוסריות או לאזרחים שלו. הוא הקים מערכת ענקית שאפילו הוא בעצמו לא מודע אליה לגמרי! הלימוד העיקרי הוא שאפילו מול מערכת כזו, האדם הפשוט, אם הוא באמת נחוש וצודק, יכול לחולל מהפכים ולתקוע מקלות בגללי הענק של השלטון הדורסני! זה "תוקפו של אחשווראש" זו קריאתו של רבי מאיר. וזו ההלכה!! מסתבר שכל הפרקים הראשונים של המגילה אינם "הצבת תפאורה" לסיפור האמיתי שיתחיל עם מרדכי או המן אלא הוא הסיפור האמיתי !!